דרישה/יורה דעה/רצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרישה ‏ יורה דעה רצד

א

אבל בח"ל אביונות חייבים כולי פי' משום חומרא דא"י כולי ובח"ל מאחר דערלה מדרבנן כו' וכן רש"י כתב אהא דאמרינן דכל המיקל בארץ כלכה כמותו בח"ל משום דערלה בח"ל מדברי סופרים. וקשה הא כתב רבינו בסמוך שהוא הל"מ שנוהג בח"ל ומשמע בגמרא וב"י הביאו בסמוך דאי לאו שכך הל"מ שמקילינן בה בספק לא היה לה דון דרבנן ושמא י"ל הואיל שהל"מ שמקילינן בספיקא אמרינן מאחר שיש לה דין דרבנן לענין ספיקא ה"ה בכל מילי יש לה דין דרבנן לכן כתבו סתם שערלה מדרבנן:

ב

כגון שנטעה קודם ששה עשר באב וכתב הרא"ש יראה דהאידנא אין חניטה בשום אילן קודם בו"ו בשבט ולכן אין נזהרין בערלה אלא ג' שנים:

ג

ויכולין לפדות כולן בש"פ ואפי' לכתחילה מותר אבל מידות חסידות לפדותן בשויה מהרמ"ץ: או ישליכם לנהר וישליכנה לים הגדול או ישחקנו תחילה וישליכם לשאר נהרות מהרמ"ץ (וכ"כ המרדכי פ"ק דע"ז):

ד

וא"א ז"ל הסכים להוראת הגאונים ר"ל דאינו נוהג בח"ל אלא בכרם לבד והטעם משום דבגמרא איכא פלוגתא דאיכא מ"ד דנטע רבעי נוהג בכל אילנות ואיכא מ"ד דאינו נוהג אלא בכרם דדרשונן הלולים חלילים ר"ל דבר שמהללין בו טעון חילול וזהו יין שאין אומרים הכהנים שיר על הקרבן כ"א על יין של נסכים ועוד יליף לה בג"ש דכתיב הכא להוסיף לכם תבואתו וכתיב ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם וסוברים הגאונים והרא"ש כיון שנחלקו בדבר. בח"ל הולכין אחר המיקל:

ה

וא"צ לומר כרם שהוא ספק ערלה שהוא מותר ר"ל לקנות מהענבים הנמכרים חוצה לה דוקא ב"י והכי תניא שם בברייתא ספק ערלה בארץ אסור כו' בח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. ופירש"י דהאי ספק ערלה ספק אם עברו עליה ג' שנים א"נ פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט נכרי מן הפירות ואינו יודע מהיכן וס"ל לרבינו דעל שניהן מסיק וקאמר דבח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט דאפי' אין בכרם ודאי ערלה אלא כל הכרם ספק ערלה אם עברו עליהן ג' שנים או לא אפ"ה אם הוא רואם שנכרי בוצר מאותו ספק אסור ליקח ממנו. ואע"פ שרבינו סותם וכתב סתם ז"ל ואצ"ל כרם שהוא ספק ערלה שהוא מותר. מ"מ צ"ל דאדלעיל מינה קאי אמ"ש וענבים נמכרים חוצה לה וקאמר דאצ"ל דבכה"ג מותר דא"ל דרבינו ס"ל דבספק ערלה בכל ענין מותר דא"כ משמע אפי' ללקט ממנו הישראל בידים וזהו ודאי אסור דהא אפי' כלאי הכרם דבח"ל אינו אסור אלא מדרבנן כתב רבינו בר"ס רצ"ו דבספק אם נזרע שם הירק באיסור דלא ילקט ממנו בידים ויאכל ק"ו בערלה שהוא בח"ל הלכה למשה מסיני וצ"ל דרבינו מפרש הא דתנן בכלאי הכרם והביאו הגמרא ג"כ שם ז"ל כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור בח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא ילקט ביד ע"כ לשונו דאינו מיירי בכרם שהוא ודאי כלאי כרם דהיינו שידוע שזרעו בו זרעים דחרצן במכולת יד. אלא מיירי בספק אם נעשה הזריעה במפולת יד אחד ומש"ה דוקא קאמר מותר לקנות מהירק אף על פי שראה שנכרי לקט הירק מאותו הכרם אבל אי ודאי נזרע במפולת יד אחד אסור ליקח ממנו כשראה שלקט מאותו ירק וזהו שכתב רבינו ר"ס רצ"ז ז"ל ספיקו בא"י אסור ובח"ל מותר כיצד ירק העומד בין הגפנים ואין ידוע אם נזרע שם באיסור אם לאו כו' וס"ל לרבינו דבערלה שהוא הלכה למשה מסיני בח"ל אסור לקנות אם רואה שהנכרי לוקט משם אבל בכלאי הכרם שאינו אלא מדרבנן בח"ל הקילו בזה ואיכו אסור אפי' רואה שהנכרי לוקט משם אלא שאסור לישראל ללקט ממנו ביד וכדמשמע שם בגמרא לרבי יוחנן דקי"ל כוותיה דמה"ט הקילו בכלאי כרם טפי בח"ל מבערלה. אבל רש"י אינו מפרש שם כן ע"ש ומשמע מפירושו שם דגם בכרם שהוא ספק ערלה מותר אפי' רואה העכו"ם לוקט משם שהרי פירש וכתב דמ"ש בח"ל ישראל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט דקאי אפרדס שיש בו ג"כ ודאי ערלה. וגם אח"כ שם במשנה דכלאי הכרם פי' דאיירי בכלאי כרם ודאי ואפילו הכי מותר ליקח מהנכרי אף על פי שהישראל רואהו שנכרי לוקט משם והרי כיון דבח"ל כלאי כרם מדרבנן לא אסרו אותו כ"א כשילקט בידיו. והנה דברי פירש"י כמעט המה כפי' הרמב"ם ע"פ שביארם הב"י ע"ש:

