הר המוריה/מעשה הקרבנות/ט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
כמו
שבארנו. לעיל פ"ה ה"ו.
ומפשיט
ומוציא וכו'. עיין לעיל פ"ז ה"א והכל מבואר שם.
נאכל
לזכרי וכו'. זבחים נ"ד ב' ומפורש בתורה ג"כ.
בעריכה
בהלכות
מחו"כ. לקמן פ"ד מהל' מחוסרי כפרה ה"ב יעו"ש.
דעריכה
לזכרי
כהונה וכו'. זבחים נ"ד ב' ונ"ה א' ועיי"ש צ"ז ב' ובמנחות פ"ג א' ועיין מש"כ לעיל פ"ה ה"ג ד"ה ושלמי ציבור יעו"ש.
כמו
שבארנו. לעיל פ"א הי"ז ופ"ה ה"ג יעו"ש.
העריכה
שלשה
מינין וכו'. משא"כ בצבור דליכא תודה ואיל נזיר עיין זבחים פ"ט ב' ועיין לעיל פ"א ה"ד.
ועריכה
כמו
שבארנו. פ"ה ה"ג וה"ו יעו"ש היטיב.
ואח"כ
מנתח וכו'. מנחות ע"ז ב'.
וכהן
מניח וכו'. עיין סוכה מ"ז ב' וקדושין ל"ו ב' ומנחות ס"א ב' ועיי"ש בתוס' בכל המקומות שהקשו הא יד הבעלים הוי חציצה בין האימורים ובין יד הכהן ושם בקדושין תירצו דגזיה"כ הוא יעו"ש בחד תירוצא ומדברי רבינו משמע ג"כ כך ועיין תו"כ צו פט"ו פרשה י"א יעו"ש.
לפני
ה' במזרח וכו'. עיין מנחות ס"א א' וברש"י שם שכתב דכ"ש במערב ומרן תמה על רבינו מה שמשמע מדברי' דדווקא במזרח יעו"ש וכן תמה הקרבן אהרן בפרשת צו פט"ז יעו"ש ואולי י"ל כי טעם רבינו כי אין מעבירין על המצות ותיכף יש לקיים המצוה כשבא למקום שיכול לקיים אבל באמת אין הדבר מוכרע דלדעת רבינו יהי' דווקא במזרח ולא במערב וצ"ע ועיין בספרי נשא פיסקא ל"ז שם משמע דדווקא במזרח יעו"ש היטיב וע"ע תו"כ מצורע פ"ב פרשה ג' יעו"ש.
זעריכה
מוליך
ומביא וכו'. עיין בתוס' מנחות ס"ב א' ד"ה כדי וכו' שכתבו דשמא לא היה עושה כן רק בתנופה דשתי הלחם דשבועות יעו"ש ומדברי רבינו לא משמע כן רק דבכל תנופות היה עושה כן וכ"מ בתו"כ פט"ז יעו"ש היטיב (וע"ע בתוס' סוכה ל"ז ב' ד"ה כדי וכו') וכ"מ בספרי נשא פיסקא ל"ז יעו"ש וע"ע תוספתא מנחות פ"ז יעו"ש היטיב.
מן
הלחם וכו'. הא דלחמי תודה טעונין תנופה עם החזה והשוק עיין מנחות ס"ב א' וכל מקום שיש לחם לחם למעלה ואע"ג דאיתא התם היכא א"ר פפא במלואים אין הכוונה דרק במלואים דינא הכי ולא בשאר דברים הטעונים לחם רק הכי קבעי היכא מצינו דניבעי לחם למעלה ע"ז אמר דבמלואים אשכחן הני (וברש"י שם נ"ל כי ט"ס הוא וכצ"ל היכא אשכחן לחם למעלה) וכן משמע מדברי מרן. ובאיל נזיר מבואר בתורה דמניף הלחם עם החזה והשוק יעו"ש היטיב וע"ע בתוספתא דמנחות שם יעו"ש היטיב (וע"ע רש"י שם פ"א א')
אחד
מעשרה וכו'. עיין מנחות ע"ו א' ע"ז ב' ופ"א א' ועוד דוכתי טובי.
חעריכה
נותן
את וכו'. מנחות ס"ב א' יעו"ש ובתו"כ צו פט"ז יעו"ש.
ושתי
הכליות וכו'. כן הוא שם בתו"כ. וממרן משמע דהוציא רבינו זה מדעתו. ובמחילת כת"ר נעלם ממנו מקומו.
ואם
יש וכו'. עיין בתוס' שם ד"ה במילואים וכו' שהניחו זה בקושיא ועיין קרבן אהרן שם שתירץ קושייתם.
טעריכה
ומבשל
שאר וכו'. עיין לעיל פ"ה מהל' בית הבחירה ה"ח וע"ע נזיר מ"ה א' דממעטין שלא יהא הגילוח בעזרה עצמה יעו"ש היטיב וע"ע בפ"ח מהל' נזירות ה"ג יעו"ש היטיב.
הזרוע
בשלה וכו'. עיין מרן מש"כ בזה וע"ע בספרי נשא פיסקא ל"ו יעו"ש אך לא ידעתי הכרח מדברי רבינו להיכן דעתו נוטה שוב מצאתי בזרע אברהם שהוא ג"כ כתב דמרבינו אין שום הכרע יעו"ש היטיב אך נעלם ממנו דברי מרן דכאן יעו"ש היטיב. ועיין תוספתא פ"ז דמנחות וז"ל כיצד מניף שלמי יחיד היה מפריש מהן שתי כליות ויותרת הכבד ואליה מן הכבש חזה ושוק ומוסיף עליהן הזרוע והלחיים ונותנין לידי הבעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן היתה תנופתה חזה ושוק וזרוע ותרומת הלחם נאכל לכהנים ויותרת הכבד ואליה וחזה ושוק ונותנה לכהן אחר ומניח ידו תחת ידו של כהן ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן היתה תנופתו וחזה ושוק נאכל לכהנים והשאר קרב לאישים עכ"ל. והנה התוספתא הזאת תמוה מאד מאי דנקטה ומוסיף עליהן הזרוע והלחיים ומאי שיטייהו לכאן והא מבואר בחולין ק"ל א' ובספרי שופטים פיסקא קס"ה דאין נוהגין במוקדשים וכן הוא מבואר בפ"ט מהל' בכורים ה"א ובוודאי דבתנופה ליתנהו כמבואר ברבינו כאן. גם מש"כ ויותרת הכבד ואליה וחזה ושוק. דמשמע לכאורה דגם זה נאכל לכהנים והוא תמוה דהא לגבוה סלקי דהם האימורים וכמבואר לעיל פ"א הי"ח. ושאר דברים מגומגמין טובא שאין להם קישור והבנה כלל כאשר יראה המעיין בעצמו. לכן נ"ל ברור כי ט"ס הוא כצ"ל כיצד מניף שלמי יחיד היה מפריש מהן שתי כליות ויותרת הכבד ואליה מן הכבש חזה ושוק ובנזיר מוסיף עליהן הזרוע והלחם (והיינו הזרוע בשלה ותרומת הלחם) ונותנן לידי בעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומוליך ומביא מעלה ומוריד וכן היתה תנופת החזה ושוק וזרוע ותרומת הלחם נאכל לכהנים ויותרת הכבד ואליה קרב לאישים. אמנם מה שסיימה התוספתא ונותנה לכהן אחר וכו' לא ידעתי על מאי קאי ואפ"ל כי כהן נזיר טעון תנופה ע"י כהן אחר או אולי בכל הקרבנות הדין כן וצע"ג בזה וה' יאיר עיני. (ועי' מש"כ לקמן פ"ח מהל' תמידין ומוספין הי"א יעו"ש היטיב).
עם
החזה וכו'. כ"מ בתורה ועיין בספרי נשא פיסקא ל"ז יעו"ש היטיב ובתוספתא שהבאתי בס"ק י"ט ועיין נזיר מ"ה ב' שם לא הוזכר החזה והשוק יעו"ש היטיב ואולי לא קחשיב שם רק דבר שנתחדש בה יעו"ש היטיב וכן גם רבינו לא הזכיר בפ"ח מהל' נזירות רק דבר שנתחדש בה יעו"ש.
כמו
שבארנו. לעיל הלכה ו' יעו"ש.
יעריכה
הרואה
את וכו'. כ"ה הלשון בתוספתא פ"ט דחולין אמנם בחולין מ"ה א' איתא להיפך למעלה עד הכרס ולמטה עד הצואר. אולם כבר ידעת לעיל בפ"ו ה"ה דבשור אין תולין אותו לכן תפס רבינו לשון התוספתא דמיירי כאן בשור.
וחותך
עמה וכו'. מלשון רבינו משמע כדעת הר"ח שהובא בתוס' שם ד"ה חותך וכו' שהיה חותך שתי צלעות מכל צד יעו"ש ודלא כרש"י ז"ל שדעתו דלא היה חותך רק צלע אחד מכל צד יעו"ש. וכ"ה בתרגום יהונתן ויקרא ז'.
מן
הפרק וכו'. עיין בפ"ט מהל' בכורים הי"ח יעו"ש היטיב. ובטור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף ב' ודברי רבינו בפי' המשניות שם הוא חסר מובן אצלי יעו"ש היטיב.
והזרוע
האמורה וכו'. בחולין שם קל"ד ב' איתא זה מדכתיב הזרוע היינו המיומנת שבזרוע יעו"ש היטיב וכ"מ בספרי פרשת שפטים פיסקא ס"ה יעו"ש אמנם בתוספתא שם פ"ט מפיק לה משוק דכתיב ביה מפורש הימין יעו"ש היטיב.
הוא
השוק וכו'. כ"ה שם בחולין לדעת הת"ק אמנם ר' יהודה ס"ל שם מפרק הארכובה עד סובך של רגל ועיי"ש רש"י ורע"ב והיינו הוא פרק אמצעי הנקרא שוק המבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' נ"ה סעי' א' יעו"ש ועיין בתוספתא פ"ט שם וז"ל שוק מארכובה ולמטה דר"י וחכ"א מארכובה ואמצעה (כן הוא בדפוס ווין) עכ"ל אמנם בשאר הדפוסין איתא בדברי חכמים מארכובה ולמעלה יעו"ש וזה נראה יותר (ודברי המפרש שם לא נתבררו לי) וצ"ע בזה.
יאעריכה
מולח
האימורין וכו'. דהמליחה היה על הכבש כמו שנתבאר לעיל בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ג ובפ"ו מהל' מעה"ק ה"ד יעו"ש.
נאכל
לכהנים וכו'. מפורש בתורה ועי' זבחים נ"ה א'.
נאכלים
לבעלים וכו'. שם ופשוט הוא בכ"מ בש"ס עצמו מלספר ועיין תו"כ ויקרא פט"ז.
אלא
לאחר וכו'. פסחים נ"ט ב' תו"כ פרשת צו פט"ז.
יבעריכה
נאכלין
לכהנים וכו'. עיין מנחות ע"ז ב' ועיין ספרי נשא פיסקא ל"ז.
מורם
מתודה וכו'. מורם מאיל וכו'. זבחים נ"ה א' ב"ק ק"י ב' חולין קצ"ג ב' תוספתא חלה פ"ב.
יגעריכה
לפיכך
אין וכו'. עיין מרן שכתב שמן הדין לא היה לרבינו לכתוב פיטורו ממיתה דהא מיתה בידי שמים היא וקמי שמיא גליא ומיפשט בעיא אלא שנגרר אחר לשון הבעיא עכ"ל ולא ידעתי הא אבעל בעיא גופיה איכא למידק כה"ג למאי איסתפיק לו זה ובעי עלה הא קמי שמיא גליא. ועיין במל"מ מש"כ בזה דנפק"מ לענין מלקות. וכתב עוד המל"מ בשם התוס' דכתובות ל' ב' ד"ה זר שאכל וכו' דמפריש הקרן וחומש וא"צ ליתנן לכהנים יעו"ש. ומש"כ רבינו אינו מדמע כתרומה. דווקא כתרומה אינו מדמע דליבעי אחד ומאה אבל רוב בעינן כמש"כ מרן בשם ר"י קורקו"ס.
ידעריכה
נאכל
לבעלים וכו'. ר"ל שלא תאמר דדין מנחת כהן יש לו דכולה כליל קמ"ל דלא משום שאין קרוי מנחה. והנה אף שלא הערה מרן מקור דין זה מ"מ הוא ש"ס ערוך במנחות מ"ד ב' יעו"ש.
טועריכה
האחד
מניף וכו'. עיין מנחות צ"ג א' ב' וצ"ד א' ועיין תו"כ ויקרא פ"ב פרשה ב' ופרשת צו פי"ד פרשה י"א יעו"ש ובויקרא פי"ז ועיין תוספתא מנחות פ"י.
משא"כ
בסמיכה. עיין לעיל פ"ג ה"ט.
טזעריכה
אינה
מניפה וכו'. קדושין ל"ו א' ומנחות ס"א א' ב' ס"ב ב' ובתו"כ צו פי"ד פרשה י"א ובתוספתא מנחות שם.
הסוטה
והנזירה וכו'. קדושין שם.
כמו
שביארנו. בפ"ח מהל' נזירות ה"ד ופ"ג מהל' סוטה הט"ו. ועיי"ש בלח"מ בנזירות שכתב דאתי לאפוקי דלא כמ"ד דנזירה אינה מגלחת (נזיר מ"ה ב') יעו"ש וצ"ע דהא בפשוטו אתי שפיר דקמ"ל דהנזירה בעצמה מניפה וק"ל.
יזעריכה
קודמת
להגשה וכו'. מנחות ס"א א' ותו"כ צו פט"ז יעו"ש.
ולוקח
עשרים וכו'. כל זה מבואר היטיב במנחות ע"ו ב' ע"ז א' ב' ע"ח א' זבחים נ"ז ב' ועיין תו"כ צו פי"א פרשה ו' ז'.
עושה
אותן וכו'. שם ושם ושם וע"ע בשבועות ט"ו א' ובמנחות ע"ו א' ובתו"כ אמור פי"ג.
יחעריכה
שאור
כדי וכו'. פסק כר' יהודה במנחות נ"ב ב' ועיי"ש נ"ג ב' ובתו"כ אמור שם.
שסופה
להיות חסרה וכו'. ר"ל שעומדת לכך שעכ"פ תהיה חסרה או יתירה לאחר האפיה ודרך הלשון נוכל להאמר כן. ובחנם תמה הלח"מ.
יטעריכה
חולטה
ברותחין וכו'. מכאן משמע דהאי רותחין היינו מים רותחין ועיין תו"כ צו פ"ד יעו"ש היטיב ועיין רש"י מנחות נ"ג א' יעו"ש היטיב אולם שם ע"ח א' פירש"י דחולט בשמן יעו"ש אך י"ל דשם דריש על לחם שמן שיהא חלוט ועל כרחך שיהא חלוט בשמן יעו"ש היטיב וע"ע בפי' רבינו למשניות במנחות פ"ח א' יעו"ש היטיב ומשמע שם שיהא חלוט בשמן וקאי על כל היכא דכתיב רבוכה יעו"ש היטיב וצ"ע קצת.
הריבוך
האמור וכו'. אזיל לשיטתו בפי' המשניות שם.
כעריכה
ושיעור
זה וכו'. עיין מנחות פ"ט א' נדה ע"ב ב' תו"כ צו פי"א. [בשו"ת חוות יאיר סי' קצ"ב אות א' תמה למה פסק הרמב"ם כראב"ע נגד ר' עקיבא הא קיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו. ויש ליישב בפשיטות על פי מה שהקשה הראב"ד בפירושו לתו"כ על רע"ק דקאמר מדכתיב בשמן יתירה מיעטו הכתוב לחצי לוג הא בתודה היה עשרים עשרונים והיה לו לומר דמיעטו הכתוב לעשרים חצאי לוגין ותירץ וז"ל נ"ל דרע"ק ס"ל במנחות כר' נחמיה וראב"י דאמרי דאפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה ומשו"ה כי מיעט רחמנא שמן דתודה אוקמי' לחצי לוג. אבל לרבנן דאמרי מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוגין אלו לא נאמר בשמן כלל הייתי אומר הרי היא בכלל המנחות לעשרים לוגין ועכשיו שמיעט שמן ממנה העמידה על עשר לוגין אלא דרבנן כראב"ע ס"ל דאמר חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר וי"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני עכ"ל ולפי המבואר מדברי הראב"ד ז"ל דרבנן כראב"ע ס"ל א"כ כיון דקי"ל כרבנן דמנחה של ששים עשרון צריכה ששים לוגין ע"כ צריכין לומר דהלכה כראב"ע דהוא הלכה למשה מסיני. מפי ידי"נ הרה"ג ה"ר צבי הירש הלוי בלייווייס מווארשא ].
רביעית
ממנו וכו'. שם במנחות ובתו"כ שם ועיין פסחים ל"ח ב' ומנחות ע"ה א'.
כאעריכה
בשמינית
של וכו'. בזה כו"ע מודו ואפילו רבי מודה בזה כדאיתא במנחות ע"ה א' ועי' תו"כ ויקרא פי"ב פרשה י'.
בשמינית
שלהן וכו'. שם במנחות ובתו"כ שם פי"א פרשה י'.
ד'
חלות וכו'. מנחות ע"ז ב' ועיין בתו"כ צו ספי"א יעו"ש ועיין לעיל ס"ק י"ד יעו"ש.
כבעריכה
ארבע
חלות וכו'. עיין מנחות ע"ו א' ב' ונדרים י"ב ב' ונדה ו' ב' ומחמת כל הנך סוגיות פסק רבינו כן ועיין תוס' שם ושם ובר"ן בנדרים ושם ברא"ש יעו"ש היטיב.
שאין
מפרישין וכו'. פסחים ל"ז ב' נדרים י"ב ב' מנחות ע"ו א' ע"ז ב' ע"ח ב' תו"כ צו פי"א פרשה ז'.
כגעריכה
ששה
עשרונות וכו'. מנחות ע"ח א'.
עשרים
חלות וכו'. שם וספרי נשא פיסקא ל"ד.
ושיעור
זה וכו'. עיין לעיל ס"ק מ"ז (ודע כי במנחות איתא שם רביעית שמן לנזיר ובנדה שם איתא רביעית יין לנזיר יעו"ש שוב מצאתי בהגהות ר"ב רנשבורג שהגיה שם בנדה שצ"ל רביעית שמן וכו' יעו"ש וע"ע נזיר ל"ח א'. והתימה על החוות יאיר בסי' קצ"ב שלא הרגיש שבהקדמת רבינו לזרעים יש ט"ס וצ"ל רביעית שמן וכו' דאל"כ יקשה למה לא חשיב רביעית שמן ועיין ברמב"ם פ"ח מה' נזירות ה"א דשם כתב דרביעית שמן לנזיר היא הלכה למשה מסיני ואילו שם בפ"ה גבי רביעית יין לנזיר לא כתב שהיא הלמ"מ יעו"ש.
כדעריכה
מעכבין
זה וכו'. מנחות כ"ז א' ועיין בתוספתא שם פ"ו.
חוץ
לעזרה וכו'. הטעם דהתנור אינו מקדשן דהם אינם קדושים אלא בשחיטת הזבח ועיין מנחות מ"ו א' ע"ח ב' ועיי"ש צ"ו ב' ואי"ה במקו"א יבואר מזה.
כהעריכה
כמו
שבארנו. לעיל פ"ה הי"ז.
נאכל
לכהנים וכו'. זו ההלכה כולה מבוארת בזבחים נ"ו ב' ושם כל הסוגייא.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |