גליוני הש"ס/גיטין/יב/א

דף י"ב ע"א

ומיגו דזכי כו'. נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ת"ז וחידש שכלל מיגו דכאן עם מיגו דטוען ונטען והם נושאים שונים לגמרי דשם הוא הוכחה שאומר אמת וכאן הוא עניין אחר:

להזהיר לעני על שלו. נ"ב ע' לעיל ז' ב' אפי' עני המתפרנס כו' וע' ש"ע או"ח סי' תרצ"ד בט"ז ופר"ח אם עני חייב במתנות לאביונים וע' שו"ת חות יאיר סי' ט' כתב בפשיטות דחייב וע' שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשנ"ג עש"ה כל התשובה ומש"ש שצדקה אינו אלא כמתנה בעלמא לעשר ולגבות ממנו חוב נ' הכוונה דצריך לתת מעשר כספים לעניים כמו כל אדם ממה שמרויח ואין לחוש לומר דה"ל מעביר על דעתו של בעה"ב דנתנו לו ואולי לא ה' רוצה לתתו לעני האחר שיתן הוא דז"א דכיון דנתנו לו הוא שלו לכל דבר כשאר מתנה ולכן צריך לעשר ממנו וכעניין הך דכאן להזהיר כו' ולעיל ז' ב' אפי' עני המתפרנס כו' וכן בע"ח גובה ממנו ואין לומר דאדעתא דליגבי' בע"ח לא יהיב לי' כ"נ כוונתו וע"ע ירושלמי פאה פ"א ה"ה בסופו אי עני רשאי ליטול מעשר עני מתבואת עצמו עש"ה וע' ש"ס דידן חולין קל"א א' וב' דמבואר דאין יכול ליטול ע"ש וע' תוס' פסחים ל"ח א' ד"ה אתיא וע' שו"ת שאגת ארי' סי' צ"ז:

ורבנן סברי מאן דמרחם אבני תרי אעבד נמי רחומי מרחם. נ"ב ע' לקמן ל"ז ב' דלעניין פדיון ס"ל להיפוך דרשב"ג סבר כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך תצוה לפדות את העבדים ורבנן פליגי עלי' וע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף