שיירי קרבן/יבמות/ג/א

שיירי קרבן יבמות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אילו ארבעה אחין וכו'. כ' תוס' פ"ב דף יח בד"ה הני מתרי בתין קאתיין הלשון מגומגם דמשמע דאפשר להם להיות מבית אחד ולא הל"ל טפי אלא ואי אין זיקה האי לייבם חדא וכו'. ע"כ. ונ"ל דבבלי קיצר לשון הקושיא וכוונתו כמו שמקשה הירושלמי מ"ש ד' אחין שנים מהן נשואין שתי נשים נכריות דמתייבמות דמתרי בתי קאתיין הני נמי מתרי בתין קאתיין וכו' כנ"ל ברור:

והכא את אמר אכין. מכאן משמע כפירש"י בפרקין דף כ"ז ע"ב דאף לרב דאמר מתה ראשונה מותר בשניי' קשיא מתני' וכ"ש הוא. אבל תוס' כתבו שם בשם ריב"ן דלא פריך לרב משום דרב סובר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים דהאחת צריכה חליצה משתיהן ושוב אי אפשר לייבם השניי' דהויא אחות חלוצתו אבל ר' יוחנן כשמואל ס"ל דח"פ אינה צריכה לחזור ע"כ. וקשה לקמן בפרקין אמרינן מאן דאית ליה חליצה פטור חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. ומסקינן שם ר' יוחנן סובר חליצה פטור א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לא ידע ר"י טעם אחיות יבמות הא שנייה צריכה חליצה משניהם אידך ה"ל אחות חליצה. גם לקמן מסקינן רב דאמר חליצה קנין לית ליה קיים וי"ל שמעון בר בא דאמר משמיה דר"י חליצה פטור סובר כר"ז דאמר משמיה דר"י איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא סובר דר"י כשמואל ס"ל כמ"ש תוס'. אך קשה לקמן גרסינן ר"ז אמר חליצה קנין ודוחק לומר דר"ש בר בא סבר כוותיה דר"ז בחדא ופליג עליה בחדא. גם לקמן משמע דליכא מאן דפליג אהא דר"ש בר בא דקאמר מיליהון דרבנן אמרין חליצה פטור ולא מייתי דר' בא דמוכח מיניה דסובר ר"י חליצה קנין. ובעיקר תירוצו של ריב"ן קשיא לי עדיין תיקשי לרב סיפא דתנן אם קדמו וכנסו מוציאין מידן אמאי בשלמא ראשון אמרינן ליה מאן שריא לך אלא שנייה אמר חבראי שנייה ייבם אנא ראשונה מייבם. כדפריך הש"ס שם לר"י. ואין לומר לרב מוקמי מתני' בשידוע איזו הראשונה ואיזו השנייה וקדמו וכנסו היינו שכנס הראשון הראשונה והשני השנייה ששניהם אסורין דהא לרב מתה הראשונה שנייה מותרת א"כ ה"ה נתייבמה הראשונה נמי מותרת השנייה דהא פקעה זיקה בייבום הראשונה. וי"ל כיון דס"ל לרב חליצה פסולה חוזרת על כל האחין גם עם ביאה פסולה לא ניתרת השנייה דגזרי' ביאה אחר ביאה משום ביאה אחר חליצה ואחר חליצה וודאי אסור שהרי גם הוא צריך לחלוץ. וגדול' מזו אמרי' בבבלי דף נ' גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה. ובתוי"ט במשנתינו כ' ואני תמה על הרמב"ם שבפ"ז מה"י פסק כר"י ופסק נמי שם שאם קדמו וכנסו מוציאין מידן ולר"י אחיות אינה משנה ע"ש ולפמ"ש ניחא דכ' הה"מ פ"ה דהרמב"ם פוסק כרב חליצה פסולה חוזרת על כל האחין נמצא דל"ק כלל ממתני' לא מרישא ולא מסיפא וכמ"ש תו'. מיהו קושייתו על הרי"ף והרא"ש לא נסתלק' בזה שהרי מפורש בדברי הרי"ף דהל' כשמואל דח"פ אינה חוזרת על כל האחין. לכך נ"ל דהיינו טעמא דלא פריך ריב"ח לרב משום דרב חייש למיתה וקסבר אסור לבטל מצות יבמין כדמוכח בבבלי ר"פ כיצד הלכך חולצות ולא מתייבמות כמפורש שם דף יח דגזרי' חליצה ואח"כ ייבם שמא ייבם ואח"כ יחלוץ. וריב"ח דפריך לר"י ידע דר"י לא חייש למיתה וא"ת א"כ ה"ל פלוגתא דרב. ור"י ה"ל למפסק כר"י וי"ל מצינו דשמואל קאי כוותיה דרב דבבלי דף יח פריך תרתי דשמואל ל"ל ומשני דסד"א דוקא מחיים וכו' גם מדלא אר"י הלכה כמ"ד יש זיקה ע"ש. ש"מ דס"ל לשמואל ור"י דכך הדעת נותנת דחיישי' למיתה ולביטול יבמין והשתא ניחא גם מה שהקשה על הרי"ף והרא"ש שהביא דברי ר' יהודה ושמואל להלכה ע"ש ועמ"ש בסמוך ובחי' הרשב"א:

אלא כשמתו זה אחר זה. גם בבבלי פריך ולימא דנפלו בבת אחת ומשני לא סתם לן תנא כר"י הגלילי וכתבו תוס' לר' יוחנן הוא דמסיק הכי אבל ר"ח מוקי מתני' בשבועת העדות כר"י הגלילי. לפ"ז י"ל להכי לא פריך לרב ממתני' דרב מוקי מתני' בנפלו בבת אתת וכרי"ה ותימא שלא תירצו תוס' כן וא"ל דמ"מ קשיא סיפא אם קדמו וכנסו אמאי יוציאו מידו הא תרווייהון בספק כנסו דאין זה ספק אלא שניהם אסורים דלא שייך למימר בהו שהותר'. מיהו לרב ודאי קשיא למה יוציא השני הא כבר הותרה אשתו בייבום הראשונה ולא גריע' זו משנייה ודאית דאמר רב מתה הראשונה הותרה השנייה ועמ"ש לעיל בסמוך:

היא דא וכו'. בבבלי דף כז אמרי' דר' יוחנן סובר מתה הראשונה מותר בשנייה וצ"ל דסובר ר"י יש זיקה וכ"כ תו' שם בד"ה איתיביה וכו' ע"ש וקשה א"כ למה קאמר שאינו יודע טעם אחיות יבמות וטעמא דחולצות ולא מתייבמות משום דאסור לבטל מצות יבמין לימא דמתני' אתיא כמ"ד אין זיקה ויש לומר דלא ניחא לאוקמי סתמא דמתני' כמאן דאמר אין זיקה דתנן לקמן בפרקין גירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה ש"מ יש זיקה וצ"ע:

אילו ג' אחין וכו'. קצת קשה היא גופא מנ"ל שאחיו מאמו מותר בה וי"ל ה"ק לא לישתמיט תנא דלימא הכי ודוחק:

ק"ו ומה וכו'. וקשה צרת קרובת חלוצתו דאסורא טעמא אחרינא אית ביה משום דאחותה אזלא עמה לב"ד לחלוץ ואתי למטעי דזו היא יבמתו כמפורש בבבלי פ' החולץ דף מא והך חששא לא שייך הכא וי"ל דר' אבינא פליג אבבלי וכמ"ש לקמן פ' החולץ בפירושי בקונט' שם במתני' ועמ"ש שם:

אלא כב"ש. וקשה אי כב"ש אמאי תני חלץ יבומי נמי תתייבם וכן מקשה בבבלי בפירקין וי"ל דסוגיין אזלא למ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם להקל ובספ"ק מסיק דפלוגתא דרב ושמואל היא מיהו חליצה בעי לכך לא תני ייבום אבל הבבלי מסיק בפ"ק דף טז דעשו כדבריהם ליכא לשנויי הכי ומוכרח לדחוק ולומר דאתיא כריב"ן וחזרו והתקינו:

ותנינן ר"ל אמר בש"א יקיימו וכו'. וא"ת מ"מ חמירי אחיות מצרות דצרות מתייבמות לכתחלה ואחיות בדיעבד וי"ל לפמ"ש בסמוך אף הצרות לא מתייבמות לכתחלה לב"ש ועי"ל לפי מ"ש בקונט' דסוגיין לית ליה הך סברא דצרות קיל איסורייהו ניחא:

ע"ד דאבא שאול וכו'. בקונט' פי' דאתא לאשמועינן מאי איכא בין אבא שאול לר"ש. ובבלי משני דה"ק ר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ולא ניחא ליה לשנויי כדשנינן הכא משום דקסבר כיון דעיקר קנין יבמה ביאה היא מאי כניסה שייך בה וכנסו דתנן במתני' היינו בעולה. מיהו הירושלמי סובר כיון דר"ש מספקא ליה אי מאמר קונה מדאורייתא או לא כמפורש לעיל ריש פ"ב שייך ביבמות שפיר כניסה ע"י מאמר דקונה וכ"ש כאן דר"ש אליבא דב"ש קאמר ולר' אלעזר ב"ש סברי מאמר קונה קנין גמור ועמש"ל:

קיימתיה כהדא הכונס וכו'. קשה הא לא דמיין להדדי דהתם העובר אינו פוטר עד שיבא לאויר העולם הלכך לא תינשא צרתה וכן מפורש בתוספת' דמכילתין פ"ה משא"כ כאן כיון שחלץ לה נפטרה ואין אחר חליצה כלום. ותדע לפי זה מי שחלץ לאחת מיבמות שנפלו לפניו והלכה צרתה וניסת לשוק ואח"כ בא היבם על חלוצתו תאסר הצרה על בעלה וחלילה לומר כן דאין זה דרכי נועם וצ"ע:

היה לשנייה צרה וכו'. וקשה למה מותר בצרה הא צרת אחות אשתו היא מאי קאמרת בשעה שנפלה לפניו עדיין לא היתה צרת אחות אשתו הא מיהת צרת אחות זקוקתו הויא ור"ש דפוטר השנייה מחליצה וייבום ש"מ דקסבר דמדאורייתא פטורה וה"ל ערוה פוטרת צרתה. וצ"ל דאדלעיל קאי שנשא הראשון את הראשונה והשני כנס את השנייה ומת ולא בעל דמשכנס נעקרה זיקתה של השנייה וצרתה חולצת או מתייבמת דלא הויא צרת אחות אשתו דמשניסת שוב לא הויא כצרתה וצ"ע ולפ"ז הא דאר"י בסמוך אלו ביקש לבעול וכו' ה"ק אלו ביקש לבעול הצרה עד שלא כנס אחיו השנייה הצרה מותרת שכבר נעקר' הזיקה ע"י אחיו שכנס אחות אשתו נמצא שאחיו במיתתו עושה לזו צרה ואין צרה לאחר מיתה:

מתני' פליגא על שמואל וכו' הוא אסור בקרובותיה. וקשה התם מדרבנן אסרו גזרה חליצה אטו ייבום וי"ל ס"ד דמקשה מדאסור החולץ גם בשנייה כדמסיק בבבלי דף מ' מדיוקא דמתני' ש"מ דחולץ אסור בקרובותיה מדאורייתא דאי מדרבנן ה"ל גזרה לגזרה ומשני דאפ"ה אין האיסור אלא מדרבנן:

פתר לה כר' לעזר וכו'. וקשה וכי עדיפא חלוצותו מאשתו שמתה דמותר באחותה ולמה לא תתייבם וי"ל דאיירי שמתה לאחר שנפלה לפניו לייבום:

פתר לה לאחר מיתה. מתני' דלקמן בפרקין ופ' החולץ מוקי להו לאחר מיתה וקשה א"כ יבמתו שהיא אחות אשתו לעולם לא תינשא שמא תמות אשתו ותהא זקוקה ליבם וכתיב דרכיה דרכי נועם. ולעיל ריש פ"ב משמע דלא מצינו כהאי גונא שתאסור היבמה לעולם. ובקונט' פירשתי דאסורה דוקא עד שלא ניסת ודוחק דהא לא מצינו בקרא כה"ג שתהא יבמה מותרת לעלמא ותאסור אח"כ וצ"ע:

שומרת יבם וכו' פתר לה לאחר מיתה. וקשה א"כ ליתני במתני' מתה אשתו היבמה חולצת ולא מתייבמת דומיא דסיפא דתנן מת היבם מוציא את אשת אחיו בחליצה וי"ל דניחא ליה למיתני ברישא מתה היבמה דומיא דסיפא דתני מת היבם ועיי' בתו' דף מא בד"ה מתה וכו':

אמר לו לעבור על ד"ת. וקשה הא ודאי שפיר קא חליץ דאתי עשה דחליצה ודחי לאו דאלמנה לא יקח ועשה דאשה בבתוליה יקח אינה אלא בבעילה ממש. וגדולה מזו אמר רבא דאלאו דאלמנה לא יקח אינו לוקה עד שבעל כמפורש בבבלי בקידושין ד' עח ע"ש וצ"ע:

אילין תרין אחרייתא וכו'. כתב הרשב"א בחי' ומיהו בגמ' דילן משמע דבהכי פליגי רב ושמואל ע"כ ר"ל דפליגי אי חליצה קנין או פטור ואיני יודע מנין לו אדרבה בבבלי דף כ"ו ע"ב מפורש דפליגי בחליצה פסולה אי חוזרת על כל האחין או לא דרב סובר דאין חליצה גרועה עוקר' הזיקה מכל האחין ושמואל סובר דעוקרת אע"פ שהיא גרועה אבל שתהא חליצה קנין ממש אין שום משמעות בכולא סוגיא וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף