קרבן העדה/יבמות/א/ב

קרבן העדה יבמות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' וכולן אם מתו. כגון שמתה בתו קודם שמת אחיו או שמיאנה בו ובגמ' פריך ובתו ממאנת בתמיה ומשני לה:

או שנמצאו איילונית. דה"ל כאלו לא היתה אשת אחיו מעולם:

איילונית. לשון איל זכר מן הצאן שאינו מוליד:

ואי אתה יכול לומר וכו'. שכבר ילדה מאחר קודם שנשאה לאחיו הלכך ודאי דלאו איילונית נינהו ומיאון נמי לא שייך בהו שהרי גדולות הן ואין מיאון אלא בקטנה:

גמ' לעקור זיקת המת. מיאון ביבם נמי עוקר נישואי קמאי דבעל והרי היא כמפותה ומותר האב בצרתה וכלה לחמיה דלאו כלתו היא ומותרת לאבי המת והיבם:

ופריך רב ורשב"ל כבית שמאי. בתמיה:

דבש"א. לקמן ר"פ ב"ש:

בבעל. יכולה למאן אבל לא ביבם:

ומשני מה אנן קיימין. במאי עסקינן כלומר במאי פליגי:

ה"ג כל עמא מודיי שהיא עוקרת. וכ"ה לקמן ר"פ ב"ש. וה"פ אי באומרת בפירוש שממאנת בבעל וביבם הכל מודים שעוקרת גם זיקת המת:

אלא. כי פליגי באומרת סתם אי אפשי בנישואין:

ה"ג רי"א כאומרת וכו' רב ורשב"ל וכו' כאומרת אי אפשי וכו' אבל בנישואי אחיך רוצה אני. הלכך אינה עוקרת זיקת המת:

נתגרשו ולא הימנו וכו'. מאי לאו מיאנו דומיא דנתגרשו מה נתגרשו דוקא בחיי הבעל אף מיאנו בחיי הבעל ותני תרי גוונא גירושין אבל לאחר מיתת הבעל אינה מתרת צרתה:

ה"ג תני ר"ח כן אם וכו'. וה"פ אף ר"ח תני מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתייבמת:

תיפתר. תפרש הא דתני ר"ח לאחר מיתת היינו שמתו ולא מיאנו צרותיהן אבל אם מיאנו אפי' לאחר מיתת הבעל צרותיהן פטורות ומיאנו דמתני' לא הוי דומיא דנתגרשו אלא דומיא דנמצאו איילונית דאיירי לאחר מיתה:

ופריך דמתניתא. לקמן בפרקין כל היכולה למאן כגון בתו הקטנה הנשואה לאחיו ולא מיאנה בו ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת ואס"ד כר"י תמאן השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי ותייבם צרתה:

ומשני כן מתני'. אף משנתינו צריכין לפרש שלא מיאנה ומתה לאחר מיתת הבעל הלכך צרות חולצות ולא מתייבמות אבל כשהיא קיימת ממאנת וצרותיה מותרות:

אפילו תימר בקיימת. לעולם אפילו קיימת איירי מתני' וברייתא ול"ק לר"י דמתני' איירי בשאין שם יבם אלא אביה דמשעת נפילה היו נראים כצרת בתו ואסורות להתייבם אף לאחר שמיאנה אסורות מפני מראית העין ור"י איירי בשיש שם אחים אחרים שבשעת הנפילה צרות אלו עומדות לייבום הלכך לאחר שמיאנה בתו אף הוא מותר בצרות:

בלבד מן האירוסין. הא דתנן במתני' נמצאו איילונית צרותיהן מותרו' דוקא שלא נישאו לאחיו אלא נתארסו בלבד שלא הכיר בה אחיו והוי מקחו מקח טעות אבל אם נישאו לאחיו דודאי הכיר בה הויא כאשתו ואפ"ה פטורה דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית וקיימא עליה דיבם באיסור אשת אח וצרתה צרת ערוה:

במחזירה תנינא. במהדורא בתרא כשלמדו שנית מסכת יבמות חזר בו ר' יוסי ואמר כר' יונה:

לא כן. למדתנו ר' וכו':

א"ל. הנה מה שלמדת ממני הוא קבוע בזכרונך כאלו נקבע שם במסמרים כלומר גם אנכי ידעתי שכך למדתי' אבל הדרא בי:

אר"ז. לפני ר"מ שפיר אר"י קודם חזרה:

מפני שניתוסף עליה איסור איילונית תהא צרתה מותרת בתמיה:

איילונית כמי שאינה בעולם. כאלו לא נשאת מעולם הלכך צרתה מותרת:

וחלץ לה. לאיילונית או שבעלה הא ודאי לד"ה אינה פוטרת צרתה ש"מ שאיילונית כאלו לא נשאה אחיו מעולם:

