כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/ס
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
סדר אחרי מות שני
יבאר שהשורש הטהור לא יכזב דזריק חוטרא אאוירא והיא אעיקריא קאי עכ"ז אם האיש הלזה המיוחס יתחבר לרשע פרץ ה' מעשהו ורועה כסילים ירוע, ולכן ראוי ומחוייב לקנות החבר טוב במקנת כסף.
(ספרא פ' אחרי מות פרשתא ח'): וידבר ה' אל משה לאמר (ויקרא יח, א). דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם (שם ב). אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני דיין מלא רחמים, אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר, אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומהמצריים ועתיד ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם. מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצרים, ת"ל כמעשה ארץ מצרים וכו' לא תעשו (שם ג). ומנין למקום שישבו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהכנענים, ת"ל וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. ר' שמעון אומר הרי הוא אומר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא, ד). זמן נתן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם עכל״ה.
אם השורש הטהור לא יכזב ולא ימוש מעשות פרי צדיק, דזריק חוטרא אאוירא אעיקרה קאי, עכ"ז ההתחברות אל הרשע יפרוץ מעשהו ע"ד ורוע כסילים ירוע (משלי יג כ). ורבים כאלה, כי החברא הנאותה מסייעת שיש בה ממש להדריך האדם על הדרך הישרה. ולכן אמר התנא וקנה לך חבר (אבות א, ו). שהוא מחוייב לקנותו בקנין במעותיו לחשיבותו ולהיות גדול ממנו בחכמה ומנין, כי אם התמא מדבר בחבר קטן הערך ממנו לא היה צורך לקנותו, אמנם לרמוז שיתחבר האדם בחשוב וגדול ממנו אמר קנה לך חבר, שמאחר שהוצרכת לקנותו ידוע הוא שהוא גדול ממך בכל מאחר שאני מצריכך לקנותו, גם בכלל זה רמז אל ההתמדה בחברה הנאותה הראויה, שלזה אמר וקנה לך חבר, שמאחר שהוא מקנת כסף שלך לא ילך אנה ואבה, באופן שתצליח בכל אשר תפנה. ועל זה נ"ל שאמר דוד המלך ע"ה חצות לילה אקום להודות לך וכו' (תהלים קיט סב) חבר אני לכל אשר יראוך כו' (שם סג). דפשטיה דקרא משתבח דהע"ה בהיותו חבר ליראי השם וחושבי שמו, וע"ז יקום חצות לילה להודות לה' על שסייעו להיות חבר לכל אשר יראוך. ועוד אפשר לפרש דקרא דחצות לילה אקום כולו הוא תולדה מהיותו חבר לכל אשר יראוך, שהם יעצוני עצה טובה להיותי קם בחצות לילה, לא כן אם ח"ו הייתי חבר לרשעים שהיו אומרים לו אתה מלך ודרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, ואמר כי החברה שהיתה לי עם יראי ה' איננה על אכילה ושתיי' וכיוצא אלא חברותי עמהם היתה פרטית בענין היראה, ז"ש חבר אני לכל אשר יראוך, שבכל פרט ופרט אשר יראוך נטפלתי עמהם ונתחברתי בחברתם, שאם יראוך בתלמוד תורה בו הייתי חבר, ואם בגמילות חסדים ג"כ הייתי חבר, הכלל הוא שבכל אשר יראוך הייתי חבר ומתחבר אליהם. או יאמר חצות לילה אקום להודות לך, עם היותי נגוע ומוכה אלהים ומעונה ביום כמשפטיך ויסוריך הצדיקים, שהיה ראוי שאומר תנחמני ערשי עכ"ז חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, ר"ל נוסף על טורי משפטי צדקך על היסורין שבאו אלי הייתי מצטער וקם בחצות. או יאמר על משפטי על טורח הדין, שהיה עושה דין אמת ומשפטים צדיקים, זהו שאמר על משפטי צדקך, שהוא טורח גדול, והעד יתרו שאמר נבול תבול וכו' (שמות יח יח). למשה נאמר, והנה ימשך מקומי חצות לילה, שהעם ישמעוני קם ויבאו ויקומו גם הם ויראוך ויהיה זכות הרבים תלוי בי, באופן שחבר אני לכל אשר יראוך, ר"ל בכל אשר יראוך בסבתי חבר אני בו, שיש לי חלק בזכות וחברה, והיינו דלא כתיב חבר אני ליראיך אלא חבר אני לכל אשר יראוך. להורות שבכל חלק אשר יראוך יש לי חברה וחלק. הנה עלה בידינו היות החברה הנאותה של השלמים משלמת האדם להיות כמוהם, דבתקרב לאידהנא אידהן. ולכן שלמה המלך ע"ה בתחלת דבריו הזהיר על זה מאד באומרו אם יפתוך וכו' (משלי א י). ככתוב אצלי בביאור הכתובים האלה בארוכה וצריך לכתבם בקיצור. הנה אשר יש לדקדק בהם ראשונה שדרך המפתה להסתיר הגנאי אשר באותו הענין, אמנם אלה המפתים אומרי' בפירוש נארבה לדם וכו' (שם יא), נבלעם וכו' (שם יב). ואין זה דרך המפתים. ועוד קשה מה זרז שע"ה יותר מהמפתים עצמם באומרו אל תלך וכו' (שם טו). כי רגליהם וכו' (שם טז). כאלו מגלה אוזן ומחדש דבר זולתי מה שאמרו המפתים בהודאת פיהם. והרב בעל עקדה ז"ל כתב פירוש הלציי הלא הוא שנפרש נארבה לדם לאנשי דמים ומרמה, ונצפנה לנקי וצדיק חנם נצפנהו בלא מחיר, ונבלעם לאלו התמימים כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור הלא הן אחימעץ ויהונתן מפני עבדי אבשלום שהורידום בבור, וכתיב ותשטח עליו הריפות ולא נודע דבר (ש"ב יז, יט). והנה במעשה הזה כל הון יקר נמצא באחת הבורות ההמה מאשר גזלו הרשעים, ונמלא בתינו שלל ר"ל ממה ששללו הגזלנים זולתינו, היה מן הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו גורלך תפיל בתוכנו, ואחר שיפה כל מאמריהם גלה זיופם ואמר אל תלך וכו'. כי אחר שידעת שהם חטאים אל תאמן לדבריהם ולא לפיתויים, לפי שהכל הפך כוונתם, ואמר כ חנם מזורה וכו'. כלומר כאשר כמה פעמים הציידים זורים הרשת חנם כי העופות פורחים, כן תהי נא נפשך בורחת מאלו הציידים ומפתים אותך, כי הנה דברי פיתויים מבוארת שהוא שוא ודבר כזב, שהם לדמם של אותם נקיים יארובו וכו'. כן אורחות כל בוצע בצע הרוצה לפתות, כן למשכו ברשתו את נפש בעליו, הוא הניסת המקבל פתוי יקח, לכן אל תשמע אליהם פן תנקש. ודוחק זה הפירוש להיותו יוצא מסוג הפשט אל ההלצה. ועוד אני מוסיף בה דוחק, כי המפותה היה צריך להיות נבון וחכם כשלמה בשעתו כיון שהמפתים אומרים לו הפיתוי בלשון נארבה לדם וכו', וסומכים על רוב חכמתו שיבין כוונת דבריהם הפך מהמפורסם בהם. והרב הנזכר פירש שכוונת שלמה ע"ה להזהיר ולומר שאם יפתוך חטאים בענין שיראו פני ההראות שהיא מצוה, ככה עכ"ז אל תאבה כיון שהם מוחזקים אצלך לחטאים, וילמד סתום מן המפורש שאם יאמרו לכה אתנו וכו' ידוע ידעתי שבני אתה ולא תלך בדרך אתם ותמנע רגלך מנתיבתם, כי רגליהם לרע וגו'. והראוי שתלמוד מהבעלי חיים שכשרואים הרשת בורחים ממנו כי חנם מזורה הרשת כשהיא מגולה בעיני כל בעל כנף עד שלזה נוהגים הציידים לטמון הרשת בעשבים וכיוצא, ע"ד ורשתו אשר טמן תלכדו (תהלים לה ח). ואם העוף בורח מהרשת כ"ש הבן אדם שראוי לברוח מהדברים המפורסמים ברע, ומה שאני צריך לזרזך הוא על הנסתרות לא על הנגלות, שכן ארחות ה' שכן וכשיעור הזה שראוי לברוח מהמפורסמות ככה ראוי ללמוד ולהקיש על מעשי ה' הנסתרי', ואפילו יפתוך אל תאבה כי כל אורחות בוצע בצע מקולקלים, ולע"ד נראה לפרש באופן אחר ונדקדק אומרו כי רגליהם וכו' וימהרו לשפוך דם, כי מה לנו שישפכו דם במתון או במהירות. והכוונה כי אפשר כי החוטאים יפתו האדם שילך עמהם, ובחברתם גם כי יודו שהם הורגי נפשות, יאמרו לו שהיא הנותנת כי כשיעמוד בחברתם ויראה אותם אורבים דם ורוצים להרוג יעכב על ידם ויתן להם עצה טובה להרחיקם משפיכות דמים, ויקחו ממונם תמורת המיתה, כמו שנתפשר אליפז בן עשו עם רבו יעקב אבינו ולקח כל אשר לו ולא הרגו, זהו שאמר אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם כו'. ר"ל מרוע בחירתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, לא כן בלכתך עמנו שנעשה פשרה ונבלעם, דהיינו בליעת ממונם, וזה יהיה כשאול חיים חייתם, כי העניות מכפר כמיתה, ותמימים בגופן בלי נזק, ויהיו כיורדי בור באמצעות בליעת ממונם, וגורלך תפיל בתוכנו מאחר שנתת לנו עצה נכונה וכיס אחד יהיה, הנה שהראו פני הראות היות הולך בדרך מצוה ומונע רבים משפוך דם, לעומת זה בא שע"ה בחכמתו ואמר בני הזהר מפתיים הנזכרים, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו, כי אם היו עושים במיתון ההריגה ניחא שהיית מונע אותם, אכן רגליהם לרע ירוצו מאצלך ולא תוכל לעכב עליהם כי אינם קרובים אליך, שכבר רצו רגליהם לרע, שמא תאמר אתחזק וארוץ ואשיגם ואמנעם, לז"א וימהרו לשפך דם, באופן שלא תועיל הליכתך עמהם. ואפשר שאמר בני אל תלך, ר"ל שהוא לשון הודעה, ידעתי שאל תלך בדרך עמם, אבל מה שאני מזרזך הוא מנע רגלך אפילו הרגל האחד, ואפילו מהנתיב ומכ"ש שאסור ללכת בדרכם בהליכה בשתי רגלים, וראוי לך למנוע אפילו רגלך היחידי, ולזה כתב מנע לשון צווי כי רגליהם וכו'. והביא משל נאות ומתייחס לפתוי הרשעים האלה, והוא אומרו כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, שחושב העוף ההוא לאכל מאותו המאכל, ויברח תכף באופן שעל חנם הושם שם, ר"ל חנם מצד שלא יעלה ביד הצייד מאומה, שהוא מעופף לברוח מיד, לא שנעלם ממני שהרשת עומדת לצוד, ולז"א כן ארחות כל בוצע בצע שחושב לקחת הבצע ולברוח, ולכן אני מייעצך שלא תשמע לקולם כאשר יפתוך, כי יסיתוך שתעשה מצוה ולא כן הוא אלא ברח לך מכל חברתם. או יאמר בדרך צוואה שמזרז שלא ילך בדרך אתם וכו', בטענה טבעית והוא כי החוטאים האלה פיתוהו שילך עמהם וגורלו יפיל בתוכם, עם היותם מכירים ורגליהם בעבודת הגזלנות, והיה ראוי שיקחו הם מנה אפים עליו, עכ"ז יוותרו עמו לומר לו גורלך תפיל בתוכנו כאחד ממנו, עם היותו מתחיל באומנות הגזלנות, ושע"ה לימד סתירת דבריהם מתוך דבריהם, הוא מ"ש כי רגליהם לרע וכו'. הכוונה הם ההולכים בגזלנות שסומכין שיברחו בבוא עליהם חיל לתופשם, ז"ש כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם במהירות וזריזות וינצלו, לא כן אתה שאינך קל ברגליך לרוץ ולהנצל ותפול ביד מבקשי נפשך, וזהו כי חנם וכו'. והם לדמם יארובו, כן ממש כל אורחות וכו' את נפש בעליו יקח, והוא הגזלן כי סופו ליפול ברשת המלכות והחוקרים אחרי הגזלנים, כי הגזלנות את נפש בעליו העושה גזלנות יקח, ובפרט למי שאינו רגיל, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם וינצלו ואתה תלכד ברשת. ומסכים הוא לזה המאמר שהצענו ראשונה. וראוי לדקדק בו ראשונה מה לו להזכיר אני הוא שאמרתי והיה העולם כאן בענין הזה, ואם המאמר הוכרח מצד הפסוק שאומר אני ה', ופירוש תיבת ה' על ההויה שאמר והיה העולם, הנה מ"מ נקשה קושיא זו על הפסוק, שמה שייכות יש לבריאת עולם אצל ענין זה של כמעשה וכו'. ועוד אני דיין כפול, שבתחלה אומר אני דיין ואחר כך אני דיין להפרע כי הדברים כפולים. ועוד מה צורך באומרו אני הוא שפרעתי וכו' ועתיד ליפרע וכו'. מספיק שיאמר העתיד כי העבר שנפרע ממצרים וסדום מאי דהוה הוה. ועוד קשה אומר מנין שלא היתה אומה באומות וכו' מהיכא יליף, דבקרא ליכא אלא שהם והכנענים יחד רשעים, אבל מכל האומות מהיכא יליף. ועוד מהיכא יליף החלוקה השנית שדיבור האחרון של מצריום התעיבו יותר מכל הדורות הקודמים, דאי מדקאמר קרא אשר ישבתם בה, דהיינו על הדור האחרון, והלא ישבתם בה אצטריך לדרשה שלישית שהמקום שיש בו ישראל הוא מקום הרשע בהחלט, ואם ככה נדרש לדור האחרון, הדרשה השלישית מנא ליה, מצורף לזה קשה שבעל המאמר לא הזכיר בחלוקה זו השנית אשר ישבתם בה עד בסמוך, ואם כל ראייתו היתה מישבתם בה לא היה לו לדלג ולחסר העיקר מהספר. ועוד קשה היכי יליף שישיבתם של ישראל גרמה להם וכולי, דאי מישבתם בה הלא כבר נדרש לדרשה הקודמת דהיינו שהמקום שישבו בו ישראל התעיבו בו יותר מכולם וכולי, והאי דרשה מנא ליה, והיינו יכולים לומר דמתיבת בה קא דריש שהיא מיותרת, אלא ודאו לומר שישיבתם גרמה בה כל המעשים ההם, אלא לשון המאמר לא משמע הכי אלא דמלשון ישבתם בה קא דריש שהישיבה גרמה, וא"כ כיצד יליף מתיבה אחת שתי דרשות, ואפילו נמצא הכרח ללמוד השתי דרשות, אכתי נקשה דילמא קרא כוליה להכי הוא דאתא, דהיינו הדרשה האחרונה ללמד שישיבתם של ישראל גרמה להם וכו', ומנין לך הדרשות הקודמות, כי נאמר הפסוק לא בא ללמד בישבתם בה כי אם שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, הן אמת שיש לדחות שכיון שישיבתם של ישראל היא הגורמת כל המעשים, ממילא משתמע שהמקום שישבו ישראל הוא היותר רעים וחטאים לה' מאד, מכיון שהם הם הגורמים, אבל מ"מ קשה דלעולם אימא לך שהמקום שישבו בו ישראל היו כשרים ביותר משאר המקומות של מצרים, ואותו הרשעות שנמצא בהם אחר כך ישיבתן של ישראל היא גרמה להם, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמנא לן הדרשות הקודמות, דילמא קרא כוליה לדרשא זו בלחוד הוא דאתא. ועוד קשה איך יתכן שישיבתן של ישראל הגורם כל המעשים הללו חלילה להם מרשע, ולא יאונה לצדיקים כל און. כן בסמוך גבי ביאתן של ישראל גרמה להם, כן דגבי ישיבתן של ישראל גרמה להם, היינו יכולים לפרש דכיון שראו המצריים את ישראל הכשרים מטים עקלקלותם וטועים מדרך השכל, נשאו ק"ו בעצמם והוסיפו רשע על רשעותם, והיינו דקאמר ישיבתן של ישראל גרמה להם, דייקא דגרמה בעלמא בנזיקים היו ישראל, אלא שתירוץ זה בלתי צודק בחלוקת שביאתן של ישראל גרמה להן. ועוד קשה שהמאמר קשיא מדידיה אדידיה, כי בתחלתו מוכיח מהפסוק שהמצריים אין כרשעותם בכל האומות, שכן הוא אומר מנין שלא היתה אומה באומות וכו', ואחר כך אומר ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מהכנעניים כו'. הרי הוא אומר שהכנעניים התעיבו יותר מכל האומות והמצרים בכללם, ובתחלה אמר שהמצריים התעיבו מכל האומות והכנעניים בכלל, ודוחק לומר שאף על פי שאמר לשון כולל כל האומות שאין הכנעניים בכלל הכלל הראשון ולא המצריים בכלל הכלל השני, ובזה לא יקשה ויהיה ע"ד מה שנאמר בכמה מקומות אין למדין מן הכללות. אפילו במקום שנאמר בהם חוץ וכל שכן, כיון שלא נאמר חוץ שנוכל לדחוק שאין בכלל הראשון כנעניים, ולא בכלל שני מצריים, אבל הוא תירוץ כללי ובדוחק. ועוד רבי שמעון אומר מי פעל וכו'. מאי דעתיה האם פליג אסתמא ת"ק (של) או מסייע, ומצורף לזה ידוקדק אומרו זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם. כנראה שאינו מדבר כי אם בכנעניים לבד, שזימן הוא ית' הקורא הדורות מראש, הדור ההוא של כנעניים הרשעים מכל האומות בדור ההוא כדי