אבן האזל/רוצח/ג

אבן האזל ‏ רוצח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

אבל הכופה את חברו והניחו ברעב עד שמת או שכפתו והניחו במקום שסוף הצנה או החמה לבוא לשם ובא והמיתתו או שכפה עליו גיגית או שפרע עליו את המעזיבה או שהשיך עליו את הנחש ואצ"ל אם שיסה בו כלב או נחש, בכל אלו אין ממיתין אותו והרי הוא רוצח ודורש דמי[ם] דורש ממנו דם.

כתב הכ"מ: ומש"כ או שכפה עליו גיגית וכו'. ומ"מ יש לתמוה מה בין כפה זה למש"כ וכו' שאם בנה עליו מקום עד שמנע ממנו הרוח שהוא חייב, ושמא י"ל שהבונה עליו מקום מכל צדדיו קודם שיסתום הכותל האחרון כבר נתמעט הרוח וכו' ונתרבה ההבל שהמיתו, ולפיכך חייב משא"כ בכפה עליו גיגית וצ"ע עכ"ל, ותירוצו אינו מבואר כלל דאין שום מקום לחלק דבשביל שמנע מעט מעט יהיה חייב יותר מבסותם בפעם א', ובאמת גם הכ"מ הרגיש בחולשת החילוק וכתב וצ"ע.

וראיתי במרכה"מ שכתב שני תירוצים ושניהם אינם מיושבים. תי' א' כתב דבנה עליו מקום היינו שבנה על חוטמו ממש וזה א"א דעל חוטמו ממש כבר כתב וה"ה למניח ידו על פי חברו וחוטמו. ועוד דבזה לא צריך לכתוב עד שמנע ממנו הרוח כמו שלא כתב במניח ידו על פיו וחוטמו. ואם הכונה שבנה על חוטמו ופיו נשאר מגולה א"כ לא מנע ממנו הרוח. תי' ב' כתב דמה שכתב הרמב"ם אח"כ ועישן עליו קאי גם על בבא זו. וגם זה אינו נכון דגבי ועישן עליו או הדליק את הנר כתב והמיתו ההבל, וכאן כתב עד שמנע ממנו הרוח.

ונראה דהחילוק הוא דבהלכה ט' מיירי כל ההלכה שעשה פעולה בגופו של הנרצח שע"י זה מת וזהו הדוחף את חברו וכו' וכן אם כבש וכו' וה"ה למניח ידו וכו' או שכפתו והניחו בצנה וכו', ולכן גם מה שכתב או שבנה עליו מקום הוא חד בבא עם או שכפתו. והדבר מסתבר מצד עצמו דענין של בנין מקום הוא דבר שצריך זמן וא"א אם לא יהיה כפות, וזה מבואר ממה שכתב אח"כ או שהכניסו למערה או לבית ועישן עליו עד שמת, או שהכניסו לבית של שיש והדליק עליו נר עד שמת בהבל, וקשה למה צריך שהכניסו ומה איכפת לן שהיה שם מקודם. ומוכח דע"כ צריך שיעשה מעשה בגופו ולכן מצטרף מעשה ההכנסה עם העישון או הדלקת הנר, אבל בהל' י' מיירי בשני ענינים מקודם כתב דאפי' בכפתו פטור בהניחו בסוף חמה לבוא או שמת ברעב דאין גרם המיתה באה תיכף אח"כ כתב אופנים שלא עשה מעשה בגופו וזהו כפה עליו גיגית או שפרע עליוה מעזיבה.

ומבואר בזה דהם שני דינים דגרמא גמורה וזהו שלא הותחל תיכף סבה הממיתה לא מהני מעשה בגופו תחלה, והיכי שהותחל תיכף סבה הממיתה ע"י מעשיו ורק דלא הוי כמו חץ שהולך מכחו, וכדמחלק בגמ' בב"ק דכ"ב בין אשו לחץ, ואף דקיי"ל אשו משום חציו גבי מיתה פטור, בזה מהני אם עשה מעשה בגופו קודם, ועישן עליו נמי אינו הולך העשן מכחו. וכן הדליק את הנר לכן צריך דוקא מעשה בגופו. ובזה מבואר מה דכתב גבי הציף עליו מים בהל' י"ג הכופת את חבירו. וכן הוא בגמ', משום דגם המים הראשונים אין הולכים מכחו ממש כמו חץ.

-השמטות ומלואים-

לכאורה יש סתירה לדברי ממה דאמר בגמ' על כפה עליו גיגית תסתיים דרבא הוא דאמר פטור דאמר רבא כפתו ומת ברעב פטור, ולפימש"כ אין שייכות מזה לזה אך באמת י"ל דלמסקנא דאמר אדרבא תסתיים וכו' ומשני התם בלא שרגא לא מתחיל הבלא בשעתיה הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה ע"כ יש נ"מ מזה לזה דגבי כפתו ומת ברעב כ' רש"י דבשעה שכפתו אין כאן דבר הריגה והרעב בא מאליו, ומ"ד פטור בכפה עליו גיגית הוא רק משום דלא עשה בו מעשה בידים וממילא באמת לא קיימא התסתיים בשום צד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.