יפה תואר על שמות רבה/ח

יפה תואר על שמות רבה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה ח

פיסקא: א  ב  ג  

א  [עריכה]

הה"ד שאו שערים ראשיכם. משום דבעי לפרש ראה נתתיך אלהים לפרעה שקרא הקב"ה את משה בשמו מייתי סמך לזה מה דכתיב מי זה מלך הכבוד שנקרא כן על שחונק כבוד ליראיו וקורא אותם בשמו ואגב זה דריש כל הפסוק:

עשה ארון של עשר אמות. בשוח"ט גרסינן בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו וכי לא הי' אמה וחצי נכנס בתוך שתים וחצי אלא באותה שעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה כ"ד רננות וכו' גם במ"ר פי"ד איתא בקש להכניס את הארון לבית קה"ק ובאותו שעה דבקו שערים זה בזה וכן בשבת פ"ב משמע בשביל שדבקו השערים לא נכנס. ונראה שהם סוברים ששלמה לא עשה ארון אחר ושל משה הי' ולא נכנס בשביל שדבקו השערים זה לזה. אבל מדרשנו סובר שעשה ארון אחר ולא נזכר בתוך הכלים שעשה שלמה משום שעשאהו רק לתפארת ולשמירה וזה שעשה משה נשאר במקומו והכי איתא בחנחומא עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון הראשון בתוכו. ולפ"ז מה דאיתא ביומא פ' בא לו אע"פ שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה אתיא ככ"ע דכיון דלא הי' אלא להכניס בתוכו של משה נמצא שאינו תבנית הארון. אמנם בענין רוחב הפתח אמר כאן שהי' של עשר אמות ובשוח"ט אמר של חמש אמות היה אפשר לומר דלא פליגי דהכא לא מיירי אלא בפתח ביהמ"ק והתם מיירי בפתח קדשי קדשים ומ"ש בשעה שהכניס הארון לבית קה"ק ה"פ הכתוב מדבר כשבא להכניס בקה"ק כי זה היה תכליתו. ולא יכול להכניסו גם בפתח ההיכל היה צריך לנס ומכ"ש בפתח קה"ק. אבל יותר נראה דפליגי בזה על ההיא דשוח"ט:

והיה מתבייש. לא שת לבו מתחלה לזה ומאת ה' היתה זאת כדי שיעשה הנס לכבוד אביו כי זה היה לאות שמחל לו ה' על עון בת שבע:

והביא ארונו של דוד. מדכתיב פני משיחך משמע שפני דוד היה שם:

שנאמר זכרה לחסדי דוד. ולעיל מיניה כתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך:

ורוח הקדש צווחת כו'. כלומר דבר זה מפורש בדברי קהלת שנאמר ברוח הקדש ובפ"ב דשבת איתא זאת בארוכה:

בקשו לרוץ את ראשו. פירש"י בגמ' שחשבו שעל עצמו אומר וכ"ה בתנחומא מפורש. והנה הדברים האלה לפי פשוטם תמוהים כי מי נתן מזימה ופה לשערים לחשוב ולדבר. הלא המה מבול עץ נעשו. אבל המה נאמרו דרך מליצה והכוונה ששלמה היה מתפלל לפני העם וכמדבר אל השערים שיעשו כדבריו לכבוד ה'. וקול המון עמדו כנגדו לשאול על מ"ש ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד בחשבם כי על עצמו אומר לפי שנבהלו נחפזו על דבורו והתריסו כנגדו על הדבר אמר בדרך משל כאלו השערים עצמם בקשו להרגו ע"ד וארץ מתקוממה לו. ומ"ש במ"ר פי"ד ובאיכה רבתי שעל שחלקו השערים כבוד לארון טבעו בארץ ולא שלט בהם האויב הכוונה שעל שנעשה נס בהן נתקדשו ולא יאות שישלוט בהם האויב:

למה קרא להקב"ה מלך הכבוד ולא מלך העולם הכולל את הכל ועוד שכל מלך יש לו כבוד. ומשני כי פירושו מלך השליט על הכבוד ונותן הכבוד לכל מי שראוי לו. ובתנחומא גרסינן שהוא חולק כבוד ליראיו לכך כתיב הכבוד ונראה דדריש ממה דלא כתיב מלך כבוד וכתיב הכבוד בה"א הידיעה לפרש על כבוד הידוע מה שחולק ליראיו. ויתכן עוד כי מטבע אדם החסר במעלה לדבר בגנות רעיו. אחרי כי הוא במעלותיו לא יוכל להתנשא ידאג להשפיל את אחרים למען יהיו נקלים בערכו ובזה יתנשא הוא. וז"ש רז"ל איזהו מכובד המכבד את הבריות ופי' בעל דרך אמונה כיון שהוא מכבד את הבריות נראה שיש בו יתרון מעלה להכבד ולהתנשא גם בלי קלון רעיו. לזה אמר כי ה' הוא מלך הכבוד האמיתי אחרי שהוא חולק כבוד גם לאחרים. כי הוא עזוז וגבור ואין דומה לו שיקנא בו וימנע ממנו הכבוד למען יכובד הוא. כי הוא מלך הכבוד סלה:

ומהו לבושו של הקב"ה כו'. ע' בשוח"ט שהאריך עוד בזה:

שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה. בילקוט איתא בשם אלהים בראתי את העולם ובו בשם נתתיך אלהים לפרעה ונראה שהכוונה בשם הזה לחדש בו אותות ומופתים בבריאה:

פרעה הרשע עשה עצמו אלוה. זה הוא פירוש אחר על אלהים כי זה נאמר נגד פרעה שיראה שמשה שולט עליו וישפל רוחו בקרבו. ופי' הדברים שעשה עצמו אלוה שחשב שהטבע לבד מושל בארץ ואין מי שישנה דרך הטבע רק הוא לבדו לכן חשב נפשו לאלוה. ובראותו כי משה במופתיו משנה את הטבע ואת העתים ידע כי יש אלהים בשמים השליט גם על כל מעללי הארץ. ויראה שגיונו וידע ויבוש וישוב מפשעו:

ב  [עריכה]

והרעו לנפשם. כי תחת שהיו חושבים עצמם לאלהות אשר הם בכחם ובחפצם משפיעים על כל וחוננים ונותנים. לכן נענשו בזה שהיו לנשים אשר המה המקבלים ההשפעה ונפעלים מבעליהם. וכן הוא בכ"מ הזכר הוא הפועל ומשפיע והנקבה הנפעלת ומקבלת השפעה:

שנאמר לי יאורי וגו'. הך קרא כתיב בפרעה שהי' בימי יחזקאל וכן פרעה חפרע היה בימי ירמיה. ומה זה ענין לפרעה שהיה בימי משה. ועמ"ש בזה ביפה ענף על מגילת רות:

ומי גרם לפרעה שילקה כו'. עתה מפרש טעמא אחריני בקריאת משה אלהים לפרעה. והוא לשון שופט ורודה ומפני שפרעה התגאה ועשה עצמו אלוה אמר שיהיה משה אלהים על גביו להנקם ממנו ע"ד כי גבוה מעל גבוה שומר. והוא יפרע ממנו בזה שיראהו כי יש עוד גבוה עליו ואע"ג דעיקר העונש היה בשביל ששעבד בישראל מ"מ אם לא חשב עצמו לאלוה והאמין בה' אז לא הכביד ידו על בני ישראל. וע"ע בזה בתנחומא:

שהקב"ה מראה שחץ של גוותנין כו'. ודריש את כל גבוה יראה כמו יראה בפת"ח וזה כי הוא מראה שחצם אל הגבוהים בעיניהם:

ג  [עריכה]

המטה הזה משקל מ' סאה הי'. ידוע שהמטה הזה מהדברים שנבראו בע"ש בין השמשות כדתנן בפ"ה מאבות ולכן לא יפלא היותו משקל מ' סאה ושל סנפרינון כי ענינו דרך נס. וכל זה קבלה הי' בידם ולא היה צריך להזכיר כאן כל זה אלא ע"י שרוצה להוכיח שהמכות היו כתובות כסדרן במטה הביא מאמר ר' יהודה שאמר כן בעלמא והזכיר כל מאמרו:

כשם שהדורש כו'. בא לפרש נביאך כדתרגם אונקלוס מתורגמנך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף