שער המלך/מאכלות אסורות/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מאכלות אסורות יד

יז

כיצד היו לפניו טבל ונבלה כו'. עיין בהרב פרשת דרכים שתמה על מ"ש הר"ן ז"ל משם הראב"ד בהא דקי"ל דחולה שיש בו סכנה שוחטין לו בשבת דלמה לא נאכילהו נבלה שהיא איסור לאו ועדיף מלשחוט שהוא איסור סקילה ותי' מ"מ איכא חומרא אחרת בנבלה שהאוכלה עובר על כל זית וזית אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד איסור הוא דאיכא ומש"ה לאוין הרבה דנבלה לא מיקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת אף על גב דהוי איסור סקילה ע"כ ותמה עליו הרב הנזכר מסוגיא הלזו דאם כן היכי קאמר ת"ק דטבל ותרומה מאכילין אתו טבל משום דתרומה חמורה דל"ל תקנתא הא הכא כשאוכל טבל עובר על כל זית וזית יע"ש מה שתירץ ולדידי ק"ל ממ"ש רבינו ז"ל בהלכו' נזירות פ"ו הלכה י"ג נזיר וכהן שפגעו במת מצוה יטמא נזיר אף ע"פ שהוא סותר ימים הראשונים כו' ואל יטמא כהן שזה קדושתו קדושת עולם כו' יע"ש והיא משנה ערוכה פרק כ"ג ופסק כחכמים והשתא קשה כפי דעת הראב"ד ז"ל דרבוי הלאוין חשוב איסור חמור ק"ט דה"נ לו יהי דכהן קדושתו קדושת עולם וחשיב קדושתו חמורה מ"מ נזיר חמיר טפי דאיכא ביה לאוין הרבה כמ"ש רבי' בפ"ה מה' הנז' דין כ"א וז"ל נזיר טהור שטימא עצמו לוקה אף משום לא תאחר לשלמו שהרי איחר נזירות טהרה כו' הא למדת שהנזיר שטימא עצמו לוקה ד' מלקיות משום לא יחל כו' ואלו בכהן שטמא את עצמו אינו לוקה אלא אחת ואפי' לת"ק דפליג התם וס"ל דיטמא כהן מ"מ לאו מה"ט הוא דפליג כמבואר שם ורואה אני שהדברים ק"ו ממ"ש הר"ן דאי חשיב איסור נבלה חמיר טפי אע"ג דאיסור נבלה ליכא אלא לאו גרידא ושבת איסור סקילה כ"ש כהן ונזיר ששתיהן הן בלאו גרידא וליכא אלא חומרא דקדו' קדושת עולם דפשיטא ודאי דנזיר חשיב איסור חמור טפי מטעמא דרבוי הלאוין וכבר עלה בדעתי לחלק בין היכא שעובר על רבוי הלאוין בזה אחר זה כההיא דנבלה שכתב הר"ן להיכא שעובר על רבוי הלאוין בבת אחת כההיא דכהן ונזיר אך חילוק זה אין בו כדי שביעה כלל וכעת צ"ע ולדעת רבי' ז"ל דנזיר שטימא את עצמו לוקה ד' ק"ל טובא ממתני' דפ"ג דמכות דתנן התם יש חורש תלם אחד ועובר עליו משום ח' לאוין החורש בשור ובחמור מן המוקדשין כו' כהן ונזיר ופרש"י שם דלוקה משום לאו דטומאה דכהן ומשום לאו דטומאה דנזיר והשתא ק' דליתני עובר בעשרה לאוין משום לא יחל ומשום בל תאחר וליכא למימ' דמתני' לאוין החלוקין בשמות קתני ואה"נ דבנזיר חייב ג' אלא דלא חשיב אלא לאוין החלוקין בשמות שהרי בגמרא פרכי' התם ולילקי נמי משום זורע בי"ט ומוכחינן מינה דחילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות בי"ט ואם איתא ק' הא אם כן איכא למימר דמשום יום טוב לוקה שתים אלא דלא חשיב אלא לאוין החלוקין בשמות דומיא דנזיר וראיתי להרב החינוך שהביא דין זה משם הרמב"ם כנר' שאין דין זה פשוט וכעת צ"ע לעת הפנאי:
