תפארת ישראל - בועז/כלים/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלים ג

(א) כך כתב הר"ש. ול"מ היה נ"ל דרק בחבית פליגי. אבל בשאר כ"ח לכ"ע בזיתים ומשנה דידן בשאר כלים מיירי. וכן משמע מהרמב"ם (פכ"ב מטו"מ. ופי"ט מכלים ה"א וג'). ומ"ש עוד הר"ש והר"ב. שכ"ח שניקב כזית ושוב יחדו לרמונים. וכ"ש בהיה מיוחד בתחלה לרמונים מק"ט עד שינקב כמוציא רמון. ואח"כ אמק"ט שוב כלל. וכך כתבו נמי רש"י ותוס' (שבת צ"ה ב'. ועוד בתוס' עירובין דף ד' ב'). וכאן העני עומד בחוץ ושואל לבעה"ב בפנים. שלא זכיתי להבין לפ"ז. דמי סני ליה להתנא למנקט הך שיעורא דרמון בשמיוחד לרמונים. אמנם הרמב"ם (בפי"ט מכלים) פסק דבניקב כ"ח כזית אמק"ט עוד כלל. רק דאפ"ה מחשב כלי עדיין להציל על מה שבתוכו באהל המת. כשסתמו בצמיד פתיל. עד שנפחת רובו (או כמוציא רמון כצ"ל) כמו שבארנו (בפכ"ב מטו"מ כצ"ל): ואין להקשות להרמב"ם. הרי בפירוש אמר רבא דעד שינקב כמוציא רמון עדיין כלי הוא לקבל רמונים (כשבת דצה"ב) נ"ל דה"ט דלהרמב"ם הוה ק"ל קושיית התוס' שם. דאי לטומאה נמי משערינן ברמונים. א"כ הא דאמר רב אסי התם שמעתי דכ"ח שיעורו כמוציא רמון. והשיב לו רבא שמא לא שמעת אלא לענין צמיד פתיל ול"ל כך הול"ל דהיינו במיוחד לרמונים. אע"כ דלרבא כל כ"ח לענין טומאה אפי' במיוחד לרמונים או אפילו לכל פרי גדול שבעולם. אפ"ה בניקב בכמוציא זית נטהר לגמרי. וכדמשמע נמי מפרקן שלא הוזכר שיעור רמון. ומזה מוכח דהא דקאמר רבא. ועדיין כלי הוא לקבל רמונים היינו לענין צמ"פ ובכלי קטן. וכדפירש רבא בעצמו אח"כ לדברי רב אסי. ולפענ"ד מוכח כן גם מצד אחר דאי נימא דשיעור רמון שהזכיר רבא היינו לענין טומאה כר"ש ור"ב. א"כ למה מנה רבא חמש בכ"ח. והרי ו' הן. דהרי מנה עוד נפחת רובו. ובשלמא להרמב"ם. דרמון ונפחת רובו שניהן לענין צמ"פ מתני לה. א"כ יש לומר כיון דזה בכלי קטן. וזה בכלי גדול. להכי רק ה' הוה בכל חד. אבל לרבותינו הנ"ל דס"ל דרמון לא בכלי קטן ולענין צמ"פ. רק לענין טומאה ק' שפיר. והן אמת שכבר העירו רבעתו"ס שם בקושיא זו ותרצוהו. אבל הרואה יראה כמה הוצרכו להדחק בתירוצם: אולם אי קשיא הא ק"ל ארמב"ם. דאי נימא דשיעור רמון שהזכיר רבא היינו לענין צמ"פ. א"כ למה פתק ושדי רבא ותני. ו א ם ה ק י פ ו ב צ מ " פ וכו' בין שיעור רמון לשיעור נפחת רובו. הרי טפי הול"ל ולענין צמ"פ שיעורו ברמון אי בנפחת רובו וע"ש. ואת"ל דרמב"ם ס"ל כרש"י שם דכל כלי שנסתם פיו בצמ"פ אף שיש לו נקב פתוח במקום אחר. אפ"ה אין טומאה נכנסת דרך הנקב. רק דרך פתח הכלי (כרש"י שם ד"ה ואם היה). ורק בנפחת רוב הכלי. אז דין הפחת כפתח ואינו מציל תו בצמ"פ עד שיסתום כולו. ולפ"ז להכי לא מצי רבא למנקט. ואם הקיפו בצמ"פ שיעורו ברמון דאז הוה משמע דכשהנקב כרמון. עדיין מהני כשסתם זה הנקב בצמ"פ. והרי הא ליתא. דהרי כשניקב כרימון עדיין שם נקב עליו. וא"צ לסתמו כלל. וסגי בשסתם רק פה הכלי בצמ"פ ומציל. אלא להכי נקט רק ואם הקיפו בצמ"פ. סמוך למאי דקאמר נפחת רובו. דבנפחת רובו באמת צריך לסתום בצמ"פ גם הפחת ההוא: אבל א"א לומר כן דהרי הרמב"ם שפתיו ברור מללו דפליג ארש"י בהא. דהרי כ' בעצמו (פכ"ב מטו"מ) דלענין צמ"פ אפי' נסדק או ניקב הכלי בכזית צריך שיסתום כל סדק ונקב שבו. והיינו כשיטת התוס' (שבת צ"ו א') וכן כ' הר"ש (כלים פ"ט מ"ח) דג' מדריגת בצמ"פ. א) כל נקב שאינו מבטל טומאה מכלי דהיינו כשהכלי עשוי לאוכלין. ואין בהנקב כזית או בעשוי למשקין. ואין בהנקב ככונס משקה. אז א"צ לסתום הנקב. ואפ"ה מציל באהל המת בצמ"פ. ודוקא בשלא עשה הנקב בכונה כדי להיות פתח להכלי להכניס ולהוציא דרך שם. ב) וכל נקב שמבטל טומאה מהכלי כגון בעשוי לאוכלין וניקב בכמוציא זית. ובעשוי למשקין וניקב בכונס משקה. או שהיה הנקב קטן מזה השיעור. אבל עשאו בכונה כדי להיות פתח להכלי. כל נקבים כאלו צריך לסתום כולם אם יצילו בצמ"פ. ג) אולם נקב שלא עשאו בכונה וניקב כמוציא רמון בכלי גדול או בכלי קטן ונפחת רובו. אפי' סתמן אין מציל בצמ"פ מדהו"ל כגבלו בטיט. וכן נראה דעת הרמב"ם שהבאנו: א"כ ק' הרמב"ם דידיה אדידיה. דבפי"ט מכלים משמע מדבריו. דבניקב כאגוז אמק"ט כלל עוד. והרי בפכ"ב מטו"מ משמע מדבריו דס"ל כרבא דקאמר בפירוש בסוגיא דשבת הנ"ל. דבניקב כזית עדיין כלי הוא לקבל רמונים. דליכא למימר דלענין צמ"פ קאמר. ליתא. דא"כ למה לא הקדים לומר ואם הקיפו בצמ"פ כמו שהקדים אנפחת רובו: וע"כ צריך לדחוק דלרמב"ם אף אי נימא דהא דקאמר רבא ועדיין הוא כלי לקבל רמונים. היינו דכשיחדו אח"כ לרמונים מק"ט. אפ"ה מדהשיב אח"כ רבא לרב אסי שמא לא שמעת אלא לצמ"פ. ולא השיב דהיינו ביחדו לרמונים. כדהקשו שם תוס' באמת. ע"כ דהדר בי' רבא והכי קיי"ל מדמסתבר מפרקן כוותיה. מדלא נקט תנא שיעור דרמון כלל בפרקן:

(ב) כ"כ רבינו הגאון רב"א זצוק"ל. והנה מגוית הארי רדינו הדבש דאילו לרתוי"ט שכתב דגרוגרת גדול מאגוז. תמוה דהרי מדמשער ר"י באגוז. ע"כ מיירי שמיוחד גם לאגוזים דודאי לא מסתבר שנשער לדידיה במין שאין מיוחד לו כלל. וא"כ ק' לר"י למה לא ניזל גבי' לחומרא ככל העשוי לכך ולכך במשנה א'. וכ"ש אי נימא דמיירי שאינו מיוחד לאגוזים כלל. ודאי ק' טפי היאך נשער לקולא כאגוז שאין משתמשין בהן בהחבית כלל: ואת"ל מדמיוחד גם לזיתים. תפסינן שיעור הממוצע בגודל בין הג' מינין דהיינו אגוז. וכן משמע מר' תוי"ט. היא גופא ק'. מ"ש במיוחד לב' מינין דאזלינן לחומרא ומשערין בשיעור היותר גדול. ומ"ש במיוחד לג' מינין שנשער בממוצע ולא ניזל בי' ג"כ לחומרא. וגם אי"ל דלהכי משער ר"י באגוז מדהיה מצוי טפי להשתמש בהחבית אגוזים. ליתא. דא"כ מ"ט דר"ש להחמיר לשער שיק"ט עד שינקב כגרוגרת. וגם מדברי הר"ב משמע שחבית היה מיוחד טפי לגרוגרות. וצ"ע: אולם גם בדברי רבינו רב"א זצוק"ל לא נחה דעת ננס עני כמוני. דק' לדבריו. דמ"ש הכא במיוחד לגרוגרות ואגוזים משערין לר"ש בגרוגרת שקטן מאגוז. ומקלינן. משום דרוב תשמישו בגרוגרות. א"כ ה"נ הו"ל לר"ש לשער לקמן בפך טפי וצרצור בכונס משקה ולא בזרעונים משום דג' כלים הללו ודאי מיוחדין טפי למשקה מלזרעונים. והרי מ"ש חביות דאזל בתר רוב תשמישו בגרוגרות לקולא. ומ"ש הנך ג' כלים דלא אזלינן בתר רוב תשמישו לקולא. ואי"ל דג' כלים הללו משתמשין טפי לזרעונים מלמשקה. ואזל ר"ש בתר רוב תשמיש הכלי בין לקולא ובין לחומרא. לקולא בגרוגרת ואגוז ולחומרא בזרעונים וכונס משקה. ליתא. דא"כ ודאי ק' לת"ק דר"ש בפך טפי וצרצור. דלמה מיקל לשער בכונס משקה שאין מצוי להשתמש בהן בהנך ג' כלים. וכי גרע רוב תשמיש מהעשוי לכך ולכך. דאזלינן לחומרא. וצ"ע. ולרתוי"ט יש ליישב קצת מלקמן פי"ז מ"ז. וא"כ לר"י אם היה מיוחד רק לגרוגרות משערינן בקטנה שבא"י שהיא קטנה מאגוז. אבל מדמיוחד נמי לאגוז משערינן באגוז. ואעפ"כ מיקל טפי מר"ש דמשער בגרוגרת בינונית שבא"י שגדול מאגוז:

(ג) וכתב הר"ש והר"ב אבתרי' דשיעורו דק מכונס מים. ותמה ע"ז רתוי"ט מכמה משניות דמשמע איפכא. וגם לאישות כמוני מתנגד דבר זה להחוש. ואין לומר שכונת רבותינו דאע"ג דשמן ודאי עב טפי ממים עכ"פ ע"י שמנונית שבו מתפשט טפי גם דרך נקב קטן. ליתא. דאדרבא מוכח (פ"ג דב"מ מ"ח) דיין מתפשט בבליעתו טפי משמן. וגם לא ידענא מי ומה הכריח רבותינו לכך. ולא נימא דבאמת שיעור כונס שמן גדול משל מים. וצ"ע:

(ד) כך כתב הר"ש. ונ"ל דלפ"ז שפיר נקט לעיל כלי נחושת שזפתן. דאבל כ"ח אפי' יחדן ליין אמק"ט לר"ע שהלכה כמותו מחבירו. אולם תמהני הרי מהני לצמ"פ אף ששפת הכלי והכסוי שלם. אלמא אף שלא במקום שבירה מהודק שפיר. ואפשר דהתם רק קאמר דמחשב סתימה. אבל לעולם אינו חיבור. ותו דהכא צריך שע"י זפת זה שסתם בו יתחשב להיות כלי. להכי צריך שיהיה לו קיום כמו דופן הכלי עצמו וזה אינו רק כשממורח במקום שבירה. אבל בצמ"פ הנ"ל הרי סגי בסתימה כל דהו. אף שאינו מתקיים לזמן מרובה. תדע דהרי גם סתימה של צואה ושמרים נמי מהני התם. וכל דבר המתמרח. אף שאין מתקיים לזמן מרובה ולא פסל רק בעץ ועופרת שאין מתדבקין כלל. וכ"כ מגופה שמדובק במרוח בחביות ודאי מחשב סתימה. ואפ"ה לא מחשב חיבור (כמשנה ו'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.