הר המוריה/מעשה הקרבנות/י

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הכהנים

אוכלים וכו'. פסחים נ"ט ב' יומא ס"ח ב' יבמות מ' א' צ' א' ותו"כ פרשת שמיני פ"ב.

שאכילתן

מצוה. פשוט דגם אכילת תרומה נקראת עבודה כדאיתא פסחים ע"ב ב'.

ב

והנותרת

ממנה וכו'. עיין יבמות מ' א' ותו"כ צו פ"ב יעו"ש היטיב.

ג

אלא

לזכרי וכו'. עיין לעיל פ"ז ה"א ופ"ט ה"א בשירי מנחות מבואר בזבחים צ"ז ב' וס"ג א' ובמנחות פ"ב ב' ובתוספתא דזבחים פ"ו וכן מפורש בתורה כמה פעמים אצל מנחה.

בעזרה. שם בתוספתא ובזבחים שם וע"ע שבועות ט"ו א'.

בהיכל

נאכלו וכו'. זבחים ס"ג א' מנחות ח' ב' ספרי קרח פיסקא קי"ז יעו"ש ועיין רמב"ן בקרח (במדבר י"ח י') שכתב דלפי"ז מותר אפילו לפני ולפנים יעו"ש ועיי"ש במזרחי. ועיין במל"מ שכתב וז"ל כתבו התוס' בשבועות י"ז ב' ד"ה ואין אוכלים וכו' דקדשי קדשים שנאכלין בעזרה בעינן שיראה פתח העזרה בשעת אכילה ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דין זה עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו שתמה על רבינו הלא המסקנא דזבחים נ"ו א' מסקינן דלא בעינן באכילת קדשים שיראה הפתח דהכי איתא התם ולאכילה לא בעינן כנגד הפתח והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות גובהו שמונה כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים אמר רבינא סמי מכאן אכילה והכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו קדשי שעה שאני עכ"ל אלמא דלא בעינן ואדרבה על התוס' יש לתמוה למה כתבו דבר שאינו לפי המסקנא ואולי י"ל שהא דאסקו בגמרא דבאכילה לא בעי פתח היינו פתח היכל לא בעי והתוס' כתבו שבעינן לראות פתח העזרה אבל אני בעניי לא מצאתי שם בזבחים רמז לזה. ואי לא מסתפינא אמינא כי ט"ס בתוס' וכצ"ל ואין שוחטין שם קדשים קלים אפילו יש שם נקב לראות שם דרך פתח ההיכל דבעינן שיראה פתח ההיכל בשעת שחיטה כדאיתא בזבחים עכ"ל אך יראתי לשלוח יד ולהגיה כ"כ. וצ"ע בזה.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ט ה"ד.

ד

זכרים

ונקבות וכו'. זבחים נ"ה א' ק"ב ב' יבמות ס"ח ב' פ"ז א' תו"כ צו פי"ז.

המורם

מתודה והמורם וכו'. שם בזבחים.

ה

שהרי

נאמר וכו'. זבחים נ"ז א' וספרי קרח פיסקא קי"ח.

נאכלים

לעבדי וכו'. כל זה מבואר שם בזבחים נ"ה א' ובתוספתא שם פ"ו.

בכל

העיר וכו'. שם זבחים נ"ה א' ותו"כ פרשת שמיני פ"א.

שכנגדו

לדורות וכו'. עיין לעיל פ"ז מהל' בית הבחירה הי"א.

והחלונות

ועובי וכו'. עיין לעיל פ"ו מהל' בית הבחירה ה"ו.

ו

שתשקע

החמה וכו'. זבחים נ"ה א' ועיי"ש נ"ו ב' ועיין תו"כ צו פי"ב.

לבכור

ומעשר וכו'. עיין זבחים נ"ז א' ובספרי קרח פיסקא קי"ח.

ז

התודה

אע"פ וכו'. עיין כ"ז בזבחים ל"ו א' ובתו"כ שם יעו"ש וע"ע זבחים נ"ה א' ופ"ט א'.

לחטאת

ולאשם וכו'. זבחים ל"ו א' נ"ג א' נ"ד ב' מנחות צ"א ב' תוס' ד"ה דאמר מר וכו' תו"כ שם ותוספתא פ"ו דזבחים.

כל

הקרבנות וכו'. עיין לח"מ.

ח

וכדי

להרחיק וכו'. ברכות ב' א' ועיין לעיל פ"ד ה"ב שם כתב וכדי להרחיק מן הפשיעה יעו"ש והטעם קל ופשוט דהכא חיישינן שמא יאכל לאחר זמנו וא"כ יאכלו נותר משא"כ התם לא חיישינן להכי ורק חיישינן שמא יתעצלו מלהקריב ויבא לידי נותר וא"כ אין זה עבירה שלא יכשלו בשום עבירה רק שימנעו מלהקריב וזה נקרא פשיעה (עיין ברכות כ"ח א' ועיין חגיגה ז' ב' יעו"ש היטיב שם מבואר דמאן דמקיים מצוה ומאחר הזמן היותר טוב נקרא פשיעה וכ"ש שאם לא יקריבו כלל) אולם בפי' משניות לרבינו בריש ברכות איתא הטעם שמא יקריבו אחר שיעלה עמוד השחר יעו"ש היטיב ויש לעיין בזה.

ט

הטהורים

בלבד המולין וכו'. לאפוקי ערל או טמא ועיין זבחים צ"ח ב' ושם כל הסוגיא וע"ע רפ"ח דיבמות כל הסוגיא דשם וע"ע בחגיגה כ"א א' וזה פשוט ומבואר בכמה מקומות בש"ס עצמו מספר ועיין תו"כ אמור פ"ד יעו"ש.

אסור

לאכול וכו'. יבמות ע"ב א' ותוספתא שם פ"ו.

שאוכל

בקדשים וכו'. וכ"כ רש"י שם ביבמות וכמש"כ מרן ומיירי שהוא מהול וכדבריהם מבואר הטעם בש"ס דאוכל בתרומה ולא בקדשים אלמא דהטעם הוא משום שהוא ספק אשה וכל דבר שאשה אוכלת גם הוא מותר לאכול וכן מבואר בברייתא דאנדרוגינוס לפי גי' הגר"א (הנדפסות בסוף מסכתות קטנות להגר"א) בבבא דכיצד שוה לנשים וז"ל ואינו אוכל בקדשי המקדש כנשים עכ"ל מבואר מזה דכנשים מיהת אכיל ועוד מבואר בתוספתא זבחים פ"ו וז"ל זה הכלל כל שהוא אוכל בתרומה אוכל באלו (ר"ל בקדשים קלים) וכל שאינו אוכל בתרומה אינו אוכל באלו עכ"ל ועיין תוספתא פ"ב דבכורים וז"ל ואינו חולק (ולגי' הגר"א ואינו אוכל) בקדשי קדשים כנשים עכ"ל וכל זה פשוט אמת ויציב.

י

בכל

מאכל וכו'. עיין זבחים נ"ג א' נ"ד ב' נ"ה א' וע"ע שם ע"ו א' צ' א' ויליף לה שם מדכתיב למשחה לגדולה יעו"ש היטיב והא דיליף לה בחולין קל"ב ב' מלמשחה דאין נאכלים אלא צלי ובחרדל היינו כמש"כ התוס' שם דאם הוא שוה לו צלי שלוק ומבושל יאכל צלי אבל אם חביב עליו מבושל או שלוק יעשה כמו שחביב עליו יעו"ש ועיין בטור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף י"ב. ולולי דמסתפינא אמינא דהש"ס דחולין כוונתו שלא יאכל חי והא דנקט צלי בחרדל נקט דבר ההוה שכן היה דרכם וה"ה שלוק ומבושל וע"ע ספרי קרח פיסקא קי"ז שם לא נאמר רק למשחה לגדולה ולא סיים שם צלי בחרדל יעו"ש אלמא דלאו דוקא הוא רק כל שהוא דרך גדולה וצ"ע בזה.

תבלין

של תרומה וכו'. שם צ' א' ופסק כר"מ ומה שתמה הלח"מ דאמאי פסק כר"מ. רצונו דאע"ג דר"ש ור"מ קאי בעירובין מ"ו ב' בתיקו יעו"ש אבל כיון דתרומת תבלין דרבנן הו"ל לפסוק להקל במידי דרבנן. ובאמת דצ"ע בטעמא דרבינו ואי משום דשם ע"ו א' איתא דזה תלוי בפלוגתא דשביעית פ"ח מ"ז אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה ושם ס"ל הת"ק כר"מ הא שם מיירי בשמן של תרומה דהוי מדאורייתא אבל אכתי בתרומת תבלין דמדרבנן י"ל דהלכה כר"ש וצ"ע. ומש"כ המל"מ וז"ל ועיין בסוגיית הש"ס זבחים ע"ו ותמצא טעם למה שפסק כר"מ יעו"ש היטיב לא ידעתי האיך ואי משום דשם ע"ה ב' תני תנא קמיה דרב שביעית אין לוקחין בדמיו תרומה מפני שממעטין באכילתה אמרוה רבנן קמיה דרבא הא דלא כר"ש יעו"ש הא התם מיירי בתרומה דאורייתא. ואולי כוונתו כיון דחזינן דלית הלכתא כר"ש במה שמתיר להביא תרומה לבית הפסול ואף דר"ש מחלק בין לכתחלה ובין דיעבד מ"מ כיון דאנן לא פסקינן כוותיה בחדא בתרומה דאורייתא לענין דיעבד ה"ה לענין לכתחלה במילתא דהוא מדרבנן יעו"ש היטיב בסוגייא וצ"ע בזה ועיין בירושלמי בשביעית פ"ח דשם מבואר דהלכה כר"מ יעו"ש היטיב.

והעצמות

הנשארות וכו'. זבחים פ"ו א' וצ"ח א' ומנחות פ"ג א' יעו"ש ושם לא מיירי רק בעולה אבל בקדשים הנאכלים לית דיינא ולית דינא דשרי. ועיין מרן בשם ר"י קורקו"ס מש"כ בשם תוס' (שם בזבחים פ"ו א' ד"ה ופליגא וכו') דמיירי שאין בהן דבר ראוי לאכילה יעו"ש היטיב אבל א"צ לזה די"ל דרבינו ס"ל כמש"כ הר"ש בתרומות פי"א מ"ה בשם הירושלמי דשם מיירי בעצמות הנאכלות כמו ראשי כנפים והסחוסין יעו"ש וי"ל דמיירי בזה האופן היינו שנשארות ואין נאכלות והם העצמות הקשים. ודע כי המשנה דתרומות לא הובאת כלל ברבינו ואולי כוונתו העצמות הנשארות שלא הכניסן רק השאירן והוי כאילו השליכן וצ"ע בזה איך היתה כוונתו.

יא

חולין

ותרומות וכו'. מנחות כ"א ב' תמורה כ"ג א' תו"כ צו פ"ב פרשה ב' ועיי"ש בתוס' במנחות ותמורה מחלוקת שבין רש"י ותוס' היכן מקום אכילתן אם בחוץ או בעזרה ועיין תוס' מנחות פ' ב' ד"ה וכי וכו' ובתוס' פסחים ס"ו ב' ד"ה מביאה וכו' ובב"ב פ"א ב' ד"ה ודילמא וכו' ותוס' חולין ק"ל ב' ד"ה אי וכו' יעו"ש היטיב. ותוס' מנחות כ"א ב' ד"ה חולין וכו' וזבחים ע"ז א' ד"ה וחולין וכו' ובתמורה כ"ג א' ד"ה אוכלין וכו'.

יב

עם

מורם וכו'. לא מיבעיא שלמים וודאי דלא דזה נאכל לשני ימים ולילה ובכל העיר ולכל אדם משא"כ חטאת ואשם דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ובעזרה וליום ולילה אלא אפילו מורם מתודה ואיל נזיר דנאכל ג"כ ליום ולילה ודווקא לכהנים או לנשיהם ועבדיהם אסור מפני שממעט אוכליהן ומקום אכילתן דמורם מתודה ומאיל נזיר נאכלין בכל העיר לנשי הכהנים ועבדיהם משא"כ חטאת ואשם וכן הטעם בכל אינך דקא חשיב רבינו. ומקור לאלו הדינים תוספתא פ"י דזבחים יעו"ש היטיב וכמש"כ מרן.

באוכליהן

ובמקום וכו'. ובבבא שנייה כתב מפני שממעט זמן אכילתן דהאוכלים והמקום הוא הכל שוה ואין נפק"מ רק בזמן. ובבבא ג' כתב מפני שממעט באוכליהן ובמקום אכילתן ובזמן אכילתן היינו מפני שהשלמים נאכלים בכל העיר ולנשי הכהנים ועבדיהם משא"כ חטאת ואשם אינם נאכלים אלא לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים נמצא ממעט במורם משלמים אוכליהן ומקום אכילתן. והנה השלמים של אמש אינם נאכלים רק עד הלילה משא"כ האשם והחטאת של היום נאכלים עד חצות ונמצא ממעט זמן אכילתן באשם וחטאת וכן יש להגיה ג"כ בתוספתא שם יעו"ש היטיב.

חתיכה

של וכו'. עיין בערלה פ"ב משנה ט"ז דמיירי שנתבשלו חתיכה של קדשי קדשים וחתיכה פיגול וחתיכה נותר ונתבשלו הכל ביחד ויש בקדירה לבטל כל אחד בפ"ע אבל כולם ביחד אין בקדרה כדי לבטל וס"ל לת"ק דשנים ושלשה שמות מצטרפין לכן נשאר אסור לזרים אבל ר' שמעון ס"ל דאין שתי שמות מצטרפין לכן מותר אף לזרים יעו"ש והלכה כת"ק יעו"ש ועיין מרן שתמה על רבינו שכתב או של פגול או של נותר דהא מיירי הכא שבישל כולן ביחד ועיין לח"מ מש"כ בזה יעו"ש היטיב דהעלה דרבינו חזר בו מפי' המשנה יעו"ש היטיב והתוס' יו"ט שם האריך ג"כ בזה (ומה שנראה מהתוס' יו"ט דלפי דבריו שבפי' המשנה לאו דוקא מיירי בשבישל כלם יחד אלא ה"ה אם בישל כל אחד בפ"ע יעו"ש לא ידעתי לכאורה דהא ז"ל (בפי' המשניות) וזהו שאמר כאן שמותר לכהנים בין טמאים בין טהורין לפי שהכל נטמא בנותר ובפיגול כמו שיתבאר במקומו עכ"ל. וזה תינח אם נתבשל ביחד עם פיגול ונותר אבל אם נתבשל קדשי קדשים לבד אסור לטמאים וכמש"כ הלח"מ. ואפשר לדחוק דהתוס' יו"ט לא מיירי מזה הפרט ולפי שאין זה מוזכר במשנה אם בעינן טמאים או טהורים וי"ל דמיירי בטהורים ובנתבשל ביחידי זה הנ"ל לפי דעת התוס' יו"ט) יעו"ש היטיב. ומה שתמה התוס' יו"ט על מרן שכתב על הראב"ד שכתב על רבינו וז"ל א"א והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור וכתב ע"ז מרן וז"ל פשוט הוא וכתב רבינו בהדיא בפי' המשנה שם עכ"ל וכוונתו פשוט דמיירי שנתבטל בששים דאל"כ הכל אסור ולא ירדתי לסוף דעת התוס' יו"ט בזה וה' יאיר עיני (שוב מצאתי בתוס' חדשים שהרגיש בזה). ודע דבזה שוו התוס' יו"ט והלח"מ דמיירי דהפגול והנותר היה של קדשי קדשים יעו"ש היטיב ואשר אני אתמה על דברי רבינו דבירושלמי שם מבואר דפליגי בזה ר' יונה ור' יוסי אי המשנה איירי בקדשי קדשים או בקדשים קלים יעו"ש ואם נימא דמיירי או או א"כ איך אסרי רבנן לזרים בקדשים קלים שנתבשלו כיון שהם עצמם בעינם מותר לזר. אך י"ל דמיירי קודם זריקה וס"ל לחד דקודם זריקה נמי לית ביה משום זרות אך לכאורה יש להקשות כיון שאין חילוק בין ישראל לכהנים בקדשים קלים וכמש"כ תוס' יו"ט ולח"מ. ואי"ה יבואר זה בפרק דלקמן.

יג

אסור

לטמאים וכו'. בבשר קדשי קדשים מיירי לכהנים ובבשר קדשים קלים מיירי לזרים וכאן מיירי אפילו שלא היה ששים נגדו. כ"כ רבינו במשנה י"ז שם. יעו"ש היטיב ומשמע דאתי כרבנן דלר"ש אם היה ששים נגדו שרי אף לטמאים כיון שנתבטל. אבל להר"ש והרע"ב דרך אחר בזה דכאן מיירי דהיה כדי לבטל כל אחד בפ"ע ושניהם ביחד לית בהו כדי לבטל ומותר לזרים משום דנגד הקדשי קדשים יש ששים ולא נשאר רק קדשים קלים ובזה אין איסור לזרים ולטמאים גם ר"ש מודה דאסורים משום דזה שם אחד וכו"ע ס"ל דמצטרפין לענין טומאה עיין עליהם.

יד

בשלמים

לכהן וכו'. עיין מה שאכתוב לקמן אי"ה בהלכה כ"א יעו"ש היטיב.

אותה

יאכלנה וכו'. ט"ס וצ"ל אותה לו יהיה. וכ"ה בלח"מ.

כגון

שהיה וכו'. זבחים צ"ח ב' יעו"ש היטיב ועיין תו"כ פרשת צו פ"י יעו"ש.

טו

חלק

הכתוב וכו'. דברי עצמו הם וראויים אליו ועיי"ש ברמב"ן על התורה שנדחק בזה ועיין בלח"מ מש"כ בזה ובקרבן אהרן שם שהאריך בזה יעו"ש.

מעשה

מחבת וכו'. קדושין נ"ג א' מנחות ע"ג א' תוספתא זבחים פי"א ותו"כ צו פ"י.

טז

עוף

כנגד וכו'. שם בתוספתא.

חזה

ושוק וכו'. שם ושם ושם.

יז

בקדשים

קלים וכו'. שם ושם ושם. ועיין זבחים צ"ט א'.

קדשי

קדשים וכו'. עיין זבחים צ"ט א' ורש"י שם דדייק דמותר לאכול מדממעטינן מחלוקה יעו"ש והתם מיירי גבי מנחה שהיא ק"ק יעו"ש היטיב. ופשוט.

אין

חולקין וכו'. עיין לעיל ס"ק כ"ג ומש"כ שם בד"ה שאוכל בקדשים יעו"ש היטיב.

בע"מ

וכו'. עיין זבחים צ"ח ב' ק"ב א' ובתו"כ צו פ"ג ופ"ז ופ"ח ובאמור פ"ב פרשה ג' ופ"ג שם יעו"ש היטיב.

אם

היה וכו'. זבחים צ"ט א' בעיא דאיפשיטא.

יח

אוכל

שלא וכו'. עיין לעיל ה"ה מהל' כלי המקדש הי"ב ועיין תו"כ צו פ"ב פרשה ב'.

יט

שאינו

ראוי וכו'. והיינו כ"ג שהוא אונן וטמא בקרבנות צבור כמבואר שם בזבחים יעו"ש.

והאונן

ביום וכו'. עיין יומא י"ג ב' ב"ק ק"י א' הוריות י"ב ב' זבחים צ"ט א' תוספתא שם פי"א.

כ

חוץ

מכה"ג האונן וכו'. וה"ה טמא בקרבנות ציבור וזה כוונת הראב"ד שכתב וז"ל א"א ויש לו אחרים כמו כן והם חמשה דברים שבאין בטומאה ואין נאכלים בטומאה וכו' ומש"כ הלח"מ דהקרבן מצד עצמו אינו ראוי ולא קחשיב רק שהקרבן כשר לאכול רק דגברא לא חזי יעו"ש היטיב ויש לעיין לכאורה הא אכתי משכחת לה בקרבן ציבור שקרב בטהרה ומ"מ הטמא אינו חולק ממנו לאכול לערב וכמש"כ רש"י בזבחים צ"ט א' יעו"ש היטיב אבל באמת לק"מ דכיון דיש טהורים דיכלי למיעבד בטהרה שוב אין ראוי הטמא לעבוד מיקרי עיין לעיל פי"ד מהל' ביאת מקדש הי"ד יעו"ש. אבל יש לעיין הא אכתי משכחת לה ברוב טמאים והמיעוט הטהורים הקריבו בטהרה יעו"ש היטיב וצ"ע בזה. ועיין לקמן הלכה כ"ג ובזבחים ק"ב ב' יעו"ש היטיב.

כמו

שביארנו וכו'. לעיל בפ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ו וה"ח ועיין פ"ד מהל' כלי המקדש ה"י.

אינו

ראוי וכו'. האי ראוי לאכול כוונתו ראוי לחלוק וכן ברישא ג"כ כך כוונתו ולפי שהחלוקה תלוי בראוי לאכילה לכן תפס כאן לשון אינו ראוי לאכול ר"ל אינו ראוי לחלוק ובזה ניחא מה שלא כתב ג"כ חוץ מבע"מ וקטן וכמו שהעיר בזה הלח"מ בהלכה י"ט יעו"ש ולפי מש"כ ניחא בעזר ה'.

כא

אין

לו חלק וכו'. זבחים צ"ח ב' ותו"כ צו פ"ט יעו"ש ועיין תוס' יו"ט שנעלם ממנו התו"כ יעו"ש.

