מעשה רקח/ערכין וחרמין/א

מעשה רקח ‏ ערכין וחרמין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות ערכין וחרמין

א

לפיכך חייבים עליהם וכו'. כאן שלא הזכיר אלא החיוב של העשה דככל היוצא מפיו אמנם בספ"ה דנזירות שהזכיר המלקיות לא הזכיר עשה זה ובסה"מ לאוין קנ"ז הביא הספרי וכו' ושאינו לוקה אף על בל יחל אלא אחר שיעברו שלשה רגלים:

ג

וכמה הוא הערך וכו'. פלוגתא דר' מאיר וחכמים בערכין דף ה' ופסק כחכמים דס"ל אדם מוציא דבריו לבטלה ולכך במעריך פחות מבן חדש לא אמר כלום והקשה הפרי חדש בשם הרב ברכת הזבח ז"ל דרבינו פסק כר"מ בפ"ו הל' כ' גבי מקדיש עצמו שלא הקדיש אלא דמיו ובגיטין דף ט"ל מוכח דאתיא כר"מ וכו' ונדחק בתירוצו עיין עליו והמל"מ בפ"ו הניחה בצ"ע ובס' צרור החיים ז"ל תירץ דרבינו פסק כרב יוסף דפליג עליה דרבא וכו' עיין עליו ולתירוץ זה קשה דרב יוסף לא אמר כן אלא לדברי רבא בשם רב במקדיש עבדו אבל במקדיש עצמו לא קאמר ואדרבה כאן חילקו רבנן בין מקדיש עבדו למקדיש עצמו שהרי אמרו אלא איהו לדמי קאי.

ויותר נראה לומר דטעמו של רבינו משום דבעיקר מחלוקת ר"מ ורבנן חזינן לרב דאייתי דברי ר"מ כדאיתא בסוגיין דערכין אלא דבאיזה מקומות משמע דס"ל כחכמים וכמ"ש התוס' ז"ל ד"ה הא מני וכו' והשתא אם נאמר כפשט הסוגיא דחכמים ס"ל במקדיש עבדו שיתן דמיו ובמקדיש עצמו ולא כלום הו"ל ג' מחלוקות וזו לא שמענו ותו איכא למידק דכי קאמר תלמודא הא מני ר"מ היא אמאי לא דחי ליה דרב תנא הוא ופליג כדדחי לעיל אמתני' דמקדיש נכסיו וכו' אלא ודאי דהך דקאמר הא מני ר"מ היא לרווחא דמלתא קאמר ליה ודרך שקלא וטריא לא לפי האמת דלפי האמת גם כרבנן אתיא ומאי דקאמר אלא איהו לדמי קאי הכוונה לענין מכר וכמ"ש רש"י ז"ל אמנם לענין דמים בעלמא ליתן שיוויו הה"נ דהא הקדש בכדי לא פקע וזה הקדיש עצמו ואף דלענין ערכין אינו כן התם משום דהוי פרט מיוחד משא"כ מקדיש לגבוה להדיא דאמדינן דעתיה דודאי לשם שמים נתכוון ואמטו להכי פסק רבינו התם שיתן את דמיו מכ"ש דקרוב לשמוע דלכ"ע הוא ונכון:

ד

כל השנים האלו מעת לעת וכו'. שם ונחלקו רש"י והתוס' ז"ל אי קפדינן אשעות וכמ"ש מרן ז"ל אמנם דעת רבינו מבוארת דלא קפדינן אשעות אלא גבי קדשים כמ"ש פ"א דמעשה הקרבנות הל' י"ג ועיין פי"ב דהלכות שמיטה ויובל דאפילו מע"ל לא הזכיר וכבר תמה עליו מרן ז"ל שם. ודע שהמל"מ ז"ל פ"ב דהלכות אישות נתקשה דאי גבי בן ובת לא בעינן מע"ל דשעות היכי אמרינן בערכין דף י"ח מ"ט לא אמר ליוצא דופן וכו' דהא לא דמו להדדי וכו' דילמא דהתם לא בעינן שעות והכא בעינן והניח בצ"ע (ועיקר קושייתו נראה דקיימא לפי' ה"ר אלחנן שהביאו התוס' ז"ל) ואין כאן צ"ע דאף אי אמרינן דבי"ד לא בעינן מע"ל דשעות אכתי אין זה מספיק לשלא יאמר לי"ד דהאי כדיניה והאי כדיניה משא"כ לתירוץ דומיא דהנך דכתיבי דהוא תירוץ אלים ואמיתי ודו"ק:

