דרישה/חושן משפט/רכג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־14:43, 14 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png רכג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

על הלוקח להביא ראיה אפי' אם אין כו' בפ' השואל דף ק' [עב"ח שהביא ל' המשנה והגמרא] ופסקו כל הפוסקים הרי"ף והרא"ש גם הרמב"ם בפ"ט מנזקי ממון כחכמים דסומכוס דס"ל המע"ה גם הביאו כולם הך תירוצא דרבא דאמר לעולם כי אמר סומכוס בשמא ושמא כו' וכתבו התוס' דל' הא מני סומכוס היא נראה מדלא קאמר אלא ה"מ סומכוס היא משמע דלא הדר משינויא קמא דמוקי בעומדת באגם כו' וכ"נ שם הרא"ש ואוקמוהו כסומכוס כו' והאריך ע"ש והא דהאריכו התוס' והרא"ש בישוב הדברים אליביה דסומכוס אע"פ דלא קיי"ל כוותיה ה"ט דמסומכוס נלמד לרבנן בכל דבר ומש"ה כתבו דל"ת לפי המסקנא דאוקמיה למתני' כסומכוס ורבנן פליגי עליה הדר ביה מאוקימתא דאגם וממילא כשעומדת באגם אפילו רבנן מודו שיחלוקו קמ"ל דאף לפי המסקנא מתני' מיירי בעומדת באגם ובהא קאמר סומכוס דיחלוקו אבל עומדת ברשות מוכר מודה שעל הלוקח להביא ראיה ורבנן פליגי עליה וס"ל דאפילו עומדת באגם על הלוקח להביא ראיה ושמעינן עוד מזה דאם הלוקח מוחזק ביה על המוכר להביא ראיה אפילו לרבנן דחזקה שהוא מוחזק בו עתה עדיפא מחזקת מרא קמא וזה מוכח מדפריך המקשן בפשיטות ניחזי ברשות דמאן קיימי וליהוי אידך המע"ה והמקשן היה סבור דמתני' כחכמים ואפ"ה היה פשיטא ליה שאיזה מהן שהוא מוחזק אפילו הלוקח הוה השני המע"ה וקושיות ונוקמה אחזקת מרא קמא לא קשיא ליה אלא על אוקימתא דעומדת באגם ובזה דברי רבינו מבוארים ולא כב"י שכתב אהא דכתב רבינו ואם הלוקח מוחזק כו' ז"ל כ"כ שם התוס' דמדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר ביה ממאי דאוקמוה באגם ולא מיירי סומכוס אלא כשאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראיה עכ"ל ודבריו תמוהים דמשמע דס"ל דדברי רבינו בנויים על יסוד דברי סומכוס והוא דבר שמבואר בדברי רבינו עצמו דליתא גם הרא"ש ותוס' לא ס"ל כוותיה וכמ"ש ע"כ מחוורתא כדכתיבנא ודוק: כתב הרמב"ם כו' ישבע המוכר כו' נראה שדין זה יצא לו מהברייתא (דמייתי תלמודא התם דף הנ"ל ע"ב) וז"ל המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה כו' עד זה אומר ברשותו ילדה וזה אומר ברשותו ילדה ישבע המוכר שברשותו ילדה דברי ר"מ וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות עכ"ל כאשר הביאה הרי"ף דהשמיט הא דאיתא בספרים שלנו בדברי ר"מ בברייתא ז"ל שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ונראה דמש"ה השמיטו דס"ל דלא בש"ד מיירי דאין כאן מודה מקצת דפרה כבר קנהו במשיכת החמור אלא מתקנת חז"ל ישבע ש"ח כעין דאורייתא והגמרא דאוקמי לה בש"ד היינו לרבה בר רב הונא דאמר דאפילו בברי וברי אמר סומכוס דיחלוקו ולא קיי"ל כוותיה אלא לרבא וכנ"ל ומדהביא הרי"ף בהלכותיו ש"מ ג"כ דס"ל דנשבעין אולד דפרה דמודו בה חכמים וגם רבינו הביא לדברי הרמב"ם ולא כתב ולא נהירא כ"א בסיפא אבל ברישא דדברי הרמב"ם מודה דצריך לישבע ועפ"ר: כתב הרמב"ם לא הביא הלוקח ראיה ישבע המוכר כו' כבר כתבתי בפרישה הנלע"ד מוכרח בפי' דבריו וז"ל המ"מ שם עליו ומ"ש המחבר אפילו אומר המוכר איני יודע כו' עד לא הביא ראיה ישבע המוכר כו' לאו למימרא דאמוכר שמא והלוקח ברי קאמר דישבע המוכר דהא כתב דאפילו בשניהם טוענין שמא יחלוקו אלא הכוונה שצריך לוקח להביא ראיה ואין אומרים כיון שהוא טוען ברי והמוכר שמא יטול לוקח בלא ראיה עכ"ל המ"מ והב"י הביאו ותמה עליו וכתב דלא הועיל בדבריו כלום גם בכ"מ תמה על המ"מ וכתב בדיבור שאחר זה ז"ל כבר בארתי דמ"ש ישבע המוכר היינו דוקא כשהמוכר טוען כו' ע"ש. וצ"ל מ"ש הרמב"ם אפילו אם אומר המוכר איני יודע כו' על הלוקח להביא ראיה לאו לגמרי בחדא מחתא מחתינהו אלא למה שאין הלוקח נוטל בלא ראיה לחוד הוא דכללינהו וה"ק אפילו אם אמר המוכר איני יודע אין הלוקח נוטל בלא ראיה אלא אם רוצה ליטול צריך להביא ראיה כו' ומיהו אי לית ליה ראיה הוה דינא בהא לצדדין שאם שניהן טוענין שמא א"נ המוכר שמא והלוקח ברי שיחלוקו ואם שניהם טוענין ברי וכ"ש כשטוען המוכר ברי והלוקח שמא המוכר נשבע ונוטל הולד ומ"ש אח"כ לא הביא ראיה ישבע המוכר כו' לא קאי אלא אכשמוכר טוען ברי ודין כשהמוכר טוען שמא ביאר בבא ג' דיחלוקו מיהו אפשר דיש חילוק בין אם שניהן טוענין שמא דאז יחלוקו ונוטלין בלא שבועה בין שהוא עומד באגם ואין שום אחד מוחזק ולא תופס בו וכשא' טוען ברי צריך הטוען שמא לישבע שאינו יודע כשירצה ליטול המחצה ולרבינו ג"כ נראה דס"ל דלרבנן כשטוענין שמא ושמא דהמע"ה וכשאין להלוקח ראיה יטלנה המוכר בלא שבועה דאוקמינן אחזקת מרא קמא ולא כתב בשם הרמב"ם דישבע המוכר אלא כשלוקח טוען ברי ועיין בסמ"ע שכתבתי שם שכן נראה ג"כ מדברי המחבר ש"ע ע"ש ודוק כן נראה ברור כוונת דברי המ"מ ואפשר שהיה נוסח אחר לפני בעל ב"י בהמ"מ והוא דוחק ואם נאמר שגם רבינו פי' לדברי הרמב"ם כמ"ש המ"מ צ"ל הא דהביא רבינו דברי הרמב"ם אבבת אם הלוקח טוען ברי בסתם טעמו דאע"פ דלרמב"ם לאו כללא הוא מ"מ לפי דס"ל לרבינו (כסומכוס) [כרבנן] דאפילו בשמא ושמא אמרינן המע"ה ודאי כללא הוא דבכל אופן אי לא הביא הלוקח ראיה ישבע המוכר ויטול והוא דוחק לכן נלע"ד עיקר כמ"ש בפרישה: ולא נהירא דאין הלכה כסומכוס כו' גם הרב המגיד תמה עליו בזה וז"ל היאך פסק רבינו כן שהרי אין הלכה כסומכוס כמ"ש הוא ז"ל עצמו בפ"ט מנ"מ וכן בהלכות ב"ק בהפרה ואולי שהוא סובר דכי מוקמי לה כסומכוס דוקא ולא כרבנן כשעומדת ברשות מוכר היא אבל עומדת באגם אפילו רבנן מודים ואין זה משמעות הסוגיא וצ"ע עכ"ל ומ"ש המ"מ שסוגיית הגמרא לא משמע כן הוא מ"ש לעיל בסמוך בשם התוס' דמדלא קאמר אלא ה"מ סומכוס הוא כו' דאוקימתא דעומדת באגם גם לפי המסקנא קיימא ואפילו בעומדת באגם פליגי רבנן עליה וס"ל דהמע"ה אבל אין להקשות דא"כ הוא לדעת הרמב"ם מאי דוחקיה דתרצן למוקים מתניתין כסומכוס לוקמיה בעומדת באגם וככ"ע די"ל לשון המשנה דקתני סתם המחליף פרה בחמור כו' יחלוקו משמע דבכל רשות שהיא אפי' ברשות מוכר יחלוקו ודוק:

ב[עריכה]

ואם יש עסק שבועה ביניהם כו' עד משאיל"מ מדסתם רבינו וכתב סתם משלם משמע שגם העבד שטען עליו איני יודע צריך לשלם וכמ"ש בפרישה. וא"ת למה לא נדמה זה למש"ר לעיל ס"ס צ"ד ובסימן ע"ה כתב רבינו סתם כדעת הרא"ש דבשבועה שמגלגלין לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וה"נ כיון דעיקר שבועה אינו על העבד לא נאמר בו כולי האי דמתוך שאיל"מ וי"ל דשאני גלגול שבועה שהיא תביעה בפני עצמה שלא תבעם בפעם א' כהנהו דקאי עלייהו התוס' והרא"ש והטור לעיל סימן ע"ה וצ"ד שעיקר התביעה היא השבע לי מיהו דכדרכה מתה והגלגול הוא השבע לי נמי דשכורה מתה משא"כ בטוענו ב' עבדים גדולים או קטנים בכסותם והוא מודה לו בא' עם כסותו ועל הב' אומר א"י או שתבעו בגדול והוא מודה בא' וא"י גדול או קטן דהו"ל כטוענו מנה והוא מודה לו בנ' ובנ' אמר לא ידענא ועוד דשאני הכא דכיון דתנן זוקקין נכסים שאין להם אחריות עם נכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ש"ד א"כ דין כסותו לגמרי יש להן וכאילו גם דמי העבד והקרקע היו מטלטלין והרי תבע אותן בכולם ומשאיל"מ ועי"ל דשאני הכא דמחויב שבועה ואי"ל בין על העיקר בין על הגלגול ושם (עכשיו ע"כ סותם) [בסימן ע"ה] כתב ז"ל בין שיכול לישבע על עיקר השבועה ושעי"ג אינו יכול לישבע בין שאי"ל על עיקר השבועה ושעי"ג יכול לישבע אפ"ה לא אמרי' על הגלגול מתוך שאיל"מ הא אם היה בתרוייהו חייב שבועה ואי"ל אפילו אם חיוב השניה היא ע"י גלגול או ע"י זוקקין אמרינן מתוך שאיל"מ מיהו ק' דהול"ל לעיל בסימן ע"ה דבכה"ג אמרינן גם על הגלגול מתוך שאיל"מ:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.