מפתחי חכמת אמת/ה
|
< הקודם · הבא > |
הנה כבר ביארנו שכל עיקר התהוות והעמדת העולמות הי' רק מהמלכות שבאין סוף ושרק היא שייכת להעולמות, לזאת מוכרחים לבאר שגם הצמצום - שהי' להתהוות העולמות ותחתונים כדלעיל - לא הי' רק בה היינו בהמלכות שבאין סוף[1], והי' ע"ד זה: דהנה ידוע שכל בחי' ומדריגה כלולה מעשר - כמו שנבאר לקמן בס"ד - ולכן לאחר הביאור שהצמצום לא הי' רק במלכות שבאין סוף ושרק ממנה נסתלק האור אל הצדדין כלשון עץ חיים הנ"ל, הענין הוא שהט' ספירות הראשונות מהמלכות נסתלקו אל הצדדין, ובאמצע לא נשאר רק נקודה אחת מהעשר שבה, היינו "מלכות שבמלכות" והי' נשאר מקום פנוי מט' ספירות הראשונות שלה להתהוות העולמות.
ומשום זה נקראת מלכות "מקומו של עולם" מפאת שרק היא נתנה מקום לעולמות.
והנה בזוה"ק (פ' בראשית ט"ו ע"א) מרמז את ענין הצמצום בזה הלשון: "בריש הרמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה". כלומר: חקק חקיקה באור העליון, וזה מתאים למה שביארנו לעיל שהצמצום לא הי' רק במלכות שבאין סוף, דהנה כבר ביארנו ש"שמו" קאי על מדת המלכות, ו"טהירו עילאה" עולה עם "שמו" במספר השוה, וא"כ "טהירו עילאה" קאי ג"כ על ספי' המלכות. ובזה יכוונו דברי הזוה"ק "גליף גליפו" שמרמז על ענין הצמצום, כידוע בספרים שפי' חקק חקיקה[2], ב"טהירו עילאה" כוונתו על ספירת מלכות שבאין סוף שבה הי' הצמצום.
והפי' של "טהירו עילאה" הוא מקום פנוי בלשון תרגום, כמו "טהרו של מזבח" שפירושו מקום פנוי מן הדשן, שבהצמצום נעשה מקום פנוי להעמדת העולמות[3].
ולאחר שביארנו את כל ענין הצמצום בקצרה כפי הצורך, נבאר עוד פרט אחד הנחוץ בהצמצום, וזהו: דהאור שניתק ונתקבץ עד"מ לצדדין לא ניתק בפעם אחת רק מעט מעט, וענינו כדי שישאר הרושם בהמקום פנוי - כמו שנבאר בסמוך את ענין הרשימו - והמשל המכוון לזה הוא, דהנה אם תשפוך מים על איזה דבר המשופע ברדיפה גדולה אף שיהי' איזו גומא באותו דבר, או איזה מקום נמוך, לא תשאר בהם שום טיפת מים מכח הרדיפה, אבל אם המים נשפכים לאט לאט אזי ישארו הרבה מים בכל המקומות הנמוכים, כן הי' כדבר הזה באור הגדול שהוא ממש מאור אין סוף ב"ה וניתק מן הנקודה מעט מעט כדי שישארו אחריו רושם אורות מה שנסתלקו, שהרשימו נשאר במקומו במקום פנוי כדי שלא ישאר המקום ריק מכל וכל.
- ↑ ואח"כ מצאתי בס' "ויקהל משה" בפירוש "מסוה משה", שאומר שם בדברים קצרים שהצמצום לא הי' רק במלכות שבאין סוף, כי "אין מלך בלא עם", נמצא ד"עם", שמחמת זה הי' הצמצום כנ"ל, שייכת דוקא למלכות, עיי"ש במאמר אדם דאצילות. ולדעתי מכוון הדבר במה שמבואר בעץ חיים שהצמצום הי' "בנקודת המרכז האמצעי בו", שכוונתו על מדת המלכות שבאין סוף, כמו שנבאר לקמן אי"ה בסי' ע"ד, שמלכות נקראת נקודה האמצעית.
- ↑ עיין ע"ז היטב ב"שערי גן עדן".
- ↑ "שערי גן עדן" ובפי' "מסוה משה", מאמר אדם דאצילות.