פני יהושע/מכות/ד/ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות שאנץ
רמב"ן
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
גבורת ארי
בית מאיר
מראה עינים השלם
הגהות וחידושים מהג"מ ברוך פרנקל תאומים
גליון הש"ס
מהר"צ חיות
פורת יוסף
רש"ש
שיח יצחק
חשק שלמה
מנחת יהודא
נזר הקודש

שינון הדף בר"ת


פני יהושע TriangleArrow-Left.png מכות TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב אלא ר"מ מ"ט וכתבו התו' דאע"ג דר"מ דריש כדי רשעתו למיתה ומלקות אפ"ה הא גופא קשיא ליה לגמרא דטפי ה"ל למידרש לענין מלקות וממון. ונראה לי להוסיף ביאור בדבריהם דכיון דהאי כדי רשעתו משמע דאעדים זוממין נמי קאי כדאמר עולא לעיל דמלקות בעדים זוממין ילפינן מדכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע וכתיב והיה אם בין הכות הרשע א"כ שפיר אית לן למימר דלמעוטי מלקות וממון אתי ולאפוקי מהך סברא דר"מ דלא נימא דלוקה משום לאו דלא תענה דניתן למלקות וממון מכאשר זמם דלממון לא בעי אזהרה ועוד דלא נימא דלוקה ומשלם כדאשכחן במוציא ש"ר משא"כ לענין מיתה וממון לא איצטריך האי מיעוטא גבי עדים זוממין דהא מיתה גופא בעי אזהרה דלא תענה ואדרבה הוי האי לאו דלא תענה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ולא שייך נמי למילף ממוציא ש"ר אלא דאכתי קשיא לי לאידך גיסא מאי מקשה בגמרא מ"ט דר"מ הא בפשיטות מצינן למימר דטעמא דר"מ דבעדים זוממין לוקין ומשלמין דלוקה מטעמא דר' יוחנן בפרק אלו נערות דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי ממונא לא משלם והיינו משום דסמיך ליה ארבעים יכנו א"כ כ"ש בעדים זוממין דאיירי בי' קרא להדיא וחייב נמי בתשלומין דהא בפי' ריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין דכתיב יד ביד רגל ברגל בשלמא לפי מה שכתבתי במשנתינו בפירושא דשלא השם א"כ ע"כ דר"מ לית ליה טעמא דר' יוחנן דאי אית ליה לא הוי צריך למימר האי לישנא דשלא השם כיון דבהדיא כתיב מלקות ותשלומין משא"כ לפי' התוספות שפיר איצטריך למימר נמי הך טעמא דשלא השם א"כ הדרא קושי' לדוכתא מאי מקשה מ"ט דר"מ מיהו איכא למימר דאה"נ דהא דמקשה מ"ט דר"מ לאו סתמא דתלמודא הכי מקשה אלא עולא גופא מקשה ומתרץ לה הכי כדאשכחן בכמה דוכתי וא"כ א"ש דעולא לטעמיה דלית ליה כלל האי דרשא דר' יוחנן בפרק אלו נערות דסמיך ליה ארבעים יכנו כדמשמע התם להדיא כן נראה לי נכון ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

שם סבר ליה כר"ע דאמר עדים זוממין קנס'. משמע מהכא דחכמים דפליגי עליה דר"מ סברי דעדים זוממין ממונא הוא דאל"כ הוי ילפי ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם וכבר הקשיתי בזה לשאול לעיל (דף ג') דמשמע מהתם דקי"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא הוא וכ"כ הפוסקים וא"כ קשיא הילכתא אהלכתא דבכולהו תלמודא פשיטא לן דאין לוקה ומשלם כחכמים דמתניתין דהכא ודלא כר"מ ממילא נמי דאין הלכה כר"ע מיהא למאי דפרישית בסמוך א"ש דמצינן למימר דחכמים דמתניתין נמי כר"ע ס"ל דעדים זוממין קנסא הוא ואפ"ה לא משמע להו למילף עדים זוממין ממוציא ש"ר כיון דכדי רשעתו בעדים זוממין גופ' כתיב דהא מהאי קרא דוהי' אם בין הכות הרשע ילפינן מלקות לעדים זוממין א"כ לפ"ז ע"כ דהנך שתי רשעיות היינו מלקות וממון כדפרישית וכיון דאפילו בעדים זוממין דקנסא הוא אמר רחמנא דאין לוקה ומשלם כ"ש בשאר ממון ודוקא אליבא דר"מ מפרש עולא הכי דקרא דכדי רשעתו דחיק ומוקי אנפשיה למיתה ומלקות ובזה נתיישבו כל הקושיות שהקשו התוס' כאן ובשמעתין ובכמה דוכתי ועיין עוד בסמוך:

שם איכא דמתני לה להא דעולא אהא דתניא לא תותירו כו' ולכאורה לשון איכא דמתני אינו מדוקדק דהא שפיר מצינן למימר דעולא בתרווייהו קאמר הכי דאיתא להא דלעיל דיליף ר"מ עדים זוממים ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם ואיתא נמי להא דר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו היינו נמי משום דיליף ממוציא ש"ר ולמאי דפרישית א"ש דהנך דמתני להא דעולא אהא לא ניחא להו למימר דעולא מפרש טעמא דר"מ במתניתין דגמר ממוציא ש"ר דא"כ לא א"ש הא דקאמר ר"מ שלא השם אע"כ דטעמא דר"מ היינו משום דס"ל בעדים זוממין גופייהו כתיב בהדי' מלקות וממון וכ"ש דא"ש טפי למאי דמסקינן בסמוך דרבנן מוקי לאו דלא תענה לאזהרת עדים זוממין והיינו בבן גרושה ור"מ אזהרת עדים זוממין יליף מלא יוסיפו א"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר דרבנן ור"מ בהא גופא קמיפלגי דלר"מ אייתר ליה אזהרה דלא תענה למימר דלוקה אפי' במקום תשלומין ותו לא צריכנא למימרא דעולא דלעיל ובזה נתיישבו כל הקושיות שהקשו התוס' בשמעתין ובכמה דוכתי בסוגיא דלוקה ומשלם וכבר הארכתי למעניתי בתכלית אריכות בסוגיא דפ' אלו נערות וגם בפ' מרובה (בבא קמא דף ע"א) ע"ש:

שם אלא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור וכתבו בתוספות תימא דהא אין זה פירכא שוה. וכוונתם דא"כ כל היכא דילפינן במה הצד והדר דינא שייך למיפרך הכי וכבר האריכו התוספות בזה בפרק אלו נערות (כתובות דף ל"ב) ע"ש ומיישבים שם ג"כ בדוחק כמו כאן ע"ש בחידושינו וכאן אבוא בקוצר דבהאי דשמעתין פשיטא דלק"מ דהא עיקר מילתא דקי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ילפינן לקמן בר"פ אלו הן הלוקין היינו מדכתיב לעשות ובעינן נמי דליהוי דומיא דחסימה דמהכא ממעטינן נמי לאו הניתק לעשה וא"כ לפ"ז אם נאמר דלאו שאין בו מעשה לוקין בכל מקום א"כ בטלת הך דרשא דלעשות והאי היקישא דלאו דחסימה ולפ"ז לא דמיא כלל לשאר מה הצד שבתלמוד דלא ילפינן אלא כשיש איזה הצד השוה בטעם השוה לשניהם וממילא מוקמינן פשוטי המקראות לאותן דברים שאין בהם זו המעלה שמצינו באותן שניהם וכמו שכתבתי באריכות בפ' אלו נערות ולפ"ז ע"כ צריך לומר דאה"נ דר' יהודה לית ליה הך דרבא דלעשות אלא דאכתי קשה טובא ממה נפשך אי ס"ל היקישא דלאו דחסימה א"כ לאו שאין בו מעשה נמי לא לילקי אלא היכא דאיכא הצד חמור מה דלא אשכחן בחסימה ואי לית ליה האי היקישא דלאו דחסימה א"כ מאי קאמר ואין לוקין אלאו דלא תותירו כיון שניתק לעשה היא גופא מנ"ל דלאו הניתק לעשה אין לוקין דלקמן לא ילפינן אלא מלאו דחסימה ויש ליישב בדוחק:

שם ורבנן האי לא תענה מאי דריש בי'. לכאורה הסוגיא תמוה דא"כ בכל לאוין דאין לוקין עליהם אמאי לא מקשינן הכי אלא ע"כ דלאיסורא בעלמא אתי כדאשכחן בדוכתי טובא וא"כ דלמא הכא נמי דכוותיה מיהו אפשר דשאני הכא כיון דכמה עשין וכמה לאוין נאמרו בדבר זה כגון מדבר שקר תרחק אל תשת ידך עם רשע והרבה כיוצא באלו מש"ה לא ניחא להו למימר דכולהו אתי לאיסורא בעלמא ואע"ג דכה"ג נמי אשכחן טובא בש"ס מ"מ הא אמרינן בעלמא דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירא א"כ מכ"ש הכא דאית לן למימר כיון דגלי רחמנא וכתב בעדים זוממין והיה אם בין הכות הרשע א"כ טפי אית לן למימר דהאי לא תענה נמי אתי למלקות כדקאמר ר"ע כן נראה לי:

בתוספות בד"ה ורבנן האי לא תענה כו' אבל מ"מ קשה לעיל דפריך ותיפוק ליה וכו' לישני אי לאו דגלי קרא ה"א דלא לקי משום דלא תענה דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדפרישית כו' עס"ה. ותירוצם נראה דוחק ולע"ד נראה ליישב הך קושיא בפשיטות דהא דקי"ל בעלמא לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין ולאו שניתן לכרת לוקין הא מסקינן לקמן בר"פ אלו הן הלוקין היינו משום דמיתת ב"ד בעי התראה וכרת לא בעי התראה א"כ הכא בעדים זוממין דלא בעינן התראה ולא שייך נמי גבי התראה כדאיתא בפ' אלו נערות וכמ"ש התוספות שם וכמו שאבאר עוד בסמוך א"כ לא שייך הך מילתא דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד בכה"ג ואפ"ה פריך הש"ס שפיר ור"מ אזהרה לעדים זוממין מנ"ל דאע"ג דלא בעו התראה מ"מ אזהרה כל דהו מיהא בעינן כדי שידעו העדים עצמן שיש בהו איסור לאו כנ"ל נכון ודו"ק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.