תפארת ישראל - בועז/כלים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלים ד

(א) ותמוהין דברי הר"ש ורתוי"ט המעתיק דבריו שכתבו דדוקא בגיסטרא שנתרועעה קאמרה מתניתין דסגי בשמוציא משקין. אבל בשניקבה. הרי גסטרא זו מחבית שמיוחדת לאוכלין באה. ולפיכך שיעור נקיבתו בכמוציא זית. וקשה והרי בסוגיא דשבת שם אמרינן סתמא דכל גיסטרא שיעורה בנקיבתה בכמוציא משקין. ואין לדחוק ולומר דהתם מיירי במיוחדת למשקין. ליתא. דא"כ מ"ש גיסטרא המיוחדת למשקין שניקבה שגרוע מכלי שלם שניקב. דבכלי שלם שניקב צריך כמכניס משקה ובגיסטרא שלה שניקב סגי בכמוציא משקה. ומ"ש גיסטרא מכלי המיוחד לאוכלין ששיעור נקיבתן יהיה בשוה שניהן בכמוציא זית. וגם סתמא דמתניתין משמע דאפי' במיוחדת הגיסטרא לאוכלין שיעור נקבה במוציא משקין אף שתזר ונסתם (כפ"ג מ"ג). וגם הטעם דאין שירין לשירין שייך בין לגיסטרא שנתרועעה או שנתנקבה וגם מהרמב"ם (פי"ט מכלים ה"ט) משמע כן דאין חלוק בין נקבה או נתרועעה. וע"ש היטב. ואעפ"כ נקט במשנה נתרועעה. משום רישא בחבית. דאיצטרך למנקט נתרועעה דאע"ג דאינה מכניס רק מוציא משקה אפ"ה אמק"ט. ואין להביא ראיה להר"ש דכל נקב שבגיסטרא של כלי העשוי לאוכלין שיעורו במוציא זית מהא דאמרי' במשנתינו דאמרי' דצריך שיהיה החלול שבין העוקצין כמוציא זית. ליתא. דהתם רק לענין שלא יטמאו העוקצין באויר בעינן הך שיעורו. ולפיכך אפי' בעשוי הגיסטרא למשקה בעינן שיעורו כך. אבל לענין שיתבטל הטומאה לגמרי מהגיסטרא. אפי' בבאה מכלי העשוי לאוכלין שיעורו בשניקבה בשוליו כמוציא משקה. והיינו משום דכל גסטרא אפי' מכלי העשוי לאוכלין. אינה עשויה אלא לקבל משקין כרמב"ם הנ"ל שכתב כן באר היטב:

(ב) נ"ל דהא דקאמר הכל טהור. דהיינו כל מה שיש חוץ משפה הפנימית טהור רק מלקבל טומאה שם באויר. וגם אפי' בנטמא הב"ק הפנימי דכל הכלי טמא. אפ"ה אין הב"ק החיצון מטמא שוב רק לטהרות שנגעו שם. ולא לטהרות שנתלו שם באויר הב"ק החיצון. אבל עכ"פ לא גרעו הנך ב"ק שמחוץ לשפה הפנימית בין שפה לשפה משאר ב"ק שבאחורי כלי. דבנגע שם שרץ נטמא גם ב"ק הפנימי. ורק בנתלה שם שרץ בבית קיבול החיצון. כולו טהור. ככל ב"ק שבאחורי כלי דמק"ט. ומטמא במגע ולא באויר. וכן הוא לשון הרמב"ם (פי"ג מכלים הי"א) הפנימית עודפת. כל האוכלין ומשקין שבאויר החיצוניות טהורות (משמע ודאי הא האוכלין שנגעו שם נטמאו). ואם אמצעית עודפת ונטמא אוירה. ממנה ולפנים טמא וממנה ולחוץ טהור. ואם חיצונה עודפת ונטמא אוירה הכל טמא. היו שוות. כל שנטמא אוירה טמאה. והשאר טהור. והנה אין ספק דמדכייל הרמב"ם לכולהו הך דינא. ש"מ דטהור דנקט בסוף הוא כטהור דנקט ברישא. דהיינו שאוירו אמק"ט. אבל מק"ט שם במגע. וכמו שפירש הרמב"ם בעצמו וילמד תחתון מעליון. וא"ת בפנימית עודפת. אמאי אוירים החיצוניות אמק"ט מאוירן. ומ"ש מטבלא שבה קבועה קערות (פ"ב מ"ז) דבנטמא אחד מהן לא נטמא חבירו. משמע הא הוא עצמו מק"ט מאוירו. ואת"ל שאני הכא דע"י השפה הגבוה שיש להפנימית. עי"ז נחשב רק חלול הפנימי לעיקר הב"ק. וכל שחוצה לו כגב הכלי. עכ"פ ק' מסיפא בשוות. דטהור דסיפא הו"ל כטהור דרישא. דבנטמא חלול הפנימי. אז החלול החיצון נידון כב"ק שבאחורי כלי שמטמא לטהרות שם במגע ולא באויר. וק' מ"ש זה מקערות שבטבלא. שאין הקערות תלויות זה בזה כלל. דבנטמא א' מהן חבירו טהור גמור ואמ"ט שם לטהרות אפי' במגע. יש לומר הכא שהב"ק החיצון מקיף להפנימי עי"ז מחשב פנימי שפיר עיקר הכלי. והשאר גבו. כל שאין שפה החיצון גבוה ממנו שמצרפו. אבל התם כל ב"ק שבטבלא עומד לעצמו. וכ"כ לקמן (פ"ח מ"ו) ב"ק שמזה ומזה להקרץ שמפסיק בהתנור אין אחד בטל לגבי חבירו:

(ג) וא"ת הרי אויר חלול האמצעי מעורב הוא. ומאן פליג לן ולומר שחציו מק"ט. וחציו אמק"ט. ותו הרי כל שמעורב אויר טהור עם אויר טמא נטמא גם אויר הטהור (כהר"ב אהלות פ"ט מט"ז ד"ה והחבית טמא). ואת"ל הרי כבר כתבנו שם בס"ד (בבועז סי' י"ט) דדוקא כשאויר הטהור למעלה או למטה מאויר הטמא מתפשטת טומאה מזל"ז. אבל מן הצד אין מתפשטת אם אין אהל מחברן. ליתא. דהרי (כלים פ"ז מ"ג) אמרינן דתחת השפוד טמא. ולמעלה מהשפוד טהור. הרי דגם במעורבין ב' אוירים זה ע"ג זה ג"כ אמ"ט זל"ז. יש לומר שאני טומאת מת מטומאת שרץ. דטומאת מת מתפשטת ממעלה למטה ולהיפך אפי' באין אהל ע"ג וגם למן הצד מתפשטת כשיש אהל. אבל בטומאת שרץ. בין כשב' האוירים סמוכים זל"ז מלמעלה למטה או למן הצד. אין עירוב האוירים מטמא זה לזה אפי' יש אהל שמערבן וכן מוכח מלקמן (פ"ח מ"ו). אבל אין לומר דחולקין האמצעי דקאמר ר"י. היינו דחולקין עובי שפה אמצעית גופה. והיינו לענין אם נפלו משקין טמאין בראש עובי הדופן של השפה. דבנפלו על חצי עובי של צד פנים הו"ל כאילו נפלו לתוך הכלי ונטמא כל הכלי. ובנפלו על חצי עביו של צד חוץ. מחשב כנפלו על גבו. ונטמא רק גבו ולא תוכו (וכריב"נ לעיל פ"ב סי' פ"ב) וכן היה משמע נמי לכאורה לישנא דמתני' דמדקאמר חולקין האמצעית לשון נקיבה. ודאי משמע דאשפה קאי דבלשון נקיבה נאמרה. דאי אריוח ואויר. הול"ל חולקין האמצעי ל"ז. אבל א"א לומר כן. דא"כ הוה משמע דאם נפלו המשקין על ראש חצי עובי שכלפי פנים. ס"ל לר"י דהו"ל כנפל לתוך הכלי. וזה תמוה וכי עדיף משקין משרץ דאורייתא. לענין לחשוב השפה כתוכו לטמא כל הכלי. והרי רחמנא אמר אשר יפול מהן אל תוכו. ושפה אינה תוכה. ואע"ג דהחמירו במשקין טפי משרץ לטמא גם בשנפלו על אחוריו. הרי מיד עשו היכר בזה. דבנטמא אחוריו לא נטמא תוכו. אבל שיחמירו גם בזה במשקין טפי משרץ. שיהיה במשקין השפה כלפנים לטמא כולו. ודאי לא מסתבר כלל וכלל. ואת"ל דמה דקאמר ר"י חולקין האמצעית. אינו לענין קבלת טומאה. רק לענין לטמא אחרים. ר"ל אם נטמא תוך הכלי במשקין. אזי כל טהרות שנגעו בראש השפה בחצי העובי שכלפי פנים טמאים. גם זה ליתא. דא"כ היינו ממש פלוגתא דריב"נ ורבנן (לעיל פ"ב מ"ז). ואפושי בפלוגתא דדא ודא אחת היא למה לי הול"ל לעיל ריב"נ ור"י אומרים חולקין עביו. ותו אי בחולקין עובי דופן השפה פליגי. ל"ל דנקט שלש שפיות. בתרי שפיות סגי. ולפלוגי בדופן המפסיק בין ב' החללים. אלא ודאי דבדופן המפסיק ובחלול האמצעי פליגי דלרבנן כל שמשפה פנימי ולפנים טהור. ולר"י חולקין החלול האמצעי. ואמצעית דנקט לאו דוקא ואריוח קאי וכדאמרן. וגם בפירש הגאון רב"א זצוק"ל משמע כדברינו:

(ד) ונ"ל דמהא מוכח דגם רבינו הגאון זצוק"ל ס"ל כמ"ש לעיל (ס"ב) לחלק בין שפיות לקערות משום דהכא החיצונות מקיפות להפנימית. מחשבו גבו נגד הפנימית שהיא עיקר הכלי.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.