אור שמח/קרבן פסח/ט

אור שמח ‏ קרבן פסח ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והמוציא ממנו כזית וכו' לוקה.

נ"ב גמרא ערוכה (דף פ"ה) דאית ביה כזית ולית ביה כביצה, ותני רישא אעפ"י שהוא בל"ת טהור, וכן בתוספתא מכות פ"ד:

ב

אבר שיצא מקצתו כו' וקולף את הבשר כל שבפנים יאכל וכל שבחוץ ישרף כו'.

הנה רבינו בפ"ח מהלכות אבות הטומאה כתב בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו ה"ה ספק אם הוא מטמא הידים כו' לפיכך אינו מטמא שספק טומאת הידים טהור כמו שיתבאר, הרי דייק רבינו רק מפני שספק ידים טהור אבל לא מפני שפגול ונותר טומאתן מדברי סופרים. וא"כ זה דוקא לטמא הידים אבל לטמא את הקודש ספיקו טמא, ולכן ביצא חוץ לחבורה בשר פסח כתב רבינו שטהור הוא ואף קודש אינו מטמא, ויעוין בירושלמי דבעי ההין יוצא כו' ואמר שם מהו שיפסלו בתרומה קו"ח אם מטמאין הידים כו' הן עצמן לא כש"כ הרי דמקו"ח מייתי, ולכן ברור דקודש מטמאו בספק ולכן אמר דיוצא חוץ לחבורה טהור לגמרי ואינו מטמא קודש ג"כ [מלבד דנפ"מ לכ"ד] ולפי זה אמאי לא פירש רבינו כאן דלא נטמא הבשר בפנים ויאכל דלית ביוצא כביצה משום דטומאת בית הסתרים הוי ולית ליה דרבינא דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וכן כתב הלח"מ פ"א מפסולי המוקדשין, וכל דברי המשל"מ שם תמוהים שהשוה דין טומאת ידים לטומאת קודש שספיקו טמא. וגדולה מזו אמרו בירושלמי חגיגה דספק משקין לכלים לקודש טמא ומש"ה היו מטבילין כל הכלים בעזרה יעו"ש, וברור דאע"ג דעצמות ששמשו נותר אמרו דנעשה בסיס לדבר האסור ומטמא הידים וכן נשרפין כנותר, אמנם בעצמות ששמשו יוצא לא אמרו כן כיון דיוצא מספק אינו מטמא הידים ואם כן לא חמירא להטיל טומאה על הבסיס לכן קולף הבשר משום דהעצם שיצא אינו צריך לשרוף וחותך העצם בקופיץ וזורקו ואינו צריך לשורפו כמו הבשר, ופשוט מאוד כיון דידים לא מטמא יוצא תו גם לעצם לא מטמא דאינו אוכל ורק דין שומר איכא על קולית וכיו"ב ולכן לא בעי שריפה כמו יוצא, כמו למאן דלית ליה להך דעצמות ששמשו נותר דיטמאו ידים דאז אינו צריך עצם שריפה ג"כ כיון דשמוש נותר לאו מילתא הוי כן הכא כיון דמספק אינו מטמא ידים תו הוי ככל עצם וא"צ שריפה ופשוט, אח"כ ראיתי בצל"ח קצת מזה:

ט

וכיצד יהיה הבן ראוי למילה אחר שחיטת הפסח ולא יהיה ראוי קודם שחיטה כו'.

בגמרא שם איכא עוד גווני וחדא אם הוציא ראשו וחי ז' ימים בבטן אמו, וזה אופן רחוק בטבע לא הביאו רבינו, אמנם הא דמוקי רבא שם כגון שהיו אביו ואמו אסורים בבית האסורים יפלא על רבינו שהשמיט זה. ונראה דנתבונן בבית האסורים של מי אם כשהמה אסורים עפ"י ב"ד או עפ"י דין ישראל דזה מיקרי בית האסורים דישראל הלא כיון שחובשין אותו מוטל על החובשין בשמיני של בנו למולו בזמנו שמצוה זו מוטלת על כל ישראל ועל ב"ד שלהם למולו בזמנו כמוש"כ רבינו בהלכות מילה, וע"כ בבית האסורים דעו"ג ובאופן שאין ביד ב"ד של ישראל למול בנו או מסיבות שונות ולכן אמר ואביו ואמו חבושין אף דהאם אינה מצווית למול ועיין מהרש"א, היינו דהקטן חבוש אצלה או שלא היו יודעים ב"ד מהנולד. ולשיטת הגמ' דילן בפרק האשה (דף צ"א) דהא דתנן וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים היינו בית האסורים דעו"ג שוחטין עליו, אבל רבינו סובר כירושלמי [הביאו תוספות שם] דכשחבשוהו עו"ג אין שוחטין עליו אפילו עם אחרים משום אשר פיהם גו' א"כ אם הוא חבוש איך היה ראוי לשחיטה, וכן פסק רבינו מפורש לעיל סוף פ"ה ז"ל אבל אם היה חבוש ביד עו"ג אין שוחטין עליו עד שיצא, ואף שבדיעבד פסק דהורצה לא ניחא לרבינו למוקמי קראי בדאי דכל דאי לא כתביה רחמנא ומייתי טפי גוונא דלכתחילה ראוי לשחיטה ופשוט, ואפשר הא דפסק דהורצה משום דמספקא ליה אם כהירושלמי או כהבבלי וצ"ע בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.