פתחי תשובה/חושן משפט/יט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מגלה סוד. עבה"ט דגם בכלל זה שלא יאמר א' לנידון כו' ובכנה"ג כתב על זה ונ"ל דוקא כשאחד אומר כן לנידון מעצמו בלי שאלת הנידון אבל אם הנידון שואלו ורואה זכות לזה הנידון והדיין טעה באופן דמצי למיהדר (כגון שהיא טעות בדבר משנה) אין בזה שום איסור עכ"ל והביאו בקצה"ח אולם בס' שער משפט כתב ונראה דאשתמיט להכנה"ג דברי תשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' קנ"ד סי"א שכ' שם בדיינים שפסקו לשמעון להרחיק בניינו מנגד חלון ראובן וטעו בדין (ע' בש"ע שם סי"ו) ושמעון כבר הרחיק בניינו שמצוה לומר לשמעון שאינו מחוייב להרחיק דהשבת אבידה היא וטעו בדז"מ וחוזר הדין ומשמע להדיא בתשובת הרא"ש שם כלל צ"ט דאף דשמעון לא שאל כלל אם טעו הדיינים מצוה לומר לו משום השבת אבידה בדבר דאפשר למהדר לכך נ"ל דמהר"א שטיין מיירי בגוונא שאין הדין חוזר כגון טעות בשיקול הדעת וכיוצא בו דא"א למהדר אבל בדבר דמצי למהדר מצוה לומר להנידון בכל גווני משום השבת אבידה עכ"ל. ועי' באו"ת שכתב ע"ד מהר"א שטיין הנזכר דיש להסתפק דודאי במקום שאין טעות שיהיה הדין חוזר פשיטא דאין לומר דלא הוי כ"א לה"ר אבל בטועה בדב"מ דהדין חוזר אפשר די"ל להציל ממון שלו או אפשר דמ"מ אין לומר לו לבע"ד רק ילך לדיין ויאמר לו טעית בדב"מ והחזר הדין אבל לומר לבע"ד לא ימלט מגדר אבק לה"ר וכן יש להחמיר אם לא שהדיין עומד בדעתו מבלי להודות על האמת אז מותר לומר לו כדי שיברר ע"י חכמים אחרים ולבטל הפסק הנעשה בטעות ע"ש ולפ"ז אפשר לפענ"ד לתרץ קושיית השער משפט על הכנה"ג הנ"ל די"ל דמ"ש הרא"ש שמצוה לומר לשמעון היינו לאחר שיאמר להדיינים באם יעמדו בדעתם ולא יודו על האמת אז יאמר לשמעון כו' ולא הוצרך לבאר זה כי זה פשוט באם אפשר שיתוקן ע"י שנאמר להדיינים למה יאמר לשמעון וגם השואל לא נסתפק בזה כלל רק ששאל אם מחוייב להגיד לשמעון והיינו מסתמא שהדיינים לא רצו להודות לו ושאל להרא"ש ז"ל אם זה טעות בשיקול הדעת או בדב"מ והשיב לו הרא"ש שזה טעות בדב"מ ולכן מצוה לומר לשמעון והיינו באם א"א לתקן באופן אחר ולפ"ז יכול להיות גם דינו של הכנה"ג אמת דאם שאל לו הנידון מותר להשיב לו מיד וא"צ לומר תחלה לדיין ולכך כתב רק שאין בזה איסור ולא כתב שיש בזה מצוה משום דאפשר שיתוקן ג"כ ע"י שיאמר תחלה להדיין ויש לעיין בתשובת הרא"ש שם:
(ב) שיכתבו לו הפס"ד ע' בתשובת חו"י סי' פ"ט ששאל הרב המחבר מהגאון מהר"ג אודות פסק דין שיש בו חיוב שבועה לנתבע היסת או ש"ד אם יש לפרש בו באם שלא ישבע שיתחייב לפרוע כו"כ דלכאורה נכון לפרש כי לפעמים מחוייב לשבע על כמה פרטים מפני שהטענות והתשובות מסתעפים לכמה סעיפים ואם בא הכותב לסתום ואח"כ לא ירצה הנתבע לשבע יוכרחו ליהדר לתרע ב"ד לפרוש להם כמה יתחייב ויש זילותא דב"ד ולזות שפתים לומר שכוונת הב"ד להרבות שכר טורח אמנם קשה כמורמוס לכתוב אם לא ישבע יתחייב. חדא דכבר נהגו לכתוב שבועה לזמן יום הכניסה ראשון וא"כ ע"כ יכתוב אם לא ישבע לזמן הנ"ל יתחייב כו' וזה דבר זר שמפני שעבר זמן שבועה יתחייב לשלם ועוד איך יכתוב שאם לא ישבע יתחייב פן ואולי יהפך שבועה על שכנגדו ואם נשאל לנתבע אם רוצה לישבע או להפכה קשה מאוד להראות מקום לבעל דבר כמבואר בסי' י"ז ופ"ב יברור לענ"ד דאם אין הנתבע רוצה לשבע ואין בו דעת להפך שבועה דאין אומרים לתובע לשבע רק חייב לשלם וכ"ש שלא להזכיר בפסק היפוך שבועה אם לא זכרו הנתבע ועוד הרי אפילו הפכה מצי למיהדר ביה כבסימן כ"ב ועוד דאם נכתב היפוך שבועה נצרך לכתוב ג"כ אם מבקש התובע מנתבע רק קב"ח כו' ולא נמצא שם תשובת הגאון מהר"ג ע"ז ובסוף הס' בהשמטות כתב דאפשר דהגאון לא השיב על זה לרוב פשיטותו כי אף שקובעין זמן שבועה מ"מ בסיפא דאם לא ישבע לא יזכיר תיבת לזמן הנ"ל רק יכתוב סתם באם לא ישבע יתחייב כו' וחשש דפן יהפך אינו כלום דממילא משמע כל זמן שהשבועה מוטלת עליו ומ"מ אם ירצה יהפכה עכ"ד ע"ש. והנה מדבריו מבואר דגם בשבועת היסת יש לכתוב כן שהרי אין שבועה מתהפכת אלא של היסת בלבד כדלקמן סי' פ"ז סי"א וכן מבואר להדיא מלשונו בהתחלת השאלה אודות פס"ד שיש בו חיוב שבועה לנתבע היסת או ש"ד כו' ולע"ד צ"ע דהא מבואר בסי' פ"ז ס"ט דבשבועת היסת אין ב"ד יורדין לנכסיו אלא אם לא רצה לשבע היו מנדין אותו כו' ובש"ך שם מבואר לענין אם תפס התובע אי מהני ע"ש וא"כ אם יכתוב סתם באם לא ישבע יתחייב יהא משמע ככל פס"ד על חיוב ממון ויצא מזה משפט מעוקל וצ"ע. כעת יצא לאור ספר עמודי אור ומצאתי בסי' ק"ח שכתב וז"ל אין דרכי לכתוב בפס"ד בשבועת היסת ואם לא ישבע ישלם דהא אם לא ישבע לא נחתינן לנכסיה רק כשיש רשות מהממשלה מנדין אותו ואם כותב בפס"ד ישלם היינו אחותי לנכסיה ולא נתחוורו לי דברי החו"י סי' פ"ט בזה עכ"ל:
(ג) כדרך שנתבאר. עבה"ט מ"ש וכתב בד"מ כו' עד דב"ד בתר ב"ד לא דייקי כו' ועיין בתשובת הרב המבי"ט ח"ב סי' קע"ד בתשובה מהרדב"ז ז"ל שכתב ואע"ג דאמרינן בגמרא לא חיישינן לב"ד טועין וב"ד בתר ב"ד לא דייקי ה"מ בזמניהם אבל האידנא דייקינן ודייקינן שכן כ' רבינו ירוחם בשם הרשב"א הובא בב"י סי' ט"ל דהאידנא לא בקיאי כל כך בדינין הילכך דייקינן בתר ב"ד ואם בזמנו של הרשב"א ככה כ"ש בזמנינו זה וכ"ש בנ"ד שהדיינים היו יחידים עכ"ל וע' באו"ת שהביאו וכתב שדברי רי"ו בשם הרשב"א הנ"ל הובא ג"כ בש"ע סי' ט"ל סי"א אבל הש"ך שם חולק דדוקא התם דיש רעותא ויש מקום לתלו' דטעו אז אמרינן בזה"ז אולי טעו אבל בסתם אף בזה"ז ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ע"ש. ועיין בתשובת אבקת רוכל למרן הב"י בסי' כ"א נדפס שם ג"כ תשובה זו דהרדב"ז ז"ל וכתו' בין הדביקים הגהה מהב"י ז"ל שמחלק ג"כ כיוצא בזה וז"ל אמר יוסף קארו לא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזה"ז לא דייקי בתר ב"ד וזה פשוט בתשו' הרשב"א שכתבתי בב"י ומ"ש שהדיינים היו יחידים מאחר שמקבלים עליהם שם בב"ד לא דייקינן בתרייהו כו' עכ"ל:
(ד) אין מזכירין שם המזכים. עיין בתשובת חו"י סי' קמ"ז אודות א' מן הדיינים שלא רצה לחתום על הפסק דין באמרו ששני חביריו טעו ורבו עליו והדבר ברור לו שאין הדין כן ואיך יחתום על שוא ושקר. וכ' שאין בדבריו ממש דמחזי כשיקרא אין כאן דהא בכהאי גוונא כותבין ומדבריהם גם בטוח הוא מעונש שמים מאחר שהוא הגיד דעתו לש"ש מאי אית ליה תו למיעבד והתורה אמרה אחרי רבים להטות וגם אין חשש פן יתברר שטעו ויצטרכו לשלם דז"א דהוא יהיה פטור לשלם כמ"ש בסי' ס"ג בהגה ואחר שאין לו טעם נכון ודאי ראוי לענוש הדיין המונע לחתום מלבד מה שכופין אותו שהרי בזה הוא הולך רכיל וגרע טפי מאומר כשיצא מב"ד אני הייתי מזכה כו' (ושם בסוף הספר בהשמטות כתב דאפילו בזבל"א דלא שייך מגלה סוד דבלא"ה נמי ידעינן מכל מקום א"א להניחו בזה ע"ש) ואין חילוק בין אם זה שלא רצה לחתום קטן שבדיינים או הגדול שבהם אך אם מארי דאתרא יושב בדין עם שני דיינים ולא רצה הרב לחתום ודאי קשה לכופו ומחוייבים לחוש על כבודו ולדבר על לבו ומ"מ אם יתעקש יחתמו שנים ויכופו הבעל דין כאלו שלשתן חתומים. עוד נ"ל פשוט דאפילו עדיין לא נפסק פסק דין וזה אומר איני מסכים ואיני רוצה לחתום ואפילו רץ מב"ד ראוי לעונש מטעמים הנ"ל ואלו השנים גומרים ופוסקים הדין מבלעדי הדיין ואפילו יאמר הדיין נשלח דברינו לב"ד הגדול או נוסיף דיינים ואלו השנים אינם רוצים הדין עמהם כו'. אכן אם יאמר זה הדיין אפילו כבר אמר דעתו וגם חבריו כבר רבו עליו שנתן אל לבו דבריהם והוא מסופק בזה מצי להכריח חבריו שיוסיפו דיינים בדין א' אומר א"י מעיקרא אף שמכוער הדבר ועל כיוצא בזה נאמר ויראת מאלהיך מ"מ אין השנים יכולים לגמור הדין כו' ע"ש והנה מה דסיים אף שמכוער הדבר כו' משמע קצת דהיינו דוקא בכה"ג שכבר אמר דעתו אבל אם עדיין לא אמר דעתו אף שברור בעיניו הדין לדעתו רשאי לומר איני יודע כדי שיוסיפו דיינים ואולי יצא הדין לאמיתו כפי דעתו (וכך הבין בדבריו בתשובת שבו"י ח"ב בסוף הספר ע"ש ודו"ק) אולם מ"ש בזה לעיל סי' י"ח ס"א ס"ק ד' בשם ספר בר"י דבכה"ג שהדיינים שעמו המה חבריו אסור מדינא לשקר ולומר איני יודע זולת באם הדיינים שעמו המה יושבי קרנות כו' עש"ה. ובעיקר הדבר שכתב החו"י הנ"ל שמחוייב הדיין שלא הסכים לחתום על הפס"ד. הנה כבר נחלקו בזה גדולי ישראל כמ"ש כנה"ג בהגה"ט אות ז' וז"ל כשרבו המזכים על המחייבים או איפכא אם צריך השלישי שלא הסכים עם הרוב לחתום בפס"ד יש מחלוקת בין רבינו הב"י ובין מהר"ם מטראני ז"ל שהר"ם מטראני בח"ב סי' קע"ג כתב שא"צ לחתום ורבינו ב"י שם כ' שצריך לחתום והרדב"ז ז"ל בסי' קע"ב הכריע דאם מניעת חתימתו אינה מבטלת המעשה אין כופין אותו לחתום. ואם חתימתו גורמת מניעת המעשה מחוייב הוא לחתום עכ"ל. ותשובה זו דהמבי"ט עם הב"י איתא גם כן בתשובת אבקת רוכל בסי' י"ט וכ' הכרעת הרדב"ז ז"ל שם בסי' כ"א עיין שם (ומבואר שם דבנידון ההוא היה מניעת חתימתו מבטלת המעשה) ועיין בקצה"ח דנראה דעתו כרדב"ז וכ"כ בספר שער משפט דנ"ל להלכה כדברי המכריע אם לא היכא דע"י מניעת חתימתו יתגלה שלא הסכים בהפסק דין יש לו לחתום בכדי שלא יהא בכלל הולך רכיל אבל היכא דמצי לאשתמוטי שלא לחתום ולא יודע שלא הסכים בהפסק דין עדיף טפי שלא לחתום במאי דלא סבירא ליה עיין שם. אכן באו"ת הסכים לגמרי לדעת מרן הב"י והביא ירושלמי סנהדרין פרק ג' הלכה י"א דאיפלגו בזה ר"י ור"ל דאיתא שם גמרו הדבר כו' אמר רבי יוחנן כופין המחייב שיכתוב זכאי ור"ל פליג וידוע הלכה כר"י לגבי ר"ל כו'. עיין שם ועיין בספר בר"י הביא ג"כ דברי כנסת הגדולה הנזכר ורמז לעיין עוד בזה בהלק"ט חלק א' סי' רכ"ז ובתשובות דבר משה חלק א' סוף סי' ד' ובתשובת מהר"ם זכות סי' ל"א. ועיין עוד בתשובת המבי"ט שם סוף סי' קע"ד שכתב להרב"י שגם אתם לא הייתם יכולים לחתום שהוא פטור מאחר שאני כתבתי בפסק הא' בסופו ואני קרוב לחייבו בדין אם לא יעשה פשרה הרי זה כאומר איני יודע כו' עיין שם. ובתשובת אבקת רוכל שם סוף סי' י"ט כתב שזה אינו כי גלוי וידוע לכל יודעי בטיב לשון שאין במשמע לשון זה איני יודע כו' עיין שם:
(ה) ומדבריהם. עיין באר היטב ועיין בספר פלפולא חריפתא בפרק זה בורר אות מ"ב שכתב דנראה לי אם כותבין פסקנו אפילו כשיש מחלוקת ביניהם סגי בהכי ולא הוי כשיקרא דפסקנו משמעותו חתיכת דין ופיסוקו וכל חתוך דין הוא ע"פ הרוב ג"כ אלא דקשה למה לא אמר ר' אלעזר דלכתוב הכי וצל"ע עכ"ד עיין שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |