פלתי/יורה דעה/מו

פלתי ‏ יורה דעה מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) ואם חלב טהור סותם כתב הש"ך ס"ק ב' דמעובדא שהביא התוס' הי' מחט בקרקבן והי' שומן סותמו דכשר משמע דאפי' במחט חלב טהור סותם וכ"כ האחרונים. #ג) מיהו לדין יש תשוב' כי התוס' אזלו לשיטתן דאינהו מפרשי גבי ושט שמא הבריא שמא ניקב וגם ס"ל אפי' בהמסס דנקב במחט מ"מ צריך להיות הנקב מעבר לעבר ואף בשומן אמרינן דסותם אבל לפי דעת הרמב"ם והמחבר לעיל סי' ל"ג דחוששין שמא עלה קרום ונתרפא וכן דעת רש"י בהמסס הואיל וקרומו רך כמ"ש הרא"ש א"כ מכ"ש שיש לחוש בשומן שהוא רך שניקב ונתרפא חוששין שמא הבריא ובפרט שמחט תחוב ואולי י"ל הואיל ולא הזכירו הפוסקי' ס"ל שומן הואיל והוא רך ונוטה לכל צד אינו מתרפא בנקב כי מניח הנקב ומתפשט לצדדין וצ"ע: והנה לפי מה שכתב הרמב"ם דבשר ג"כ סותם ועיין כ"מ וב"י וי"ל בשר דנקט הרמב"ם ולא סתם להוציא העצם דאינו סותם כמו שאמרו בריאה שניקבה ודופן סותמה דוקא סביך בבשר אבל לא בגרמי א"כ ארווח לנו מ"ש לעיל הש"ך בסי' ל"ג ישב קוץ בושט חוששין שמא הבריא פי' קרום ונתרפא והקשה ל"ל זה הא בלא"ה ושט אין לו בדיקה מבחוץ ועמש"ל סי' ל"ג באריכות. אמנם לפי דמש"ל ניחא בלא"ה ושט בצד אחד דבוק בבשר ועור הבהמה למאוד כנודע וא"כ מה בכך דכל הושט ניקב הבשר ועור הדבוק בו בתולדה סותמו ובעור ובשר יש בדיקה אם יש בו נקב דהא אפי' בשומן יש בדיקה מכ"ש בעור ובשר ומיהו י"ל באמת כשר והא דאמרינן דבהמה א"א לשחוט דושט אין לו בדיקה מבחוץ ולא בדקינן לעור ובשר דאיירי דנקרע בשר ועור כמו בגמ' הוה עובדא דמסמס קועי' דמא והרי העור ובשר נקרע ונבלה אך לפ"ז קשה מאי פריך הגמ' ור"מ איך אכל בשרא דלמא בדק לעור ובשר ויש לומר דאין הושט דבק בבשר רובו רק מקצתו ואם כן הלא צריך לשחוט רוב הושט ובמקום שאינו דבוק צריך ג"כ לשחוט ואולי ניקב שם ואין לו בדיקה אבל אי אתרמי בהם צד אף דאין לו בדיקה מ"מ העור יש לו בדיקה וזהו אם הטעם משום אין לו בדיקה משא"כ אי אמרינן שמא ניקב ונתרפא אבל בעור יש לחוש ואין מועיל בדיקת העור וא"כ נ"מ טובא בין הנך פירושים ועין מש"ל בסי' ל"ג אי חוששין בזה בשאר טריפות זולת טריפות דנקובת הושט ועכ"פ בהנך אווזת המלעיטים ונמצא בעור פנימי שחין וגרב כנודע אשר בלא"ה רבו דיעות להתיר ועיין לעיל סי' ל"ג ב' ט"ז יש לצדד אם הוא באותו מקום בושט מקום שמחובר לעור ובשר והם שלימים דיש להקל כיון דרוב מחברים לא פירשו שמא נתרפא רק שמא ניקב ודו"ק:

(ב) כשירה הט"ז ויתר אחרונים הביאו דעת או"ה בטחול אין מועיל סתימת בשר וחלב דבטחול גופי' לא בעינן מפולש ואם ניקב ואין שיור כעובי דינר טריפה וא"כ מה יועיל סתימת בשר או חלב ופשוט הוא אלא שלא ידעתי המציאות איה מקום יחול בו בטחול סתימת החלב וכיוצא בו הא בצד קולשי' בלא"ה אין נקב פוסל ובצד עב הא מדובק לכרס ושם חלב טמא בין כרס לטחול ומאין יבא חלב טהור לסתום. אין שם לא בשר ולא חלב טהור ומצד שני לצד חלל הגוף ג"כ אין חלב טהור ולא בשר מתולדתו כי נסרך למקום אחר בלא"ה אין סתימה ורחוק אצלי המציאות וכי ח"ו לריק יגעו ודבר שאינו פלפלו ופלפל שוא ואפשר לומר דיש כאן יתר שני טחולי' וס"ל לאו"ה כראב"ן וכמ"ש בשני טחולי' באיזה שיקרה נקב אף אם נטלו כולם כשרה. וא"כ יש במציאות שטחול השני דבק אצל חלב כשר אצל חלב כנתא וכדומה ונקב וחלב סותמו ולגבי טחול הזה קרוי ברייתא שכאן היה וכאן נמצא וקמ"ל הואיל ושיעורו דינר אין חלב טהור סותם וא"ש. ואולי דעת האו"ה כרא"ם דטחול בעוף נמי טריפה אבל ודאי דבעי דינר זהב לערך כהנ"ל וא"כ שם שפיר יתכן דשומן סותם דבעוף הכל כשר ולזה קאמר דלא ודו"ק:

(ג) ואינו סותם ע"ש בתשוב' שער אפרים במחט שנמצא בריש מעי באמת' אי חלבו סותם והפר"ח בק"א הסכים ע"י ע"ל בסי' ס"ד אי"ה נאריך בזה ושם תדרשנו:

(ד) אלא באותו אבר שהשומן דבוק וכו' וכ' הט"ז אבל בשר סותם אפילו באבר אחר וראיה מריאה שניקבה ודופן סותמו וכבר השיג הפר"ח דמשם אין ראיה ולי נראה להיפוך דאפי' הרמב"ם דס"ל כמ"ש הב"י ברש"י דשומן סותם אפי' אינו אותו אבר מ"מ בבשר מודה דהא כתב כרס שניקב טריפה ואין לך דבר שיסתם אותו וכו' וקשה בצד שני מהכרס שאין עליו מכסה חלב הרי יכול בשר לסתום א"ו הואיל לא שייך לי' לא סותם ופשוט:

(ה) אם נהפכו #ד) קשה מאי דחקו בגמ' בזבחים בפרק התערובות במציאות טריפה שנתערב דאם ידע לי' ניתי ונשקול ואי לא ידע מנא ידעי דלמא בהמה נקרע ונהפכו בני מעים והחזירן ונתפור וא"כ היא טריפה ולית דידע לי'. ואם נאמר דקריעה או תפר רישומן ניכר אף דמציאות מכחישו ובכל יום מרפאין קרעים ופצעים בבשר ואין רשומו ניכר אף גם י"ל דהיה כאן בהמות הרבה שיצאו לחוץ ודקדקנו בהם שלא נהפכו הבשר ונתרפא בהחזרה ונתערב עם אחת דהיפכו ורישומן אי אפשר להתברר דכולן נתפרו וצ"ע:

(ו) וה"ה אם לא יצאו ודעת ראבי"ה להתיר וכתב הש"ך אין לנו אלא פסק המחבר ופשיטא מי יקל אלא דדחיק' ליה ברמב"ם דמנה ע' טריפות ובתוכו יצאו לחוץ ונהפכו המעים יצאו לחוץ ל"ל הא אין מעלה ולא מוריד אם נהפכו תמיד טריפה ובשלא נהפכו תמיד כשירה אפילו היה לחוץ ודוחק לומר אורחא דמילתא נקט שהם מהופכים על ידי יציאה מי דחק דהל"ל רק בקצרה נהפכו מעיים. ואולי ס"ל לרמב"ם כשיצאו לחוץ הם בחזקת מהופכים ואפי' לא ידענו דנהפכו וטריפה וזהו כוונת יצאו וחזקה שנהפכו מעיים וצ"ע:

(ז) אבל אם לא נמצא תפיר' וכו'. #ה) ואין לדקדק מרא דהך הוא הראבי"ה ס"ל בנהפכו בלי יציא' כשר אבל לפי דקי"ל דטריפה א"כ מה בכך דלא יצאו דלמא נהפכו בתוך הגוף וצ"ל כ"ז שלא הוחזרו בידים אין חשש להיפוך אבל בהוחזר בידים הוא דיש חשש דא"א לכוון כמבואר הגמ' בגברא דשחטה לברי'. ולכך בנקרע חיישי' דלמא תלוי בו ידי אדם ויש חשש היפוך משא"כ בלא קרע אין כאן חשש היפוך דבחזרה ממילא לית היפך.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.