ו

אלא בא"י אבל לא בח"ל כו' טעמו משום דאמרינן בפרק משוח מלחמה ולא חללו פרט למבריך ומרכיב שאינו חוזר מעורכי המלחמה משום דאמרינן נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא ה"נ ונטעתם כמשמעו ואע"ג דאין הלכה כראב"י בעל סברא זו לענין חוזר מעורכי מלחמה מ"מ לענין ערלה עבדינן כוותיה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן ב"י וכתב עוד ב"י ז"ל ויש למצוא היתר גם לבני א"י ביין של כרמי נכרים משום דרובן דגפנים לאו ערלה נינהו ואפי' בכרמים שידוע בודאי שיש בהם ערלה יש להתיר משום דקודם שיעברו עליהם שני ערלה אין עושין פירות ואם עושין הם דקים וקלושים שאינה ראויים לעשות מהן יין עכ"ל בש"ע:

ז

הנוטע לצורך מצוה כגון לצורך לולב או אתרוג חייב כתב ב"י בירושלמי שם ר"ל בפ"ב דערלה דף ס' ע"ב וכן איתא שם הנוטע לסייג ולקירות פטור כו' כתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולעצים ולקורות פטור רב הונא שאל אתרוג שנטעו למצוותו מהו שיהא חייב בערלה חזר רב הונא ואמר אתרוג שנטעו למצוותו חייב בערלה מה בינו למשמר פירותיו לעצים כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצו ברם הכא הוא רוצה בפריו ואין רוצה בעצו ולפ"ז מ"ש את שהוא למאכל חייב ר"ל את כוונתו על המאכל כגון הכא שכוונתו על האתרוג שהוא מאכל חייב אבל קשה דלפי זה הטעם א"ש שחייב בנוטע לאתרוג אבל אם נוטע ללולב דאינו מאכל למה חייב מ"ש ללולב מנוטע לקורות ולסייג. (י"א דגם ללולב שם פרי עליו וכדאיתא במדרש דלאתרוג יש טעם וריח וללולב יש טעם ולא ריח משא"כ ערבה דאין לה לא טעם ולא ריח והוא דוחק) וצ"ל שרבינו סובר הואול שהירושלמי מפרש הטעם שלקורות ולסייג פטור משום כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצו משמע דוקא בכה"ג לקורות ולסייג פטור הואיל שגם עיקר האילן הוא לעצים ולסייג כמו לפירות וזהו שאמר כשם שהוא רוצה בפריו כו' אבל אם נטעו ללולב שהוא המיעוט שבאילן כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בלולבו דזה אין שייך לומר לכך כתב רבינו שהוא חייב. והיותר נראה דגם הלולבין בכלל פירי אילן הן ונקרא נוטע לפירי כי דעתן על כל מה שגדל על הדקל לולבין ושאר פירות משא"כ בנוטע עיקר האילן לעצים:

ח

הנוטע בר"ה לצורך עצמו כו' וכתב הב"י ולא ידתתי למה כ"כ כו' וישוב דהרא"ש לא כ"כ אלא לתרץ כו' וצ"ע על קושייתו דהא הוא עצמו כתב בסוף הסימן דברי הרמב"ם וז"ל כתב הרמב"ם בפי' המשנה דהא דתנן העולם מאליו חייב בתנאי שיהיה ברה"י אבל עולה מאליו בר"ה פטור וע"ז אמרו בספרי ונטעתם פרט לעולה מרוליו כו' עכ"ל הרי בהדיא דבעולה מאליו דוקא ברה"י חייב וא"כ מה זה שכתב דלא גרע כו' ועוד צ"ע דב"י הביא הירושלמי וז"ל תני רשבא"א הנוטע לרבים חייב בר"ה כטור הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו בר"ה פטור בשגזל כו' והנה לכאורה לפי דעת ב"י דלרבים ואפי' בר"ה חייב למה לא הקשה ג"כ אירושלמי למה קאמר בנוטע לרבים היינו בנוטע בתוך שלו הא אפי' בר"ה חייב אלא לאו דס"ל לירושלמי כהרא"ש דכל היכא דנטע לרבים בשלו או בר"ה לעצמו חייב ואי לא לא. והיה אפשר ליישב ולומר דב"י ס"ל דמ"ש בירושלמי בנוטע בתוך שלו ר"ל ברשות שנתנו לו בני ר"ה דהוי כאילו נטע בתוך שלו לאפוקי סיפא דבבא שם דמיירי בגזל. גם קושיא ראשונה שהקשיתי מדברי הרמב"ם שכתב הוא אפשר דלא ס"ל כל זה כיון שלא כתב בחיבור וכן משמע שלא הזכירו בש"ע אבל מ"מ קשה מנ"ל להקשות דלמא הרא"ש ס"ל כדברי הרמב"ם בפי' המשנה (וי"ל דרבינו עצמו בס"ס זה כתב העולה מאיליו בישוב חייב במדבר כו' משמע דבכל מקום ישוב אפי' בר"ה ס"ל דפטור כל שאינו מדבר) ועוד דהא בהדיא כתב רבינו ירוחם דדבריו סותרים דבריו דז"ל הנוטע לרבים והנוטע בר"ס והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה כך פשוט במסכת ערלה כו' ואם כן דברי בית יוסף סתומים מאד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.