ובתו ממאנת. הא דתנן וכולן אם מיאנו קשיא ליה וכי אפשר שהאב קיים ובתו ממאנת הרי אין מיאון אלא בקטנה ומסתמא איירי שקיבל בה אביה קידושין שהן קידושי תורה:

דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה. משמע בדידיה תליא מילתא:

ונתגרשה. כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה ויוצאת במיאון והיא נקראת יתומה בחיי אביה לקמן פ' ב"ש:

זאת אומרת. מדתנן ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו שמיאנו ש"מ שאין הקטנה יולדת:

דלא כן. דאל"כ אלא שהקטנה יולדת:

ותמאן. בבעלה שמת ונעקרו נישואין הראשונים ויהא חתנה מותר בצרתה:

מיאנה ובנה על כתפה. דסובר בנים אינן כסימנין ופליג אתנא דמתני' עד שירבה השחור. שישחיר אותו מקום מריבוי שערות אע"ג דמודה ר"י דמשתביא ב' שערות יולדת מ"מ גדולה לא הויא עד שירבה השחור והיינו כר' ישמעאל:

עד שתתפשט הכף. גובה שעל האבר למטה מן הכרס עד שם יתפשטו השערות:

דאית ליה אולפן. שקיבל מרבו דהלכתא כר"י:

ולית היא כן. לא אר"ח הכי:

מאי כדון. מאי הוי עלה:

שאין יכולה למאן. דהך ביאה ה"ל קידושין גמורים דגדולה היא ובידה לקדש עצמה כי פליגי כשלא בעל לאחר שהביאה ב' שערות ר"מ סובר כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחת שוב אינה יכולה למחות וחלין קידושין הראשונים ור"י סובר שאינה נקראת גדולה לענין זה עד שירבה השחור:

ניחא. דר"י ור"י אמרו דבר אחד:

וחיה היא. בתמיה:

ה"ג לא כן א"ר רדיפא ר"י בשם ר' אילא עיברה וילדה וכו':

מאי כדון. ר' ישמעאל כמאן:

ה"ג עד שתתפשט הכף כר"ש על תנאי קידושי הראשון בעל. וה"פ ר"י כר"ש ס"ל ולכך בעי ר"ש עד שתתפשט הכף שאם בעלה קודם לכן אע"ג שהיא גדולה אמרי' על תנאי קידושין הראשונים בעל ולא לשם קידושין שניים וכיון דקידושין הראשונים לאו קידושין גמורים הן לא מהני מה שנבעלת כשהיא גדולה:

ופריך על דעתיה וכו'. בשלמא לר"מ ור"י דאמרו בסימנין לחוד תלוי המיאון:

ניחא. לכך כשהביאה סימנים הרי היא גדולה ואינה יכולה למאן:

ע"ד דר"ש. אלא לר"ש דאמר לעולם יכולה למאן עד שתקדשנה קידושין אחרים ואפי' בעל לא מהני:

מעתה אפי' גדולה. שכבר נתפשט הכף תמאן:

וכיני. וכן האמת שאפי' גדולה יכולה למאן:

אלא כדי שלא יתפרצו בזימה. שתזנה ותאמר אח"כ שהיא ממאנת אמרו שאינה יכולה למאן אלא עד שתתפשט הכף:

אתייא עובדא. בא מעשה בממאנת ונסתפקו אם נבעלה לאחר שגדלה לפני ר"י ואמר שיבדקו בדדיה אם כבר נשתנה הדד ונראה בו סימן שמגדיל והוא הנקרא בוחל בלשון חכמים:

ופריך מה כר"י. בתמיה וכי סובר ר' יוסי דהלכה כר' יהודה דבוחל הוא סימן שרבה השחור והאריב"ל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ומשריבה השחור עד ימי הבגרות אינן ששה חדשים:

ואמר ר"א וכו'. כלומר ותו והאמר ר"א וכו':

אין עושין מעשה. כר"י אלא משהביאה ב' שערות הרי היא כגדולה ואינה יכולה למאן ואיך עביד ר' יוסי כר' יהודה:

ומשני הדא דתימר תוך הזמן. שלא רבה השחור אין עושין מעשה לפטרה במיאון זה אבל משרבה השחור ודאי גדולה היא והא דאמר ר"י בדקו דדיה היינו דאז ודאי גדולה היא:

ברם הכא וכו'. פירושא קמפרש הא דאמר תוך הזמן אין עושין מעשה היינו אם היא ספק אם ריבה השחור או לא ריבה ומיאנה בו כופין אותו ליתן גט ואינה יוצאת במיאון לחוד:

אינו נוגע בגט. דאין האיש מגרש בע"כ ומיאון דידה לאו כלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף