יפה תואר על שמות רבה/ט

יפה תואר על שמות רבה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה ט

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

הקב"ה מגיד מראשית מה יהא בסוף. גם במעשי האדם ובחירתו. אף כי לאדם נתנה הבחירה מ"מ הקב"ה יודע מראש. וע' בב"ר פ"ב שמה הארכנו בזה ובררנו הדבר לדעותיו:

כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלינקרא יש כו'. הנה מי הוא הסכל שיאמר כי יש בשמים מחלוקת נגד ה'. וגם מה הוסיף עוד לומר אמר ר' פנחס הכהן הלא הוא דבר מאמרו לפני זה. ולמה הזכיר שמו שנית. וגם אם בא ר"פ להוציא מלב התועים שאומרים אשר מפשט הכתוב הזה נראה שיש שם פלינקרא למה לא הגיד לנו פשט האמיתי בכתוב ולהוציא מלבם. אבל באמת הכתוב הזה סובל שני פירושים או כי מגיד מראשית וגו' הוא על דרך בטרם תצמחנה אשמיע אתכם כי הוא יגיד המקרים שיקרו בעולם בטרם יהיו. ולפ"ז יתפרש עצתי תקום זו היא גזירת המקום ב"ה שנקראת עצה ע"ד זאת העצה היעוצה על כל הארץ. מי יעץ זאת ה' צבאות יעצה. וכל גזירות המקום הלא הוא נמלך בפמליא של מעלה כדאיתא בב"ר פי"ב בבריאת האדם והמקרים שיקרו בעולם וע"ז שייך לומר שמא יש מחלוקת למעלה כי המקום ב"ה מתוכח עמהם אם לגזור גזירה זו וע"ד שאמרו בירושלמי ריש סנהדרין גבי וכל צבא השמים עומדים עליו. ועז"א ובכל זאת עצתי תקום וכל חפצי אעשה. ולפירוש זה אין לנו הוכחה לדברי ר"פ הנאמר לפני זה כי גם במעשי האדם יגיד הקב"ה מראש כי מעשי בני אדם לא יבואו בגזירת ה' רק בבחירתו לכן בא עתה לחזק את דבריו כי הפירוש בכתוב הזה לא כן הוא כי על מעשי בני אדם קאי ועצתי תקום קאי על העצה היעוצה בתורה לשמור ארחות צדק ומשפט זאת תקום באחרונה אף כי יודע הוא בראשונה כי לא יאבה זה האיש לשמוע בקולו. כי למעלה אין מחלוקת כלל ולא שייך לשון עצתי תקום לפי פירוש הראשון דיתפרש כאלו יש עצה המתנגדת לעצת המקום כי אין שם פלינקרא. ולכן מזכיר שם ר"פ הכהן עוד הפעם. כי המדרש בא לחזק ולבאר את דבריו הראשונים עם המאמר הזה. וכמו שנמצא פעמים במשנה ר' פלוני אומר. ורישא נמי דידיה ומתרצינן דה"ק ר' פלוני אומר כן לפי שרבי פלוני זה אמר כן דוק ותשכח וכן יתפרש הכא:

מהו וכל חפצי אעשה. כי לפי פירוש זה דקאי על מעשי בני אדם הלא זה תלוי בחפץ האדם כי הבחירה בידו הוא ולמה קרא הקב"ה זה חפצי. ומשני דלענין זה נקרא חפץ ה' כי הוא חפץ אשר הבריות ילכו בדרך טובים. והוא מסייע בידם ע"ד הבא ליטהר מסייעין לו. ובמה שמדריכם בדרך ישרה הוא שאמר הכתוב למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

עתיד הוא לומר כן. ולפ"ז שימוש המלה כי בכאן בלשון דהא אשר זה הוא משימושי מלת כי. ויתפרש מפני שידבר אליכם. וכן הוא רוב מלת כי המתפרשות בלשון אשר. ור"פ מפרש הכתוב מפני שידבר אליכם פרעה כן לכן ואמרת אל אהרן ור"י בר"ש כי ידבר אליכם הלא בצדק וכהוגן ידבר אליכם פרעה תנו לנו מופת לכן ואמרת וגו':

לא לנו ה' לא לנו אמר חנניא. אפשר לפרש כי תולה ענין כל כתוב וכתוב לפי השם של כל אחד ואחד והנה הכתוב לא לנו אומר כי אין אנחנו ראוים לזה אבל ה' אשר אמר וחנותי את אשר אחון כי אעפ"י שאיננו הגון אנכי נותן חנינה לכן תולה הכתוב הזה בחנניה אשר זה הוא בשם חנינה. וגם הכתוב כי לשמך תן כבוד תולה במישאל אשר בשמו יש האותיות שמי אל. ובשם האל יתן כבוד על חסדך ועל אמתך דמתחיל בע' ב' פעמים על על תולה בעזריה ששמו מתחיל בעיי"ן וכמו על עזרת יה אשר הוא חסד ואמת:

אנשי מופת המה ומי היו כו'. אלו חמו"ע שלמדו תורה לפני יהושע הכהן הגדול כמ"ש בילקוט:

הה"ד מטה עוזך ישלח ה' וגו'. משום דק"ל הלא משה בא להוכיח את פרעה כי יש ה' בארץ והוא צוה לו ללכת אל פרעה כי ישלח את בני ישראל. אשר פרעה כפר בו ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. ולמה בא אליו במטה אשר פרעה הסתפק בזה כפעם בפעם ולא עשה לו מופת גלוי כמו העמדת השמש אשר ירא פרעה ויוכח בפעם אחת כי יש ה' ודבר ה' בפיו לכן מתרץ המדרש כי המופת במטה הוא נאה היא לרשעים להראותם כי יש אלהים שופטים בארץ. ומ"ש הכה אותו במקל פי' שיכה במקל זה על קדקד סברתו שכחש בד'. והראהו כי יש משפט לרשעים בעולם:

ב  [עריכה]

אין רודה הקב"ה כו'. מדכתיב התם רדה בקרב אויביך משמע שאין המטה הזה לענין תפארה כדרך מטה עוז מקל תפארה כשבט מלכות. וכמ"ש בילמדנו כי זה המטה אשר נברא בין השמשות וניתן לאדם בג"ע והוא שביד יעקב ויהודה ומשה וינתן למלך המשיח. שלפ"ז הוא שבט מלכות והוד והדר אלא ענין רדיה באויבים:

אלא במטה. ואף דמצינו שאר משחיתים לרשעים כענין סדום ודור הפלגה ודור אנוש. וכדכתיב כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' ועוד רבים י"ל דלא ממעט הכא יסורים אחרים אלא תוכחות דברים דלא מיירי הכא בפרעון הרשעים אלא ברדייתם והכנעתם בעודם בחיים:

ג  [עריכה]

מעקמת דרכיה להעביר על הדין. ולא שמר משפט:

ה  [עריכה]

והלא אהרן היה לו לכנס תחלה. אע"פ שמשה היה גדול ממנו בנבואה ובחכמה והוא היה העיקר בשליחות זו. מ"מ היה לו לחלוק כבוד לאחיו הגדול ובפרט האיש משה שהיה עניו מכל האדם ומשני מפני שהיה גדול ממנו בארץ מצרים לכן לא חפץ להשפיל כבודו בעיני העם. והא דלא מקשה מהמקרא ואחר באו משה ואהרן. משום דשם בא הפעל בא בל"ר ונוכל לומר דבאמת בא אהרן בתתלה והכתוב מזכיר מקדם את משה או להראות לנו ששקולים הם כדלעיל או דחשיב אותם דרך חכמתם וכמו דאיתא בב"ר גבי שם חם ויפת. אבל כאן דכתיב ויבא משה ואהרן בא הפעל בל"י וזה מורה כי תולה ביאתו רק במשה משום דהוא בא בראשונה לכן מקשה שפיר:

ו  [עריכה]

מהו גם דאתין וגמין רבויין. ובילקוט גרסינן שקרא לאשתו שנאמר ותתן גם לאישה. ואין צורך לזה דהא בגם השני מרבינן ג"כ תינוקות [ואולי רבוי השני הוא מדכתיב בפעם השניה גם הם וע']:

ז  [עריכה]

למתא ירקא ירקא שקול. פי' כי במקום אשר נמכר הירק שמה ניכר ערך כל הירקות לפי שנאספים שמה רבים המבקשים לקנות ירק ולכן טוב להוליך שם הירק הטוב למכרם וכן בכאן שיש כשפים רבים ידעו טיבם ויכירו במעשי משה שאינם דומים לכשפים. ובזה א"ש תשובת משה לסתור במשל זה את דבריהם:

מיני יציאות כו'. עמ"ש בזה באסתר רבתי:

כשראה פרעה כן תמה. ולכן לא אמר לא אשלח רק בפעם הראשון אבל אח"ז שתק ולא אמר מידי וכאשר כתב הרמב"ן גבי והנה לא שמעת עד כה:

שהיה מטה אהרן סימן טוב כו'. פי' יען כי היה צריך להיות למשמרת לעשות בו נסים לדורות לכן הועבה והיה כקורת בית הבד שאי אפשר לטלטלו בכל מקום:

ח  [עריכה]

מה הכבד כועס כו'. דעת רז"ל כי הלשון כבד וקל איננו נופל רק על משא כבד או על עמל ויגיעה כמו כי כבד ממך הדבר. או על מספר רב וכמו ויהי המחנה כבד מאד מספד גדול וכבד כי הדבר המרובה בין באיכות ובין בכמות וכבד מהמועט אבל היות הלב קשה וחזק משמוע אין ענין לזה. ולכן יפרשו מלשון כבד שבריאה אשר זה הוא כנוי על הקושי משמוע וכמ"ש לקמן פי"ג ככבד הזה שהוא מתבשל וכו'. וכן יפרשו בכל מקום שנזכר כובד הלב. ולד"א בלשון שהכבדת וכו' מפרש ליה הכא לשון כבוד שר"ל שלא נכנע להשמע לה' אלא רצה לקיים כבודו כי בלשון זה נפרע בהכבדי בפרעה וא"כ מהתם ילפינן להכא דמסתמא הפרעון הוא מדה כנגד מדה:

ט  [עריכה]

מתרה לפרעה על כל מכה ומכה. ומפרש את הכתוב דישגיב בכחו להנקם מאויביו ועכ"ז מי כמוהו מודה:

כדי שישוב בו. ק"ק הלא אין זה כדי שישוב אלא אפי' שיעמוד במרדו ותבא המכה. ועוד שממכת השחין ואילך היה ה' מחזק את לבו והאיך היו ההתראות כדי שישוב והלא מעתה אין בידו לשוב כדלקמן סוף פי"א וע' לקמן ריש פי"ב ובתנחומא:

למה לקו המים תחלה. כי המכות היו בארבע היסודות וכמ"ש הראב"ע ולכן ראוי היה להתחיל בעפר מלמטה למעלה או באש מלמעלה למטה:

אכה אלוה תחלה. ומה שאמר במכת בכורות ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים זה באלהיהם הקטנים אבל אלהיהם הכולל לכל מצרים היה היאור. והנה קצת הקשו שהיה לו להקדים מכת דבר לצפרדעים כדי שילקה יראתם וי"ל כיון שכל הבהמות לקו לא מיחזי שהוא ללקות יראתם:

י  [עריכה]

המים ששמרוך. שלא שטפוהו בשטף מי נהר העצומים והרבים שאע"פ שהושם בסוף על שפת היאור לולי השגחת ה' במים היה נשטף. וכ"ה בצפרדעים כדלקמן וכן הכניס לפי שהעפר הגין ג"כ על משה כדלקמן

ממכת דם העשירו כו'. ודריש מדכתיב ונהפכו לדם וכן יהפכו כל המים אשר ביאור לדם ולא כתיב ויהי דם בכל ארץ מצרים לכן דריש מהוראת דמים וכסף שנהפכו לישראל לדם:

יא  [עריכה]

בלטיהם אלו מעשה שדים. פי" הרמב"ן כי המלה נגזרת ממלת לט וכמו דברו אל דוד בלט כי השדים באים בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש. ומעשה כשפים נקרא להט שנעשים ע"י מלאכי חבלה ע"ד משרתיו אש לוהט. ועמ"ש הרמב"ן על זה:

מאי דכתיב ויהפכו כל המים וגו'. לא מלשון הפיכה דריש כי כן הוא דרך הלשון וכמו והמטה אשר נהפך לנחש כלו הפך לבן. הפרתי בכם. אבל דריש מדכתיב כל המים אשר לא כתב כן בהתראה ודריש כי ע"י זה שהמים התהפכו מלמטה למעלה לכן נלקו כל המים:

מרבה כל הדומין להן. היינו מים הנובעים וכמו דדרשינן בפ' אלו טריפות גבי מכל אשר במים מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעין מאי רבי רבי חריצין ונעיצין ומאי מיעט בורות שיחין ומערות ולפ"ז יתפרש והיה דם בכל ארץ מצרים היינו מהמים הנובעין שבכל גבול מצרים. והא דרבי יוסי לא כר"י ולא כר' נחמיה דלעיל. ולדידהו לא דרשינן הכא כלל ופרט וכלל כיון דמפרש תו קרא והיה דם בכל ארץ מצרים בעצים ובאבנים:

אף עבודת כוכבים שלהם לקה בדם. בילקוט גרסינן היו פולטין ומוציאין דם ואין זה סותר מ"ש אי אתה דן אלא כעין הפרט דהתם במיני המים אבל זה היו לעשות שפטים באלהיהם וכדלעיל:

ד"א ובעצים ובאבנים. זה אזיל אליבא דר' נחמיא דלעיל ומשום דמהיה דם בכל ארץ מצרים מרבה כל מימי מצרים אייתר ליה ובעצים ובאבנים על המים ששותין בכלי עץ עם היהודי:

אף במוסיאות ובתי כסאות. אין לשני אלו יחס זה לזה. ולכן נראה דאי גרסינן בימסאות צ"ל וכסאות (ותיבת ובתי ל"ג) ופי' של בימסאות הוא מקום מושב מאבנים וכמ"ש בע"ז אבן שחצבה לבימוס. וכסאות הם מקום מושב מעץ. וע"ז קאי בעצים ובאבנים. ואי גרסינן ובתי כסאות צ"ל אף דמוסיאות והיינו מרחצאות וכדאיתא בב"ר ולפ"ז לא קאי הדרש הזה על בעצים ובאבנים אלא על הכתוב והיה דם בכל ארץ מצרים דמרבי אף מימי מרחצאות ומימי רגלים של בה"כ. וקרובים אלה הדברים לדברי רש"י בחומש ע"ש. ומ"ש וכשהיה אחד מהם הולך ויושב על גבי המטה כו' זה קאי על בעצים ובאבנים דהיינו מושבות העצים והאבנים:

יב  [עריכה]

רבי יהודה ורבי נחמיה כו'. שרש דבריהם דלכ"ע בכל מכה ומכה הי' נמשך זמן חדש ימים בין התראה והמכה. והטעם בזה לפי שביאת משה בראשונה היתה באייר שהוא זמן שקוששים קש לתבן. כדאיתא בס"ע. וס"ל כמ"ד במ"ר פי"א שג' חדשים נכסה מהם ומכיון שט"ו בניסן נגאלו נמצא שנמשך זמן ט' המכות כמו ט' חדשים כי במכת בכורות לא עבר זמן כלל כי התראה היתה בלילה וכדכתיב כה אמר ה' כחצות הלילה. ובלילה ההוא יצאו ממצרים אחרי אשר הוכו הבכורים. ופליגי אסתם מתניתן בעדיות דאיתא התם משפט המצריים י"ב חדש. ולפ"ז מחלקותם הוא בזה. חד סובר כי שלשה רביעי החדש נמשכו ימי ההתראה. ורבע אחד היה לימי המכה ואידך סובר להיפך ומ"ש כ"ד יום פי' שביום הכ"ד חדלה ההתראה ואז החלה המכה וכן האומר ז' ימים היו ימי התראה וכ"ד יום ימי המכה פי' כי ביום השביעי החלה המכה. ואע"ג שבמכת כנים ושחין לא כתיב התראה סובר כי היו גם בהם ולא נזכרו בקרא. ואע"ג דבחשך כתיב בהדיא רק ג' ימים וגם לפי מ"ש שם רש"י כי היה חשך כפול ומכופל ע"ש עדיין יקשה למ"ד כ"ד ימים [ובאמת לפי מ"ש רש"י כי שלשת הוא השילוש של ימים ויתפרש כמו שם המפשט י"ל גם כ"ד והוא שמונה פעמים שלשה כי שמות המפשטים מורים גם על רבוי בלי קצוב והראיה מחודש ימים על כל מכה הוא כמ"ש בזה לעיל וזאת הראתהו לדעת כי היו שמונה פעמים שלשה] וכן במכות צפרדע. ערוב. ברד. וארבה. בקש פרעה מאת משה להסירם בתפלה היתכן כי בכל אלה קרו כי פרעה בקש לחד אחר ז' ימים ולחד אחר כ"ד יום כי מיד שהעתיר לה' נעתר ה' לתפלתו וסרה המכה. וי"ל כי פה לא מיירי רק במכות שסרו מעצמם עד אשר עבר זמנם אבל במכות שסרו ע"י התפלה באמת לא התמהמהו כ"כ. וגם במכת חשך קרוב לומר כי כאשר יקרא פרעה למשה ואמר לכו עבדו וגו' בקש ממנו להעתיר לה' שתוסר המכה זו ממנו. ולכן לא שמרו את מועדם:

יג  [עריכה]

וכל צור מלא כו'. כדכתיב ביחזקאל כה אמר ה' אלהים לצור. ואמרת לצור היושבת על מבואת ים. צור את אמרת וכן שא קינה על מלך צור מדבר בצור המדינה. ואע"ג דהתם כתיב נמי שא על צר קינה. ומי כצר. ואמור לנגיד צר כולם חסרים וקאי על צור המדינה י"ל כיון דכתיב התם צור מלא וידענו על מי קאי לא הקפיד הכתוב עוד לכתוב על צור המדינה חסר. אבל הא דכתיב לפני זה יען אמר צר על ירושלים האח. הנני עליך צר. ושחתו חומות צר. הנני מביא אל צר במלכות הרשעה מדבר:

בשביל מה קול שאון מעיר כצ"ל. והתשובה על זה בשביל קול מהיכל שהחריבו היכל ה' לכן נשמע קול שאון מעיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף