הון עשיר/שביעית/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שביעית ד

א

עצים ואבנים. מסתמא הם תלושים, משא"כ עשבים, משום הכי לא סמך העשבים לעצים, ושנאם בסוף לרבותא:

ב

שנטייבה. כתב התי"ט בשם התוספות (סנהדרין כו: ד"ה משרבו) בתירוץ אחד, דבשבעית בזמן הזה שהוא מדרבנן איירינן. ותימא דבירושלמי (ה"ב י:) בעי טייוב בזמן הזה מה[ו](א), ש"מ דמתניתין שלא בזמן הזה איירי:

ד

ומודים. ב"ה, במחליק. שהוא אסור, עד שיעשה כב"ש דאמרי יגום. ותיבת עד לא קאי אשיעור כריתת האילן כמו שחשב התי"ט, ובזה נחה הרגשתו דאמר דתיבת עד לא ניחא, דהא יגום פחות ממשרש הוא, ע"כ. ולא קתני סתם ומודים במחליק שיגום, לגלות דלא דמי ישרש דאמר ב"ה, להודאה דיגום, דישרש לאו דווקא אלא אם ירצה ישרש, ויגום דווקא:

ה

המבקיע בזית. בקוע הוא לאורך האילן, וקצוץ לעביו, ולכן לא דמי כיסוי זית לכסוי שקמה, שבזית הוא מן הצד, ובשקמה למעלה, משום הכי לא כללם בבבא אחת:

ו

כדרכו בקרדום וכו'. דלא תימא דהאי כדרכו לא אתא לאפוקי אלא הרחקת טפח, אבל לעולם ע"י שינוי, משום הכי קתני בקרדום וכו':

בקרדום. יש בו שינוי יותר מבמגל, שהרי עיקר הקרדום לחפו' קאי, כדתנן (אבות פ"ד מ"ה) ולא קרדו' לחפו' בהם, ובמגל יש בו שינוי יותר מבמגרה, שהרי סתם מגל לקצור חיטים וכיוצא בהם שהקנה שלהם דק קאי, כדתנן (מנחות פ"י מ"ג) מגל זו אומרים הין, ואינו מיוחד לחתוך בו קנים וזנבי גפנים שהם עבים, משום הכי קתני לכולהו. ואמת הוא דבאמרו ובכל מה שירצה דיינו, אלא דלא זו אף זו קתני, ואפשר דרצה לאשמועינן בזה דלכתחילה ראוי שישנה כל היכא דאפשר ליה, ויחתוך ע"י קרדום שהוא שינוי גדול, ואם אין לו קרדום יקח מגל שיש בו שינוי קצת, ואם אין לו מגל יקח מגרה, ואפשר דאף המגרה אינה כלי מיוחד למלאכה זו ויש בו שינוי קצת, אבל אין השינוי שלה גדול כשינוי מגל, ואם אין לו מגרה אז יחתוך בכל מה שירצה, אף על פי שאין בו שינוי כלל, ואילו תנן ובכל מה שירצה לבד לא הייתי יודע דלכתחילה צריך לשנות, ולע"ד כלל זה ראוי להיות לכל כיוצא בזה דמצינו במשנה אריכות לשון, ועיין מ"ש בביצה פ"ד משנה ג' ד"ה בקרדום:

ז

הפגים. הבוסר. הקדים המתבשל תחילה:

ט

הכניסו שליש. ירושלמי (ה"ז יב:) מהו שליש, לוג. מתנית' שהן עושין שלשת לוגין לסאה, ע"כ. והרמב"ם פי' שליש לוג, וכן במעשרות פי' שליש, תשיעי' ממה שראויים לעשות כשיוגמרו, וכן כתב בחיבורו פ"ב מ"ה מעשר, והשיג עליו הראב"ד מהירושלמי זה, וכתב עליו דאי גריס בירושלמי שלו מהו שליש, שליש לוג, שאין גרסתו נכונה, ושגרסתנו היא עיקר, והשיעור לוג בכל מקום, ומה שקרא אותו שליש, לפי מקומות הרעים קראו שליש, אלה הם דברי הראב"ד. והכ"מ דחה דבריו בלשון זה, וגירסת רבינו מחוורת, דלגירסת הראב"ד קשה מה משמיענו הירושלמי לפי מקומות הרעים, כיון דלמקומות היפים הוי טפי, הוה ליה למשתק ושפיר הוה משתמע מתניתין, עכ"ל.

ואני בער לא אדע מאי קאמר, כיון דלמקומות היפים הוי טפי, שהרי אין זו דעת הראב"ד, שהרי קאמר והשיעור לוג בכל מקום, ואם נרצה לומר שטעו' נפל בדברי הכ"מ ושצ"ל לא הוי טפי, א"כ מאי קאמר, הוה לי' למשתק ושפיר הוה משתמע ממתניתין, אדרבא חדוש גדול שמעינן מהירושלמי דלא שמעינן ממתניתין, דמתניתין שליש קתני, ואיכא למטעי ולומר דפירושו שליש ממה שמוציא הסאה אחר גמר בשולו, ושיעור זה משתנה כפי יופי הזתים, וקמ"ל הירושלמי דאינו כן אלא דהשיעור בכל מקום הוא לוג בין ברעים בין ביפים, ולא קתני במתניתין שליש אלא משום דבזתים העושים שלשת לוגין לסאה איירינן, דלוג הוא שליש ממנה. ועוד קשה אי גרסינן בדבריו הוי טפי, דהוי כמו כן לפירוש הרמב"ם במקומות היפים טפי משליש הלוג, וא"כ הוא איך דחי גברא מקמי גברא מטעם זה. ועוד קשה לי לפי דברי הרמב"ם דקאמר דשליש דזתים הוא תשיעית ממה שראוי להוציא אחר שנתבשלו, על פי גירסתו דירושלמי זה, דהלא התנא בפ"א דמעשרות חיית התבואה והזתי' בחדא מחתא, באמרו התבואה והזתים משיכניסו שליש. והתבואה כ"ע מודו דשליש בשולה קאמר, וא"כ הוא איך כלל התנא התבואה עם הזתים בשליש אחד, והלא לא ראי זה כראי זה.

ואף כי אפשר לתרץ קושיא זו באמור דדעת הרמב"ם היא דבשליש הראשון אין הזתים מוציאים כי אם תשיעית ממה שראוים להוציא אחר גמר כל השלשה שלישים של בשולם, משא"כ בשליש השני והשלישי, שכשנתבשלו השליש השני מוציאים יותר משני תשיעיות כי בישול השליש השני גורם שיוציאו בשבילו שמן הרבה יותר ממה שגרם להוציא השליש הראשון לבדו, וכן כשמתבשלים השליש השלישי, אותו שליש גורם שיוציאו שמן הרבה בשבילו לבד יותר ממה שגורם להוציא השליש השני בשבילו, כגון כשנתבשלו השליש הראשון יוציאו תשיעית, וכשנתבשלו השליש השני מוציאים ארבעה תשיעיות אחד בשביל הראשון ושלשה בשביל השני, נמצא שהשליש השני מעדיף על השליש הראשון שנים תשעיות, וכמו כן השליש השלישי יעדיף על השני שנים, וכשיתבשלו השלישי יוציאו חמשה תשיעיות בשביל אותו שליש השלשי, ושלשה בשביל השליש השני, ואחד בשביל השליש הראשון, בין הכל הם תשעה תשעיות, וכן יש לדקדק בלשונו שכתב בחבורו (ה' מעשר שם) הזתים משיעשו שמן אחד מתשעה ממה שראויים לעשות כשיגמרו, וזה שליש שלהם, עכ"ל. כלומר וזה הוא שליש בשולם הנזכר במשנה אצל התבואה:

מ"מ לא נחה דעתי בפירושו ז"ל, שהרי על פי דרכו האי יכניסו ר"ל נתבשלו שליש, וא"כ הוא קשה מ"ט תלה התנא האכילה והסיכה דשדה בשיעור ההוצאה, באמרו משיכניסו רביעית לסאה וכו' הכניסו חצי לוג וכו', והכנסה בבית בשיעור הבישול, באמרו הכניסו שליש. ועוד דממ"נ לא דמי הכניסו דרישא לדסיפא, שהרי הכניסו דסיפא פירושו נתבשלו, משא"כ ברישא דפירושו הכניסו משקה ממש, ואם תפרש אף הכניסו דרישא נתבשלו וכלומר נתבשלו עד שמוציאים רביעית, נתבשלו עד שמוציאים חצי לוג, קשה דלא דמי רביעית דרישא וכ"ש חצי לוג. ועוד קשה דהואיל ומתניתין בעושה שלשת לוגין לסאה איירינן, כשהכניסו שליש בשולם לפי דברי הרמב"ם שמוציאים אחד מתשעה ממה שהם ראוים להוציא אחר שנתבשלו, יוציאו שליש לוג, וכדגריס הוא עצמו בירושלמי, והנה הוא פחות מחצי לוג, וא"כ אפוא איך אפשר זה שיהיה מותר להכניסם בביתו כשמוציאים שליש לוג, והלא אפילו כשמוציאים חצי לוג דאז ודאי נתבשלו יותר משליש, אין לו היתר להביאם בביתו, כדתנן כותש וסך בשדה, ולא הותר להביאם בביתו עד שיכניסו שליש כמו שפירש הרב במשנה ז', וכן כתב הרמב"ם בפ"ה מ"ה שמיטה, הרי עינינו רואות שהם שני הפכיים בנושא אחד, ודוחק הוא לומר דסיפא דווקא איירי בזתים שהם עושים שלשה לוגים לסאה, אבל רישא איירי בזתים יפים שעד שלא הגיעו לשליש בשולם כבר הם מוציאים חצי לוג, שהרי כולהו בחדא מחתא מחתינהו, וגם הירושלמי סתם קאמר דמתניתא בהכי איירי, ועוד דאם אמת היה הדבר הזה לא מצאנו ידנו ורגלנו בזתים הרעים האלו המוציאים ג' לוגים לסאה, באיזה שיעור צריכים הם להיות בעת שאנו רוצים לאכול או לסוך מהם בשדה, שא"א להעריכה בערך היפים שהרי ערכם סתום שאין אנו יודעים האי רביעית לוג וחצי לוג איזה חלק הוא מכל מה שרגילים להוציא אחר שנתבשלו, ואין זה דרך למוד התנא האלקי כלל ועיקר.

מכח הקשיות האלה מוכרחים אנו לומר שהדין עם הראב"ד דגרסתינו עיקר, ודהאי שליש ר"ל שליש בשולו, ושזהו נמי שליש הוצאתו, ושהכא דבמוציא שלשה לוגין לסאה איירינן הוי לוג, והא דלא תנן לוג בפירוש כמו ברישא, הוא דווקא, לאשמועינן ענין זה דשיעור הוצאתו הוא כשיעור בשולו, ומשום הכי פתח בהוצאה באמרו רביעית וחצי לוג וסיים בלשון שליש, דקאי אהוצאה והבישול, דאי הוה נקט כולהו בלשון ההוצאה רביעית חצי לוג ולוג, לא הוה ידעינן אם כפי ערך ההוצאה הוא ערך הבישול, ואי הוה נקט כולהו בלשון הבישול, שליש דהיינו שליש הבישול, ששית, ואחד משנים עשר בו, לא הוה ידעינן אם כפי ערך הבישול היא ההוצאה, ועוד היה מאריך הרב', משום הכי נקט בלשון זה לאשמועינן תרויהו, ומ"מ אין דעתי נוטה שיהיה שיעור זה של לוג בכל מיני זתים כדברי הראב"ד, אלא כדברי הרמב"ם שהכל לפי הזתים, ואפשר דמהאי טעמא נמי לא הזכיר התנא לוג, אלא שליש שהוא שיעור כולל, משא"כ לוג דלא שייך אלא בזתים המוציאים ג' לוגים לסאה דבהו איירי מתניתין, ואפשר דזו היא ממש כוונת הירושלמי באמרה דמתניתין איירי דווקא בזתים אלו, כדי שלא תטעה לומר דרביעית וחצי לוג הנזכר בפירוש במתניתין בכל מיני זתים איירי, דאינו כן, דלא הזכיר התנא שיעורים אלו אלא משום דקאי בזתים אלו העושים שלשה לוגים לסאה, אבל אם יהיו זתים יותר יפים, מעריכם על ערך זה, דהיינו שלא תוכל לאכול מהם אפילו בשדה אלא א"כ מוציאים אחד מי"ב ממה שרגילים להוציא אחר גמר בשולם, שהוא כערך רביעית הלוג לגבי השלשה לוגים המוציאים סאה זתים שנזכרה במתניתין, ולא יוכל לסוך מהם בשדה עד שיוציאו אחד מששה, שהוא כערך החצי לוג לג' לוגים, ולא יוכל להכניסם בביתו עד שיוציאו שליש, שאז הגיעו לשליש בשולם כנזכר במתניתין, ונקט התנא דין זה בזתים אלו, משום דשיעור רביעית וחצי לוג ולוג, הם שיעורים ההוים בין בני אדם, ומי יודע אם לא היו רוב הזתים שבאותו זמן מוציאים כשיעור זה:

י

החרובין משישלשלו, והגפנים משיגרעו, הזתים משינצו. צ"ל דשלשול החרובין הוא מאוחר לערך גרוע הגפנים, וכה"ג הם הגפנים מהזתים, שעל סדר זה הקדים החרובים להם:

והא לאו דווקא, אלא אע"פ שאין הפירות עליו כשראוי להוציא רובע, אסור. ואפש' דלאשמועינן דכשאין בו רובע אף אם הם עליו מותר לקוצצו, קתני בלשון זה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.