חתם סופר/ביצה/ב/ב

חתם סופר ביצה ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י"ט דקיל וכו' שיטת הרז"ה דהיינו במה דאסור בשבת בלא"ה כגון עז לחלבה דאסור בשבת לשחוט. אבל תמרי' דעיסקא כיון דבשבת שרי בי"ט נמי שרי. וביצה כיון דעיקרא לבישול וזה א"א בשבת אסרו אפי' לגומעה חי דמי איכא מידי דבשבת שרי ובי"ט אסור. ועיי' מה שהשיב עליו רמב"ן ועיי' ר"פ אין צדין תוס' סוף ד"ה ואין נותני' וכו' ע"ש ועיין ר"פ משילין מה שכתבתי שם ועמ"ש תוס' ר"פ המביא וכעין זה כ' לקמן ט' ע"ב ד"ה מאי וכו' ע"ש. ואין להקשו' לדבריו מאי פריך ליפלגו בתרנגולת. דלמא קמ"ל אפי' ביצה דראוי לגומעה חי בשבת מ"מ כיון דע"י קדירה לבישול וזה א"א בשבת אסרו גם לגומעה. די"ל דודאי ב"ש וב"ה לא מחלקו בין י"ט לשבת. וכל אלו הסברו' המה לרבי דסתים מתני' כך. אבל הם לא נחתו לכך וא"כ קשה אדדהו ליפלגו בתרנגולת. והראב"ד בתמים דעים ס"ל שהעיקר דב"ה אמר תואכל ורבי הוא דהפך הוא משום עמי הארץ שלא יזלזלו בי"ט ע"ש וא"כ יפה קאמר כח דהתירא דהיינו ב"ה לפי האמת אלא רבי הפך הענין מ"מ כח דהתירא הוא ב"ה ולא ב"ש דבמקום ב"ה אינו משנה. ושיטת רמב"ן והר"ן דבתרנגולת העומדת לאכילה וכן עז העומדת לאכילה כיון שאין איסורה מחמת עצמה מותר הביצה והחלב ועיי' ר"ן שכתב ויש לרמב"ן בזה שיטה אחרת כתבתי חידושי עכ"ל ולא זכינו לחידושו וחשב הרב"י בסי' תק"ה דהיינו הרמב"ן מתיר אפילו בעז לחליבה וזה ליתא כמבואר בר"ן פ' חביות בשם הרמב"ן. אבל כונתו לרמב"ן כשמסתלק איסור שחיטה גם העז עצמו מותר ואין בו מוקצה ומותר לאכול העז בי"ט אחר שבת אפי' למ"ד קדושה א' הוא ור"ן לא התיר אלא חלבו כיון שאין העז מוקצה רק מחמת איסור. אבל העז עצמו אסורה אפי' כשיסתלק איסור שחיטה. זה הוא מה שבין רמב"ן ור"ן. אבל לכ"ע עומד לחליבה אסורה החלב ודברי המג"א סי' תק"ה סק"ג יש נוסחא כ' בהן לרמב"ן מותר אפילו עומד לחליבה ויש כ' בהם דוקא עומד לאכילה ושתי הנוסחאות מגומגמות ועיי' מה שנדחק במחצית השקל. מכל מקום לקושטא דמילתא הנכון מה שכתבנו וק"ל:

ומשום הכנה הרמב"ם בפי' המשנה כ' דהכנה בידי אדם לכ"ע דאורייתא וב"ש וב"ה פליגי אי גזרי' הכנה בידי שמים אטו הכנה בידי אדם ועיי' לקמן י"ז ע"א סוף ד"ה מ"ט ובעירובין ל"ח ע"א ד"ה משום הכנה. ומצאתי בשיטה כתיבת יד מראשון א' לא ידעתי ממי. שם נאמר דבי"ט ושבת סמוכי' לכ"ע אית להו הכנה ולא פליגי ב"ש וב"ה אלא בגזירת י"ט ושבת דעלמא. וא"נ בסברת מאתמול גמרה לה. ולדבריהם הא דאמרינן כולהו כרבה לא אמרו הכנה לית להו פי' גזירת הכנה לית להו. אבל הכנה גופי' אית להו נמי. ודאמרינן נמי לקמן לרבה הכנה דאורייתא וספיקא דאורי' לחומרא הכי קאמר כיון דעיקר הכנה בידי אדם בי"ט ושבת הסמוכי' אסור מן התורה וספיקא שלה אסורה כי גזרו רבנן הכנה בידי שמים וי"ט ושבת דעלמא גזרו מיד לאסור ספיקו כמו הכנה ממש אלא לר' יוסף ור' יצחק דלית בי' שום איסור אכילה מן התורה. מהיכו תיתו דגזרו רבנן תחלת גזירתם לאסור ספיקא כנ"ל:

ודע דפסחים מ"ז ע"ב הוה בעי רבה למימר מוקצה דאורייתא מהאי קרא פי' דהוה מפרש לקרא דקפיד והכינו שיהי' כל דבר מוכן מיום שלפניו ואל"ה אסור. ונדחי' דבריו דבקרא לא קפיד אהכי. אלא הכי דייק קרא והי' ביום הששי והכינו פי' דבר שהוכן צריכא אותה ההכנה שתהי' מיום חול ולא מיום שבת או י"ט שלפניו. אבל אם לא הוכן כלל ביום שלפניו. ונולד מחדש עתה בשבת וי"ט אין בו מוקצה מן התורה אלא מדרבנן ואסמכוה אהאי קראי אבל אי' דאורייתא ליכא אלא בשהוכן מיום שבת או י"ט שלפניו. ומה שפי' רש"י בשמעתין נילף מהכא דמוקצה דאורייתא תמוה לפ"ז ועיין שיטה מקובצת. ותוס' עירובין ל"ח ע"ב ולולי דמסתפינא הייתי אומר במ"ש רש"י ד"ה רבה שאסר הכנה שאינה בידים ממש עכ"ל רצה ליישב קו' תוס' בעירובי' שם מאי רבה לטעמי' הא ברייתא מפורשת הוא. לכן פירש"י הא דהכנה בידי שמים הוי הכנה אינה מפורשת בברייתא. רק רבה לטעמי' דהרי הוא הוה ס"ד למילף מיני' אפי' מוקצה בלי שום הכנה יהי' דאורייתא. ונהי דחזר בו מזה. אבל עכ"פ אי הוכן אפי' בידי שמים אסור אבל מודה רש"י דלמסקנא מוקצה לאו דאורייתא. ועיין לשון רש"י סוף ד"ה ואין י"ט מכין לשבת מגומגם קצת לפ"ז:

חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט. כ' תוס' דבי"ט לא ירד מן ומדרשים חלוקים יש. וצ"ע דעכ"פ ק' הילכתא אהילכתא דקיי"ל הכנה א"כ לא ירד מן בי"ט ואיך אמרי' בתפלתינו בתפלת שבת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכ"כ תוס' פע"פ. וגם לתי' ב' של תוס' עדיין קשה הא קיי"ל דבעי' ב' לחמים בי"ט ש"מ קיי"ל לא ירד מן בי"ט וירד לחם משנה בעי"ט. ובדרוש אמרתי בודאי בכל ע"ש וכל עי"ט נתכוונו ישראל ללקוט שני העומר לכל גלגולת שלא יצטרכו לצאת בשבת בכיליהם ללקוט המן. וכן בכל י"ט. טוב להכין מעי"ט כל שאפשר לעשות מעי"ט והרי בכל יום חול נמי הי' יורד מן בשפע רב הרבה יותר ממה שהי' צריכין וחם השמש ונמס. אלא בחול אי היו לוקטין יותר ממה שהי' צריכין נעשה נס לא העדיף וגם אם הותירו וירום תולעים ויבאש. משא"כ בע"ש ועי"ט שעשו כן לכבוד היום הקדוש ולקטו ב' עומרים לגלגולת לא החסיר. וגם רמה לא היתה בו. וממילא לא ירד מן למחרתו ביום הקדוש כי לא הי' צריכים שכבר לקטו היום די צרכם. נמצא אין כאן ברכה ולא קדושה. אך בשבת הראשון שעדיין לא אמר להם מרע"ה מצות שבת כפירש"י בחומש. והם לקטו ע"ש רק עומר לגלגולת כי חשבו שביום שבת ירד המן כמנהג בכל הימים. והקב"ה ברכו שנעשה מכל עומר ב' עומרים. וזאת הברכה היתה לקדש יום מחר שלא ירד בו מן. א"כ יפה אומרים וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. ואפשר גם משרע"ה נתכוון לזה שלא הודיעם את דברי הקב"ה ביום השביעי לא יהי' בו כדי שלא ידעו מזה וילקטו ביום הששי רק עומר אחד ויתברך להיות משנה. שעי"ז יהי' להם היכר וראי' ברורה על קדושת יום השביעי. שהרי באמת שוב כשחללו יום השביעי א"ל הקב"ה ראו כי נתן לכם יום השבת ע"כ נותן לכם ביום הששי לחם יומים. ועוד הארכתי במקום אחר. נמצא לפ"ז שפיר חייבים בלחם משנה בי"ט וגם אית לן הכנה דרבה בי"ט. ומ"מ אמרי' בשבת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים:

עיין מ"ש תוס' בגמרו בידי אדם לא שייך הכנה ולקמן רפ"ב י"ז ע"א ד"ה מ"ט ועי"ש סוף הדיבור ונ"ל ג' מיני הכנה איכא גמרו בידי אדם לית בי' הכנה כלל. בידי שמים לחוד כביצה פלוגתא דרבה ור' יוחנן. בידי שמים ע"י הכנת אדם כגון עירוב שאדם מניחו והקנין נעשה בין השמשות ע"י שמים בזה כ"ע מודים דאיכא הכנה ופשוט:

אין י"ט מכין לשבת עמ"ש תוס' לרבה ורב חסדא דפליגי בהואיל דע והבין כי ב' מיני איסורים איכא מלאכה והכנה ובפסחים מיירי מאיסור מלאכת י"ט ואומר ר"ח דבר תורה צרכי שבת נעשים היינו משום איסור מלאכה ליכא אבל הכא קשיא להתוס' נהי דאיסור מלאכה ליכא. האיכא איסור הכנה אפי' במידי דליכא מלאכה כגון בידי שמי' ומכ"ש במלאכה גמורה דמלבד איסור מלאכה עוד יש בו איסור הכנה [והכי הוה ס"ד דהתוס'] בשלמא משום איסור מלאכה י"ל תי' ש"ס דבר תורה צרכי שבת נעשים בי"ט אבל על האיסור הכנה ליכא לשנוי הכי דאדרבא עיקר קפידא הוא שלא יכינו משבת לי"ט ולא מי"ט לשבת ובשלמא ר"ח דלית ליה הואיל אפשר לית ליה הכנה דרבה. אך אנן קיי"ל הכנה דרבה ולית לן הואיל (הכי ס"ל להתוס') א"כ ק' והוצרך תוס' לדחוק דבאפיה לא שייך הכנה ועי' מהר"ם לובלין בשמעתין הארכתי בזה כי נעלמה ממני כוונת מג"א רסי' תקכ"ז ומחצית השקל שם ועי' מלחמות ה' ר"פ אלו עוברין. ודע דלהפוסקים כרבה אם י"ט ביום ה' ועש"ק וא"א לאפות בעש"ק לשבת יכול לאפות ביום ה' משום הואיל. ולהתוס' דפוסקי' כר"ח ואין היתר אלא משום צרכי שבת נעשים בי"ט ופירש"י קדושה א' היא א"כ זה שייך ביום וא"ו ולא ביום ה' וכבר כתבתי זה בגליון מג"א סי' תקכ"ז סקי"ג ע"ש:

שבת דעלמא תשתרי. יל"ד מה עלה על דעתו להקשות על שבת דעלמא כיון שכבר תי' לו אי"ט דעלמא ה"ה שבת דעלמא. אדרבא אשבת דעלמא י"ל כמ"ש הר"ן דהתרנגולת איסור שחיטה רביעא עלה ויש טעם לאסור ביצתה טפי מי"ט דעלמא מזה נ"ל ראי' לשיטת הרי"ף והרמב"ם דכל אמוראי ס"ל כר"נ במוקצה להחמי' בי"ט ולהקל בשבת ולא נדחו דברי ר"נ אלא מאוקמתא דמתני' דלא מתוקם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דא"כ ליפלגו בהיא וביצתה. אבל הדין אמת דביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים אסור בי"ט ומותר בשבת מדינא דמוקצה ואע"ג דרב ס"ל במוקצה כר' יהודה ורבה כל מילי עביד כרב וכן ס"ל לתוס' במס' שבת מ"ו ע"א ד"ה דנפטא ע"ש הא רשב"א שם בחידושי' העלה דרבה ס"ל כר"ש ע"ש והשתא הוה ס"ל בשלמא י"ט דעלמא גזרי' בביצ' מתרנגולת העומדת לאכיל' כיון דבלא"ה העומדת לגדל ביצים אסורה מטעם מוקצה. והעומדת לאכילה נמי אסורה בי"ט אחר שבת מטעם הכנה השוו מדותיהם ואסרו סתם כל הביצים בכל י"ט שלא לחלק בין ביצה לביצה. ותינח בי"ט אך בשבת דלא שייך לאסור ביצה מתרנגולת לגדל ביצים משום מוקצה דהרי בשבת מוקצה מותר ורק משום הכנה בין בעומדת לאכילה בין בעומדת לגדל. וא"כ שבת דעלמא לישתרי תרווי' תי' אפ"ה גזרי' אטו שבת אחר י"ט. והא"ש דפריך בתר הכי ממצא בה ביצים גמורים. דלכאורה הו"מ למימר ביצים במעי אמן דלא שייכי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים. דהרי בשבת איכא על תרנגולת איסור שחיטה ובי"ט איכא מוקצה שוב לא גזרו עליהם בעומדת לאכילה. אבל השתא דגזרו בשבת דעלמא אע"ג דלא שייכא בעומדת לגדל ביצים א"כ ה"נ ליגזור ועי' בסמוך אי"ה:

ואם איתא ליגזור משום הנך דמתילדין ביומיהם רש"י ותוס' נדחקו הא הוה גזירה לגזירה מיהו לפי' המשניו' לרמב"ם דהכנה בידי שמים גם לב"ה אליבא דרבה לאו דאוריי'. ולא אסור אלא מדרבנן משום הכנה בידי אדם ושוב גזרו גם י"ט ושבת דעלמא ש"מ גזרו כאן גזירה לגזירה פריך שפיר ה"נ ליגזור משום הני דמתילדין ביומיהון אע"ג דהוה גזירה לגזירה. ובזה יש לומר שיטת רבינו אפרי' שבהרז"ה ורמב"ן והרא"ש ע"ש דס"ל במעי אמן נמי הוה הכנה כמו נולדה. ומ"מ לא בעי למיפרך נגזר נמי י"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת נמצא במעי אמן. די"ל נמצא בי"ט דעלמא אטו נמצא אחר שבת לא גזרו. כיון דלא שייך בתרנגולת העומדת לגדל ביצים נמצא במעי אמן בשום אופן. גם בעומדת לאכילה לא גזרו ועל דרך שכתבתי לעיל בסמוך דעיקר הגזירה להשוות המדה עם עומדת לגדל כנ"ל. לכן ניחא להו למיפרך דה"ל עכ"פ למיגזר אטו נתילדו ביומן. ומשום גזירה לגזירה לא חייש המקשן. כיון דבלא"ה הכל גזירה לגזירה הוא לפי' המשני' לרמב"ם מיהו בשיטה כ"י מצאתי דמפרש קי' הש"ס ליגזור משום הנך דמתילדין פי' ליגזר אהנמצאות אותן הגזירות בעצמן שגזרו במתילדות ביומיהון ולק"מ ארבינו אפרים לפ"ז:

משום פירות הנושרי' מן האילן בשבת עכ"ל רש"י לכאורה רוצה בזה דתלי תני' בדלא תני' דפירות הנושרין גופי' היכי רמיזא איסוריהו. וע"כ היינו גבי אנשי יריחו שלהי מקום שנהגו והתם בשבת מתני'. אבל פני יהושע כ' עפ"י מ"ש מגי' שלמה ר"פ אין צדין דלרש"י כל מלאכת אוכל נפש מותר מן התורה אפי' קצירה ורק משום שבת גזרי' וי"ט ושבת חדא היא ע"ש ולע"ד דעת רש"י כל מלאכה שעיקרה דרכו לעשותה ביומא כגון שחיטה ואפי' ובישול משום מכמר בשרא וכדומה אותה מלאכה הותרה בי"ט ומדהותרה הותרה לגמרי אפי' אפשר לעשותן שזה נקרא מלאכת אוכל נפש דקרא ולא תלי' בזה האדם אם אפשר לו לעשותו או לא אלא בהמלאכה תלי' מילתא כל מלאכה שסתמא שעושי' ביומה אותה הותרה לגמרי והוה י"ט כחול לגבה ומותר אפי' אפשר מעי"ט. וכל מלאכות שדרכן לעשותן לימי' הרבה כגון קצירה וצידה אותה מלאכה לא הותרה ואסורה בי"ט ולוקי' עלי' מן התורה אפי' אירע לו שלא יכול לעשותה מעי"ט כי אותה המלאכה לא מיקרי מלאכת אוכל נפש דקרא ולעולם הכל דאורייתא עיי' לשון רש"י ר"פ אין צדין. ומ"ש תוס' בשם הירושלמי איכא דמפקא לי' משימור ואילך ואיכא מא"ך הו"א לבד"ו ג' מיעוטי' למעוטי ג' מלאכות טחינה קצירה והרקדה. ע"ש בירושלמי. והנה רבא בפסחי' מ' ע"א ובתוס' שם ד"ה כי מהפיכתו וכו' מבואר דס"ל שימור משעת קצירה. ורבא נמי לא ס"ל ג' מיעוטי' הנ"ל דהרי דריש לבדו ולא מילה שלא בזמנו הוא ולא מכשיריו אך עפירש"י בחומש וכבר נתעורר בזה בטורי אבן חגיגה י"ז ע"ב וע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף