הר המוריה/שגגות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הר המוריה ‏ שגגות ו

א

אכילות

הרבה וכו'. עיין פ"ד ה"א מה שציינתי שם יעו"ש בכל המקומות.

שיש

ביניהם ימים וכו'. עיין במש"כ לעיל פ"ה ה"א ד"ה ימים יעו"ש ועיין כריתות י"ח ב' יעו"ש.

בשלשה

תמחויין וכו'. עיין כריתות ט"ו ב' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א (ובתוספתא כריתות ספ"א) ופסק כר"ע דתמחויין אינן מחלקין מטעם שכתב הלח"מ ועיי"ש בתוס' ישנים בכריתות ד"ה וצרף וכו' יעו"ש והעיקר נ"ל כי סמך על הברייתא דאיסתימא דתמחויין אינם מחלקין אבל לענין מעילה פסק רבינו לקמן בפ"ט ה"ט דתמחויין מחלקין משום דר' עקיבא מודה בזה וכן איסתימא בברייתא והבן ועיין ברבינו בפי' המשניות משמע דלא איפשיטא אם קבלה ר' יהושע יעו"ש ומספיקא אזלינן לקולא וע"ע תוס' שבת ע"א א' בד"ה אנן וכו' וס"ח ב' בד"ה וחייב וכו' יעו"ש היטב.

ונודע

לו וכו'. עיי"ש בכריתות י"ב שתי דהעלמות מחלקות וזה פשוט ומבואר בכמה דוכתי עיין בכל המקומות שציינתי לעיל פ"ד ה"א ד"ה עבירות.

כחצי

זית וכו'. כריתות י"א ב' ושבת ע"א ב' והנה לרבינו דפסק דאין תמחויין מחלקין להחמיר וכ"ש להקל.

שלא

ישהא וכו'. כריתות י"ב ב' וכחכמים.

מאכלות

אסורות. פי"ד הלכה ח'.

ב

מחמשה

זבחים וכו'. שם בכריתות ט"ו ב' ובתו"כ שם וכר"ע והא דכאן אין הגופות מחלקות כמו שבעריות הגופות מחלקות כמו שנתבאר לעיל פ"ה ה"ב יעו"ש כבר נתעוררו התוס' ישנים בזה בד"ה האוכל נותר יעו"ש היטב ועיין בקרבן אהרן שם אות י' מש"כ בזה ועוד י"ל משום דבביאה א"א לעשותן בב"א לכן הגופין מחלקין משא"כ באכילה וסברא זו עיין כריתות ט"ו א' יעו"ש ועיין במל"מ מש"כ בזה.

חמשה

זבחים וכו'. שם בכריתות ט"ו ב' ובתו"כ שם.

ג

דם

לבהמתו וכו'. כריתות כ"ב א' ועיין לח"מ מה שכתב בזה.

ד

מאכלות

הרבה וכו'. עיין בפ"ד ה"א ד"ה עבירות מה שציינתי שם.

שנתקבצו

בו וכו'. שבת ק"ב א' יבמות ל"ד א' שבועות כ"ד ב' כריתות י"ג ב'.

שיצטרף

אוכל וכו'. כריתות י"ד א'.

אשם

ודאי וכו'. עיי"ש תוס' ישנים ד"ה ואשם אחד יעו"ש היטב (ומיירי הכא בקרבן שלא היה בו היתר לכהנים כמו בשר העולה שניתותר או אימורי העולה או אימורי קדשים קלים ועיין בפ"ב מהל' מעילה) ועיין לקמן פ"ח ה"י ועיין בצל"ח פסחים כ"ט א' ובקצה"ח סימן כ"ח ובנתיבות שם יעו"ש היטב ובמשניות בחי' רעק"א.

ה

האוכל

ושותה וכו'. יומא פ"א א' כריתות י"ח ב'.

ו

שחל

להיות וכו'. עיין לעיל פ"ד ה"א.

ז

כחצי

זית וכו'. שבת ע"א א' כריתות י"א ב'.

מאכלות

אסורות. פ"ד הלכה ט"ז יעו"ש.

ח

ונודע

לו וכו'. שבת ע"א ב' ק"ב א' ק"ה א' (כריתות י"ב נזכר מחלוקת זו) והלכה כחכמים.

אות

אחת וכו'. שבת ק"ה א' כריתות י"ב ב'.

שתי

אמות וכו'. שבת ק"ב א' מימרא דרבה ורבא.

ט

כזית

חלב וכו'. שבת ע"א ב' צ"ד א' ולקמן הלכה י"א אי"ה יבואר מזה.

שהוא

הדין בבעילות. עיין במרן שי"ג כן הדין במעילות וכתב שנוסחא שלנו עיקר ועיין בלח"מ מש"כ בזה.

י

כזית

ומחצה וכו'. שם בשבת דמודה בה ר' יוחנן ועיין לח"מ שהביא דברי רש"י כיון שהביא על זית אחד ממילא נתכפר עמו החצי זית אבל בשאכל שתי זתים ונודע לו האחד לא נתכפר השני עמו יעו"ש.

יא

שתי

זיתי וכו'. שבת ע"א א' והנה בזה נבוכו כל חכמי לב דרבינו פסק לעיל בהלכה ט' דידיעות מחלקות וא"כ איך כתב כאן דאם הביא על הראשון ראשון ושני מתכפרין והא כשיוודע ליה אח"כ ודאי חייב על השני דהא ידיעות מחלקות והנה מרן כתב דאם נודע לו קודם כפרה באמת ס"ל לר' יוחנן דחייב שתים אבל כי נודע לו לאחר כפרה פטור כיון שכבר נתכפר לו על שניהם ולא ס"ל בהא כר"ל יעו"ש היטב ולכאורה בזה יתיישב קושיית התוס' שם צ"ד א' ד"ה ובפלוגתא וכו' שהקשו על פירש"י דהו"ל לאוקמי לרב ששת כגון שנודע לו לאחר כפרה דכו"ע ס"ל דמחלקת יעו"ש ולפי דעת מרן ז"ל א"כ אינו מודה ר' יוחנן דכפרה מחלקת אך באמת אין זה מיושב דא"כ אכתי יקשה דהו"ל לאוקמי או שנודע לו קודם הפרשה וכר' יוחנן או שנודע לו לאחר כפרה וכר"ל יעו"ש היטב והבן ופשוט. והנה רש"י כתב שם ע"א ב' בד"ה קמ"ל וכו' והבאתיו לעיל בה"י דחלב כזית אינו מתכפר כפרה אחת עם הראשון בלי ידיעה יעו"ש מבואר מזה דלא כמרן ועל כרחך רבינו מודה לו בזה דאל"כ מאי איכא בין כזית לפחות מכזית וצ"ל דרבינו מפרש לה דה"ק דאם נודע לו על כזית נמשך החצי זית עמה אבל זית שלם אינו נמשך עמה בידיעה לחודא אבל אה"נ דאם כיפר על זית אחת נמשך הזית האחר שעמו (אבל מרש"י משמע דבלאחר כפרה מודה ר"י וודאי ועיי"ש וא"כ שפיר הקשו התוס' הנ"ל בדף צ"ד א' ופשוט) וכ"ז פשוט לפי דעת זה. אבל לפ"ז לא הבנתי במש"כ עוד וז"ל ולפי זה מש"כ רבינו אבל אם נודע לו על שניהם כאחד מביא חטאת אחת (לעיל הלכה ט') בשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן נודע לו שניהם כאחד מיקרי ואע"פ שהיה שעות בין ידיעה לידיעה עכ"ל ולא זכיתי להבין דאדרבה לפי דבריו כיון שנודעו שניהם קודם הקרבת הקרבן צריך להביא על כל אחד ואחד אבל אם נודע לו לאחר הקרבה כבר נתכפר בהקרבן שהביא והן דבריו נפלאו ממני ואנכי לא ידעתים. שוב ראיתי בלח"מ סעיף ט' שגם הוא עמד ע"ז בתימה.
וע"ע במש"כ משם הר"י בירב לחלק בין הא דהלכה ט' להא דהכא דהתם מיירי שאכלם לא בבת אחת רק שהה ביניהם והיה כל אכילה בפ"ע רק שהיה הכל בהעלם אחד ולכן הידיעות מחלקות אבל הכא מיירי שהיה הכל באכילה אחת שאכלם רצופין זה אח"ז ולכן הידיעה שבנתים אינה מחלקת יעוין שם היטב. והנה לכאורה על שני הפי' הללו יקשה א"כ למה ליה לר"י לאוקמי קרא דמחטאתו ונסלח כגון דאכל כזית ומחצה יעו"ש למהר"י בירב לוקמי דאכל שניהם רצופין זה אח"ז ולשיטת מרן לוקמי בלא נודע לו עד לאחר כפרה והנה פקחתי עיני וראיתי כי הלח"מ בהלכה ט' הרגיש מזה יעו"ש שנדחק בזה לדעת מרן ועוד יקשה כי הוא דוחק גדול לאוקמי פלוגתייהו דר"י ור"ל בסברות הפוכות והנה לזה י"ל דרבינו מפרש דהא דס"ל לר"ל דכפרות מחלקות מיירי בהיה לו ידיעה מתחלה והוא הביא כפרתו על אחת אלמא דלא רצה להתכפר בזה (ועיין בלח"מ סברא זו) ולכן ס"ל דצריך כפרה אחרת וה"ה לאוקימתא דפליגי בהפרשה היינו ג"כ דמיירי דהיו שתי ידיעות ושוב הפריש על אחת אבל אם לא ידע מהשניה והביא כפרתו על אחת י"ל דלכו"ע מתכפר בכפרה אחת וצ"ע בסברא זו סוף דבר אני נבוך בזה מאד וה' יאיר עיני ועיין בתשובות חכם צבי סימן קס"ד מש"כ בזה יעו"ש היטב.

על

הראשון וכו'. אע"ג דמיירי הכא שכבר ידע מהראשון בשעה שאכל השלישי עיין מרן שכתב משום שרוצה לכלול בדבריו גם כשלא נודע לו הראשון בשעה שאכל השלישי א"נ מיירי בשכח אח"כ בשעה שהביא קרבן יעו"ש וכ"כ הלח"מ וכתב דאל"כ כיון שידע מהראשון והוא לא הביא רק על האמצעי לא כיפר על הראשון יעו"ש ומהר"י בירב תירץ דה"ק דאם כשמביא קרבן לא שם על לבו להביא רק על האמצעי ואח"כ כשנותן אל לבו להביא על הראשון או על השלישי פטור יעו"ש היטב.

יב

משתי

חתיכות וכו'. שבועות י"ט ב' כריתות י"ח א' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פכ"א יעו"ש ופסק רבינו כרבי דמביא שתי אשמות תלויין והטעם משום דפליגי אמוראי אליביה כמש"כ מרן ועוד י"ל אע"ג דפליגי עליו ר"ש בן יהודה ור' אליעזר בר' שמעון היינו דאמרי משום ר"ש (וכדאיתא) בשבועות וכצ"ל גם כן בכריתות שם ולא כמו שכתוב לפנינו שם וא"כ עיקר בר פלוגתיה דרבי הוה ר"ש לחודיה) והלכה כרבי מחבירו (ועיין בספר הכריתות חלק ימות עולם שכתב דכל מקום שאמר ראב"ש בשם אביו הלכה כמותו לגבי רבי יעו"ש אמנם במבוא התלמוד איתא זה הכלל לגבי ר' ישמעאל בר' יוסי יעו"ש וצ"ע קצת בזה) אבל לענין חטאת לא הוי ידיעה וכדעת רבא ור' יוחנן שם וכמש"כ מרן דבזה גם רבי מודה דלא הוי ידיעת ספק ידיעה לחטאת והבן ועיין לקמן פ"ח ה"ז יעו"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.