רד"ק/בראשית/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רד"ק ‏ בראשית יט

א

ויבאו שני המלאכים, הם שני האנשים שזכר. וארז"ל (ב"ר נ') למה קורא אותם אנשים אצל אברהם ומלאכים אצל לוט ואמרו, אברהם שכחו יפה וכו', וכמו שכתבנו ופירשנו למעלה.

וירא לוט ויקם לקראתם, למד האכסניא מאברהם אבינו:

ב

הנה נא, סגול מפני דגוש הנון.

אדני בפתח לשון חול, כי סבור היה שהם אנשים גדולים ומראיהם נורא עד שנרמו לו מתחלה מלאכים, ואם הוא במראה הוא כמשמעו.

ולינו, לינה היו צריכים כי בערב באו.

ורחצו הרי"ש פתוחה כי הוא צווי, ופירושו כמו שפירשנו באברהם, ורחיצת רגלים הוא שמזמנים לארח תחילה, ולא אמר להם על האכילה והשכיבה.

והשכמתם, ואם תרצו תשכימו ותלכו לדרככם כמו שאמר להם אברהם אחר תעבורו.

ויאמרו לא, מכאן למדו רז"ל אין מסרבין לגדול (ב"מ פ"ז) שהרי אמרו לאברהם "כן תעשה כאשר דברת".

כי ברחוב נלין, ברחוב העיר ולא נאכסן אצל אדם מן העיר:

ג

ויפצר בם מאוד, הרבה להם דברים ותחנות עד שנטו אליו ובאו עמו אל ביתו ואונקלס תרגם ותקיף בהון כלומר החזיק בם עד שסרו אליו אל ביתו

ויעש להם משתה, לפי שהיה לילה לא היה לו פנאי לזבוח ולתקן מאכלים אלא עשה להם משתה ואפה להם מצות שלא ימתינו עד שיתחמץ הבצק ומה שיכול לתקן במהרה תקן, וזהו מדרך ארץ להכין לאורח הבא מה שיוכל להכין במהרה כי הוא עיף וצריך לאכול ולשתות לפיכך נכתב הספור הזה.

ויאכלו, אם במראה כמשמעו, ואם בהקיץ ובמורגש נדמה לו שאכלו ושתו, ששב המאכל והמשתה המורכב פשוט, כל דבר ליסודו הראשון, וזהו כמעשה נס.

ד

ואנשי העיר אנשי סדום, אמר אנשי סדם אחר שאמר אנשי העיר וידוע היה כי העיר שבאו אליה סדום הוא? אלא ר"ל הראו במעשיהם כי אנשי סדום היו שנאמר עליהם "ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד".

מנער ועד זקן, הזקנים היו רעים כמו הנערים והבחורים וכולם באו בית לוט. מקצה, העיר, כי ברוב רשעתם פסקו דרך ממקומם שלא היה אורח עובר עליהם ועכשיו שבאו אליה היה חדוש אצלם והיה רע בעיניהם עד שנתקבצו כל העיר להרע להם וזה מן התימה הגדול לרוב רשעתם עד היכן הגיע רעתם, ונכתב כל זה כדי שיצדיקו עליהם בני העולם את הדין:

ה

ונדעה אותם, מי הם ואיך לא ירא לבוא לעירנו אנשים זכרים, ר"ל שאמרו להרגם כמו ונדעה דפלגש בגבעה וכמו שאמר האיש בספרו המעשה, אותי דמו להרוג (שופטים י"ט) ויש מפרשים ידיעת, משכב זכור:

ו

סגר אחריו, סגר הסוגר שהיה בפנים או לוט סגר מבחוץ:

ז

אל נא, בבקשה מכם אל תרעו לאלה האנשים כי אחי ושכני אתם ולכבודי הניחו אותם:

ח

הנה נא, פירש עתה, כלומר הנה עתה להעביר יצריכם שהוא להמית האנשים הנה אמסור לכם שתי בנותי והעבירו יצריכם בהן ותענו אותן כי עדיין לא ידעו איש או תהרגון, זהו שאמר כטוב בעיניכם. אל תעשו דבר, אל תעשו דבר רע. כי על כן באו, כי על כן שבאו ללון בצל קורתי, תיחוס לכבודי כי טוב לי שתענו את בנותי או תהרגן אם תרצו משתעשה דבר רע לאלה האנשים:

ט

גש הלאה, גש לך למקום אחר ממנו והלאה כלומר סור מעלינו.

מהם, יותר משנרע להם.

ויפצרו, הרבו לדבר בו דברים רעים מאד. ואונקלס תרגם ותקיפו, ר"ל החזיקו בו להסירו מלפני הפתח כדי שיכנסו.

ויגשו לשבר הדלת, כי סגור היה:

יא

ואת האנשים, המלאכים הכו אנשי סדם שהיו בפתח הבית

בסנוירים, פירש בעורון, והיא מלת נוטריקון סני ראיה:

יב

עד מי לך פה, כמו מי לך עוד פה.

ובניך, בני בנותיך כי לא היו לו בנים, ואם היו לו היו עמו בבית ואם היו בעיר היה אמר כמו שאמר ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנותיו, אלא מלמד שלא היו לו בנים.

וכל אשר לך בעיר, בהמות או כסף וזהב ובגדים.

הוצא מן המקום, לא מן העיר לבד כי גם מן המקום כלו:

יג

כי גדלה צעקתם, צעקת העשוקים הצועקים עליהם, כי הכנוי יבוא עם הפועל ועם הפעול, כמו ושמחתים בבית תפלתי (ישעיה כ"ו) עם הפעול, שמעתי את תפלתך (שם ל"ח) עם הפועל.

לשחתה לשחת העיר, כי העיר בכלל המקום שזכר:

יד

לוקחי בנותיו, שהיו לוקחי בנותיו שלקחום כבר, ולא אמר שדבר אל בנותיו, כי הנשים נמשכו אחר דעת בעליהן:

טו

וכמו השחר עלה, וכעת עלה השחר.

ויאיצו המלאכים, דחקו בו, כאן קראם מלאכים לפי שעשו מעשה מלאכים להציל לוט ולשחת כל המקום. הנמצאת, אחך בבית:

טז

ויתמהמה, עדיין היה מתמהמה כאילו היה חס על ממונו שהיה מניחו לפי התעכבו עד שעלה השחר ולא הניחו לקחת בידו מאומה אע"פ שאמרו לו וכל אשר לך.

ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו, להמלט על נפשם. וכאן קראם אנשים לפי שעשו מעשה אנשים להחזיק בידם כאילו היו גוף.

בחמלת ה' עליו, בעבור אברהם מהרו להוציאו ולהצילו אף על פי שהגיע עת ההפכה.

ויצאהו וינחהו, הוא ואשתו ובנותיו:

יז

ויהי כהוציאם אתם, בעוד שהיו מוציאים אותו היו מודיעים אותו למהר ולהמלט.

ויאמר, המלאך שבא להצילו אע"פ שהיו שניהם כאחד.

אל תביט אחריך, אמרו לו זה כדי שלא יתעכב בהביטו אחריו לראות אם נהפכה העיר לפיכך הזהירוהו בזה.

בכל הככר, כי כל ערי הככר נהפכו.

פן תספה, עמהם אם תעמוד, כי אין לנו להצילך מתוך ההפכה אחר שתחל ההפכה כי ברגע נהפכו כל הערים כמו שאמר ההפוכה כמו רגע (איכה ד'):

יח

אל נא, בבקשה מכם שלא תצריכוני לעלות ההרה כי לא אוכל למהר פעמי כל כך.

אדני, לשון חול ונקמץ מפני ההפסק, וכן תרגם אונקלס בבעו כען ריבוני. ורז"ל אמרו (שבועות ל"ה) כל אדני הכתובים באברהם קדש, הכתובים בלוט חול חוץ מזה שהוא קודש, שהרי אמר לו להחיות את נפשו מי שיש בידו להמית ולהחיות. ודבריהם תימה. שהרי אמר ויאמר לוט אליהם לשון רבים, והמלאך גם כן יש בידו להמית ולהחיות בשליחות האל, ואפילו הנביאים כמו אליהו ואלישע:

יט

הנה נא מצא עבדך חן בעיניך, לאותו שאמר לו המלט על נפשיך אמר, שבא להצילו. והאמת כי שניהם היו בהצלה ובהשחחה אלא שזה שהיה מדבר היה גדול מחבירו, שהרי הוא שהיה משתדל להצילו אמר לבלתי הפכי את העיר, ואמר כי לא אוכל לעשות דבר.

תדבקני, פתח הקו"ף במקום צרי:

כ

העיר הזאת קרובה, קרובה לנוס שמה.

והיא מצער, עיר קטנה היא ומעט אנשים בה, ואע"פ שהם רשעים מעטים הם. ובעבורו הצילם מן ההפכה.

ותחי נפשי, עמהם.

אמלטה נא, מלרע, הטעם בטית, אמלטה נא ואראה, מלעיל, הטעם במ"ם.

הלא מצער היא, שב הוא פעם אחרת לזכור קטנותה כמתחנן אליו להצילה. ורז"ל פירשו (שבת ד' י':) מצער, מזער, כי מקרוב נתישבה ואין עונותיה מרובין. ואמרו (שם) ישיבתה של צוער לא היתה אלא חמשים ואחת שנה כחשבון נ"א בגימטריה:

כא

ויאמרו אליו הנה נשאתי פניך, נראה מזה כי כשהקב"ה שולח מלאך נותן להם רשות להוסיף או לגרוע מעט משליחותם כפי אשר יראו ויבינו כי בעלי שכל הם:

כב

כי לא אוכל, כי כן צוותי שלא להפך עד שתנצל.

קרא, הקורא שם העיר צוער, כי בלע היה שמה מתחילה:

כג

ולוט בא צוערה, וכיון שבא לצוער המטיר המלאך בשליחות האל:

כד

וה', המלאך נקרא בשם אדניו כמ"ש.

מאת ה', מאת האל יתברך זהו מן השמים, ופירש מן האויר הגבוה:

כה

ויהפך, הפך אותם מטובה לרעה, ומתחלה היתה ארץ מקנה, כלה משקה מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש שהמטיר בה אל גפרית ואש ושרף והפיל כל הערים ומה שבהם אדם ובהמה וצמח האדמה והיתה שריפה כל הארץ שלא צמחה עוד זהו ההפכה, וגם אוירה נשרף שלא פרח עליה עוף כמו שאמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל (איוב כ"ח):

כו

ותבט אשתו מאחריו, אשתו שהיתה מאחרי לוט הביטה אחריה כי היתה קטנת אמונה והביטה אם נהפכה העיר ואם לא ואע"פ ששמעה אזהרת המלאך ללוט. ונכתוב זה הפסוק אחר ויהפוך, כי כל יושבי הערים כן היו מקצתם נציב מלח ומקצתם נציב גפרית, ואע"פ שלא נזכר מלח בהמטרה, עם הגפרית היה מלח, כי כן אמר הכתוב גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים ל') ואמר כמהפכת סדום וגו'.

נציב מלח, כמו תל מלח ואמר נציב לומר כי כמו שהיתה ניצבה עומדת כשהביטה אחריה כן שבה מלח בקומתה:

כז

אל המקום אשר עמד שם, כמו שאמר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" והוא המקום שנפרדו ממנו המלאכים במראה. ורז"ל סמכו לזה כי אברהם תקן תפלת שחרית דכתיב וישכם ואין עמידה אלא תפילה, דכתיב ויעמד פינחס ויפלל (תהלים ק"ו) ופירש שלמד לבני אדם שראוי לאדם להתפלל בשחרית ולהודות לאל על האור ולהתפלל קודם שיצא לעסקיו, ועוד סמכו לזה שראוי לאדם לקבוע מקום לתפילתו שנאמר, אל המקום אשר עמד שם:

כח

קיטר הארץ, עשן מהשריפה שנשרפה הארץ.

הכבשן, הוא ששורפין בו האבנים לסיד או שמבשלין בו כלי חרס:

כט

ויהי בשחת, אמר זה אחר שאמר וישכם וישקף להודיע כי בזכות אברהם הציל האל את לוט, כי אע"פ שהיה צדיק לא היה כל כך צדיק שינצל בזכותו, אם לא היה זכות אברהם. ועתה כשהיה משקיף על פני סדום ועמורה כדי שלא יפול לבו עליו עבור לוט בן אחיו הודיעו ה' שינצל.

מתוך ההפכה, קודם שבא ההפכה.

בהפך את הערים, בעת שרצה להפך שהרי אמר לו המלאך כי לא אעשה דבר עד בואך שמה:

ל

ויעל, אחר שהיה לו פנאי וכבר נשחת מה שהיה להשחת יצא מצוער לפי שהיו רשעים וירא שמא עדיין תבער בם אש ה',

ועלה משם וישב בהר, הוא ההר שאמר לו המלאך ההרה המלט פן תספה,

וישב במערה שהיתה בהר:

לא

ותאמר אבינו זקן, ואין תקוה עוד שיקח אשה ויהיו לו בנים ואם אנחנו נמות בלא זרע הנה לא ישאיר זכר מאבינו, ואם תאמרי נקח לנו בעלים ויהיה לנו זרע לא נמצא,

כי ואיש אין בארץ לבוא עלינו, רוב המפרשים פירשו, כי חשבו כי כל הארץ כסדום ועמורה שלא נשאר איש ואשה בארץ וזהו רחוק שהרי יצאו הם מצוער שלא נהפכה וכן יש להם לחשוב כי שאר הארץ גם כן לא נהפכה, גם שמעו מאביהן כי סדום ועמורה מרעת יושביה נהפכה; וטוב הוא מה ששמעתי בשם יוסף קרא כי אמרה הבכירה לא נמצא באדם שירצה לקחת אותנו לנשים כי יאמרו מאנשי ההפכה הן ואין ראוי להתחבר עמהן.

לב

לכה, כבר פירשנו כי מלת לכה, לכו, הבה, הן ענין ההסכמה והעזר איש מחברו לפיכך לא ישמרו בהן יחיד ורבים זכר ונקבה, כי הם כענין שם:

נשקה את אבינו יין, כלומר עד שישתכר ולא ידע מה לעשות ונשכבה עמו, כי בידיעה לא שכב עם בנותיו, חלילה לתרבות אבינו שיעשה דבר נבלה. והודיענו בספור הזה כי אפילו אותם שאינם בני תורה ירחיקו באלה התועבות אף כי בני תורה שראוי להם שירחיקום, וכל הספור הזה נכתב כדי להודיע תולדות עמון ומואב כי מבני לוט היו שתי האומות האלה והאל נתן להם ארץ נחלה לאהבת אברהם אבינו שהיה לוט בן אחיו ומרבית ביתו, ומנע את ישראל שלא יצורו אותם ולא יתגרו בם מלחמה, כי לא נתן מארצם עד מדרך כף רגל כי לבני לוט נתן אותה ירושה. ונחיה מאבינו זרע, כי מי שלא ישאיר זרע הרי הוא מת אם לא ישאיר אחריו דבר שיזכור שמו בו:

לג

ותשקין בלילה הוא, בחסרון ה"א הידיעה מן התואר, וכן נוהגים את העגלה חדשה (שמואל ב' ו') את הכבש אחד (במדבר כ"ח) הראש אחד (שמואל א' י"ג) והדומים להם.

ולא ידע, אפילו בקומה מאצלו לא הרגיש בה מרוב שכרותו. וכתב זה להודיע שאם הרגיש בקומה היה מריב עמהן איך התעוררו לעשות תועבה כזאת. ובקומה, נקוד וי"ו. ויש דרש (ב"ר נ"א, הוריות י') בשכבה לא ידע הא בקומה ידע, ואעפ"כ לא נזהר ליל שני מלהשתכר:

לד

אמש, הלילה שעברה נקראת אמש.

לה

ובקמה, חסר וי"ו:

לו

ותהרין, מאותה ביאה הרו, להודיע כי לא יספו עוד לישכב עמו, כי לא נתכוונו אלא להשאיר זרע:

לז

מואב, כלומר מאב היה לי בן זה.

אבי מואב, אבי הגוי שנקרא מואב עד היום:

לח

בן עמי, כלומר ממשפחתי היה לי זה הבן, וזאת היתה צנועה יותר מן הבכירה שלא גלתה מן אביה. בני עמון, העם נקרא בני עמון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.