ו

הכותי נערך וכו'. כאן פסק רבינו כר' מאיר וכמ"ש מרן ז"ל ולקמן הל' י"א פסק דכותי שאמר דמי עלי נותן כפי נדרו והיינו מתני' דקתני ושוין שנודרין ונידרין ודין נידרין הזכירו בהל' ט' ועוד ביאר ז"ל שאם נדר לדעת ישראל יוציאוהו בי"ד במה שיראה להם חוץ מבדק הבית וכו' ואם אמר לשמים יגנזו ע"כ ונראה שהוא הפך דברי התוס' שהבינו דנודרין ונידרין הוי דומיא דערכין שהם לבדק הבית ומכח זה הוצרכו לידחק דלמסקנא רבא הדר ביה וכו' ולדידהו קשה הך קושיא כי קאמר רבא הלכתא דר"מ מסתברא דכתיב לא לכם ולנו וכו' דא"כ היכי קתני מתניתין ושוין שנודרין ונידרין אבל לרבינו ניחא דאף שאין נודרין לבד"ה מ"מ מקבלין מהם ועושין הבי"ד מה שיראה בעיניהם אלא דגבי ערכין ממעטינן גוים לגמרי מקרא דבני ישראל. אלא שיש לתמוה דבפ"ה דהלכות מעילה הל' ט"ו פסק רבינו דקדשי גוים אם לבד"ה מועלין בהם וכו' והא ודאי דלא כר"מ כמ"ש התוס' דהא קא נסיב להילכתא מקרא דלא לכם ולנו וכו' ותו דנראה הפך מ"ש כאן דהא לבד"ה לא יתכן מקרא דלא לכם ולנו ואם אמר שדעתו לשמים רבינו כתב שיגנזו ובגמ' מוכח להדיא דכי אמרינן יגנזו אין שייך בהם מעילה.

ולענ"ד יתורץ זה במ"ש רבינו פרק ח' דמתנות עניים הל' ח' כותי שהתנדב לבד"ה אין מקבלין ממנו לכתחילה ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו וכו' ע"כ והוא פי' למ"ש בגמרא דרמו מתניתא אהדדיה ותירצו הא בתוך הא בסוף ומפרש רבינו הא לכתחילה הא דיעבד ועוד אמרו שם דדבר המסויים אין מקבלין מהם דבר שאינו מסויים מקבלין מהם וכו' ע"כ ופסקו רבינו שם במתנות עניים ולפ"ז רבינו ס"ל דעיקר קרא דלא לכם ולנו דהוי לעיכובא לגמרי אתא לדבר המסויים כמ"ש במת"ע להדיא ובדבר שאינו מסויים מחלקינן בין לכתחילה לדיעבד מכח רומיא דמתניתא ועל כרחך מלא לכם ולנו נפקא וזהו מה שחילק שם בגוי המתנדב לבד"ה בין לכתחילה לדיעבד והביא בסוף פסוק דלא לכם ולנו דעיקרו לדבר המסויים ומינה ילפינן לדבר שאינו מסויים לכתחילה מיהא אמנם בדיעבד ואינו דבר מסויים מקבלין ונופלין לבד"ה כפשטא דברייתא ושייך שפיר בהו מעילה וזהו מ"ש בהל' מעילה דקדשי גוים לבד"ה מועלין בהם וכל זה הוא כשהתנדב הגוי לבד"ה להדיא אבל אם הוא דרך נדר בעלמא כגון שאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי אף דאפילו לכתחילה מקבלין כיון שלא הזכיר לבד"ה מ"מ יעשו הבי"ד מה שיראה להם ולא יפלו ללשכת בד"ה כיון שנתמעטו מקרא דלא לכם ולנו והיינו מ"ש לקמן הל' י"א והוא ממתניתין דושוין שנודרין ונידרין ונמצאו דברי רבינו מכוונין.

עוד ראיתי להקרית ספר שכתב דדרשא דלא לכם ולנו הויא מדרבנן דמדאורייתא מועלים בהם דהא ילפינן חטא חטא מתרומה וכו' עיין עליו ולפי דבריו ק"ק דכיון דמדאורייתא חל עלייהו קדושה ומועלין בהם איך יכולין הבי"ד להוציאן לחולין דבמאי פקעא קדושתן ויש ליישב עוד ראיתי להר"ח אבולעפיה [בס' עץ החיים] ז"ל פרשת בחקותי דף ס"ג שתמה על מ"ש מרן ז"ל דרבינו פסק כר' מאיר משום דאמר רבא מסתברא ממה שהקשה התוס' דהיכי תנן זה וזה מודים שנודרין ונידרין והא כתיב לא לכם ולנו וכו' ורבינו פסק דהאומר דמי עלי יוציאוהו הבי"ד וכו' דאימא הכי גם לר' יהודה דיוציאוהו וכו' ומה הכרח הביא רבא מקרא דלא לכם ולנו וכו' והניח דברי מרן בצ"ע. ולענ"ד גברא קחזינא וכו' דאף לסברת ר"י לא יתכן זה דבשלמא בנדרים דלא כתיבי ואין הדבר קצוב מצו חז"ל לשנות בהם כפי הדין משא"כ בערכין האמורין בתורה ודמן קצובין ודינם שוה שיפלו לבד"ה אין להשוות זה לנדרים ולומר שיוציאוהו לדברים אחרים אלא כדינן ודין המלך שהוזכר שם רבינו מפרשה מפני אימת מלכות וכו':

ז

העבד נערך וכו'. משנה בריש ערכין נשים ועבדים וכתבו התוס' דאע"ג דגבי מצות יש לו דין אשה לפי ערך זכר הוא נערך וכו' ע"כ ורבינו לא הזכירו נראה מפני שפשוט הוא אך לא ידעתי למה לא הזכיר דין נשים דבגמרא אמרו אין לי אלא איש שהעריך בין איש בין אשה אשה שהעריכה איש אשה שהעריכה אשה מנין ת"ל נפשות וכו' וכתבו התוס' ז"ל אמתני' דאיתא בתוספתא דנשים ועבדים נודרין ונידרין אם יש להם בזמן הזה גובין מהם ואם לאו נותנים עליהם וגובין לאחר זמן ע"כ וגם זה השמיט רבינו אולי שנתבאר בדבריו במקום אחר:

י

והערכין כולן והדמין הכל סתמן לבד"ה. משמע דאם פי' לד"א או למזבח דבריו קיימין ומרן ז"ל לא ציין מנ"ל ובערכין דף כ"ד איתא ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' מכאן דסתם הקדשות לבד"ה:

יב

אם נדר ע"ד ישראל וכו'. מתבאר ממ"ש דף ו' ועיין להרב לח"מ ז"ל שהכריח דע"ד היינו אפילו בסתמא וכן אם אמר וכו' ונכון ועיקר דינו של רבינו כבר נתבאר בהל' ו':

יג

הגוסס וכו'. עיין להרב לח"מ והתוס' יו"ט והרב גט פשוט ז"ל ס"ס קכ"א ואין להאריך אך את זו ראיתי להמל"מ ז"ל שהשיג על מ"ש מרן הקדוש ז"ל דאילו בבי"ד של גוים אפילו נגמר דינו לא חשיב מת כדאמרינן בפ' כל הגט ע"כ כתב עליו דברים אשר לא כן דאגב שטפא לא דק דגבי ערכין אין הדבר תלוי אלא בגמר דין של ישראל אבל גמר דין של גוים לא הוי כלום דעדיהן פסולין ודינם בטל וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה שותיה דמר לא ידענא דאף דאין דינם דין וכו' מ"מ כיון דמקבלי שוחדא אין לנו להחשיבו כמת ופשיטא דמעריך ונערך ואין ספק שזה דקדק רבינו לכתוב בבי"ד של ישראל לא הוציאו אלא מההיא דפרק כל הגט ללישנא בתרא דרב יוסף דאילו ללישנא קמא הוי בהפך כמבואר לכל מבין ודברי מרן ז"ל שרירין וקיימין:

יז

וצריך המעריך וכו'. נלמד ממ"ש רבינו בריש פרקין דערכין מכלל נדר הם דכתיב כי יפליא נדר וכו':

יח

ואם היה עני נותן ע"י כולם ערך אחד עני. ידוע דערך העני הוא בהשגת יד ואפי' סלע כמ"ש רבינו פ"ג הל' ב' וכיון שכתב כאן נותן ע"י כולם ערך אחד משמע דאפילו סלע אחד בעד כולם סגי והרב לח"מ ז"ל לא רצה להבין כן עיין עליו:

כא

האומר ערכי עלי. כבר ידוע השגת הראב"ד והיא מבוארת ומרן ז"ל נדחק בזה ואין די בא"ר והרב לח"מ והפרי חדש ז"ל בנימוקיו ג"כ נדחקו בדבר עיין עליהם ולהרב קרית ספר ראיתי שהעתיק כדברי רבינו ולכ"נ שרבינו רצה להעתיק הגמרא ולא חשש משום דאין נפקותא וכ"מ בסמ"ג עשין קכ"ח עיי"ש:

(מכאן ועד פרק ו' הלכה ל"א נאבד וחבל על דאבדין ולא משתכחין)

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---