אורים/חושן משפט/יט

אורים ‏ חושן משפט יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) וגדול שבדיינים כו'. כדי שלא ירגיש הבע"ד מי זיכה ומי חייב משא"כ אם אחד משאר דיינים היה אומר הפסק היה בע"ד חושב הואיל והוא המחייב אותו ולכך הקדים לאמרו סמ"ע והוא להבין דברי הטור דנתן טעם משום שלא ירגישו מי הוא המזכה ומי הוא המחייב. ובאמת אין דברי הסמ"ע מספיקים דאם קבעו דתמיד קטן שבדיינים יאמר הפסק ג"כ לא היה מרגיש כיון דכך חוק שקטן שבדיינים אומר הפסק. לכן נראה דודאי אין צריך טעם למה יאמר הגדול הפסק דמה"ת לא הלא הוא הגדול והוא ראוי להיות ראש מדברים רק כי צריך טעם אם שנים דיינים רבו על הגדול והכריעו נגד דעתו א"כ היה מהראוי שלא יאמר הגדול הפסק מה שהוא נגד דעתו וסברתו רק ראוי ששני דיינים אחרים שמאתם יצא הפסק הזה שהם יאמרו ולכך נתן הטור הטעם דמ"מ צריך תמיד לומר הגדול הפס"ד בלי שינוי דאל"כ ירגישו תמיד אם הסכים הגדול לפסק ההוא או לא וא"ש וכ"נ מדברי הב"ח:

(ב) בכלל הולך רכיל ומגלה סוד. וכן אם יצאו הבע"ד מב"ד אין אחר רשאי לומר הדיין פסק שלא כדין כ"כ מהר"א שטיין והוא גמרא דב"ק דף צ"ט ע"ב אלא דיש לספק דודאי במקום שאין טעות שיהיה הדין חוזר פשיטא דאין לומר דלא הוי כי אם לה"ר אבל בטועה בד"מ דהדין חוזר אפשר דיש לומר להציל ממון שלו. או אפשר דמ"מ אין לו לומר לבע"ד רק ילך לדיין ויאמר טעית בד"מ והחזיר הדין אבל לומר לבע"ד לא ימלט מגדר אבק לה"ר. וכן יש להחמיר אם לא שהדיין עומד בדעתו מבלי להודות על האמת אז מותר לו לומר כדי שיברר ע"י חכמים אחרים ולבטל הפסק הנעשה בטעות:

(ג) כדרך שנתבאר לעיל סי' י"ד. והיינו דשם נתבאר אם אמר לבד"ג אזלינן והקשה הסמ"ע דמשמע הא בסתם אי כותבין לו הפסק אין מדקדקין בזה ומנלן הא בגמרא נזכר סתם מכתב היכי כתבינן משמע בכל פסק מדקדקין לכתוב כמ"ש כאן. ואפשר לומר משום דלקמן סי' ל"ט וסי' ע"ט משמע דלכתחילה אין לכתוב פס"ד כלל דלמא פרע וכמ"ש באריכות ולכך כתב רמ"א באופן שנזכר לעיל סי' י"ד דאם אמר לב"ד הגדול איזול לכ"ע כתבינן ויותר נר' דביקש הרמ"א לתרץ כמ"ש שאל לכתוב לו דל"ל שאל הל"ל סתמא כשכותבין פס"ד כותבין וכו' אלא דרבותא קמ"ל לא מבעיא כשכותבין פס"ד לראיה שלו פשיטא דאין מזכירין שם המזכה ושם המחייב אלא אפי' אמר לב"ד הגדול איזול וכותבין הפסק שידעו הב"ד הגדול אם טעו או לא ה"א דיכול הדיין לומר כתבו שאני הבלתי מסכים כי אם ימצאו הב"ד הגדול שטעו לא יתלו בי ולא אהיה נחשב בעיניהם לעם הארץ וכטועה בדינם. וכן אולי יהיה דבר שצריכים לשלם מכיסם כדלקמן סי' כ"ה ע"ש ואותו שלא היה מחייב פטור מלשלם א"כ ה"א דיכול לטעון כתבו מי המחייב ומי המזכה למען דעת בבירור דעל מי מוטל התשלומין קמ"ל דבכל זה אין לכתוב כן שלא יהיה הולך רכיל וכו' ולטעותא לא חיישינן ופשוט. וכתב הסמ"ע אם כבד נפסק הדין מב"ד אחד אין יכול לילך ולתבוע אותו בנדון זה בב"ד אחר ואין הב"ד השני רשאים להזקק ולשמוע דבריו כי ב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכ"כ הרא"ש בתשובה. ובתשובת המבי"ט ח"ב סי' קע"ג משמע שם מתשובת ר"ד ב"ז דבזה"ז חיישינן לב"ד טועין וב"ד בתר ב"ד דייקי ונסייע מרי"ו ותשובת רשב"א הובא בב"י לקמן סי' ל"ט וכן הוא בש"ע סי' ל"ט ס' י"א ע"ש. אבל הש"ך חולק לקמן דיש ריעות' דיש מקום לתלות דטעו אז אמרינן בזה"ז אולי טעו אבל מסתם אף בזה"ז ב"ד בתר ב"ד לא דייקי. וכתב רי"ו אם רואים התלמידים שרבם טעה בדין אין להם לעשות מעשה לבטל הפס"ד עד שישמעו דעת רבם אולי יאמר להם טעם למה דן כן והוא מגמ' דב"ב ע"ש:

(ד) ומדבריהם יצא פלוני כו'. וכתב הסמ"ע דאם כל הדיינים הושוו לפס"ד אין כותבין מדבריהם דמחזי כשקרא דמשמע דאין כל הדיינים שוין בדין. ולפי מ"ש בלקוטי מהרי"ל וכן המהרש"א ומע"מ דלכך שנים שדנו נקראים ב"ד חצוף דבשלשה כל אחד יכול להשמט מה אעשה חבירי רבו עלי משא"כ בשנים. ואילו לשיטת הסמ"ע אף בשלשה א"י להשמט דהפסק מורה אם היו כולם בעצה אחת או היה אחד מערער אלא ודאי דכותבין בכל פס"ד נוסח שוה לבל יכיר הבע"ד אם הושוו כולם או לא. וכתב בתשובת ח"י דאם אחד מהדיינים אינו רוצה לחתום באמרו שטעו רק הם היו הרוב ומ"מ איך יחתום בדברי טעות אין שומעין לו ומחיוב לחתום. וכבר קדמו בתשובת מבי"ט ח"ב סי' הנ"ל המבי"ט עם רבינו הגדול מהרי"ק ודעת המבי"ט דאין לחתום ודעת הב"י דיש לחתום ודעת מהרדב"ז כמכריע דאם אין ביטול מעשה במניעת החתימה אין לכוף להדיין לחתום במה דלא ס"ל. אבל אם יש ביטול מעשה מחויב לחתום. ונראה כדברי הב"י דאל"כ הרי זה רכיל ומגלה סוד ומ"ש המבי"ט דיכתבו סופרי דיינים הפס"ד ויכתבו מדבריהם נזכה פלוני דבר זה לא שמענו שיהיו סופרים חותמים הפס"ד ואפשר במקום דנהגו אבל במקום דלא נהגו אין לנו אלא שהדיין חותם ובירושלמי הובא בכ"מ פ"ח מהל' סנהדרין (עיין בסי' ח"י מ"ש משם ירושלמי) אמר שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמים בשנים וכותבים אע"פ שחתמנו בשנים דננו בשלשה עכ"ל ואילו הסופרים חותמים כך וכך נפסק מב"ד א"צ לכתוב כלל דהא בב"ד היה תלתא ויכתבו מב"ד של שלשה יצא כך וכך אלא ברור שהדיינים חותמים אכן בירושלמי סנהדרין פרק ג' הלכה י"א גמרו הדבר כו' אמר ר"י כופין המחייב שיכתוב זכאי ור"ל פליג והלכה כר"י לגבי ר"ל וכל דברי רבינו מהרי"ק אמת וה' עמו שהלכה כמותו:

(ה) ואם עמד ל' יום וכו'. והא דלא כתבינן אדרכת' על נכסיו כדלקמן סי' ק' דכאן מיירי דידוע דיש לו מעות ומטלטלין. וא"כ אין לו להגבות לב"ח שלו מקרקע ולכך אין כותבין אדרכת' דכופין אותו בכח החרם לפרוע מטלטלין משא"כ לקמן בסי' ק' איירי דאין ידוע לנו אם יש לו מטלטלין ולכך כותבים אדרכת' להתפרע מן קרקעות ועמש"ל סי' ק':

(ו) מנדין אותו מיד. הקשה הסמ"ע דליכא למ"ד דאין נותנים לו זמן בה"ב ובהתראה ותי' הש"ך דמיירי באומר איני מקבל עלי הפס"ד והוי כאפקרות' ולכך מנדין מיד אבל במקבל פס"ד ואינו רוצה לשלם נותנים זמן בה"ב ועמש"ל בסי' ק':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.