טעם המלך

ד) וכשאני לעצמי אומר אני דשני לן בין טומאה לאיסור דהתם אם גזרי' שעדיף לעבור על איסור סקילה מלעבור על איסורים הרבה א"כ אין כאן רושם איסור כלל דמשום פיקוח נפש התורה התירה לעבור אלא שאנו אמרינן שאפי' הכי נגדר הדבר בקל הקל דאם יכול להציל הנפש בדבר קל לא התירה התורה לחמור ואף גם יש לומר אפ"ה יעבור החולה גופא על איסורים הרבה משאיש אחר יעבור על איסור אפי' קל ומכל שכן חמור זה ליתא דאם אמרינן שזהו קל כיון שרק פעם אחת נעשית העבירה אם כן אין האחר עושה מידי ואין כאן רושם איסור וישרים דרכי ה' התורה אסרה והתורה התירה אבל גבי טומאה אף אם התורה התירה לטמא למת מצוה ומותר לטמא לכהן ונזיר מכל מקום הכי אינן טמאין לנפש המה הלא טמאין המה והתורה הקפידה שלא יהיה הכהן והנזיר טמא ולפיכך אמרינן יטמא נזיר ולא יטמא הכהן שיותר עדיף שהנזיר יהיה טמא אף שסותר נזרו מאשר הכהן יהיה טמא ואין כאן הנושא חומר האיסור אלא כאן הנושא מי יהיה טמא ולכן נקטה משנתינו הלשון יטמא כהן יטמא נזיר ולא נקט בלישנא יעבור נזיר ויעבור כהן דלא על העברת האיסור אנו באין לדון אלא על הטומאה באין לדוק דוק: ומה שהקשה רבינו על דעת הרמב"ם דפסק דנזיר עובר על ד' לאוין ממתניתין דמכות דיש חורש תלם אחד וקא חשיב כהן ונזיר לב' לאוין והא טובא איכא עיין בספר טורי אבן בסוגיא דבל תאחר דהקשה גם כן קושיא זו והעלה לבסוף דיש להעמיד בענין שאין עובר בבל תאחר ולא נשאר הקושיא רק שעכ"פ לא נמלטנו בנזיר מב' לאוין היינו על כל נפשות מת ובל יחל וכן אמרתי אנכי במ"א דמוכרח שיש למצוא מקום שאין הנזיר עובר זולת על ב' לאוין דזולת זה דברי הרמב"ם (בפרק א' מהלכות נזיר הלכה ב') שכתב הנזיר שטמא את עצמו עובר בב' לאוין סותר את עצמו מדבריו שהביא רבינו פה שכתב שעובר על ד' לאוין ופלפול גדול היה לי בזה הענין את הרב הגאון המפורסם מוהר"ר ישעיה פוק מברעסלי' נ"ו והוא אתי בחבורי הגדול ואמרתי ישוב נכון על קושית הרב פה כיון דהרב הקשה לעיל פרק ח' מהלכות אלו סוף הלכה ו' על מתניתין דמכות איך חייל כלל איסור נזיר על איסור כהן הא אין איסור חל על איסור בכולל:
ואמרתי לפ"ז קושיא אחת פרוקא לקושיא השניה דודאי לענין בל יחל (שכח) ל"ק כלל איך חל בל יחל על איסור כהן דנדרים חלים על דבר מצוה כמו שפסקינן בי"ד סי' רס"ו בשם תשובת הרשב"א אף שאין שבועה חלה על דבר מצוה מ"מ נדר חל ובמקום אחר הארכנו בזה וא"כ לא קשה היאך חל איסור נזיר על כהונה דאיסור נזיר כוונות המשנה משום לאו דלא יחל ובאמת אין לוקין על לאו דעל נפשות מת לא יבוא כיון שכבר מצוה עליו מצד איסור כהן וב' קושיות מתורצים המה דאין כאן שלשה לאוין בכהן ונזיר כיון דאין איסור נזיר חל על איסור כהן רק בלאו דלא יחל דחל משום דנדר חל כאשר יעדנו ואין לוקין על נזיר פה במשנה אלא חד לאו וזה שחשיב המתניתין כהן ונזיר לב' לאוין על איסור כהן משום נפשות מת לא יבוא ומשום איסור נזיר לאו דלא יחל. ואולם אמרתי בחדושי לפי זה קשיא לרב נמי דהקשה ולתני נמי שבוע' שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט ולא הסיק אדעתן דמתני' לית ליה כולל ולפ"ז קשיא אי אית למתני' כולל הרי תשעה דהא כהן ונזיר ב' לאוין הם לפ"ז דעל נזיר לוקין ב' י"ל דבה"א באמת הי' סובר דחשיב המתני' כהן ונזיר לג' לאוין ואפי' הכי לא קשיא הא איכא לפ"ז ע' לאוין די"ל דהאי מוקדשין לאו בחמור של הקדש איירי ושלא כפירש"י במשנתינו ובפסחים (מ"ו א') אלא לאו בחמור של הקדש מיירי ולפי זה תרצתי קושית תוס' פסחים (מ"ז א') מה שכתב בד"ה ומוקדשין דלפירש"י דבחמור של הקדש מיירי המתניתין א"כ קשיא מגמרא דמכות דפריך הש"ס ולחשוב נמי שבועה כו' מידי דאיתא בשאלה לא קא חשיב והרי הקדש בבכור והרי נזיר כו' ואמאי לא פריך הש"ס והרי חמור עיין היטב בתוס' ולפי דברינו ניחא דהשתא בהאי הוי אמינא דלא ידע הש"ס דמתני' לית ליה כולל וא"כ ודאי היה סובר הש"ס דלאו בחמור של הקדש מיירי והא דהוי שמנה לאוין היינו דכהן ונזיר הוי שלשה לאוין חד לאו דכהן וב' לאוין דנזיר אלא לפי האמת דמסיק הש"ס האי תנא איסור כולל לית ליה וא"כ אין איסור טומאת נזיר חל על כהן זולת לאו דלא יחל לחודיה וא"כ לפ"ז הלא הוי רק זי"ן לאוין וע"כ בחמור של הקדש מיירי ומוקדשין הוי תרי לאוין דא"כ רש"י דפירש מוקדשין בחמור של הקדש היינו אליבא דאמת אבל לא בהוי אמינא של הש"ס לכן לא פריך המקשה והרי חמור דוק ואף שיש לפקפק על דברי דלפ"ז מה היה למתני' לנקוט כהן ונזיר ויהיה חייב על כהן אחת ועל נזיר אחת לנקוט נזיר לחודיה זאת בארתי בחדושי בענין רחב ואין כאן מקומו ולפי פשוטו י"ל דאגב אורחין אתי' המתני' לאשמועינן דגבי נדר לא אמרינן אין איסור חל על איסור כדעת הרשב"א שהבאנו עיין ודוק:
מעשה חושב

(שכח) ל"ק כלל איך חל בל יחל על איסור כהן כו'. כמו שפסקינן ביו"ד סי' רט"ו בשם תשובת הרשב"א כו' במחכ"ת שגה בזה דאדרבה הרשב"א בתשובה סי' תרט"ו כתב להיפך דנדרים אינם חלים על דבר מצוה אלא לבטל. אבל לא לקיים והוא דעה הראשונה ביו"ד סי' רט"ו אבל רש"י וסייעתי' ס"ל דנדרים חלים נמי לקיים המצוה והיא דעה שני' בי"ד סי' הנ"ל וא"כ לא מיבעי להרשב"א ז"ל דס"ל דאין נדר חל אלא לבטל מצוה שהוא בקום ועשה ולא לקיים ועל מצות ל"ת אינו חל כלל בין בקיומו ובין בביטולו א"כ הכא ודאי אינו חל לאו דבל יחל לענין טומאה אלאו דטומאת כהן אלא דאפילו לדעה שני' הנ"ל דחולקת על הרשב"א ז"ל י"ל דהיינו דוקא בנדר ס"ל דחל נמי לקיים המצוה והאומר אכילת נבילה עלי קונם חייב שתים והיינו משום דנדר הוי איסור חפצא אבל בנזירות הא יש מחלוקת בין הפוסקים בדינה (עיין רש"י נזיר דף ד' ובחידושי הארכתי) אי חשיבא כשבועה או כנדר וא"כ אי נזירות איסור גברא הוא הרי אפילו לדעה שני' הנ"ל הקושיא במקומה עומדת דאיך חלה נזירות אף לענין בל יחל על טומאת כהן ודו"ק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.