משנה למלך/ערכין וחרמין/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png ערכין וחרמין TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

לפיכך חייבים עליהם משום בל יחל כו'. הכי איתא בספרי דבנדרי גבוה נמי איכא משום לא יחל. ומדברי רבינו במנין המצות ל"ת סי' קנ"ז נראה דבזמן שעובר על לא תאחר דהיינו לאחר שלשה רגלים עובר על לא יחל. אך הרמב"ן בהשגותיו מ"ע סי' צ"ד חולק עליו וס"ל דמשום בל יחל אינו עובר עד שיעבור על הנדר ואי אפשר לקיימו ואין לבל יחל ענין ברגלים:

יא[עריכה]

עכו"ם שאמר דמי עלי כו'. ראיתי לבאר סוגיא אחת בפרק בתרא דנזיר דף ס"ב דאמרינן איש כי יפליא נדר למה לי כו' ונראה דקושיא זו היא לכ"ע בין למ"ד דאיצטריך איש כי יפליא לומר דעכו"ם מעריכין פריך שפיר למה לי קרא ת"ל מהיקשא דערכין לנדרים וקי"ל גבי נדרים מריבויא דאיש איש שהעכו"ם נודרים כישראל וממילא שמעינן דנערכין וכן למ"ד דבני ישראל מיעט שאין העכו"ם מעריכין ואיש רבה שהעכו"ם נערכין נמי תיקשי דלמה לי רבויא דאיש לומר שהעכו"ם נערכים תיפוק לי דכיון דאיתקיש ערכין לנדרים וקי"ל דגבי נדרים שוים הם עכו"ם לישראל ממילא לא הוה מוקמינן מיעוטא דבני ישראל אלא לחד מלתא דהיינו למעט עכו"ם דאין מעריכין. הכלל העולה דגבי ערכין כתיב חד מיעוט דהיינו בני ישראל וחד רבוי דהיינו איש איש ובזה נחלקו בפ"ק דערכין ר"מ ור"י אם המיעוט הוא למעריכין או לנערכין דליכא למימר דהכל מיעט משום דהא איכא רבויא וע"כ אתא לרבות איזה דבר ועל זה הקשו כאן דלמה לי רבוי דאיש תיפוק לי דכיון דאיתקיש ערכין לנדרים וגבי נדרים קי"ל דשוים עכו"ם לישראל א"כ מיעוט דבני ישראל לא ממעטינן מיניה אלא חדא מלתא דכל מאי דמצינן להשוות עכו"ם לישראל משוינן מאחר דהוקשו נדרים לערכין והוה ליה היקש זה כאילו כתיב רבוי גבי ערכין וכל זה הוא מתבאר בדברי התוס' שם ותירצו דאיצטריך איש לרבות מופלא סמוך לאיש והדר הקשו התינח למ"ד דהוא מן התורה אלא למ"ד מדרבנן איש כי יפליא למה לי ותירצו לאתויי מופלא סמוך לאיש דעכו"ם דאע"ג דמופלא סמוך לאיש בישראל הוי דרבנן בעכו"ם הוי מן התורה, ואף שלכאורה דין זה הוא מתמיה כבר עמדו על זה התוס' ורש"י יע"ש, והדר הקשו דבשלמא למ"ד דמיעוטא דבני ישראל הוא לומר דעכו"ם אינם נערכים ומהיקשא שמעינן דמעריכין איצטריך כי יפליא לומר דמופלא עכו"ם מעריך אבל למ"ד דמיעוטא דישראל הוא לומר דעכו"ם אינם מעריכים ומהיקשא שמעינן דנערכים א"כ קרא דכי יפליא למאי אתא אם לומר דמופלא נערך הא פשיטא דהא אפי' בן חודש נערך ומשני אמר רב אדא בר אהבה לאתויי עכו"ם גדול דאע"ג דגדול הוא אינו יודע להפלות. והנראה מדברי רש"י דתירוץ זה הוא לכ"ע בין למ"ד דעכו"ם מעריכין ולא נערכין בין למ"ד נערכין ולא מעריכין ואליבא דכ"ע עכו"ם גדול היודע להפלות מעריך ואם אינו יודע להפלות אף שהוא גדול אליבא דכ"ע אינו מעריך ולא פליגי אלא בנערכין אלא דחד תנא אית ליה דמיעוטא דבני ישראל אתא למימר דבני ישראל נערכין ואין העכו"ם נערכין יכול לא יהו מעריכין ת"ל איש כלומר איש דגבי נדרים ואתא קרא דאיש כי יפליא למעט ולומר דאינו מעריך אלא ביודע להפלות ואף שהוא גדול. ואפשר ג"כ לומר דכי קאמר ת"ל איש הכוונה הוא על איש כי יפליא דכיון דאשמעינן קרא דבעינן בעכו"ם יודע להפלות ממילא שמעינן דעכו"ם מעריך. ואפשר שכיון באומרו ת"ל איש על תרי איש דכתיבי דמחד שמעינן דמעריך ומאידך שמעינן דאם אינו יודע להפלות אינו מעריך ואידך תנא אית ליה דמיעוטא דבני ישראל הוא לומר ישראל מעריכין ואין העכו"ם מעריכים יכול לא יהו נערכין ת"ל איש וע"כ האי איש הוא איש דכתיב גבי נדרים ומהיקשא דנדרים לערכין הוא דשמעינן לה ואתא קרא דכי יפליא לומר דלא ממעטינן מקרא אלא באינו יודע להפלות אבל יודע להפלות מעריך ולפי זה מ"ד דעכו"ם מעריכין קרא דאיש כי יפליא אתא למעט ולומר דעכו"ם אינו מעריך אלא ביודע להפלות ומאי דאמרינן לאתויי לאו דוקא ומ"ד דעכו"ם אינן מעריכים ממיעוטא דבני ישראל קרא דכי יפליא אתי לרבות ולומר דאע"ג דנתמעטו מקרא דבני ישראל מ"מ בגדול היודע להפלות לא נתמעטו ומעריכין. ודע דלישנא דתלמודא דקאמר דאע"ג דגדול הוא אם אינו יודע להפלות לא משמע דהאי איש אתא למעט. וראיתי להתוס' שכתבו וא"ת והא גבי ערכין קיימינן ואפי' עכו"ם גדול היודע להפלות אין מעריך וי"ל דאם אינו ענין לערכין תנהו ענין לנדרים ע"כ. ויש לתמוה דא"כ נימא דקרא דכי יפליא אתא לאתויי מופלא סמוך לאיש דעכו"ם וכ"ת למ"ד בני ישראל מעריכין ואין העכו"ם מעריכים כי יפליא למה לי אם אינו ענין לערכין תנהו ענין לנדרים דמופלא סמוך לאיש דעכו"ם נודר. וי"ל כיון דע"כ קרא לא מתוקמא כי אם באם אינו ענין ניחא ליה טפי לומר דקרא אתא למעט גבי עכו"ם דאע"ג שהוא גדול אם אינו יודע להפלות אינו נודר מלומר דאתא קרא לרבות מופלא סמוך לאיש דעכו"ם דנודר דהוי מלתא דליתיה בישראל. ודע דסוגיא זו לא קיימא אליבא דהלכתא ומש"ה לא הזכיר רבינו בחבורו כלל מסוגיא זו אם עכו"ם גדול דאינו יודע להפלות אם מעריך או אם נודר. וטעמא דמלתא דסוגיא זו היא אליבא דמ"ד דמופלא סמוך לאיש דרבנן ואייתר לן קרא דאיש כי יפליא. אבל לדידן דקי"ל דהוי מן התורה איצטריך קרא דאיש כי יפליא לישראל ולרבות מופלא סמוך לאיש. ונ"ל דגם גבי עכו"ם מופלא סמוך לאיש נודר או מעריך למ"ד דעכו"ם מעריכים דכיון דנתרבו עכו"ם לנדרים כישראל לכולא מלתא איתרבו. ועדיין הדבר צריך הכרע:

יג[עריכה]

הגוסס אין לו ערך וכו'. כתבו התוס' בפ"ק דערכין (דף ד') דגוסס נודר ומעריך ומדברי רבינו בדין י"ד נראה שחולק בזה ועיין בלח"מ ובמ"ש התוי"ט עלה דמתני' (א"ה עיין בס' גט פשוט סי' קכ"א): וכן מי שנגמר דינו בב"ד של ישראל כו'. כתב מרן דאילו בב"ד של כותים אפי' נגמר דינו לא חשיב מת כדאמרינן בפרק כל הגט. ואין דברי מהריק"א ברורין ואגב שיטפא לא דק הרב דהתם בפ' כל הגט ללישנא בתרא דרב יוסף יוצא ליהרג בב"ד של עכו"ם נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים אבל יוצא ליהרג בב"ד של ישראל ודאי קטלי ליה ומשיאין את אשתו דודאי מת. אבל גבי ערכין אין הדבר תלוי אלא בגמר דין דכל שנגמר דינו בב"ד של ישראל הרי הוא כמת ולכך דקדק רבינו לכתוב בב"ד של ישראל דאי בב"ד של עכו"ם גמר דינם לא הוי כלום דעדיהן פסולים ודינם בטל. ועוד אני מוסיף דהכא גבי ערכין אפי' ברח מידם של ב"ד ולא נהרג אין לו דמים ולא ערכים תדע לך דגוסס כתב רבינו בסמוך דאין לו ערך ואין לו דמים אע"פ שחי אח"כ משמע וה"ה גבי נגמר דינו הלכך אין זווגם עולה יפה דיני ערכין לההיא דפ' כל הגט. ועיין במ"ש הרא"ם בפ' בחקותי על פסוק כל חרם אשר יחרם מן האדם שהולך על דרך הרב בכאן. ויותר קשה הוא מ"ש שם דללישנא דר"י דאמר ל"ש אלא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של עכו"ם כיון שנגמר דינו ודאי קטלי ליה גם גבי ערכין אם נגמר דינו בב"ד של עכו"ם אינו בדין ערכין. ובאמת זו קשה מן הראשונה אטו ב"ד של עכו"ם וגמר דינם משוו ליה מת וצ"ע. שמא תאמר כיון שנגמר בב"ד של עכו"ם ובודאי קטלי ליה אינו שוה כלום. זה אינו דהא לגבי ערכין אינו תלוי בזה דהא כתב רבינו לעיל שאפי' היה הנערך מוכה שחין וסומא וגידם נותן לפי שניו אע"פ שאינו שוה כלום ודוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף