שיחה:בבלי/שבת/לט/א

כמה הערות בסוגיא וברש"י

א. נותנין תבשיל לתוך הבור כו'. לכאורה איירי בתשביל חם וקמ"ל שאין בכך הטמנה, אך צ"ב מה החידוש בציור השני במים יפים ברעים בשביל שיצננו איזה איסור שייך בזה, ואולי הו"א שכל הטמנה אסרי חכמים משום לא פלוג או כל כהאי גוונא.

ב. מפני שמזיז עפר. וברש"י גרס שמא יזיז עפר. ופשוט שאם ודאי הוא לית מאן דשרי.

ג. סתם גג לית ביה עפר. יש לדון מה היתה ההו"א בגמרא ולכאורה פירושה שס"ד שכל גג במשמע אף שיש בו עפר וקמ"ל שסתם גג אין בו עפר ולכך סתמה הברייתא ולא פירשה. עוד אפשר לפרש שהו"א שכיון שיש גגות שיש בהם עפר לכן היה מקום לגזור שבכל גוונא אסור (ויש לדון בזה אם אין כאן גזירה לגזירה) וקמ"ל שסתם גג אין בו עפר ולכך אין מקום לגזירה זו.

ד. דחלפי אפיתחא דגינהם. יש בחז"ל שג' פתחין לגיהנום בירושלים, בים ובמדבר, ולפי זה קצת צ"ב, ואולי מקורם אינו בטבריה אלא במקום אחר ורק מקום נביעתן בטבריה. ש"ס יידן (שיחה) 22:46, 18 באפריל 2020 (UTC)

שאלה מעניינת מדף לט.

בדף לט. הגמרא מספרת את הסיפור על בר קפרא שכעס על שני התלמידים- על המלגלגועל המברך. ואפשר לשאול- מילא על המלגלג, אפשר לכעוס שלגלג על חבירו שאולי טעה בדבר הלכה. אבל לגבי המברך, למה לכעוס? גם אם תלמיד שוגה בהלכה, למה לכעוס עליו?

א"ל שהסיבה לכעס היא לא הטעות בדבר ההלכה, אלא מה שהגמרא אומרת אח"כ: "אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן".

שאלה נוספת לפי כך: למה מגיע עונש כ"כ חמור על כך? א"ל שבגלל שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה? ישר כח!

שאלה מעניינת מדף לט.

מאת: אהרן קלר. בדף היומי ראינו על מאכל מסוים שנאמר עליו שהוא "זיין"- מזין. חידה קלה- מהו המאכל חידה קשה- על איזה עוד מאכלים נאמר במסכת ברכות (ולאו דווקא) שהם מזינים? (הכוונה מעלה מיוחדת של הזנה ולא מה שראינו שכל המאכלים מזינים חוץ ממים ומלח). אני מצאתי ארבעה אבל לדעתי יש יותר. בהצלחה.

מה שאני מצאתי: ישראל קלר אצלנו על כרוב. במסכת תענית על תמרים, וכמובן יש עוד מקומות רבים בש"ס