אבן הראשה/מה
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי | |||
|
< הקודם · הבא > |
מכתב רו"מ הגיעני ואת אשר שאל לדעת חוש דעתי להלכה למעשה בדבר המעשה שבא לפניו כי בעיר ריקא הסמוכה למחנו בארנוב אין כותבין גיטין וכיה שם שכ"מ אשר רצה לגרש אשתו שלא תזקק לחליצה ונסע רו"ס לשם עם הסופר והעדים וצוה הבעל לסופד לכתוב ולעדים לחסום ואח"כ באו לבארנוב וכשט וחסמו שם הנס ובלשון הגס כתבו למנין שאנו מוטן כאן בארנוב ואח"כ נסעו למקום השטמ ונתן הנס לאשתו כדת והכתיבה ומתעה היה ביום אחד והוא דין מפורש באהע"ז (סיק קפ"ז קפ"ז סעיף ו'). יעסה יש מפקפקים על הגס ממ"ש הגס פבוס בסימן הנ"ל (ס"ק כ"ב) שצריך לכהוב בסוף הגט קודם חתימה גיסא דגן צוה עליגו הבעל פלוגי ביום פלוני בעיר פלוניס לכחוב גט לאשמו פלוגיס וגסאחרה כסיבסו עד יום פלוגי בעיר פלוגיס ואס לא נסבו הכי יש לפוסלו משום ־מחזי כשקרא ובשעת הדסק והוא מקום עיגון בא"א להשיג גט אסר שיהיה כסוב בו בסוף הגס גיסא דג; כו' יש לדו! ולסמוך אסברס המכשירין ססוברין דטסני; סתמא מרסן ובלוד:
הנה בעובדא דידן אין לפקפק כלל ויפה הורה רו"מ דהמעשה שבא לפרו היה שעס הדחק שהיה גט שכ"מ ולא היה אפשר לכסוב צוה עליגו הבעל בעיר פלוני כיון שבאוסס העיר אין טסבין גיסי! והיה צריך לשאול פי רבגיס מובהקים איך לכסוב א"כ בכה"ג גס סג"ס סודה והגס שהנסיכה היה ג"כ במקום שציוה הבעל לכתוב מ"מ אין נ"מ בזה וכן כשוב בסשובס שב יעקב דכוסבין מגיס! \בלוד אף אס מוזר ומסן אמ"כ בירושלים עיי"ש. אך נס בגוף הדין של הג"ס גם שלא בשעס הדחק יש לפקפק דמדססס בשו"ע וגם כל האסרוגיס לא הזכירו מזה ודאי דלא סבירא להו כן ומס שהביא בג"פ ראיה מדברי הניי בב"ב פרק ג"ס ד"ה כי היכי דלא מסמזי כשקרא . לעג"ד יש להכריח מן הש"ס ומדברי הנ"י בעצמו להיפוך והוא מדאמריק ביבמות (דף הס"ז) אמר רבא אף לדידי דל"ח הכא חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזיל א"ג בקפיצה אינ מילי מסר נהו כדא"ל רב לספרי כי אסמט בשילי כסבו בשילי ואע"ג דמימסרן מילי בסיני וסירש"י ואע"ס שלא כיה עמהס שמא מחמלה אמר להס בעירו כחט גט לאשמי ואח"כ הלכו כעדים לשורא וכן הנ"י שם פירש כלשון רש"י ממש יעו"ש. וקשה אי סיד כדברי סג"ס שצריך לכסוב בחון? הגס שצוה עלינו הבעל בזק וסיר פלונים ונחאחר כחיבסו איך חייש רבא דלמא מילי מסר דסא אי אפשר למוש לזה כלל שאם אמר לכם מהרדסא כחט גס לאשמי ואמ"כ הלט העדים לסורח וכתט שמה היה לסם לכסוב בסוף הגס שצוה לכם הבעל בנהרדעא ביים פלור ואף אס לא מפסיל הגס משוס זה אכתי מוכח מדלא כחבו כן ט סיני דלא יכיה מרמי כשקרא שבסורא גופא צוה לסס הבעל. ולולי פרש"י והנ"י היה אפשר לדחוס קצח מכמה זאס ולפרש דחיישיק שמא מילי מסר להם בסורא גופא מקידס והס כסט זק הכחיבה ובזה א"צ לכמוב שצום הבעל להם ביום סלוני דדוקא אס צוה במקום אחר מחזי כשקרא ונמטאר בדברי הראשונים דבשיטי המקום הוי יומר מחזי כשקרא אבל לסמ"ש רש"י והנ"י בעצמו דחייבינן דמסר מילי בעירו בנהרדעא מוכס דאף שהיה במקום חמן אמר מ"מ אין צריך שיזכירו זה בחיך הגס ומש"ה לא נזכרו לפרש מילי מסר בסורא גופא:
ומ"ש הנ"י בסרק ג"פ וז"ל כי היכי דלא מחמזי כשקרא אם נכחוב יוה אמר שלא יהיה בו המחנה ולא הכסיבס ומה"ט גוסס צריך להזכיר מקום שנמסרו להם בו הדברים ומקום שנכחב בו שאס לא יכחוב אלא אמד מהן מחזי כשקרא ומססיל כדמוכח בנימין שיאמרו לו איך אמרח בהיר ולא נכחב נהיני או הלא במקום שילח אמרו לכם ענ"ד הכיי אף אס נפרש שהוא. מוכרח להזכיר המקום והזמן שנמסרו בו הדברים אין מזה ראיה כלל לגבי גט דשאני שסר הקנאה "כמו מחנה ומכר ואפי' שסר הלואה שעיקר המעשה נעשה באותו יום הקדום שאז הלוה לו ומכר או נק רק שבהלואה אינו פורף ממשעבדי עד שיכסב אח השפר ואין השפר אלא לעדוח וראיה ולפרסם מה שראו ביום הקודם בעם שהלוה צו וכה"ג ומש"ה צריכין להזטרי' ;אמו, היום ,שהוא;גוף הפחת יכלא"ה למסזי כשקרא שלא קטרו אלא זמן מסימחן משא"כ בנס אין ציווי הבעל גומר סנט והנסינס היא הגומרח וציווי הבעל אינו אלא לכחוב לו אח הנס ולמחמו וא"צ שיזכירו יום ומקום הציווי שאין כעדים באין במחימחן להיוח לראיה על הציווי בלבד אלא שהציווי כיס שיוכלו למחוס ושוב יהיה נס כשר שיוכל ליחן ליד האשה ומש"ה א"צ להזכיר בגט מתי צוה אוחס משא"כ בשפר הלואס וכדומה שכל עדוחן ומתימסן אינו אלא לראיה מחי היה ההלואה או הקנין ומכר שכבר נגמרו ולסי"ז אין הוכחה נס מדברי הרשב"ס ד"ה כי יתביסו בשילי שיש לכחוב במקום סלוני כחבנו הך מה שראינו במקום סלוני דדוקא בשטר מכירה מחנה והלואה הוא דבעינן לכחוב כ! ולא בנס. וכן מ"ש בפרישה והסמים (סיק מ"ג ס"ק ליס) דהרבה גאוטם סברו דכוחבין שני המקומות זה הוא ג"כ דוקא בשפר וצא בנס. ומ"ש הנ"י בלשונו כדמוכח בגיטין אינו אלא דשם מוכח דמססיל אס לא כתב המקום שנכתב בו כמו שהוא ולא בא להוכיח מסוגיא דניסין שאם לא כתב מקום מסירת הדברים פסול דזה לא מוכח כלל משם (ואין לפרש דמוכיח מדקאמר אלא לאו סופר וקשה אכתי מה קמ"ל היינו שינה שם עירו דמאי ש;א כק ששינה המקום שצטך לכתוב אע"כ שכתג נס מרום אמירת הבעל ומש"ה איצטריך לאשמעיק דאף שנכתב מקום האמירה כדין מ"מ כיון שנכתב מקום הכתיבה שלא כדיך פסול דז"א דהא שסיר קמ"ל מתניסין שינס מקום הכתיבה דהוי נווט אחריתא משינה מקום עירו וגם אף אי מייט שכתב גם מקום האמירה מ"מ לא מוכח מידי הא שכתב הנ"י שאס לא נכתב אלא אמד מסן מחזי כשקרא ומססיל דהא י"ל שכותב כן לכחמלה ומסא דשינה מקום הכתיבה תצא לא מוכח מידי דמקוס הכתיבה הוא עיקר וגם דשינה גרע מאילו לא כתב כלל):
והוכחת הנ"י מגיטין מוקשה דשס מיירי בשיןס המקום ולא הזמן ומש"ה פסול וכמיש הרא"ש שלא יאמרו לעדים עמט הייתם באותו יוס במקום אמר משא"כ הכא אם לא נכתוב אלא אמד מהן דליכא זה החשש דסא היה באותו מקום בזמן הנכתב בשפר וכל החשש אינו אלא משוס דממזי כ־קרא אך יש לפרש דטון שצריך לכתוב הזמן דוס הקג־י' כד שלא יהיה במתנתו לאמך מאותו יוס ואילך כלום אם יודסין אותו היום משיה צדך שיכתוב ג"כ מקום שנמסרו ט הדברים שלא יטה נראה כשקר שמחב היום הקודם והמקום של עכשיו חס שסיר מוכח מסוגיא דגיטין ואיכ דברי סנ"י אינו אלא אס רוצה לכתוב זמן הקני! משאיכ אם אינו חצה לכתוב אלא זמן ומקום הכתיבה לבד י"ל דבזס לא מחזי כשקרא:
אך עדין קשה דהא לא מוכח מסוגיא דגיטין רק שאס שינה מקום הכתיבה וכתב זמן הכתיבה לבד כמו שהוא פסול ולפי שיאמרו לעדים עמנו ה"חס באותו יום במקום אחר אבל הכח שיהיה נכתב זמן ומקום הכתיבה כט האמת ואם יכתב ג"כ שראו סמלוס או המכר בזמן הקודם אף שלא יכחב המקום שראו ונמסר להס כלל מ"מ ליכא למימש כ"כ שיאמר לכס סמנו הייתם במקום אמר דהא אף בלא כתיבה נוכל לאמר שבאותו הזק הקדום היה במקום אמר שהמקום הנזכר בתוך השטר אינו אלא מקום הכתיבה ואף אס משמע להנ"י מדכוצרך לאשמעינין דשינה מקום הכתיבה פסול ע"כ סיירי שנכתב מקום הציווי וזמנו ג"כ מ"מ לא מוכח מיד מזה דאס נכתב זמן ומקום הכתיבה כהוגן ושראו המצוה בזמן קודם ולא הזכירו אוחו המקום שפסול דיל דזה לא מחזי כשקרא דמעצמנו נוכל לאמי שכמו שהיה זמן אחר היה ג"כ מקום אחר אלא שלא היה צורך כדבר להזניח משא"כ בהא דגיטין שכיס במזרח וכתב במערב שהזכיר בפירוש מקום הכתיבה בפיני ויש להאריך בזה ומכ"ס אין הוכחה מדברי הנ"י למ"ש הג"פ כלל:
(ובתומים סי' מ"ג ס"ק כ"ד) הביא להקשות דברי הראיש אהדדי דכחב בס' הזורק פלה דאמרינן כתיבו בהעי אמ"ג דמסירי לכו מילי בשילי דמעמא שלא יאמרו לעדים עמנו הייתם באותו יום במקום אסר ובס' גיס נתן הטעם משום דמחזי כשקרא. ולענ"ד מיושב בסשיעות דהא אם יכתבו המקום והזמן שנמהר צהס לא יוכלו לאמר עמנו הייתם במקום אחר דהא באותו היום נאמת היו בפילי ודוקא משום דמחזי כשקרא צריך לכתוב בהיני לסי שהוא מקום הכתיבה אבל בגימין כמב הרא"ש וז"ל והא דקאמר אלא אסוסר לאו דוקא אלא משום חששת העדים לצריך לכתוב בשטר שם עיר שהעדים חחומין בו אפילו נכתב בפיר אחרת שלא^יאמרו לעדים עמנו הייתם באותו יום במקום אחר והיינו דכיון פהסיסד צריך לכתוב זמן