מפתחי חכמת אמת/ו
|
< הקודם · הבא > |
הדבר מובן שלא יתכן לפרש ח"ו את ענין הצמצום כפשוטו היינו שהקב"ה שהוא אין סוף ב"ה סילק עצמו בתחילה כדי שיהי' מקום פנוי לעמידת העולמות, דאיך יתכן לתאר אצלו כביכול שנוי מקום בין קודם הבריאה ולאחר הבריאה, רק הפי' הוא כך, דמתחילה קודם הצמצום לא הי' ביכולת שום נאצל ונברא לסבול האור כמו שהי' אז, וזהו הפי' "שלא הי' מקום פנוי", היינו שלא הי' שום מקום שבשם יוכלו הנאצלים לסבול האור ההוא. וענין הצמצום הי' שאין סוף ברוך הוא הלביש והסתיר האור ההוא בלבושיו ובמסכים רבים, כדי שיוכלו העולמות והברואים לקבלו, ונמצא שבאין סוף עצמו אין שום שינוי ח"ו, ורק השינוי הוא אצל המקבלים שמקבלים ע"י לבושים ומסכים.
ועיין ב"תניא"[1] שמביא, שמקצת חכמים בעיניהם שגו וטעו בעיונם בכתבי האר"י ז"ל, והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז, ומסיק שם שלא יתכן ח"ו לפרש כן, רק הפי' הוא דהאור נעשה בבחי' העלם כנ"ל. וכן מפרש בדרך זו את המאמר בתקוני זהר "וכד אנת תסתלק מינייהו" [2]. וכן את המאמר "סליק קוב"ה לעילא"[3].