אורים/חושן משפט/נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אורים ‏ חושן משפט נא

(א) מצטרפין הן שלא יוכל לטעון להד"ם דבע"א בכתב יכול לישבע להכחיש העד משא"כ בשנים בצירוף ולדעה דסבירא ליה בס"ב דנאמן לומר בע"א בכתב פרעתי בשנים נאמן ג"כ דלא ה"ל רק מלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי סמ"ע וש"ך ועיין מ"ש בס"ב:

(ב) וא"י לומר פרעתי ברור דכוונת הש"ע כמ"ש הש"ך כי כתב הב"י להדיא בכ"מ דלענין זה הוי דין שטר דא"י לטעון פרעתי אבל לא לטרוף ממשעבדי הואיל ואין שניהם בכתב או שניהם בקנין והא דקמ"ל בזה אינו נאמן לומר פרעתי הא סבירא ליה לרמב"ם כמ"ש בס"ב דאפילו ע"א בכתב לבד א"י לומר פרעתי עיין מ"ש בס"ב מ"ש הש"ך ובתומים כתבתי דנ"מ בכתב בו דחייב לו דברים שאין עליו ש"ד וא"כ נאמן בע"א לומר פרעתי הואיל וליכא ש"ד ולא שייך משאיל"מ אבל בכה"ג דיש בצירוף ב' עדים א"נ לומר כלל בשום אופן ועיין עוד מ"ש בס"ב אבל בתומים העליתי דלדינא העיקר כסמ"ע דאין נאמן לומר פרעתי וטורף ממשעבדי והוי ס"ד דטורף משעבדי משום דלא שכיח דפרע ולא טענינן מילתא דלא שכיח ללקוחות אבל אם צווח וטוען פרעתי ה"א דנאמן ובפרט כי איתרע דחזינן דלקח מא' חתום ומהשני לא לקח ש"מ דנפרע בנתיים ולכך משך ידו להניח לחתום ומשום ע"א בכתב ליכא דכאן דגובה משעבדי א"כ ליכא ש"ד דה"ל שעבוד קרקעות ולא שייך משאי"ל וקמ"ל דא"נ בשום גוני דהרי כאן ב' עדים כמו שטר שחתום עליו ב' עדים וזהו נכון לדינא. וכתב הרמ"א בתשובה דלאו דוקא דהוא קנה מידו רק כשמעיד שראה הקנין עיין בתשובה סימן ק"י ואין נראה דמועיל לענין משעבדי רק לענין ב"ח אבל לא משעבדי וכן לענין פרעון כמבואר לעיל סי' ל"ט סעיף ה' ועיין ש"ך ס"ס מ"ו:

(ג) ואם אותו שמעיד אומר בפני וכו' עיין בתומים שהארכתי בזה אי אמרינן דין זה אף לשיטת הסוברים דא"צ בשטרי הלוה ע"מ או לא וע"ש כי בררתי הדברים על בורין:

(ד) אם לא נמסר רק בע"א עיין בתומים מ"ש באריכות אם העד החתום היה ע"מ א"ש אבל אם עד אחר היה ע"מ אם נאמן החתום שלא היה במסירה או לא נאמן רק צריך לברר הדבר בעדים ע"ש שהנחתי בצ"ע ולכך סתם רמ"א וכתב אם לא נמסר דהיינו דידוע ועיין מ"ש דאין כן דעת מהרש"ל דסבירא ליה דעד החתום ודאי הוא ע"מ רק מגיה בטור דשני שטרות בשני חתימות או רק שני ע"מ אין מצטרפין ועיין תומים כי כתבתי כי כן נראה יותר ונכון:

(ה) לטרוף ממשעבדי משמע הא מבני חורין ודאי גובה וכן דעת הש"ך וכן העליתי בתומים ולא כסמ"ע דסבירא ליה ממשעבדי ודאי לא גובה אבל מב"ח מספקא ליה לטור ורמ"א אי גובה וזה אינו ע"ש:

(ו) הרי זה מחויב שבועה כו' פי' דאלו היה מכחיש לעד ואמר להד"ם היה מחויב שבועה להכחישו ועכשיו דמודה לדבריו כללא הוא אם מחויב שבועה להכחיש העד ואין מכחישו יש לע"א כל דין שני עדים ושטר בשני עדים אין נאמן לומר פרעתי דיאמר שטרך בידי מה בעי אף בע"א ג"כ אינו מניח שטרו בידו דיש לו כל דיו שנים וא"נ פרעתי ולא דמי לכת"י דנאמן פרעתי דשם אין מקפיד להניח אבל בע"א דחזי דטרח המלוה לחתום ע"א אף הוא אינו מאמינו להניחו בידו כשפרעו ועיין תומים שכתבתי כי נראה דעת הרי"ף ורא"ש כן ולכן אין הכרעת הש"ך כיש אומרים מכרעת והרי הוא ספיקא דדינא. ועיין תומים ס"ק א' דהבאתי דעת הש"ך אם העד מעיד אח"כ שיודע דלא פרע והוא אומר דפרע אף הרמב"ם בעל דיעה זו מודה דנשבע להכחיש העד ומפטר ואני כתבתי דליתא דמה נ"מ באמירתו של העד בזו אלו שתק לא הוה נאמן וכי בשביל דמוסיף דיודע דלא פרע יגרע דבר זה ליתא ע"ש. ועוד כתבתי בתומים ס"ק א' דנראה אם טוען פרעתי וע"א מסייע לו דפרע דאף הרמב"ם מודה דנאמן דמה אולמי' דהאי עד מהאי עד ובשנים אמרו אין דבריו של א' במקום שנים אבל בע"א מסייעו נגד ע"א הבו דלא לוסיף ע"ש וכל זה הכל בדברים דחייב לו שבועה מהתורה אבל בדברים שאין עליה ד"ת שבועה פשיטא דנאמן פרעתי דלא שייך משאיל"מ:

(ז) טען ואמר ישבע לי כו' פי' דכתב בו נאמנות דאל"כ מה איריא בשטר בע"א אפילו בשטר גמור ומעליא אם טוען השבע לי צריך לישבע סמ"ע:

(ח) שגם אם טען פרעתי כו' דמה בכך דהרי הוא כשנים בשנים גופא היה נאמן לומר פרעתי רק דאמרינן שטרו בידו מה בעי וזהו בשטר הניתן לגבות ממשעבדי אבל שטר זה דאין גובה משעבדי ויכול לטעון להד"ם ונאמן עליה בשבועה אינו מקפיד להניחו בידו:

(ט) שחתומים בו ב' עדים כו' דוקא בב' עדים אמרינן ודאי חתמו להעיד ולא למילוי אבל בשיש עדים רבים אמרינן קרובים למילוי וליקרא חתמו סמ"ע ואני כתבתי בתומים טעם אחר משום דבזה כ"ע מודים דחיישינן דיבאו לקיים שטר מהם כמו גבי מקושר ע"ש והש"ך השיג ע"ז ודעתו דגם מ"ש הרמב"ם כחרס דאין לו דין ב' עדים אבל תורת ע"א יש עליו ובררתי הדברים בתומים דלא כוותיה מדברי הרא"ש:

(י) אלא ע"א ותלי בפלוגתא דמחברים בסעיף הקודם סמ"ע ועיין תומים שהעליתי דיש לומר בה"ג מודה לרמב"ם ומיירי דמעיד בע"פ וע"ש מ"ש בזה:

(יא) והיינו בדרך שלא נתבטל כו' היינו שלא ישבו לחתום וכוונו להעיד ועיין תומים:

(יב) שכולם ישבו לחתום כו' ואי צריך שידעו זה מזה שהם קרובים או לא כו' במחלוקת שנויה בסימן ל"ו לעיל ע"ש ש"ך:

(יג) צוואה וכו' ה"ה שטר הלואה ומעשה שהיה בצוואה אבל ה"ה הלואה דמ"ש סמ"ע:

(יד) ונתבטל כו' היינו שישבו לחתום לשם עדות סמ"ע ועיין תומים מ"ש דאפילו לא חתמו לעדות מכל מקום דעת מחבר לפסול משום דאתו לקיים בהו ומכ"ש לדעת הרמ"א לעיל סימן מ"ה סי"ב בהגה:

(טו) אם זוכר עדות כו' היינו שלא נתכוון מתחלה לשמוע הצוואה ולהעיד דאל"כ כבר נפסל לדעת המחבר לעיל סימן ל"ו דסבירא ליה דאין צריך להעיד בבית דין ובראיה לחוד נפסל ש"ך וכ"כ בתומים:

(טז) אלא אם כן נסתלק כו' והש"ך האריך להשיג דבשטר לא מהני סילוק דעל כל פנים נתבטל השטר אם לא שסילק עצמו קודם כתיבת השטר ונראים דבריו וכן הוא להדיא בתולדות אדם לרשב"א סימן רל"ו ע"ש דכתב להדיא בשטר לא מהני סילוק:

(יז) ובעדות על פה כו' עיין תומים מה שעמדתי בזה כי נר' כי דין זה ספיקא דדינא:

(יח) כשרים להעיד לזה שאינו קרוביו היינו אם העידו שנתן מנה לב' בני אדם דהא יכולים להעיד שנתן לזה הרחוק רק חמשים אבל שטר על שני בני אדם והם באים לקיימו דא"א קיום לזה הרחוק בלא קיום לקרוב או להעיד שנגנב דבר מב' שותפים שאי אפשר שיהיה נגנב מא' בלתי חבירו שהיו שותפים פסולים ש"ך:

(יט) ונתבטל השטר היינו מחמת גוף ענין ולא מחמת שהיה עדים קרובים או פסולים דא"כ בטל כל השטר סמ"ע:

(כ) גובין ממשעבדי והש"ך האריך כי רבו גם רבו החולקים וסבירא ליה בשטרות לא קי"ל עדי מסירה כרתי ואם כן יכול המוחזק לומר קים ליה וצ"ע:

(כא) השטר פסול מכל מקום אם עדי מסירה מעידים בע"פ לפני ב"ד ודאי דעדותן מהני לענין עדות בע"פ אבל אם ב"ד יכולים לכתוב שטר כמ"ש לעיל סימן ל"ו על שטר שחתום בו פסול דעת הסמ"ע דאין יכולים הואיל ולא עשאן שלוחים לכתוב וצ"ע כי לכתיבת ב"ד לא צורך ולא שייך שליחות ואין לסמ"ע ובדרישה ראיה ע"ז ולכן דין זה צל"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.