לבושי שרד/אורח חיים/רצח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים רצח

ט"ז סק"א שנברא האור במ"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד שלא נברא אש אלא במ"ש נתן הקב"ה דיעה באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור:

שם ניתקן מעיקרא הוקשה לו דטעמא דהבדלה שייכא נמי במ"ש. לכן תירץ דעיקר התקנה לא בשביל זה היה אבל המג"א ס"ק ב' ישב בדרך יותר מרווח:

מג"א סק"ג הנוסח ממש. כל כמשמעותן א' לא מקרי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ויוצא דיעבד:

סק"ד אמרינן בגמרא פסחים דף ק"ג ר' יעקב בר אבא איקלע לבי רבא קם שמעי' דרבא כו':

שם ולכן השיב שמעי' כו' הקשה הא"ר א"כ מאי קאמר אי לא שמיע לו כו" א"ל אבוקה להבדלה כו' ונשאר בקושיא ונראה פשוט דתירוץ המג"א הוא ע"ד תירוץ הר"י מקורב"ל דכשהשיב לו שמעי' אדעתי' דנפשיה עביד לא הבין וסבר דאין מצוה באבוקה כל עיקר ולכן הקש' אי לא שמיע אז הבין רבא כו' ולא שינה המג"א מדברי הר"י אלא כדי שלא יהי' מוכח מכאן דכשמונח נר א"צ להדליק אבוקה:

שם הרבה מאורות ס"ל להמג"א דהא דמצוה מן המובחר באבוקה הוא מחמת שמברכין מאורי לשון רבים משום דטובא נהורי איכא בנורא שהשלהבת אדומה לבנה ירקרקת ואלו המראות ניכרין ונראין יותר באבוקה ממה שניכרין בנר ומש"ה בשתי נרות צריך שיגיעו המאורות זו בזו לענין הבדלה:

ט"ז סק"ב ונר שיש לו ב' פיות צריך להגיה פתילות והוא ענין בפ"ע דרך פי' על רמ"א ס"ב דאינו שייך אלא בנר של שמן דאם מונחים ב' הפתילות סמוכים אורותיהן מגיעין זה לזה הוי אבוקה משא"כ נר שלנו אף אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה ואמנם אם מפריד ביניהם שעוה או חלב הוי נמי אבוקה:

מג"א סק"ה ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות רק אחור כצ"ל:

סק"ח נר מנר עיין חמד משה מה שהשיג ע"ז ודבריו דחויים מתוך מה שאכתוב באות י"ט ואין כאן המקום להאריך:

ט"ז סק"ה דאפי' שלא במסיב'. והש"ס הכי קאמר שסתם מסבת כו' מש"ה אף ע"פ שעכשיו אין הבשמים במסיב' שלהם אסור לברך שהבשמים שלהם סתמן נמוכרן למסבת ע"א ב"י בשם הר"י:

שם דהיינו בישראל. מ"ש הט"ז בס"ק זה כמה פעמים בישראל שהדליק מנכרי עיין מה שאכתוב באות טו:

שם אלא דקמ"ל אפי' לא הודלק בשבת אלא שהדולק במ"ש כצ"ל:

שם ובאמת ה"ה אם שבת יש עדיין איסור משום סתם כו' כצ"ל:

סק"ו והא אחרינא הוא מתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה רש"י ז"ל:

מג"א סק"י הדליק נר לחולה. דגזרו חכמים על כל נר כותי שביד כותי משום נכרי ראשין ועמוד ראשון הובא אח"כ ודוקא שעשה במוצאי שבת אבל הדליק לחולה בשבת שרי כמ"ש המג"א סק"ז דמילתא דלא שכיחא הוא ול"ג ואין ספר מ"ע בידי:

שם אפי' בישראל מנכרי אסור במסבה. תימא שהמ"מ והב"י לא כתבו אלא בנכרי שהדליק מישראל דלהרמב"ם צריך שלא יהיה הנכרי עכשיו במסיבה דאל"כ אסור עתה מפני שהוא לע"א אבל בישראל מנכרי שרי אפי' מנר ע"א עצמו וכמ"ש במג"א סק"ח ואולי נוסחא מוטעת נזדמנ' לרבינו הט"ז במ"מ ובב"י:

שם גם בשלא שבת ישנו להאיסור. ר"ל גם שלהבת לא נתבטל כלל האיסור כדמשמע ל' הש"ס דאיסורא נמי איתא משמע שאין בהיתר לבטלו דאפ"ה שרי משום דהברכה קאי על התו' לבדו וא"כ ה"ה בע"א:

שם דאם הוציא שלהבת בקיסם. דבמוציא שלהבת לבדו פטור וכגון שהיתה דולקת ברה"י סמוך לרה"ר ונופח בידו ונתן שלהבת והפריחה לרה"ר. אבל אם הוציאו בקיסם כיון שיש לדבק בו חשובה היא וחייב על הוצאתה אף ע"פ שאין בקיסם שיעור לחייב על הוצאתה:

שם ה"נ בנר מנר הוי כמו קיסם. ונימא דכיון שיש לו דבר להדבק בו הוי שלהבת כממש גם לענין שנתפס בו איסור ע"ז כמו דחשיב' לענין הוצאה:

שם פירש"י כגון שהדליק נר משלהבת חבירו דין זה הוא לקמן בסי' שצ"ז וס"ל להט"ז דאפילו הדליק מנר של חבירו או משלהבת שבגחלת נמי אין מעכב לענין תחומין דכ"מ בטור שם הרי לענין הוצאה אמרינן דהשלהבת חשובה ע"י הקיסם אבל לענין שאר איסורין כיון דנר השני שהודלק בראשון אין בו שום איסור כגון תחומין או ע"ז ממילא א"א שיהי' בתפס האיסור בשלהבת לבדו דאין בו ממש משא"כ בהוצאה כל שהשלהבת מחובר בקיסם חשובים שניהם וחייב על הוצאתם וק"ל כן נלע"ד ביאור דברי הט"ז ועיין ט"ז י"ד רסי' קמ"ב וסי' רכ"א ס"ק מ"א:

שם כיש עמה גחלת או קיסם כו' כצ"ל:

שם ותו דאם לא כן. ר"ל אי לא נימא דתמיד יש רוב א"כ הכא לענין נר שלא שבת ה"ל להתנות דלא שרי אא"כ יש רוב כמו שהתנה בריח אלא ודאי דתמיד יש רוב:

שם דבאמת יש בו רוב היתר כצ"ל:

ס"ק יא נרשם בטעות בפנים על ובמוצאי י"כ אין מברכין וצריך לציין על בבא דאבל נכרי כו' אין מברכין:

ס"ק יג ועסי' רי"ז ס"ז דשם קשה ג"כ קושיא זו:

ש"ע ס"ח אבל במוצאי יו"כ טעם כל החילוקים בסי' זה בין מוצאי שבת ליו"כ מבואר בסי' תרכ"ד: ש"ע סי"א שלא תהא לבנה. שאם יש לבנה א"צ השמש לאורה ולא נעשה אלא לכבוד שכינה:

מ"א ס"ק יז ועססי' ס"ט. דמברך יוצר המאורות מפני שנהנה על ידי אחרים אבל בהבדלה לאו בהנאה גרידא תליא מלתא דהא אין מברכין עד שיאותו לאורו עיין בב"י:

ש"ע סט"ו נר בתוך חיקו. זהו לשון הגמרא ברכות דף נ"ג נר טמונה בתוך חיקו והיינו שאינו רואה השלהבת ולא משתמש לאורה וכן פנס כך הוא כמ"ש המג"א ס"ק כ' והדר קאמר לא זו אף זו רואהו אינו משתמש או להיפוך והירושלמי שהוא כלשו' המחבר מוסיף אספקלריא דהיינו של זכוכית ומשמע דלאיסורא מוסיף משום דאע"ג דמשתמש מ"מ אינו רואה. ומה שמסיים משתמש ואינו רואה היינו לפרש אספקלריא והקשה הרב ב"י אהרשב"א דפסק דזכוכית מיקרי רואה ומשתמש כיון דרואה דרך הזכוכית וסותר להירושלמי וע"ז תירץ המג"א סק"ב דסיומא דמשתמש ואינו רואה לאו לפרש אספקלריא בא אלא מילי מילי קתני וה"ק אם הנר בתוך אספקלריא אלא שרואה ואינו משתמש שעומד מרחוק או משתמש ואינו רואה כגון מן הצד אסור והא דקמ"ל זאת באספקלריא ולא בנר גופא הוא כדי לדייק הא עומד מקרוב לאספקלריא שרי דהוי רואה ומשתמש וכהרשב"א זהו כוונת המג"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.