אבן עוזר/ביצה/ב/ב
בד"ה ולפלגו כו'. נ"ל לתרץ תמיהת התוס'. משום דלכאורה קשה על רב נחמן למה לי האי סתמא דאין מבקעין כו'. הא כבר שמעינן לה מפלוגתא דב"ש וב"ה דמתניתין דפליגי בי"ט ופשיטא דהלכה כב"ה. וע"כ צ"ל משום דפלוגתייהו בנולד. ומתני' דאין מבקעין אשמעינן דאפי' מוקצה אסור בי"ט. ע"כ פריך ה"ל לרבי לשנות היא וביצתה דאפי' במוקצה אוסר ב"ה ולשתוק ממתני' דאין מבקעין:
ועפ"ז יש לתרץ דעת רש"י במה שכתב לעיל (ע"א) בד"ה מחתכין דלועין כו' ולא אמרינן טרחא שלא לצורך הוא עכ"ל. והאמת שכן ס"ל לרב הונא בשבת דף קנ"ה (ע"א) דאוקמי מתניתין בדלועין רכין. אבל רב יהודה חולק עליו שם ומוקי מתני' בדלועין קשים דשווי אוכלא משווינן. אבל ברכים דטרחא שלא לצורך הוא לא טרחינן. והכי קיימי לן להלכה בסי' שכ"ד ס"ד. וכן סתמו התו' לעיל בד"ה דתנן מחתכין כו' דבדלועין קשים מיירי. וקשה למה סתים רש"י דלא כהלכתא. וע"כ י"ל דרש"י מפרש הא דפריך ולפלגו בתרנגולת כדפרישית. וקשיא ליה לרש"י א"כ מתניתין דמחתכין נבילה למה לי. פשיטא דהלכה כב"ה דפליג בשבת. לכו ס"ל לרש"י דר' נחמן ס"ל כמאן דאמר דמתני' ברכין מיירי. דס"ל שם (ע"ב) דמתניתין נקט דלועין דומיא דנבילה. מה נבילה דרכיך אף דלועין רכין מש"ה איצטריך שפיר הא דנבילה. ומ"ד החולק שם ס"ל דלא כרב נחמן. אלא סתמי משניות פליגי זו עם זו וכמ"ש הרא"ש סוף המסכתא ועיין ברש"י שם דפי' דדלועין איצטריך אף דסתמן לאדם קיימי לא הוי מוקצה לבהמה. ר"ל דגם ר"י לא נחלק אלא בנבילה. אבל דלועין דעדיין חזיין לאדם מודה ר"י דשרי ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |