שו"ת אהל יעקב/מז
|
< הקודם · הבא > |
לעיר פלורינסיאה יע"ל לאב"ד ור"מ ומ"ץ כמהר"ר דוד ישראל מילדולה נר"ו בשנת תחל שנה וברכותיה לפ"ק
גזע יששים ושלשלת יוחסין זרע צדיקים וחסידים ונבונים רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה ה"ה החכ' השלם כמוהר"ר דוד ישראל מילדולה נר"ו מגן דוד יהיה בעזרו נס"ו קבלתי איגרתך התמימה עם המעשה שהיה ורצית לעמוד על דעתי ולידע סברתי וידעתי שאינך צריך למודעי לא לסברתי ולא לדכותי כי עמך עז ותושיה וכדי שלמטי לי שבא מכשורא אבא בקצרה על השאלה ששאלת וז"ל מעשה שהיה כך היה ראובן מצא חן בעיני שר א' ויפק רצונו בכל אשר שאל מאתו להלוות ברבית ולהביא סחורות בחנות כנראה בחק שבידו היינו פריויליגי"ו כולל תנאים רבים ובכללם שבלשון עברי כך הוא ויהיה רשאי הבעל חנות להביא בארץ הנ"ל של השר הנ"ל מלבד ביתו עוד ד' בתים של יהודים מאשר יבחר ולא יותר ואותם לא יהיו רשאים להתעסק בשום עסק כי אם במה שירשה להם הבעל חנות הנ"ל בין בארץ הנ"ל ובין בכל שאר המקומות המאריקיסאדו של השר הנ"ל ומ"מ יהיו הד' בתים הנ"ל נחשבים כשאר סוחרי הארץ ויהיה רשות לבעל חנות הנ"ל לקיימם ולסלקם אם לא יתנהגו כהוגן אך לדעת השר יר"ה ויוכל להביא אחרים תחתיהם ע"כ ואחרי כמה שנים שהחזיק שם ראובן בשופי וקיים פעם שנית ושלישית החק נ"ל ביקש שמעון מאת השר הנ"ל לתת לו במקום ההוא בית דירה ושירשהו להתעסק בכל מיני סחורות זולת חנות ההלוא' ויעתר לו השר הנ"ל ועשה רצונו ועתה ראובן ויורשיו צועקים מרה נגדו באמרם אליו שיגעו כמה יגיעות והוציאו כמה הוצאות להחזיק שם בהלואות והקפות וסחורות ואיך מלאך לבך לבוא לשאול שאלה כזאת מאת השר הרי אתה משיג גבולינו ויורד לחיינו ושמעון משיב לא כי אלא כל מה שטרחת והוצאת על חנות ההלואה לחוד שבגללה אתה פורע מס ולא על סחורות שהרי יש כמה חנויות ממולים ובלתי מולים ולמה אגרע מהם ורבו כמו רבו הקטטות ביניהם והסכימו הצבור והשר הנ"ל לתועלת המקום שלא למחות בשום חנות סחורה אחר כן נתגלגלו הדברים שיורשי ראובן נשתתפו עם שמעון יחד וכאשר הגיע זמן חלוקתם תבעו יורשי ראובן שיתחייב וישתעבד שמעו' להעתיק דירתו ומשאו ומתנו מן המקום ההוא וכן נתחייב בשטר אך קודם זה מסר מודעא בכל תוקף שכל החיובים ושעבודים שיעשה אנוס גמור הוא כדי להוציא את שלו מתחת ידם ויהי לימים שמת השר הנ"ל יורשי ראובן חילו פני העומד תחתיו לקיים תנאיהם כימי קדם ולא רצה לקיימם ועמדו כך כמו ששה חדשים שלא היו ממשכנים וגם לא פורעים המס הקצוב ומ"מ היו עוסקים בחנות סחורה עד שהוצרכו לשלול אותו תנאי הנ"ל וז"ל אתאנו לחלות פניך דהשר להרשות אותנו על חנות ההלואה וסחורות עם אותם החסדים והתנאים שהתחסד עמנו מי שקדמך מיהו בשלילת והסרת אותו תנאי הכתוב בחק הנ"ל מהרשות הנתונה לנו להרשות ולעכב לשאר היהודים מלקבוע חנות ושאר עסק אחר בלתי רשותינו ולבא ולהעתיק דירתם מן הארץ הזאת ומשאר מקומות של המארקיסאדו אך שתהיה שרירה וקיימת רשות הלואת המעות לחוד לנו ולא לזולתינו ע"כ ואז קיימם השר הנ"ל:
והנה עוד ידם נטויה של יורשי ראובן לומר ליורש שמעון קומו צאו מן העיר הזאת וסביבותיה כי לנו חזקת הישוב הזאת ועוד מכח שבועת אביכם שנתחייב לצא' עם יורשיו מן המקום הזה עם כל רכושו אשר רכש ומוטל עליכם לקיים מה שנתחייב ויורשי שמעון משיבים על הראשונה כי די להם חזקת הישוב בהלואה לבד ולשנית אין כח ביד אביהם לשעבד ולחייב גופם, ועוד שקודם החיוב הנ"ל מסר מודעא כנ"ל ועל זה רצית לידע דעתי אשר מפני הכבוד אשיב בקצרה הגם שאינך צריך לכל זה ואהיה שומר הטעמים לא המילות:
תשובה צעקת ראובן או יורשיו על שמעון מטעם משיג גבול דקים ליה בארור ח"ו או מטעם עני המהפך בחררה שנקרא רשע היא צעקה של חנם והקללה לברכה תחשב לשמעון ומקום הרשע שמה הצדק ובין תהיה צעקתו על ההלואה ובין תהיה על זולתו מהישוב והעסק בשאר סחורות הנם מהצועקים בב"ד ואינם נענים דאם על ההלואה הרי שמעון מסלק עצמו בהודאתו בעל כרחו שהיא של ראובן כמו שנראה לכל מהמס שמעלו לו בהורמנא דמלכא דנקיט בידיה שלא יוכל להיות כי אם מלוה א' ומי הוא זה אשר אל לבו לנגוע בקצה גבולו וזה ממש קים ליה בארור ואף אם היה השר ממלא את ידו של שמעון הרי זה שלא מדינא דמלכותא דאף בדיניהם מעמידים אותה בידו ואם משכירה השר או מקנה אותה לאחר קודם כלות זמנו הרי זו חמסנותא דמלכא אבל כיון שהוא מסלק עצמו אין כאן השגת גבולו ומכ"ש דלא שייך כאן דין עני המהפך בחררה דלפי שראובן לא היה מהפך לקנות כההיא ארעא דרב גידל בלא קנאה משום שגם שמעון לא בא ליטלה ממנו אלא הוא מעמידה בידו ומודה לו בה ולמה נקרא רשע ובהודאת זאת לא הוצרכנו למחלוקת רש"י ותוספו' אי חררה זו של הפקר או של בעל הבית אי במידי דמציאה והפקר או במכר ומתנה וגם לא למחלוקת הפוסקים האחרונים אי הלואת חנות חשיבה מציאה או לא כיון ששמעון סילק עצמו ממנה ולפיכך לא קים ליה בארור ואף לא רשע מיקרי:
ואם צעקתו של ראובן או יורשיו אחריו היא על העסק ושאר סחורות והישוב לומר לו לבדו ניתנה הארץ ולהתעסק בסחורות אחרות ויגע כמה יגיעות והוציא כמה הוצאות בעד זה עד שעמדה בידו ושמעון בשופי רוצה להחזיק בה ועל זה קוראו למשיג גבול או רשות ושמעון משיב כל מה שטרחת והוצאת הוא על חנות ההלואה לחוד ולא על שאר סחורות דברים של טעם הם שחנות ההלואה היא נמכרה או נשכרת לא העסק בשאר סחורות דאין המלכות ולא הציבור רוצים אלא ברוב חנויות של משא ומתן להרבות בישוב העיר ואדרבא עושים כמה המצאות להרשות בעלי כיסין ובעלי משא ומתן ולא יעלה על הדעת שינעלו דלת בפני כל איש שבא להתעסק ולעשות חנות אותם שיש להם רשות מהשר לדור ומה שנתן רשות לראובן להביא ד' בתים להתעסק בכל אשר ירצה לא שלל שלא יוכלו זולת' לבוא אם ירצה השר ויסכים עליהם אבל אדרבא שלל וסילק כחו של ראובן שלא יוכל להביא יותר ואם כן הוא מקום הניח לזולתם אם יבאו ברשותו של השר לדור ולהתעסק בכל מיני עסק:
איברא שכפי הדברי' שהשיגו יורשי ראובן לפני השר השני נראה שהיה להם כח מאת השר הראשון בפריויליגיו שלא יוכלו זולתם לקבוע חנות או שום עסק בלתי רשות ואם כן הוא לא נשאר שום רשות לשר והוי כאילו שעבד רשותו לראובן ועל מנת כן לקח חנות ההלואה ופשיטא שיכול לעכב על כל מי שיבא לקבוע חנות של עסק אחר ואין כח אפילו ביד השר להרשות אחרי שהרי כבר זכה ראובן בישוב ונתן הכסף וקם לו וכל קנינו של גוי בכסף ובכי האי גונא לא שייך למימר דינא דמלכותא כיון דיהיב דמי ונקיטי שטרא והרמנא דמלכא בידיה על מנת כן וחמסנותא הוא וכל מי שבא לקבוע חנות בשום עסק יכול לעכב עליו וכמו שכתב מוהר"י קולון בשאלה קעג ואם כן הרי הדברים סותרים זה את זה כי כפי הנראה מתחילת השאלה שהיה כתוב בפרגיליגי"ו שהשר נתן רשות לראובן להביא ד' יהודים ולא יותר ואפילו אותם הד' יהיו לרשות השר לקיים או לסלק ומעולם לא שעבד עצמו לראובן שלא יבא זולתו שלא ברשותו כמו שאומרים יורשיו לשר השני שהיה כתוב בחק שלהם שנתן רשות לעכב על זולתם והשר שעבד עצמו לכך אם לא שנאמר שהדברים ההם היו כפי הבנתם שהבינו בדברי השר שנתן להם רשות להביא ד' יהודים לא יותר כי רצה לומר שבלעדי רשותם לא יהיה רשות לאחרים וליפות כחו נתכוין אבל האמת הברור הוא דלא גרע כחו אתא דכל מילתא יתרתא כי האי ולא יותר לאו לטפויי שנראה דקפיד על זה ולא סילק רשותו וגם לא שיעבד עצמו כלל אלא הניח פתח פתוח לבאים:
ואם כוונת ראובן לבא מטעם חרם הקדמונים על חזקת הישוב ועל זה הוא קובל כנגדו לקרותו כמשיג גבול ורוצה לעכב עליו לדור שם משום דפסיק לחיותיה הנה כפי מה שאמרנו כי השר לא נתן לו רשות כי אם על ההלואה אבל על דבר אחר זולתו לא נתן לו רשות מוחלטת שלא יבא לדור שם אדם אחר או להתעסק הנה ראובן לא החזיק כלל כי אם אגב רשות ההלואה נתן לו רשו' לדור דלאו אפשר בלאו הכי דהרי הוא כמשכירה לו על זמן קצוב ובכלות הזמן יהיה הדבר עומד ברשות השר לסלקו ולקיימו וסתמו היה טוב מפירושו במה שפירש ואמר ד' בתים ולא יותר שאם לא היה מפרש יכול הוא לומר שהחזיק מסתמא אבל השתא דפירש הרי הוא עצמו עומד לרשות השר כיון שלא שעבד לו עצמו שלא ידור אחר כי אם ברשותו ונשאר הדבר לרשות השר ומקום הניח לבאים לבקש בתורת חן או בהעלות מס להחזיק בדירה ושאר עסקים כפי החק הנהוג דמלכא אמר מאן דיהיב עסקא ליכול ארעא ואין כאן חזקת הישוב לפי שלא החזיק אלא בעל מנת שלא יעכב על אחרים וכן כתב מוהר"י קולון בשם הגהות מסמ"ק שאם קנה אדם עיר א' מן השרים על מנת שלא יבא שום אדם לדור עמו שיכול לעכב שלא יבא שום אדם לדור שם שירד עמו עד לחייו עכ"ל:
הרי לך בהדיא דוקא אם קנה על מנת שלא יבא שום אדם וכו' ובנ"ד לא קנה העיר ואף אם קנאה לא היתה בעל מנת שלא יבא שום אדם וכו' ואדרב' מוכח ההיפך שהקנה לו ההלואה שעל מנת שאין לו רשות על אחרים לעכב עליה הדירה ושאר עסקים כנראה מקפידתו ופשיט' שאינו יכול לעכב על שמעון ואף חרם דרגמ"ה לא שייך כלל שהרי לא החזיק בישוב לגמרי:
