דרישה/אורח חיים/קפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרישה ‏ אורח חיים קפ

א

ולאחר שגמר וכו' ויש שנוהגין להסיר השלחן וכו' ומביאים ראייה מההיא דרבא ור' זירא וכו' צריך טעם למנהגם אף שי"ל שלא היו נוהגין כן מצד החיוב אלא אדרבה לטובתם עשו לפנות את החדר והראייה היא על ההיתר והרשות שיש רשות לסלק הלחם מעל השלחן מלפני המברך אף שאינם מקפידים בהכי אבל הל' דרבינו שכתב ומביאים ראייה לא משמע הכי שקאי על ההיתר. לכן נראה שהיה נראה להם טוב להסיר השלחן כדי להראות הסילוק וההפסק מאכילה כדי שלא יהא דומה ככלב ששב על קיאו דהיינו שמברך ב"ה ואומר ואכלת ושבעת והלחם לפניו כאילו מבקש עדיין לאכול. והרא"ש והתוס' כתבו שאין ראייה שהם היו עושין כן מפני שכל היום ג"כ לא היו בחדר השלחנות ולא הביאו השלחנות כ"א בעת האוכל ואח"כ היו מסירין אותן מלפניהם כדי לפנות ולהרויח להן החדר ואפילו הכי היו נזהרין ולא היו מסירין השלחן עם הלחם מלפני המברך. ואפשר שטעמם היה לקיים אכול והותר ולפני המברך מפני שהוא אומר בב"ה ואכלת ושבעת וברכת ואין השובע ניכר אלא כאשר יראה לפני המסובים שעדיין נותר מן הלחם. וזהו אפשר הטעם שכתבו התוס' והרא"ש שאנו מקפידין על הסרת הלחם. ואין להקשות איך כתב שלא היו מסירין השלחן מלפני המברך הא בשעת נטילת מים אחרונים היו מסירין לפני המברך שהרי רש"י כתב והביאו ב"י בסמוך סימן קפ"א אהא דאמרינן ואם הם מאה מתחילים מן הקטן ז"ל שגנאי הוא שיסלקו השלחן מלפני הגדול כשיטול ידיו וימתין שם יושב בטל עד שיטלו כולם ודוחק לומר שהיו מסירין השלחן ואח"כ חזרו והביאו אותו לפניו דא"כ למה היה יושב בטל לכך נראה דמ"ש רש"י שגנאי הוא שיסלקו השלחן כו' אינו ר"ל שלחן ממש אלא ר"ל שיפסיקו אותו ממאכלו שעל השלחן וז"ש וישב בטל כלומר שיהיה אסור לאכול ולשתות ואפילו לשיח שיחת דברים אסור דהא תיכף לנטילה ברכה וק"ל. ואין להקשות נמי על הנוהגין להסיר השלחן והלחם קודם ברכת המזון איך מכוונים מ"ש בפרק חלק אר"א כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם. דהם יפרשו שר"ל שישייר ממאכלו ליתנו לעניים ולא שיאכל הכל ולא ישייר לעני כלום וכמ"ש רש"י לבסוף אהא דמסיק והא דליכא שלימה בהדייהו ז"ל דמזומנין לעני ולעולם נוכל לומר דהסירו השלחן ונתנו הלחם והמזון הנשאר לעניים ואגב באתי ליישב הא דכתב רש"י שם בחלק והביאו הב"י מתחלה כתב דלהכי צריך לשייר פת על השלחן כדכתיב אכול והותר ואח"כ מסיים משום עניים ה"ט דלאחר דמסיק שאסור לשייר פת שלם א"כ א"א לומר שטעם השיור משום אכול והותר דא"כ אפילו שלם נמי אבל מטעם עניים א"ש דשלימה אינו מוכן ליתן לעני. ואגב אכתוב נמי הא דכתב רש"י שם בחלק ז"ל הא דאיכא שלימה בהדייהו ז"ל הא דאמרת כל המשייר פתיתין על שלחנו כאילו עובד ע"ג שנאמר העורכים לגד שלחן דאיכא שלימה בהדי פתיתין שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתים ששייר דמיחזי כע"ג דמדשלימה לאו לשם עניים ה"ל כאילו ערך שלחן לע"ג ונחשב לו גם הנחת הפתיתין לשם ע"ג. ודייק רש"י פירושו מל' שאמר כל המשייר פתיתין על שלחנו דמשמע שעובר גם על הפתיתין ולאחר זה מביא מדכתיב העורכים לגד שלחן דמשמע דמביא לאחר שאכל לחם שלם ועורך השלחן בפני עצמו. ומשמע דאם אינו מביא לאחר הסעודה אלא נשאר על השלחן מונח לחם מהתחלת הסעודה ליכא קפידא אבל מהרי"ו בחידושיו סי' מ' כתב אהאי מימרא הנ"ל דאהא דאיכא שלימה בהדיה ז"ל מכאן נראה שיש להסיר פת שלם מן השלחן כשמברכין ברכת המזון (משמע מלשונו דעכ"פ צריך להסיר ואפשר משום הנכנסים שיסברו שהניחו אותו שם אחר האכילה) ועוד כתב שם טעם אחר ז"ל ועוד דאין הברכה מצויה בדבר שלם דהוי כמו דבר שבמידה שאין הברכה מצויה כו' עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.