ומקום שהעדים חותמין כדא"ל רב לספרי כו' (ונס דבגס א"א לכתוב זמן שאמר הבעל דהוי גט מוקדם דססול שיש חשש שמא יחסה וכמ"ש סחוס' מכתב ביום ונחתם בלילה חיישינן שימסור בצינעה לחסות עליה ויפיץ מ"ש הג ס שלזה הוצרך הה"מ לישן טעה משוס דמחזי כשקרא דמש"ה אף פ"י שליח דקלא איח ליה וליכא חשש שמא יחסה מ"מ צריך שיכתבו זמן החתימה) ומש"ה אם היה במזרח וכתבו במערב הוא ססול גמור שיאמרו עמנו הייתם באותו יום שנכתב במקום אחר דהא כתב זמן הכתיבה וגם דמה שכתב במערב אינו כלל מקום אמירת הבעל ג"כ והא דמייתי כדא"ל רב לספרי כו' אינו אלא כדי שנוכל לפרש מתניחן דקאי אסוסר ולא אבעל ויעיין מ"ש הראיש בב"ק ס' מרובה (ע') דההיא דאמר אי ידעיחו יומא דאקניתו כסיבו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה כי סיני דלא מחזי כשקרא אף לס"ד בעלמא למחזי כשקרא ל"ח כחס איכא למיסש לפסול העדים כי ימצא שלא היה באותו מקום ביום שנכתב נו והוא דוקא התם שאין יודעי! יום ההקנאה .אבל בכתיבה זק ומקום הראשון בשילי וכנון בשטר שאין בו אחריות או בסכר הוי משום מחזי כשקרא בעלמא:
והנה עפמ"ש הרשב"ם שכותבין במקום פלוני כתבנו הך שראינו במקום סלוני יש להבין מה שפירש בד"ה להנך דכחבי אקנייתא כותבי שטר מסנה שאין כחוב בה אחריות ט' אבל שטרי הלואה שיש בו אחריות לא יכחב אלא יום שעומד מ עכשיו ס' מניל הא דהא שפיר י"ל אף בשטר שכתוב בו אחריות-והים אי ידעיתו יומא דקניתו בו כתבו היינו שיכתבו שדהם זמן הקנץ כדי שלא יוכל ליח! מאותו הזמן ואילך לאחר ונם זמן הכתיבה כדי שלא יטרוף מלקוחות הקודמים לכתיבת השמי ואי לא כתבו יומא דקיימחו ביה לבד והא דקאמר כי היכי דלא מתחזי כשקרא היינו משום דזה שמם טלל אף להיכי דאין בו אחריות אך כאשר נשים לב לסוף דברי הרשנ"ס שכתב אבל שטרי.הלואה שיש בו אחריות לא יכתוב ט' ולא כתב כן אך בשטר מסנה שיש בו אחריות וכסו שמבואר בתחלה דדוקא שסר מתנה שאין כתוב בהן אחריות (והיינו כממאר בחויס סי' קס"ז בסג"ה שם נשם המגיד סי"א סמלוה דדוקא סוכר אבל נותן מחנה בסדים אינו סורסה בלא שסר דמתנה אין לה קול אנא בשטר ומש"ה נמתנה שיש בו אחריות יש לחוש שיטרוף מלקוחות משפת הקנין שעדיין לא נכתב , וכתומים סימן הנ"ל (ס"ק ה') הקשה דבמתנה וכי בדברים בעלמא יכול לשעבד נכסיו ומוכרח לומר נקני! שהקנץ שעבד נכסיו וא"כ השה הא קנין יש לו קול וסתם קנץ לכתיבה עומד ואים ליה קלא ודוחק לומר דס"ל להה"מ בשם הרשב"א כדעת הרא"ש דכל קרן פלא נכתב לבסוף ליס ליה קלא. וחמץ כס"ש הכנה"נ נ שאם הקנין הוא לצורך הדבר דלולי כך לא היה הדבר נקנה לא אמרינן בו סתם קנץ לכתיבה עומד עכ"ד החומים. אך עדיין יקשה דברי הרשב"ם כאן דהכא ט' קנין שנכתב לבסוף והיה קנין שעמד לכתיבה ומ"מ אין להם לכתוב זמן הקנין משום דאתי למטרף לקוחות מאוחו הזמן ואין לומר משום דהקנין מצד עצמו אינו עומד לכתיבה ורק לסי שהיה המדובר ביניהם שיכתבו העדים לכן כוחבין עתה מש"ה לית ליה קלא דז"א דסוף סוף היה הקרן עומד לכתיבה ואיח ליה קלא, ובמרדכי כאן כתב בשם הרשבים וריב"א דדוקא בשטר אקנייתא דמחנה כו' וכן בשטרי מקח סן יטרוף מן לקוחות שלא כדין ותמוה דהא במכירה סורף מלקוחות אף בעדים בלא שסר משום דמאן דזבין בפרהסיא זבין וכן מ"ש בשם ר"י דל"ש מכר ומתנה דקנין לכתיבה עומד מוקשה ויש להאריך) דכשיש בו אחריות אחי למטרף לקוחות מזק הכתוב בשסר שלא כדין ומוכרח לאסר דלענין מתנה שיש צורך בדבר לכתוב יום כקנייה כדי שאם יחן מהיום ההוא ואילך לאחר לא יהיה כלום מש"ה צריכין לכתוב שניהם זמן הקנין וזמן הכתיבה משא"כ שמר הלוואה ביש ט אחריות לאיזה צורך יכתבו שני זמנים כיון דפ"כ יכתוב זמן הכתיבה ומאי יכתוב עוד זמן ההלוואה ולא מבעי' לדעת היי"ף וש"ס שהובא בש"ך (סי' ק"ד סיק כ') דמלוה בשטר אע"ס שהיא מאוחרת קודמת לנכות מבני חרי מסלוה ע"ס המוקדמת דא"כ אי! חומלת לידע שזמן הלואה בעדים היה קודם דאכתי יגבה הסלוה בשטר המאוחד אחר זק הלואה תחלה אף מבני חרי ולענין שיהיה לו קדימה על מלוה ע"ס מאוחר אין נ"מ דהא בלא"ה עתה סחבץ השטר ומלוה בשטר מאוחרת קודם למלוה ע"ס מוקדמת אך גס לדעת רב האי נאון כדפסק בשו"ע דלסיין יש תועלת שידעו שזמן הלואה היה מקודם מ"ס בשביל חששא זו לא צוה רב להסוסרים לכתוב זמן ההלואה , אבל במחנה באחריות' אף שצריך לכתוב זק ויום כתיבה צריך לכתוב גם זק המתנה למען ידעו כי כבר נתן לו מאז ולא יוכל אח"כ ליתנו לאחר וניש הרשב־ם בחחלת דבריו שסר מחנה שאץ כתוב בהן אחריות היינו דבזה אינו טחב אלא יום הקניה בלבד ובמתנה באח־יות טחב שניהם ובטלוה באחדות כותב יום הכתיבה וחסימה לבד וממוצא הדברים מוק דאף מיש הרשב"ס בד"ה כי יחביחו במקום סלוני כתבנו מה שראינו בעקום סלוד היינו הקא מון מתנה שיש צורך לכתוב מקום חמן ההקנאה (ומ"ש או שטרי כלואה קאי על מקום הכתיבה שבהלואה אינו מזכיר יום הכלואה כלל ומשמע דאף אם כיה במקום אחר אין צדך להזכיר) ואף אי נפרש דקאי על הלואה נ"כ מ"ס מט א"צ להזכיר כלל כסו שבארתי לפיל החילוק ושהוא מוכרח מסוגים הש"ס ואף לדעת האגודה דעה גיסץ צריכין דויח חה לא שייך אלא בכתיבת זמן ציור הבעל ולא בזמן כתיבת כעדים אץ לחוש בזה דהא מה שתיקנו זנק בניסין אינו משוס דו"ח כלל ומ"ס לכתחלה יש למוש לדברי הנ"ס במקום שאץ שום דסק ובמקום הדחק אין לחוש לזה דגם הגס פשוט מודה בזה ויפה הורה רו"מ:
ידידו אלי' באאמ"ו הרב רנ"ה שי'.