ועוד אני אומר כל היכא דאיכא דינא דמלכותא לא שייך חרם חזקת הישוב דאם המלך גזר שכל מי שירצה לדור יבא וידור הן בתורת חן או לישוב העיר או משום להרבות בכרגא לאו כל כמינייהו של הראשונים הבאים לדור בכח דינא דמלכותא לעכב על אחרים ויתחייבו בנפשם למלך לעשות כנגד מאמרו וכ"ש אם יחיד בעולם הוא הקודם שיעשה כנגד רצון המלך בישוב עירו חלילה לקדמונים לנהוג חרם במקום דאיכא סכנת נפשות:
תדע שכן הוא שהרי כל עיקר חרם של הישוב לא היה אלא משום פי' ר"ת בההיא דבר מתא אבר מתא מצי מעכב ואי שייך בכרגא לא מצי מעכב ופי' ר"ת אי שייך בכרגא מכאן ולהבא ולאפוקי מדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דמפרשי ואי שייך בכרגא שהיה כבר נושא עמם בעול הילכך נהגו הקדמונים חרם הישוב דאם אינו מעכב מטעם שהוא נושא עמם בעול מכאן ולהבא יכול לעכב מטעם החרם אבל אם הם עצמם לא שייכי בכרגא כי אם בתורת חן אי נמי שייכי בכרגא בעל מנת שלא יוכלו לעכב מאי אולמיה דהאי בר מתא מבר מתא אחריתי לעכב עליו ומצות המלך היא שלא יעכב הא' על חבירו כי אם ברשותו:
האם בני אשכנז הבאים בכל יום חדשים לבקרים לדור באמשטרדם מעכבים עליהם אותם הקודמים להם או האם הבאים נכשלים בחרם הישוב ח"ו ביען שחקי העיר הם נתונים בשוה לכל בלי שום העלאת מס כלל ואדרבא הם מקפידים להעניש לכל מי שיעכב לבוא לדור שם ולהתעסק לפי שרוצים להרבות בישוב ובעסק משא ומתן:
וכבר עמדתי על זה בהיותי שם ובהאמבורגו וקיימו כל זה בפסקים רבני ד' ארצות מאשכנז ופולין וכתב המרדכי בפרק הגוזל בשם מוהר"ם דאם השר אומר מעצמו איני חפץ ששום יהודי ידור שם אלא ברשו' ראובן, דראובן יכול לעכב עליו מדינא דמלכותא עכ"ל וכתב מוהר"י קולון בשאלה קפ"ז דמיירי שהיו כבר יהודים אחרים דרים שם ועד היום היה להם כח בישוב כמו ראובן דבענין זה מדבר למעלה בכל התשובות דלעיל והרי דברים ק"ו ומה התם שהיו שם יהודים אחרים שהיה יפה כחם בישוב כמו ראובן מכח דינא דמלכותא כיון שלא גרם ראובן הסתלקות חביריו כ"ש וכ"ש כשיאמר השר כן קודם שידורו יהודים אחרים שהרשות בידו מדינא דמלכותא ואפילו עשה לבקשת ראובן וכו' עכ"ל:
הרי לך שדינא דמלכותא מועלת לומר שלא תועיל חזקת הבאים או מוחזקים כבר לבטל חזקתם מכח דינא דמלכותא:
ואל תשיבני לומר דשאני התם בשביל שראובן לא עשה כלום והשר מעצמו הוא האומר זה אבל בנ"ד שמעון הוא המזיק לראובן ובעד בקשתו בא הנזק לראובן כי גם אני אומר דהתם היו מוחזקים כבר הם וראובן אבל בכאן לא החזיק ראובן כלל מטעם דינא דמלכותא דכל הרוצה לדון ולהתעסק יבא וידור ולא נתן לו רשות כי אם על ד' בתים ואף אותם יהיו לרשות השר ומי הוא זה אשר ערב אל ליבו לעבור על רצונו ויתחייב בנפשו ובכי האי לא נהגו הקדמונים חרם כנגד דינא דמלכות' כי אם בבר מתא דשייך בכרגא או במחזיק שלא מדינא דמלכותא אלא מטעם נכסי הפקר ונכסי מדבר וזה ברור ויוכיח על זה הסכמת השר הנ"ל לתועלת המקום שלא למחות בשום חנות סחורה שנראה שכל עיקרם הוא להרבות ולהגדיל ישובם ברוב חנויות ורוב העסק ופירושם יפה לשמעון ולזולתו מסתמו ואין כאן מקו' לעכב עליו מטעם חרם חזקת הישוב:
וכבר נודע מחלוקת הפוסקים בדינא דמלכותא היכא שייך וכולם מסכימים דבמקרקעי שייך דינא דמלכותא וכתב המרדכי בשם הר"ר אליעזר ממיץ באומות העולם כך דינם שכל הארץ היא של המלך והיינו דאמרי בהגוזל בתר דקהלי דיקלי וגשרי גשורי שהדקלים והקרקעות הם שלו ע"כ:
וגדולה מזו כתב הרשב"א דכל שלטון ושר הממונה בעיר ומושל במקומו דינו דין והוא בעירו בכלל דינא דמלכותא וכו' וחתם ושלחא דמלכא כמלכא כדמוכח בהגוזל בתרא וכו' מזה נרא' שבדבר השייך לקרקע ומכ"ש בארץ עצמה שהמלך או השר או שלוחו יכול לומר שלא ידור בה אדם כי אם בחפצו ורצונו וכן בהיפך שלא ידור אדם כלל כי אם ברשות פלוני ונפקא מינה שכל הבא לדור שלא ברשותו והפך מאמרו שלא תועיל לו חזקתו ובנ"ד דינ' דמלכא שלא ידור אדם שלא ברשותו ולא נת' רשות לראובן כי אם בעד הד' בתים והניח פתח פתוח לשמעון וזולתו ולא יעכב על ידם ראובן ואין כאן חרם הקדמונים ועוד כפי מה שנראה מהחק ראובן ירד ברשות לדור זמן קצוב ולא לגמרי ויורד ברשות אין לו חזקה אפילו לא הוינן בה מטעם דינא דמלכותא ואין חרם דחזקת הישוב ביורד ברשות שאין לו חזקה:
ועל מה שבאים יורשי ראובן כנגד יורשי שמעון לומר שחזקת הישוב היא של אביהם ואעפ"י שאביה' ג"כ היה מחזיק הרי זה סילק עצמו ונתחייב בשבועה ושעבד עצמו מלפנות מקום ולהעתיק דירתו מן העיר הזאת כמו שכתוב בידם על יורשי ראובן אף אם היו יורשי שמעון מחזיקים מכח אביהם תועיל להם חזקתם כיון דכל אפיא שוים בישוב מכח דינא דמלכות' ולא נשתעבד השר לראובן שלא ידור זולתו ופתח הניח לכל וכנגד דינא דמלכותא לא מהניא חזקת הקדמונים כמו שביארנו ואין לראובן יותר חזקה משמעון וכל א' עושה בשלו ואם באו עליהם מכח השיעבוד הרי תברא לגביה בשטר מודעא ואונסא דמינכר ובחד מינייהו הוה סגי כ"ש דתרווייהו הוי ובין שיאמר שעבוד זה הוי כפשרה שנתפשרו ביניהם או כמכר שמכר לו חזקתו בהנאת הריוח הרי המודעא ואונסא דמינכר אותו וכמו שכתוב במוהר"י קולון בשורש קי"ח והביאו הב"י סוף סי' רה על ראובן שהיה לו נכסים ביד שמעון ועכב אותו שמעון עד שהוצרך ראובן לעשות לו שעבודים להוציא נכסיו מתחת ידו ושוב רצה ראובן לבטל השיעבודי' מטעם אנוס על כך להוציא מעותיו מיד שמעון המעכבם שלא כדין והשיב שאם השעבודים ההם היו כעין מתנ' כלומר שנתחייב ראובן לשמעון בדבר שלא הגיע לראוב' שום הנאה תמורת השיעבוד ההוא אלא שמתוך כך נתרצה שמעון לשלם לראובן אם יתברר בעדי' שידעו אונס ראובן בשיעבוד ההוא אז ודאי יכול ראובן לטעון טענ' אנוס דהוי (ככלוה) [כתליוהו] ויהיב אבל אם היה לו שום הנאה תמורת השיעבודים לא סגי בידעו אונסיה אלא במוסר מודעא דהוי כמכר דתלוה וזבין זביניה זביני עד שימסור מודעא ע"כ ובנ"ד נראה שלא קיבל תמורת השיעבודים כי אם הנכסים שעיכב בידו שלא כדין עד שיעשה לו הסילוק והשיעבוד ההוא דהוי כמתנה דסגי באונסא:
ואם נחשבנה לפשרה דהוי כמכר ובעי תרתי הרי ישנם בידו מודעא והיכר אונס ואף אם תהיה כתובה בתורת מחילה אע"ג דלא שייך מחילה בכי האי גוונא כי אם מתנה עכ"ז מחילה הויא כמתנה ואף אם היה כתוב בה מחילת שמים והבריות לא סגי ולא יצא י"ח שניהם וכמו שכתב הרשב"א בתשובה כעין זו והביאה הב"י בח"מ סימן יב ואף אם היתה שם שבועה ולא מבעיא אליבא דרוב דעת הפוסקים דאונס ממון סגי לבטל השבועה אלא אפי' לדעת האומרים דדוקא אונס הגוף מהני לבטל השבועה הכא מודו דהא אין פיו ולבו שוים בשבועתו בתחילה והוי כנודרין לאונסין ומוקמינן לה באומר בלבו היום ואין כאן שעבוד ולא שבועה במסירת המודעא ואונסא כנ"ל:
וכל זה אם נאמר שבני שמעון באי' מכח אביהם לזכות ואפילו הכי אין ראובן יכול לעכב עליהם כנ"ל וכ"ש וק"ו שהבנים לאו מכח אביה' קאתו אלא מכח עצמם כשאר אינשי דעלמא שהרי אין גורמי' היזק לראובן ולא באו ברשותו נגד חרם הקדמונים כי אם ברשות הנתונה מהשר הנתונה לכל בשוה הן בפעם ראשונה כשהסכים לראובן לדור ולהביא ד' בתים ולא יותר הן בהסכמת השר והציבור לשלא למחות בכל מי שיבא לדור ולעשות חנות להתעסק ומכ"ש לאחר מיתת השר ופנים חדשו' באו לכאן לקיים בכל תוקף מה שכבר קיבלו בימי השר הראשון והסכמת הצבור לאחר שיורשי ראובן סילקו עצמ' סילוק גמור מהרשו' הנתונ' להם כפי מאמרם ושלא יעכבו על שום בר נש ואמרו דר ברשות ההלואה ולא יותר ולא חשיב אונס מה שלא רצו לקיים הפריויליגיו כי מתחלת השר והצבור הסכימו על כך ואחריה' הוא בא ולא חידש שום דבר כי אם לפרש מה שהיה סתום לפי הבנת ראובן וכל כונת כלם היתה להרבו' בישוב' ולהרבות בעסק ומכח זה נתיישבו יורשי שמעון ועשו להם חנויות ומה להם ולאביהם או מה ליורש ראובן נגדם מאחר שכולם שוים ברשות הנתונה מעיקרא וכפי הדין השר השני יכול היה שלא לקיים הפריויליגייו של ראובן שרצה להחזיק שלא כדין ואפילו חשש חרם חזקת הישוב ליכא הכא:
ואם באולי יש לראובן או ליורשיו נגד שמעון עצמו ששעבד עצמו מרצונו ובשבועה להעתיק דירתו או שסילק עצמו בשבועה כיון שלא קיים שבועתו מאונס המיתה וכבר מת למה יכופו את בניו אחריו שלא באו מכח אביהם וכל פרטי השאל' אין צריך להשיב כי כבר נכללו בזה ולפי דעתי שאין ליורשי ראובן נגד יורשי שמעון ולא חשש חרם ומכ"ש שאינם לא משיגי גבול ולא רשעים ומה שנרא' לענ"ד כתבתי להשיב מפני הכבוד והארכתי במקום שהיה ראוי לקצר כדי שיבחנו וילבנו דברי במצרף חכמת מעכ"ת ושלום מאת אוהבו אשר כנפשו הכותב וחות' פה עיר ליוורנו יע"א בשנת חרות על הלחת לפ"ג ליצירה בסדר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם כ"ג לחדש אדר:
זעירא דמן חברייא ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט