ר"ש/כלים/ד

ר"ש ‏ כלים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

החרס. כגון חרס שפירש מן החבית או מן הקדרה במקום האוזן ואין יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו או מפני חידוד שבו ואית דגרסי הדד דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות:

ניטלה האזן. קסברי רבנן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ורבי יהודה לית ליה הך סברא ורבי מאיר קאי בשיטתיה כמו שאפרש:

רבי יהודה מטהר. קסבר רבי יהודה דמתניתין (לעיל פ"ב) דהדקין שבכלי חרס יושבין שלא מסומכין היינו מן השוליים ולא מן הדפנות דהוי כדרך ישיבתו בעודו שלם שהיתה כך ישיבת קבלתו ורבנן מטמאין בכלהו קסברי שכולם עשויין להושיבן על צדם לפעמים כדמפרש בתוספתא: תני"א בתוספת"א [פ"ג] חרס שפירש מדפנה של חבית ומדפנה של קדרה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה. ניטל האוזן ונשבר הדד רבי יהודה מטמא וחכמים מטהרין שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. חבית שנפחתה ומקבלת על דפנה או שנחלקה כמין שתי עריבות רבי יהודה מטהר וחכמים מטמאים שמתחלה לכך נעשית להיות מטה על צדה ומוציא את מה שבתוכה לצדדין. תני"א בתוספת"א בפ' מחט וטבעת שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהם ואין מזין מהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס קירצפן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר"מ וחכמים אומרים כל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. מתוך שתי ברייתות הללו למדנו שרבי יהודה ורבי מאיר אמרו דבר אחד גבי מילוי וקידוש והזאה והצלת צמיד פתיל והצלת אויר כלי חרס כולהו בעו כלי דאוכלין שגיבלן בטיט אין ניצולין והאי קידוש מצי לפרש דהוא נתינת אפר פרה במים אי נמי קידוש ידים ורגלים דבעי נמי כלי כדתניא בתוספתא דמסכת ידים (פ"ב) אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי. עוד הוי מצי למיתני הכא הנך דחשיב התם דאין נוטלין ידים אלא בכלי ואין משקין את הסוטות ואין מטהרין את המצורעים אלא בכלי:

ב

ואינה יכולה ליטלטל. מתוך שהיא סדוקה ורעועה והגרוגרות מכבידין נשברה בטלטולה ולכך שיעורו בחצי קב דהוא שיעור סעודה אחת דקב גרוגרות הוא מזון שתי סעודות כדתנן (פאה פ"ח) גבי אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות ואמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) וכן לערוב. וכיון דלא חזיא לטלטל בה שיעור סעודה אחת כשבורה דמיא:

גצטרא. היינו גיסטרא שבר כלי חרס:

שאין שירים לשירים. בס"פ המצניע (שבת דף צו.) אמרינן לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא. ודוקא בנתרועעה משערינן במשקין אבל ניקבה אם מקבלת זיתים טמאה הואיל ומיוחדת לאוכלין כדקתני לקמן גבי היו בה חדודין דכי נסדקה דוקא משום דבעינן תיקון לטופלה בגללים כדתנן לעיל גבי חבית שנתרועעה:

ג

ניטלו אזניה. חשובה גצטרא אפילו שלימה הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום ואם נתרועעה שיעורה במשקין:

היו בה חדודים. ברוב משניות כתוב והיו בוי"ו ואעפ"כ תחלת דבר הוא סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים כעין שינים בולטין מן הגצטרא והגצטרא מקבלת כשיעורה והשינים הבולטים הוא החידוד כמו (איוב מא) חדודי חרס ואם אין זית יוצא בין חידוד לחידוד חשוב תוך כמו הגצטרא עצמה ומטמא אפי' באויר אבל אם יוצא זית מבינתים אין מטמא באויר אבל במגע מטמא מטעם יד וכן אם מוטה על צדה כגון שנחלקה כמין שתי עריבות כרבנן דלעיל (מים) דמטמאים: ויש משניות דלא גרסי ברישא וכנגדו מטמא באויר ולא גרסי נמי כל שאין מקבל. אבל במשנה דוקנית גרסינן ברישא כמו בסיפא וסיפא מסתמא כרבנן:

קרפאות. על שם מקומם:

קוסים. כמו (במדבר ד׳:ז׳) קשות הנסך וכדתנן (סנהדרין פא:) הגונב את הקסוה והם כלים הבאין מצידון ושוליהן חדין ואפילו שלימים אין יושבין שלא מסומכין ויש במלכיות הללו מקומות שהקדרות שמבשלין בם אין יושבות בלא סמיכה שמניחין אותן על כלי ברזל שקורין טרפי"ד בלעז וכשמורידין אותו סומכין אותו באפר הכירה. תניא בתוספתא (פ"ג) אי זו היא גיסטרא כל שנסדקו אזניה ואפילו אחת מהן נסדקה למטה מאזניה אע"פ שאזניה קיימות הרי זו גיסטרא אם מתחילה עשאה של אזנים נידונית כחבית. היתה מוטה על צדה כמין קתדרה הוא הדבר מקבל עמה מים בשעה שהוא מערה משקין לתוכה מטמא במגע (בתוספתא שלפנינו איתא ובאויר כל שאין מקבל כו' ואין מטמא באויר) דאין מטמא באויר. פירוש כשנסדקה למטה מאזניה הוי כניטלו אזניה שאם באים לאוחזה באזניה ולטלטלה משתברת. של אזנים אי הוה גרסינן בלא אזנים הוה ניחא טפי דכיון דמתחלה עשאה היוצר בלא אזנים יש לה תורת חבית אע"פ שאין בה אזנים לטלטלה. ולמאי דגרסינן של אזנים צריך לפרש כגון שנחלקה החבית לרחבה כגון גיסטרא ונשתיירו שני אזניה בחלק האחד ואותו החלק שבו האזנים יש לו תורת חבית והא דמשער במתניתין בזיתים והתם משער במים משום דהתם במיוחדת למשקין כדקתני בשעה שהוא מערה משקין ומתני' במיוחדת לאוכלין:

ד

שפיות. כמו שפה שיש ג' מסגרות סביב לפיו של כלי זו אחר זו ואויר בינתים. וכשהחיצונה עודפת הוי חוצה לה כגבו של כלי וכן אם אמצעית גדולה ממנה ולחוץ חשיב גב ולפנים חשיב תוך שממלאין הכלי עד הגבוה ובשוין נחלקו רבי יהודה ורבנן:

משיצרפו בכבשן. בפ' המביא כדי יין (ביצה דף לב.) מייתי ברייתא דר"מ קאמר משעת גמר מלאכתן דהיינו משעה שנגמרו ביד היוצר קודם שיצרפו בכבשן משום דחזי לקבולי ביה מידי ומילתיה דר"מ לא מתניא במתני' וגרסינן התם דתניא: תני"א בתוספת"א (ספ"ג) כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה משתגמר מלאכתן דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן. צרפן אפילו בגפת טמא אינו חושש שמא מיצה משקין לתוכו פירוש גפת היא פסולת של זיתים ורגילים היו להסיק התנור בגפת כדתנן בפ' כירה (שבת דף לח:) ואם גפת זה הוא מזיתים טמאים לא חיישינן שמא מכח האש יצא (צ"ל השמן) הגפת מן הגפת ומיצה לתוך הקדירות ונטמאו דהא לא מקבלי טומאה עד גמר צירופן וכבר כלה השמן באש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף