צרור המור/במדבר/א

צרור המור ‏ במדבר א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בשם רומה שוכן

פתח ספר תוכ"ן

ואל רוחו"ת סוכן

בטח לו גם קוה

וירבה לך חיים

תמימים נצחיים.

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו'. רז"ל נתנו טעם למה כתב בכאן כל אלו הסימנים. במדבר סיני באהל מועד באיזה שנה בכמה לחדש. ואמרו משל למלך שנשא אשה ולא כתב לה כתובה. גרשה ולא כתב לה זמן. וכן לשניה וכן לשלישית. לימים מצא עניה בת טובים. אמר אין זו כראשונות. עמד וכתב לה כתובה וכתב לה זמן. כמו שכתב באסתר ותלקח אסתר בחדש פלוני וגו'. הנה המשל והנמשל מפורש במאמר. כי כשהש"י ברא העולם היה לתכלית ישראל. וכל הגוים כאין נגדו. ולכן בבריאת העולם ודור המבול ודור הפלגה לא הזכיר בהם יום וחדש ושנה. אלא ביום עשות ה' אלהים. וכשגרשם ועקרם מן העולם. לא כתב אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום. לפי שלא היו חשובים לפניו. וזה דומה למה שאמרו ביישובי יעקב. משל למרגלית שנפלה בין החול וכו' כי האדם לא היה רוצה למשמש בחול אלא בשביל המרגלית. וכן לא היה צריך להזכיר כל אלו הדורות אלא בשביל אברהם יצחק ויעקב וכשבא לדבר בהם האריך בהם. וכן היו דור המבול ודור הפלגה וסדומיים שהיו נשים שלא בכתובה. וכשהש"י מצא ענייה בת טובים. ענייה מן התורה ענייה מן המצות. בת טובים בת אברהם יצחק ויעקב. אמר שאין ראוי לעשות לה כמו לראשונות. אלא לתת לה מוהר ומתן ולכתוב לה כתובה היא התורה ולכתוב בה זמן כאומרו בחדש השלישי לצאת בנ"י. ולכן האריך בכאן וכתב באיזה מקום במדבר סיני. באיזה חדש בחדש השני. באיזו שנה בשנה השנית. לפי שתכלית בריאת העולם לא היה אלא בשביל ישראל. ואעפ"י שכל זה מפורש. יש לראות ולטעום בחיך זה המאמר. כי ידוע כי בנתינת התורה קנו כל ישראל כל השלמיות. שחסרו אומות העולם לפי שלא רצו לקבל התורה. וא"כ אחר שקבלו התורה. כבר כתב להם הש"י כתובה וזמן נתן להם מוהר ומתן. בעשיית משכן ומקדש ומזבח לכפר על עונותיהם. ומה חסר הכתוב שלא אמר. שהמתין לכתוב הכתובה בכאן. ולומר באיזה מקום ובאיזה חדש ובאיזו שנה. אבל הרצון בזה כי אעפ"י שהש"י נתן להם תורה ומצות ומשכן וכלים. עדיין לא הגיעו לתכלית המבוקש אצלם. כי תכלית נתינת התורה והמשכן היה לכפרת העונות. אבל כשהש"י נתן להם תורתו. ירד בצבאות שלו ובד' מחנות שכינה. כאמרו מלאכי צבאות ידודון ידודון ונות בית וגו'. והד' מחנות היו סדורות כסדר ד' דגלים. כאומרם מיכא"ל מימין גבריא"ל משמאל מלפניו נוריא"ל מאחריו רפא"ל. בענין שכשראו ישראל זה. נתאוו ואמרו להתדבק בשי"ת ולהתדמות אליו בארבע מחנות ובד' דגלים. בענין שבזה ישיגו הדיבוק האלהי וחפצו ורצונו. באופן שנראה להם שאחר שקבלו התורה והמשכן לא היו שלמים בשלימות האמיתי. ולכן היו מתאום שישלים להם הש"י מאויים וחפצם. בענין הדגלים הרמוזים בד' מחנות שכינה ובד' אותיות של שמו. כאומרו נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול ימלא ה' כל משאלותיך. שרמז בזה שכמו שהש"י מלא משאלות ישראל בענין הדגלים שהתאוו להם מיום מתן תורה. כן ימלא הש"י משאלותיו לעומד ביום צרה:

והנה זה הסוד גלה לנו שר הרזים בשיר השירים בכמה מקומות. ואמר הביאני המלך חדריו. הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. לרמוז שהש"י מביאם אל חדרי התורה וסודותיה הנרמזים ביין. כאומרו נכנס יין יצא סוד. זהו סוד ה' ליריאיו. וכשראה שהש"י ירד עם רבבות שלו דגול מרבבה כאומרו ואתא מרבבות קדש. נכנסה סוד האהבה בלבם והאחדות. כי סוד ד' מחנות שכינה הם סוד של דל"ת אח"ד. וזהו ודגלו עלי אהבה. כי מצד דגלו נכנסה בלבי אהבתו. ולכן סמכוני באשישות וסייעוני כמי שמבקש עזר עליו. ולפי שענין הדגלים הוא דבר גדול. זכו ישראל לקבל פני דיוקנו של השם ולהכירו. ולזה אמר במקום אחר דודי צח ואדום דגול מרבבה. כי בהר סיני הכירו מעלת טהרתו שהיה דגול ורשום ברבבה שלו. כאומרם ז"ל אות היא בצבאות שלו ראשו כתם פז וכל הענין שהשיגו שם. ובמקום אחר הורה שמעלת הדגלים היתה למעלה מכל המעלות. ואמר יפה את רעיתי כתרצה. שזה רמז בקרבנות שנאמר בהם לרצון להם. וזהו כתרצה שאתם מתרצים לפני בקרבנות. נאוה כירושלם. זה רמז על מעלת המשכן שהוא במקום ירושלם. איומה כנדגלות. זה רמז על הדגלים. שמצד הדגלים נדבקו בשם ה' והכירו דמותו. באופן שהדגלים הם למעלה משאר המעלות. ולכן אמר שלמה מיד פי זאת הנשקפה כמו שחר. ביציאת מצרים לפי שקנו קצת מדות מגונות שחורות כעורב. יפה כלבנה בנתינת התורה. ברה כחמה. בקרבנות המקדש שהם כפרת האף והחמה. איומה כנדגלות. זהו כסדור הדגלים שראו במעמד הר סיני ונתאוו להתדמות ליוצרם:

ולפי שזהו התכלית האמיתי והחשק המבוקש מצד ישראל. וכל מה שהשיגו ישראל בנתינת התורה ובמשכן ובמזבח לכפרת העונות או משאר המעלות. לא היה בעיניהם לכלום בערך השגת מעלת הדגלים. שבו הכירו דמות יוצרם ונתאוו לאותם דגלים. ולפי שעד היום לא השיגו זאת המעלה. ועכשיו רצה הש"י לבשרם בזאת המעלה ולמלאת שאלתם בסדור ד' דגלים כנגד ד' מחנות שכינה. כתב בכאן בתחלת הספר ואמר במדבר סיני באהל מועד בחדש השני. ורצה לפ' בכאן המקום והחדש והשנה. מה שלא כתב עד היום. לפי שלא היה להם זאת המעלה. ולכן אמר במדבר סיני באהל מועד. כי עד היום היה להם מעלת המקום שניתן בו התורה אבל עדיין לא היה להם אהל מועד. ואע"פ שהיה להם אהל מועד עדיין לא היה להם עד שהוקם בא' בניסן. כי בא' בניסן הוקם המשכן ובא' באייר מנאן וצוה עליהם בדגלים. ולכן אמר בכאן במדבר סיני. להורות מעלת המקום הנבחר שקנו בו זאת המעלה הגדולה. ולכן אמר במדרש שיר השירים מי זאת עולה מן המדבר סליקה מן המדבר. עלייה מן המדבר. תורה מן המדבר. משכן מהמדבר. כהונה ומלכות מן המדבר. דגלים מן המדבר. בענין שזאת היא השמחה השלימה. ועליה רמז שלמה באומרו צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו' ביום חתונתו. ולכן אמר מי זאת עולה מן המדבר וגו' הנה מטתו שלשלמה. הרמוזה כנגד מחנה שכינה. וזהו שסמך אפריון עשה לו המלך שלמה שזה רמז על המקדש. ולהורות על מעלת הדגלים אמר מרכבו ארגמן. שזה רמז על סוד המרכבה של ד' מחנות שכינה שהם כלולים במלת ארגמן. כמאמרם ז"ל ראשי תיבות אוריא"ל רפא"ל גבריא"ל מיכא"ל נוריא"ל. שהם ד' חיות הנושאות המרכבה. כי אוריא"ל ונוריא"ל הם דבר אחד. תוכו רצוף אהבה. שזה רמז שמתוך נתינת התורה שראו הדגלים של מעלה. נכנסה אהבת הדגלים בלבם כאומרו ודגלו עלי אהבה. וא"כ צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו וכו' ביום חתונתו. זו שמחת מ"ת. וביום שמחת לבו. זו חנוכת הדגלים שהיה למעלה מכל המעלות ומכל העטרות:

ובמדרש הנעלם אמרו מי זאת עולה מן המדבר על הנפש מי זאת עולה מן הגוף החרב הדומה למדבר. ובפי' שיר השירים פירשתי שאמר כן כשראה ענייני העוה"ז והמניעות המשיגות לנפש מצד הגוף. אמר מי זאת עולה מן המדבר. מי זאת הנפש העולה מן העוה"ז מקוטרת מור ולבונה ממעשים טובים. אחר שידוע שמטתו שלשלמה שהיה חכם הרזים. ששים גבורים סביב לה מפחד בלילות. שהוא פחד גהינם הדומה ללילה אבל שלמה עשה תיקון לזה. והוא שעשה בהמ"ק לכפר העונות. וזהו אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ללבן עונותיהם של ישראל. ולפי שהש"י ברא עולמו בחסד. לזה עמודיו עשה כסף שהוא רחמים. רפידתו זהב. כי כן צריך העולם קצת מדת הדין. כאומרו והאלהים עשה שייראו מלפניו ושם הארכתי בזה. והעולה לנו מזה כי לפי שמעלת הדגלים היתה מעלה גדולה להתדבק ולהתדמות להש"י. חמד אותה ישראל מיום מ"ת כשראו סדור הדגלים בד' מחנות של מעלה. ולכן הש"י השלים עצת מלאכיו ומלא תאותם. וצוה להם בזאת הפרשה ענין הדגלים לדמותם לו ית' משום בא ליטהר מסייעים אותו. ולפי שהוא ראש כל המעלות. וכתר תורה תלוי בסוד הדגלים. בסוד ד' מחנות השכינה. ובסוד ד' אותיות של שם. כתב בזאת הפרשה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני. להודיענו באיזה מקום ובאיזה חדש ובאיזה שנה. מה שלא כתב עד כאן. כי זאת הכתובה האמיתית בזמן מיוחד ובמקום מיוחד. ובמוהר ובמתן מיוחד של מעלת הדגלים. כמו שהזכיר באסתר ותלקח אסתר וגו':

ב

ולהורות על מעלת ישראל בענין הדגלים. אמר בכאן שאו את ראש כל עדת בני ישראל לשון מעלה ונשיאות. כאומרם במדרש נתתי לכם עלוי ותלוי ראש ודמיתי אתכם בי. כמו שכתוב לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. וזה מובן במה שאמרנו כי ישראל ביום מ"ת נשאו עיניהם לשמים. וראו איך היה הש"י מסובב בד' מחנות שכינה ובארבעה דגלים. ונסתכלו בשכלם ובדעתם לעיין בענין המרכבה ובסוד הדגלים. והש"י הסכים על ידם ודמה אותם לו. ואמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל: אחר שהם נשאו עיניהם וראשם להסתכל בדיוקני. ראוי לי לרומם ולגדל ראשם. כמו שכתוב בי והמתנשא לכל לראש. ולכן להורות על מעלת המספר. צוה שיעמדו עם משה ואהרן י"ב נשיאים איש אחד למטה. לפי שהם אוחזים בסוד המרכבה בי"ב חותמות וי"ב גבולי אלכסון ובי"ב חדשי השנה. וכל זה רמוז בד' מחנות שכינה ובד' דגלים של מטה. שהולכות כנגדן לארבע רוחות העולם. בענין שבזה א"א לשבטי ישראל שיכלו כאומרו כי אעשה כלה וגו'. ואמרו בתעניות כי כארבע רוחות השמים פירשתי אתכם. אילימא דבדרינהו לד' רוחי עלמא. כי בד' רוחות השמים מבעי ליה. מאי כד' רוחות. אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות. כך א"א לעולם בלא ישראל. וכל זה מכח ד' מחצות וארבע דגלים שהולכים לארבע רוחות העולם. ועל זה לא היה לוי במנין השבטים. בענין שיהיו י"ב שבטים חלוקים לד' רוחות. ולכן אמר אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל. אחר שהם מובדלים לעבודת המקדש. והם מצד עצמם ראוים ומצד קדושתם שלא יהיו בתוך בני ישראל. אחר שלא היו עמם במעשה העגל. אבל ראוי שהלוים ישמרו לישראל בענין שלא יגעו אל הקדש ומתו. כמו ששמרום והצילום מן המיתה במעשה העגל. ולכן אמר וחנו בני ישראל איש על מחנהו. והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף וגו'. באופן שבזה יהיו דוגמא לארבע מחנות שכינה שסובבים אותן שומרים ומלאכים אחרים. וכן שבט לוי היו סובבין ד' דגלים:

