הון עשיר/שביעית/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שביעית ה

א

לא אמרו אלא בנות שוח. כתב התי"ט דלא אתפרש הטעם למה לא אמר כמו כן בפרסאות, ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה, ע"כ. ולעד"נ על פי הירושלמי (ה"א יג:) דגרסינן ביה אמרו לו והרי עמך בטבריה והן עושות לשנה אחת, אמר להן והרי עמכם בצפורין והן עושות לשתי שנים, ע"כ. דה"ט משום דאין זה העיכוב מטבע הפרסיות עצמם כבנות שוח, אלא המקום גורם, דהעומדים בטבריה שהוא בעמק מתבשלים מהר, והעומדים בצפורי העומד בראש ההר כצפור אינם מתבשלים כ"כ מהר, ומשום דאין זה מחמת טבעם, כי טבעם לעשות כשאר כל הפירו' לשנה אחת, לא חשו לשינוי המקומות, לברר במוצאי שביעית הפירות שחנטו בשביעית, מאותם שחנטו באותה שנה, העומדים שניהם באילן אחד, ואפשר נמי דאין להם סימן מובהק בהם להבחין זה מזה, כמו בבנות שוח שנתנו בהם סימנים כנזכר בירושלמי (שם בעמוד א'):

ד

ובה"א בקרדומות של מתכת. דמ"מ הוי שינוי כמ"ש התי"ט, ומודים ב"ש בפואה של סלעים כפי פי' הראשון, א"נ כפירוש הרמב"ם בפואה שיש לה צלעות והיא בעומק הארץ, וא"א לעקור אותה בכלי עץ אלא בברזל, שעוקרים אותו בקרדומות של מתכת אע"ג דלא הוי שינוי שכך דרכו כל השנים, משום דא"א לעקרו בלאו הכי, ונפקא מינה לב"ה במכ"ש דאף בלא שום שינוי מתיר היכא דלא אפשר בלאו הכי. ולפירוש השני שכתב הרב, וצלעות ר"ל צדי השדה שאין דרך לזרוע שם, נפקא מינה בהודאה זו, דפלוגתיהו אף במקום שדרך לזרוע שם, דלא תימא דבאין דרך לזרוע שם פליגי, אבל במקום שדרך לזרוע שם אפילו ב"ה מודה, וטעם זה שייך אף לפי' הא' שכתב הר"ב:

ו

אלו כלים וכו' המחרישה וכל כליה, העול והמזרה. הם כלים המיוחדים לעבודה האסורה בשביעית דווקא, ואף העול צ"ל דהוא עול משונה המיוחד לשוורים החורשים, אבל הדקר הוא מיוחד לחפור בארץ, ויש כמה חפירו' המותרות בשביעי' ואפילו הכי אסור, משום דלא מקרי לאיסור ולהיתר, להיות כי רוב מלאכתו לאיסור קאי, ולא שייך ביה טעם זכייה מן ההפקר כמגל ודומיו משום הכי בשדה אחר המזרה:

ז

חמש. קודם לחמש עשרה, משום הכי הקדים שמן ליין, שלא כסדר הכתוב, וסדר בשולם. ועוד בחמש עשרה יש בו רבותא יותר מחמש:

ט

משאלת אשה וכו'. בהזכירו אשה בענינים אלו, רמז לנו הא דאיתא ביבמות דף ס"ג במה אשה עוזרתו לאדם, אדם מביא חטים כוסס בתמיה. ועוד משנה שלימ' שנינו (כתובות פ"ה מ"ה) אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת ואופה, דמלאכות אלו בדידה נתלו:

נפה וכברה ורחים. הקדים נפה לרחים וסמכ' לכברה, משום דמלאכתם דומה, ולא שנאה אחר הכברה, שלא להפסיק בין כברה לרחים, דמלאכת שניהם סמוכים יחד, או אפשר דלא זו אף זו קתני, דנפה העשויה להוציא הסובין איכא למימר דאם כוונתה לקמח אף אם לא תשאילנה היא תעשה עיסת הכלבים הראויה לרועים בסובין ומורסן, משא"כ בכברה דעשויה להוציא הזונין מן החיטין ושאר מיני פסולת שאין דרך לטחנם כך כלל, וכ"ש רחיים דא"א לטחון מבלעדם, ואפילו הכי משאלת לה ולא חיישינן דלחיטין בעי להו, ותהיה זו מחזקת ידי עוברי עבירה סייוע שיש בו ממש, אשר מבלעדה אפשר שתמנע עצמה מאותו האיסור:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.