אין

לו חלק וכו'. זה הלשון הוא במשנה שם צ"ח ב' ואיתא שם ק"ב וז"ל הא טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים חולק מתניתין דלא כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים דאמר קרא המקריב את דם השלמים ואת החלב דאפילו הקטר נמי בעי עד כאן לשון הש"ס ומבואר דרבינו ס"ל כאבא שאול וא"כ הו"ל לכתוב רבותא יותר דאפילו טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר אינו חולק אבל י"ל בפשיטות כיון שסיים בהדיא כן אינו חושש לטעות משא"כ דהמשנה לא סיים את דברי אבא שאול אלמא דס"ל כת"ק (ועוד י"ל דרבינו היה בגירסתו במשנה פסוק הכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה וכמש"כ התוס' צ"ט א' ד"ה אינו וכו' יעו"ש והאי קרא דהמקריב את דם השלמים וכו' מיבעי ליה לכל כהן שאינו מודה בעבודה יעו"ש ברש"י ותוס' אבל רבינו מייתי להך קרא דאבא שאול א"כ ליכא למיחש לטעות) ואי לא מסתפינא אמינא להגיה שכצ"ל וטהור בשעת הקטר חלבים או טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר אינו חולק בבשר וכו' ועיי"ש ברע"ב משמע דא"צ להגה"ה יעו"ש היטיב וק"ל.

אחר

הקטר וכו'. כתב בהגה"ה וז"ל בפירושו כתב רבינו עד שעת הקטר חלבים והיינו כאבא שאול וכאן כתב אחר הקטר ונראה דחזר בו עכ"ל ולענ"ד איני רואה חזרה דאבא שאול גופא כוונתו דיהא טהור כל זמן ההקטרה היינו בשעה שמתחילים להתקטר וכן משמע לשון הש"ס דאפילו הקטר נמי בעי וכן הוא הלשון בתו"כ צו פט"ז וז"ל אבא שאול אומר מניין טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר וכו' וע"ע בתוספתא מנחות פי"ג (ושם איתא זה בשם ר' נהוראי יעו"ש) יעו"ש היטיב ובזה אזיל נמי מש"כ בהג"ה במרן הלכה כ"ב וז"ל נראה דהרב כ"מ לא דק דבעיא דרב אשי הוא אליבא דאבא שאול וכן פירש"י ואבא שאול עד שעה קאמר עכ"ל ולפי מש"כ אזדא ליה השגתו. ובר מן דין תמיהתו אינו תמיה דכי בשביל כן אינו יכול להביא הבעיא על דין רבינו וכמו דבעי רב אשי אליבא דאבא שאול ה"ה אליבא דרבינו דצריך שיהיה טהור בשעת הקטרה. ופשוט לדעתי. והבן.

כב

הדבר

ספק וכו'. שם ק"ב ב' בעיא דרב אשי ולא איפשיטא.

לפיכך

אם תפש וכו'. אזיל רבינו בשיטתו דס"ל כל תיקו אין מוציאין אבל לדעת החולקים עליו וס"ל דלא מהני תפיסה בבעיא דלא איפשיטא ה"נ לא מהני תפיסה עיין ברא"ש פ"ב דב"ק סי' ב' ושם בחי' לב"ק כתב מזה. אך י"ל דבהא כו"ע מודים לרבינו דהתם איכא חזקת מרא קמא משא"כ הכא וצ"ע בזה.

כג

אין

חולקין וכו'. עיין מרן דמיירי בקרבן פסח והיו מחצה טמאים ומחצה טהורים וטמאים עושים בטומאה והכהנים הטמאים אינם רשאים למנות עם כהנים טהורים על פסח טהור יעו"ש היטיב ולי צ"ע גדול בזה כיון דיהיה ראוי לאכול בטהרה בלילה אמאי לא ימנה עמהם ואי משום דכתב רבינו לקמן פ"ו מהל' קרבן פסח ה"ב דטמא מת אין שוחטין וזורקין עליו בשביעי שלו יעו"ש היינו דווקא בענין שאין שוחטין עליו כלל היינו דרוב הקהל היו טהורין ומיעוטן טמאים דהטמאים נדחין לפסח שני אבל הכא כיון שהטמאים מותרין לעשות פסח ולאורתא יהיה טהור גמור אמאי לא ימנה עם הטהורים וצע"ג בדין זה. ועד כאן לא שמענו בזבחים צ"ט א' רק שאינו חולק עם אחיו הכהנים בקרבנות אחרים אבל בכה"ג שכתב מרן לא שמענו אכתי זה וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.