נד

ואמר ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'. להורות שהסכימו במעלת הלויים ושיהיו ממונין על המשכן וישרתוהו. ויחנו סביב המשכן לשמור לישראל. כי בענין אחר למה אמר ויעשו בני ישראל. כי כאן לא צוה להם דבר. והוא כמו ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן לומר שהסכימו לדבריו. אח"כ אמר איש על דגלו באותות. המפורשות למעלה. כאומרו וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם. וכאן הודיע משה לישראל ענין הדגלים סדר הדגלים מי ראשון ומי אחרון. וזהו דגל מחנה יהודה ראשונה יסעו. לפי שלהם המלכות. וכל זה כתבתי שהיה בזכות וירד יהודה מאת אחיו. ומדה כנגד מדה נאמר לו יהודה יעלה בתחלה. אחר שהוא הוריד עצמו מגדולתו ונתחרט כמו שפירשתי שם. וכן בראובן אמר ושניים יסעו. אע"פ שהיה בכור היה שני ליוסף. כי מחשבת יעקב היתה ברחל באותה הלילה. בענין שראובן היה שני במחשבה. ולכן אמר באפרים שהוא במקום יוסף. ושנישים יסעו. כי אחר שיהודה היה מלך נוסע בראש. ראוי היה ליוסף שיהיה שלישי במקום לוי. לפי שהשלישי הוא מספר יותר מכוון מהשני. כאומרו בחדש השלישי. ואמרו תורה נביאים וכתובים. וכן אברהם יצחק ויעקב משולש בזכיות. וכן היה יוסף משולש בזכיות ולכן היה שלישי. אבל בשבט דן שהיה ראוי למלכות. נאמר בו דן גור אריה. ורצה לעשות עצמו בהמה ולעבוד עבודה זרה. לכן באחרונה יסעו. כי העובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים שענין אלו הדגלים עמוק מאד. וכבר רמזתי למעלה כי ישראל כשיצאו ממצרים יצאו כדמות מלכים בטכסיסי מלוכה ובדגל פרוסה. כאומרו ובני ישראל יוצאים ביד רמה. שהוא ע"ד שאמר בכאן איש על ידו בדגליהם. וכן אמר שם וחמושים עלו בני ישראל. סדורים בסדר הדגלים לד'. רוחות העולם והארון ואהל מועד באמצע. וכן שם היה הולך ארון יוסף עמהם שהיה מוליכו משה. שהיה מלך. ולפי שהיו הולכים בסדר זה. תמצא שהש"י עצמו היה הולך עמם בסדר הדגלים. וזהו וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ולילה בעמוד אש הרי שנים. לא ימיש עמוד הענן יומם הרי ג'. ועמוד האש לילה הרי ד'. וכל זה בזכות אברהם יצחק ויעקב. כמו שאמרו במדרש הנעלם וה' הולך לפניהם יומם. זו מדת אברהם שהוא מדת יום חסד אל כל היום. ולילה בעמוד אש זו מדת יצחק פחד לילה. ללכת יומם ולילה זו מדת יעקב שהוא יושב אהלים. ולכן תמצא כי מכח אלו העננים שהולך הש"י עמהם בעמוד ענן ביציאת מצרים. שהם בזכות אברהם יצחק ויעקב. היו הולכים עננים לפני הדגלים. כאומרו וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן. ואמרו ז' עננים כתובים למסעיהם. ואם תדקדק בהם תמצאם י"א עננים כנגד י' ספירות ואחת עליונה על כולם. ואלו ואלו לדבר א' נתכוונו שהם ענני כבוד וסוכות שהושיבו בהם בצאתם ממצרים. בכח שם המפורש של ע"ב היוצא מויס"ע ויב"א וי"ט. שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב כמו שכתבתי שם:

ולפי שאלו הדגלים היו נוסעים בכח האבות הראשונים. אמר בכאן איש על דגלו. באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל. כי בזכותם חונים ובזכותם נוסעים. ולכן אמרו כי מפות הדגלים היו צבועות כמין אבני החשן. ובדגל יהודה היה צורת אריה דכתיב גור אריה יהודה. ובדגל ראובן היה צורת אדם על ענין הדודאים. ובדגל אפרים צורת שור כנגד בכור שורו. ובדגל דן צורת נשר. לפי שנאמר בו דן גור אריה. וכמו שהאריה מלך בחיות כן הנשר מלך בעופות. ולכן היה בדגלו נשר. ועוד היה בדגל דן צורת נשר. לפי שהיה עמו נפתלי בדגלו. ונפתלי ברכו משה ע"ה בברכת נשר. דכתיב ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ראשי תיבות נשר. וכן אמרו שהיו באלו הדגלים אותיות אברהם יצחק ויעקב בסדר הזה. אל"ף מאברהם. יו"ד מיצחק. יו"ד מיעקב. בענין שהיה בדגל יהודה איי . ובדגל ראובן בי"ת מאברהם. צד"י מיצחק. עי"ן מיעקב. והוא בצע . ובדגל אפרים רי"ש מאברהם. חי"ת מיצחק. קו"ף מיעקב. והוא רחק . ובדגל דן מ"ם מאברהם. קו"ף מיצחק. בי"ת מיעקב. והוא מקב . נשאר הה"א מאברהם. שהוא היה הענן הגדול הנוסע לפניהם והיא כנסת ישראל. באופן שבזכות אברהם יצחק ויעקב היו נוסעים. ולכן תמצא באלו הד' תיבות ראשי תיבות שלהם אברם. ואמצע תיבות יצחק. וסופי תיבות יעקב. וכן יש רמזים גדולים באלו התיבות ואין להאריך בהם. לפי שכבר כתבתי שענין הדגלים הוא דבר עליון רמז לדברים עליונים. ולכן בארבע מחנות השכינה. היו העמודים מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל כמו שכתבתי. וכן היו הולכים לד' רוחות העולם לקיים ד' רוחות. ולהורות כי כמו שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל ולכן אמרו כשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם. כך סבב לכסאו ארבע חיות. ולמעלה מכולן כסא הכבוד. וכנגדן סדר הקב"ה הדגלים למשה. אמר מזרח שממנו יוצא אור לעולם. יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה. ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה וכתיב ותורה אור. ועליו מטה זבולון שהוא בעל העושר. כד"א זבולון לחוף ימים ישכון וכתיב כי שפע ימים ינקו. ראשונה יסעו כמו שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. יהא כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה. והתשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באין לעולם. דרום טללי ברכה וטללי אורה וגשמי ברכה יוצאים ממגו לעולם בשבילה. ועליו גד שהוא בעל גבורה. ראובן בתשובה. וגד בגבורה. ושמעון באמצע לכפר עליו. ושניים יסעו. שהתשובה היא שנייה לתורה. מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום. וכנגדן אפרים ובנימן ומנשה. וכתיב לבני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך. ושכינה לעולם בגבול בנימן. דכתיב לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח ושלישים יסעו. נאה לתורה ולתשובה גבורה. כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון משם החשך יוצא לעולם וכנגדו דן. למה שהוא החשיך העולם בעגלים שעשה ירבעם. שנאמר ואת האחד נתן בדן וגו'. ועליו שבט אשר להאיר על החשך. שנאמר וטובל בשמן רגלו. ועליו נפתלי שהוא בעל ברכה. לאחרונה יסעו שכל מי שעובד לע"ז הולך לאחור ולא לפנים ע"כ. הרי לך ד' דגלים כנגד ד' מחנות שכינה. ולכן אמרי שהיו בהם אריה אדם שור נשר. בענין שידמו לככבים שראה יחזקאל. ואהל מועד באמצע והלוים סביביו כעין המחנות. כמו שנזכר בספר יצירה. והיכל הקדש מכוון באמצע. ולכן אמר איש על דגלו באותות לבית אבותם. ר"ל באותות של מעלה:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.