שיירי קרבן/סנהדרין/ו/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־02:22, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
גליוני הש"ס




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתאכל הבשר כו' עיין בקונטרס. וכ"פ רש"י. וכתב התוי"ט ר"ל בזיון העיכול ע"כ. ואיני יודע מה בזיון יש בעיכול הלא כן הוא בכל המתים. ובסמוך בד"ה ולא כו' משמע שהבזיון הוא שאין מתאבלין עליו. אך בבבלי מוכח שאינו כן דפריך ואס"ד כיון דאקבור ה"ל כפרה ליאבלו. ואי ס"ד דהא דאין מתאבלין עליו הוא הבזיון לא פריך מידי. ונראה הבזיון הוא קבורה שקוברין אותו בקברות הב"ד ולא במקום אבותיו מיהו בזיון קבורה עם בזיון אבילות גורמים הכפרה. והתוי"ט כתב וקשה אחר העיכול שנגמר כפרתן אמאי לא מתאבל תו עליהן והאריך בדבר ונראה שם שסובר לתירוצא קמא דש"ס כשנקברים בקבירת אבותם חייבין בכל דיני אבילות ע"ש. ואין נראה דסתמא תניא הרוגי בית דין אין מתאבלין עליהן ואבילות דליקוט עצמות לא מיקרי אבילות דאינו אלא בו ביום ופעמים דלאו כלום הוא אם הוא סמוך לחשיכה. גם בדברי הט"ז י"ד סי' שצ"ו מפורש דאף לתירוצא קמא לא היה מתאבל בשאר דיני אבילות אלא אבילות דליקוט עצמות. ולפמ"ש ניחא דמניעת האבילות הוא צורך הכפרה כדי שיהא לו בזיון ובלא"ה אינו מתכפר אפילו אחר העיכול:

תני בראשונה היו כו'. הרא"ש מייתי לה בפ"ק דמ"ק. נראה דסובר דעל כל המתים קאי. אבל סדר הש"ס כאן נראה דקאי אהרוגי ב"ד והא דקאמר ולמחר שמח שנינוחו אבותיו מן הדין משמע כן דבסתם מתים שמחה זו מה עושה ואי משום חיבוט הקבר הא פעמים שנתעכל הבשר כמה שנים קודם ליקוט העצמות א"כ כבר נפטרו זמן רב. ולפמ"ש ניחא דעכשיו ניצול מעונש חטאו. ולשון ולא עוד הכי משמע. אך מהא דאמר ראב"צ כך אמר לו אבא מתחלה קברוני בבקעה ואחר כך לקוט עצמותי ותנם בארזים משמע שכל אדם אפילו אינן הרוגי ב"ד היו עושין כן:

מאימתיה עליה כו' גרסינן בבבלי מ"ק דף כ"ח אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל תחלה. וקשה א"כ ל"ל טעמא מאימתיה עליה לא פתחו הן הא בלא"ה נמי לא. גם על ר' אבוה יש לתמוה איך אמר להם לפחות תחלה. ונראה ר' אבהו סבר הא דכתיב לב חכמים בבית אבל הטעם לפי ששם תופסין מדת השתיקה כדאמרינן פ"ק דברכות אגרא דבי טמיא משתיקותא וזה דוקא במילי דעלמא אבל בדיברי תורה לא וכן הא דתנן סיג לחכמה שתיקה דוקא במילי דעלמא אבל לא בד"ת והיינו דאמר משגחין רבנן מימר מילין דאוריא:

ואומר ונתן לך רחמים. עיין בקונטרס וכ"כ הי"מ. ונראה דה"ק קרא יתירא הוא דאי לומר שירחם ה' עליהם ורחמך והרבך סגי אלא ה"ק ונתן לך דבר כגון זה שמת בנו אם תקבל באהבה ותאמר שעונש זה מרחמי ה' הוא וכדאמר נחום כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ורחמך והרבך. והא דתנן האומר על קן צפור כו' מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמנות ואינן אלא גזרות נא קאי אלא על האומר כן על מצות ה' אבל בעונשים הבאים על האדם כך היא יפה לו לומר שבא לו מרחמי השם ב"ה:

הדרן עלך פרק נגמר הדין:
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף