קצות החושן/חושן משפט/רמט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
א
הנותן מתנה לעבד ואם נותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו לא מהני אלא דאם אומר לעבד ע"מ שתעשה בו דבר מיוחד כת' בפרישה בי"ד הל' עבדים כה"ג מהני ולא זכה האדון וע"ש. ובט"ז בי"ד שם השיג על הפרישה וכת' דלא עלה על דעת שום פוסק לו' דמהני בעבד ע"מ שתעשה בו דבר מיוחד והפרישה דמשוה עבד לאשה לא דק אלא דוקא בכסף ע"י אחרים היינו שנותנין לו ע"מ שיצא בו לחירות דאין נותנין לעבד כלום ע"ש. ונעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ג מזכי' וז"ל נתן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה ולעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה הבעל אבל הנותן מתנה לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהי' לכך וכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל עכ"ל וע' ש"ך שם בי"ד שהסכים ג"כ לדברי הפרישה:
ב
האדון קונה גם הגוף. כת' בתשובת לחם רב סי' ק"ל דמה שקנה עבד קנה רבו אפי' מה שקנה קודם שנמכר לרבו ע"ש. וכן נראה מוכח מכמה סוגית בש"ס דפריך גבי עבד מה שקנה עבד קנה רבו בפסחים פ' האשה גבי פסח ולא מוקי לה בנכסים שקנה קודם שנמכר אלא ודאי דמה שקנה עבד קנה רבו לעולם. וכן נראה מירו' פ' השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין מצא מציאה ביום של רבו לרבו ביום של עצמו לעצמו ולית מחר בעי ועבדה ליה למאריה ע"כ והיינו ביום מחר דהוי יום של רבו צריך למיתבי' לרבו המציאה שמצא ביום של עצמו ומשום דמה שקנה עבד קנה רבו אפי' מה דקנה בהיותו בן חורין. אלא דמסוגיות הש"ס דילן פ' השולח דף מ"ב לא משמע כן ע"ש דאמרו נגחו שור ביום של רבו לרבו ביום של עצמו לעצמו ומשמע דהוא לעצמו ולא שקיל מריה מיניה ביום מחר. ונראה דירו' לסוגיא דידיה אזיל דאמר שם בירו' קידש אשה ביום של מריה אין חוששין לקידושין ביום של עצמו חוששין לקידושין. ומסוגיא דידן מבואר דאין העבד מתחלק לאיסור ע"ש פרק השולח דמ"ב שם אלא מעתה ביום רבו ישא שפחה וביום עצמו ישא בת חורין ומשני באיסורא לא קאמרינן ופרש"י דאין האיסור נתחלק אלא למלאכה ושבח נתחלק ומש"ה כיון דתלמודא דידן לעולם הוא חצי עבד וחצי בן חורין בין ביום של עצמו בין ביום של רבו אסור בשפחה ובבת חורין וא"כ הא דנתחלק למלאכה אינו אלא כמו חצר שאין בו דין חלוקה ועובד רבו עמו יום א' שלם אע"ג דהוא חצי בן חורין עבור שעבד לעצמו בחצי עבד דרבו וא"כ זה שעבד רבו יום שלם הוי כאלו נתן אחר לרבו פרוטה בכדי שיהי' עבד עובד לעצמו יום א' וה"נ הכא במה שעובד בחצי חירות עובד לעצמו בחצי עבדות ונתחלק כה"ג המלאכה ושבחו ומש"ה אין הרב זוכה ביום מחר במה שקנה לעצמו כיון דכבר נתן חלף עבודתו במה שעובד לו בצד חירות. אבל הירו' דס"ל דנתחלק ג"כ לאיסור ואם קידש ביום רבו אין חוששין לקידושיו וביום עצמו חוששין לקידושיו א"כ ה"ל יום עצמו בן חורין גמור וביום רבו עבד גמור א"כ מה דעבד ביום עצמו שהוא בן חורין אח"כ כשנעשה עבד ביום רבו מה שקנה עבד קנה רבו אפי' מה שקנה שנעשה עבד ומשום דלית כאן שיתוף כלל אלא ביום רבו עבד גמור וביום עצמו ב"ח גמור. וטעמא דתלמודא דידן דס"ל דאינו נתחלק לאיסור. כבר מבואר מתוך מ"ש בסי' קע"א סק"א ע"ש ומשום דלא מצינו עבד חוזר ומשתעבד דקדושת הגוף כיון דחייל שעה אחת תו לא פקע וכמ"ש תוס' פ' השולח דף מ' ומש"ה לעולם אינו אלא חצי עבד וחצי ב"ח ואסור בשפחה ובבת חורין ואינו מתחלק אלא למלאכה ומשום דה"ל כמו חצר שאין בו דין חלוקה דנשתעבד חלקם זה לזה שישתמש זה בשל זה וע"ש וטעמא דירו' פ' השולח נראה ע"כ דס"ל דגם לאיסור מתחלק ואי משום דקדושת הגוף לא פקע בכדי אפשר דס"ל קדושת הגוף בכדי פקע וכדס"ל לאביי בנדרים דכ"ט ע"ש. ואין להקשות דהא גמרינן לה לה מאשה וגבי אשה אמרי' בפ' המגרש היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסק' פסקה וא"כ בעבד נמי נימא הכי דליתיה דכיון דחצי עבד וחצי ב"ח לא משכחת לה אלא בקידושי כסף או בעבד של ב' שותפין וכדאי' פרק השולח דמ"ב דבשטר הוי שיור בשחרור וגבי כסף לא גמרין לה לה מאשה וגבי עבד של ב' שותפים כיון דזה משחרר כל חלקו ואינו חוזר לא ה"ל פסקה זה הנרא' לענ"ד דירוש' ובסוגיא דידן ודו"ק: ירו' פסחים פרק האשה ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושין ודכוותה גירש אין חוששין לגירושין שמואל אמר חוששין לגירושין אתיא דשמואל כר' יודא דתנינא תמן גנב מי שחציו עבד וחציו ב"ח ר' יודא מחייב וחכמים פוטרין ע"כ. ובמשנה למלך פ"ב מקרבן פסח הביא הך דירו' וכת' עלה ז"ל ולא ידעתי מהו דכיון דקידושין לא תפסי בה גירושין היכי משכחת לה הא אין קדושין מעיקרא ונ"ל לו' כגון שקידש אשה חציה שפחה וחציה בת חורין דאפשר דהתם תפסי קידושין מכיון דבת מיניה הוא וסבור הייתי לו' שאין הכוונה אם גירש את אשתו אלא כי האי דאמרי' בשלהי המביא תניין אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אבל מן הירוש' דפ' השולח אינו נראה כן אלא דס"ל לירוש' כסברא דדחי גמ' דידן דקאמר קידש עבד ביום של רבו הרי אין קידושין תופסין בה ביום שלו הרי קידושין תופסין בה ומיהו מה דמדמה לה לשמואל כר' יודא לא בריר לי ודאי דאם כן מ"ש קדושין מגירושין ובפרק הנחנקין קא מפרש טעמא רר' יודא משום דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עכ"ל:
והנה מ"ש במשנה למלך דמשכחת גירושין בקידש בת מיניה דהיינו חצי שפחה וחצי ב"ח. קשה מהא דבפ' השולח דף מ"ב בעי לה בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש בת חורין מהו כו' הא לא שייר בקנינו ואמרי' עלה ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי כופר ליורשיו ואי אין קידושין יורשין מנא ליה וע"ש דמשני ראוי ואין לו וה"ל לאוקמי שקידש בת מיניה דהיינו חצי שפחה וחצי ב"ח דקידושין תופסין ואית ליה יורשין ועוד דאפי' נשא בת חורין נמי אית ליה יורשין לפמ"ש תוס' להקשות דהיכי תלי יורשין בקידושין כיון דאפי' ממזר נמי יורש הוי וכ' דגבי עריות כיון דשייך קידושין לעלמא הוי יורש אבל היכא דלא שייך ביה קידושין כלל לית ליה יורשין ע"ש ואי נימא דבר קידושין הוא בבת מיניה א"כ אפילו קידש בת חורין דלא תפיס בה קידושין אית ליה יורשין כמו בעריות אלא ודאי דאין לחלק בכך ומאן דס"ל דאין קידושין תופסין בבת חורין ה"ה בבת מיניה אין לו קידושין ומ"ש במ"ל הכוונה ע"פ ירו' דפ' השולח דלא ס"ל כגמ' דידן וא"כ צ"ל דמה דאמר ר' יוחנן מי שחציו עבד קידש אשה אין חוששין לקידושין היינו ביום רבו ומה שאמר גירש היינו בקידושין שקידש ביום עצמו ואין חוששין לגירושין והוא נגד הירו' שם פרק השולח דאמרו שם קידש אשה ביום עצמו חוששין לקידושין ולא כך אמר ר' חייא א"ר יוחנן מי שחציו עבד כו' אין חוששין לקידושין וא"כ צ"ל דר' יוחנן ס"ל דאפי' ביום עצמו אין חוששין לקידושין ולפמ"ש מ"ל א"כ ר' יוחנן ע"כ ביום רבו קאמר אלא ודאי דר' יוחנן לעולם ס"ל דאין חוששין לקידושין אפי' ביום עצמו מדאמר לא כן א"ר יוחנן וא"כ גירושין היכי משכחת לה. ולכן נראה הכוונה כמ"ש במ"ל דהיינו גירש לענין שליח הגט ומ"ש דמירו' פ' השולח אינו נראה כן אינו מוזכר שם נגד זה. וטעות נפל בדפוס ואיפכא קאמר דסבר הי' לפרש הכוונה גירש בקידש ביום עצמו וכירו' דפליג על ש"ס דידן אלא דאינו נראה כן מירו' דפ' השולח והיינו מדאמר לא כן א"ר יוחנן וכמ"ש ולזאת עיקר הכוונה לענין גירש דהיינו בשליח הולכה דכה"ג אין חוששין לגירושין משום דלא הוי בר כריתות וכדאי' בפ"ב דגיטין וזה אינו סותר כלל שם בירו' פ' השולח. ומ"ש במשנה למלך דמה דמדמה לה לשמואל כר' יודא לא ברור דא"כ מ"ש קידושין מגירושין ודאי שמואל דנקט חוששין לגירושין ה"ה לקידושין ויראה משום ס"ל כהאי דירו' דפ' השולח דקידש ביום עצמו חוששין לקידושין ומש"ה ס"ל דחוששין לגירושין לעולם אפי' ביום רבו ומשום דה"ל בר כריתות כיון דיכול לקדש ביום מחר וכמו בקטן דנראה בש"ס דחשיב כריתות דלא ממעט קטן בשליח הגט אלא משום דקטן לאו בר שליחות הוא וע"כ צ"ל כיון דזמן ממילא קא אתי חשיב בר כריתות ומש"ה בגירש דהיינו בשליח הולכה חוששין לגירושין לעולם אפי' ביום רבו ומש"ה נקט גירושין ולא נקט קידושין ומשום דקידושין אינו אלא ביום עצמו אליבא דשמואל וגירושין ואפי' ביום רבו ומשום דחשיב ליה בר כריתות כיון דזמן ממילא קא אתי וכמ"ש: והא דמייתי מדר' יודא גנב מי שחציו עבד נראה לפמ"ש חוס' פרק הנחנקין דף פ"ח בהא דממעט מאחיו ופי' תוס' משום דאין זרעו מיוחס אחריו אינו קרוי מאחיו ע"ש ומש"ה מייתי ראיה לשמואל מהא דס"ל דגונב חצי עבד חייב וע"כ ס"ל דהוי מאחיו ומשום דזרעו מיוחס אחריו ומשום דהוי בר קידושין וכמ"ש תוס' פ' השולח דיורשין בקידושין תליא וא"כ מוכח דחצי עבד שקידש ביום עצמו ה"ל קידושין ומש"ה ה"ל נמי מאחיו דזרעו מיוחס אחריו ואית ליה יורשין וה"ל נמי בר כריתות כיון דאית ליה קידושין כמו שכת'. ונרא' לפרש בהא דס"ל לשמואל דחצי עבד שקידש ביום עצמו הוי קידושין ומשום דמתחלק נמי לאיסור וכדעת הירו' פ' השולח וממילא ה"ל בר כריתות אפי' ביום רבו וכמ"ש דזמן ממילא אתי וכמו קטן ור' יוחנן פליג וס"ל דלעולם אין לו קידושין ומשום דס"ל ראינו מתחלק לאיסור אלא לענין ממונא וכש"ס דילן והוא משום דשמואל לטעמיה דס"ל בפ' השולח דמפקיר עבדו יצא לחירות ומשום דכתיב עבר איש וא"צ גט שחרור ע"ש א"כ כי היכי דמתחלק לענין ממון וה"ל ביום עצמו בן חורין גמור כיון דאינו עבד איש ור' יוחנן לטעמיה דס"ל בפ' השולח שם דמפקיר עבדו צריך גט שחרור להתירו בבת חורין וא"כ לאיסור לא מתחלק ולעולם חצי עבד הוא אפי' ביום עצמו ואין לו קידושין ומייתי ראיה לדשמואל מדר' יודא דס"ל גונב חצי עבד חייב ומשום דבתלמודא דידן פ' הנחנקין שם מייתי לה ממיעוט אחר מיעוט אבל בירו' פ' הנחנקין שם אמרו טעמא דר' יודא משום דס"ל מאחיו ואפי' מקצת אחיו ורש"י שם פרק הנחנקין כת' מיעוטא דאחיו היינו משום דעבד אינו רשאי לבא בקהל ע"ש וא"כ מאחיו אפילו מקצת אחיו היינו כיון דביום עצמו מותר לבא בקהל א"כ ה"ל מקצת אחיו אבל אי נימא כר' יוחנן דאפי' ביום עצמו אין לו קידושין ומש"ה אין לו שליחות לגירושין משום דלא ה"ל בר כריתות כלל א"כ אפי' מקצת אחיו ליכא כיון דלעולם אסור לבא בקהל אע"כ דס"ל לר' יודא דביום עצמו מותר לבא בקהל מש"ה חייב הגונב אפי' ביום רבו דה"ל מקצת אחיו כיון דמותר לבא ביום עצמו בקהל ודו"ק ועמ"ש בסי' קע"א סק"א:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |