רב פעלים/ג/אורח חיים/כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה. ישראל וכהן שכנים זע"ז, וכל אחד חצרו פתוח לרה"ר בפ"ע, אך מצד המזרח של בית הכהן עומד ביתו של ישראל, ושם במזרח יש חדר אחד בבית ישראל, ובצידו יש חדר בבית הכהן, וכותל מפסיק ביניהם, והחדרים כל אחד פתחו פתוח לחצר שלו ורק יש חלון באותו הכותל שביניהם פתוח מעבר לעבר מחדר הכהן לחדר ישראל, והוא גדול יותר משלשה טפחים והוא בראש הכותל, והתקרא של שני החדרים עומדת בשוה, ואין הפרש בין זה לזה, ובחדר של ישראל היה מת בשבת, וידוע הוא שהטומאה נכנסת דרך החלון ואסור לכהן ליכנס בחדר זה שהוא בחצר שלו, ושואלין אם מותר לסתום החלון ההוא באיזה דבר שאינו מקבל טומאה שימלאו בדבר זה כל חלל החלון ההוא שבכותל כדי שיוכל הכהן ליכנס בחדר שלו ביום שבת, או"ד אסור משום מתקן בשבת, ואת"ל דאסור משום מתקן, אם היה החלון סתום באותו דבר קודם שמת המת שהניחו אותו דבר שם לפי שעה ולא היתה כונתם לעשותו מחיצה לסתום החלון, אלא הניחו אותו לשומרו שם לפי שעה, אם מהני סתימה זו, או"ד צריך לבטל אותו דבר שיהיה מונח שם תמיד לסתום החלון בו. יעיין מר בכל ספיקות אלו וישיב לנו תשובה נצחת. גם ילמדנו רבינו, אם יש חלון קטן מאד טפח על טפח, אם גם זה שוה דינו לדין אותו חלון של ד' טפחים. יורינו ושכמ"ה:

תשובה. שאלה זו נמצאת בשו"ת מהר"י הלוי ז"ל כלל ה' סי' ל"ד שנשאל, ביוה"כ אירע שהיה מת בבית אחד סמוך לבית הכנסת והיה לבית ההוא חלון פתוח אל הבתים הנוגעים באהל לבית הכנסת אם יש צד היתר לכהנים להכנס ולהתפלל ביוה"כ בבית הכנסת ההוא במה שיסתמו החלון בענין שלא תעבור הטומאה משם, או לאו, והעלה להלכה אע"פ שעושים הסתימה אחר שמת המת מהני להכנס הכהנים בתר הכי, אך אסור לעשות כן בשבת או ביוה"כ משום דהוי כמתקן, שהרי בסתימה זו מטהר ומתקן הבית הזה, שיוכלו הכהנים להכנס בו מעתה, ודמי לטבילת כלי ומעשר בשבת דאסור ע"ש, והרב הכנה"ג בא"ח וביו"ד סי' שע"ח הביא דברי מהר"י הלוי ז"ל הנז', ועוד עיין למהר"י הלוי הנז' במפתחות שהביא סיוע לסברתו מתרומת הדשן סי' נ"ד שכתב, בשבת אסור לבטל האיסור, דאין לך תיקון גדול מזה, ע"ש:

אך הרב מג"א בסי' שי"ג סק"א הביא דברי מהר"י הלוי וחלק עליו דס"ל דאין כאן איסור משום מתקן, והרב אליה רבא דעתו כמהר"י הלוי ז"ל, אך כתב שיאמר לגוי לעשות, ועיין תוספת שבת ומחצית השקל מ"ש בזה, ומדברי הרב בית מאיר ז"ל נראה דמסכים עם המג"א, אך הרב ישועות יעקב מסכים כמהר"י הלוי, והרב יד אהרן ג"כ כתב העיקר כמהר"י הלוי, והרב בית יהודה ח"ב סי' ק"ט שהביאו ברכ"י התיר כסברת מג"א ז"ל, אך נידון שלו שאני מנידון מהר"י הלוי, ואע"פ שהשיג על מהר"י הלוי, מ"מ צידד דבנידון דידיה גם מהר"י הלוי ז"ל יודה, ויפה צידד דבאמת שאני הא דלא מיכח דמתקן אלא סותם הפתח הקבוע שם לצרכו, ולפ"ז גם מעשה הדרישה ז"ל שהביא שם, אין ראיה ממנה לנידון מהר"י הלוי, וגם מדברי מהרי"ל אין ראיה הפך סברת מהר"י הלוי, וכמ"ש האחרונים ז"ל, וא"כ ממילא גם מן הט"ז אין ראיה, וגם עוד ממעשה שהביא הרב מהר"י חאגיז בלקט הקמח נמי אין ראיה, דשם הוה עובדא בחלון שהיה טפח על טפח, ואולי המתירים סברי כסברת הש"ך ז"ל ביו"ד סי' שע"ה שהביאו המג"א סי' שמ"ג דס"ל בטפח על טפח אין כאן טומאה מן התורה אלא מדרבנן, והתם הוה עובדא משום מצוה להכנס הכהנים לברך ברכת כהנים בבית הכנסת, וגם כבוד ציבור, ולזה התירו, והשתא לא נשאר רק סברת המג"א דפליג להדיה על דין מהר"י הלוי דדמי לנידון שאלה דידן, ובאמת מלבד דמהר"י הלוי ז"ל אלים כוחו טפי שהוא קדמון יותר מן מג"א, הנה רבים מן האחרונים שהסכימו עם מהר"י הלוי ז"ל להדיה, והגם דאיכא מן האחרונים שהסכימו עם המג"א, עכ"ז, ודאי אין לסמוך להתיר נגד סברת האוסרין:

וראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סי' כ"ה דף כ"ח ע"א שהביא דברי מהר"י הלוי ז"ל ודברי המג"א, גם הביא מ"ש התוספות דשבת דף קכ"ו דלפי המסקנא אף לדבר מצוה וכו' וכתב, לענד"נ דהנה התוספו' בבתרא דף ך' בד"ה היא הקשו דטפיח לא בטיל ואינו חוצץ, ואין לומר דבטלו דא"כ הוי בונה בשבת, ודבריהם תמוהים, דבאמת ע"כ בביטלו מיירי, כמ"ש בעצמן בשבת קכ"ו ד"ה מדבריהן. דיותר מבטל מסדין, ומה שהקשו דא"כ ה"ל בונה באמת, הרי שם כתבו דהו"ל תוספת על בנין ושרי, ולפ"ז הו"ל ענין מבטל כלי מהיכנו, וזה תלוי בזה, אי הוה משום בונה או משום סותר ואם כנים אנחנו בזה, א"כ דברי מהר"י הלוי מבוארים, דלכך קודם שימות המת מותר, דבאמת מצד הבנין הו"ל תוספת בנין דשרי, ורק משום מבטל כלי מהיכנו, אתינן עלה, ואף דהוא סותר הו"ל סותר ע"מ לתקן, ונודע מ"ש התוספות בשבת דף ק"ו דמקלקל ע"מ לתקן כל דבא התיקון לאחר מכאן, ולפ"ז קודם שמא המת הו"ל מקלקל שלא ע"מ לתקן תכף, אבל לאחר שמת המת בא התיקון תכף בעת הקלקול ואסור עכ"ד ע"ש, הרי גם מהרי"ש אזיל ומודה כסברת מהר"י הלוי, אלא שהוא מפרש טעמא דמלתא משום מבטל כלי מהיכנו:

ומדברי התוספות דבתרא הנז' למדנו איסור אחר בנידון מהר"י הלוי, דהא התוספות ז"ל בבתרא הנז' ס"ל להדיה דאם סותם ומבטל ליה בשבת הו"ל כבונה ואסור, ואע"ג דאיכא קושיא בדבריהם הנז' מדבריהם בשבת דף קכ"ו שכתבו דהו"ל תוספת על בנין ושרי, חדא לאו משום שיש קושיא נדחין דבריהם לענין הלכה, כי לכל קושיא יש תירוץ, ועוד הרב מהרי"ש ז"ל הנז' מתרץ לקושיא זו ומפרש טעם התוס' הוא משום מבטלי כלי מהיכנו וליכא קושיא, ונמצינו למידין כל מידי דצריך ביטול ס"ל להתוספות דאסור בשבת משום דדמי לבנין, ולפ"ז בנידון השאלה דידן ונידון מהר"י הלוי אם סתמו החלון במידי דבעי ביטול אפילו אם סתמו קודם שימות המת ג"כ אסור משום דדמי לבנין, וכ"ש אם סתמו לאחר שמת המת, וא"כ בנידון השאלה שדומה לנידון מהר"י הלוי אסור לפ"ד התוספות בבתרא משום דהו"ל כבונה:

גם עוד נראה לומר דאין כאן קושיא על התוספות דבתרא כלל, דאע"ג דקי"ל כרבנן דס"ל ליכא איסור בתוספת אהל, וכדמוכח מדבריהם בשבת דף קכ"ו הנז', מ"מ ס"ל להתוספות כל מקום שצריך לבטל אותו דבר בפירוש לא סגי להניחו בסתמא אפילו רבנן יודו דאסור, כי כיון דצריך לבטלו בפירוש ולא סגי בלא"ה, הרי זה דומה לבנין, ואע"פ שהוא תוספת ולא שרו רבנן בתוספת אלא דוקא בהיכא דמניחו בסתמא וזו היא מלתא מסתברא דודאי כל היכא שצריך מן הדין לבטלו בפירוש דומה לבנין מחודש ואיכא חילוק גדול בין היכא דצריך לבטלו בפירוש לבין אם מניחו בסתמא וזה ברור, והשתא לפ"ד מהר"י הלוי דדייק לפרש האי עובדא דקשרו המאור בטפיח דאיירי קודם שמת המת דליכא בזה משום מתקן, הנה בנידון מהר"י הלוי ונידון השאלה שסותמין אחר שמת המת איכא בזה תרי איסורי, חדא דהו"ל בונה בשבת אם סותם בדבר שצריך ביטול בפירוש, והב' אסור משום דהו"ל מתקן וזה האיסור שייך גם באם סותם בדבר שאינו צריך ביטול. מיהו הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מה' טומאת מת נראה דפליג על התוספות ז"ל בזה, ועיין מרכבת המשנה שם, ובחזון נחום פרק י"ג דאהלות ע"ש:

והנה בחדושי הרמב"ן ז"ל על בתרא כתב וז"ל ואי קשיא לך דהכא משמע דבעינן ביטול ובמסכת שבת אמרינן פקקו את המאור בטפיח, ואי דבטליה הא קעביד דופן בשבת, ונראה שרש"י ז"ל מפרש התם דכיון דלא מהדק ליכא משום דופן, ומ"מ קשיא הא דאמרינן במס' מגילה בענין ההוא אינדרונא וכו', ואיכא למימר בכלי העשוי לנחת, לא בעינן ביטול, שהרי אינו עשוי לטלטל, ויש שפרשו דגבי חציצה לא בעינן ביטול, והא דאמרינן לקמן הא לא מבטל ליה לענין מיעוט קאמר, אבל לחציצה לא וכו' עכ"ד ע"ש, הרי הרמב"ן ז"ל קאמר בדברי התוספות שכתב אי מבטל, נמצא קעביד דופן בשבת, אלא שכתב כמה חילוקים בזה וחילוקים אלו שייכי גם הכא בנידון השאלה:

העולה מכל הנז"ל בהיכא דסותם החלון אתר שמת המת אע"ג דסותמו בדבר שאין צריך ביטול עכ"ז אסור משום מתקן לדעת מהר"י הלוי, וכמה אחרונים דסברי כוותיה, וכן ראוי להורות אע"ג דהמג"א מתיר בזה:

ועתה נבא לברר ספק הב' שנסתפק השואל בהיכא דהיה החלון סתום באיזה דבר שאינו מקבל טומאה קודם שמת המת, אך לא כוונו להניחו שם בשביל מחיצה וסתימה, אלא להצניעו שם לפי שעה, אי צריך לבטלו עתה כדי להתיר בסתימה זו, או"ד הנחתו שם סגי להתיר. הנה מן התוספות דבתרא הנז', וגם מהתוספות דשבת דף קכ"ו מוכח להדיה דאינו חוצץ אא"כ ביטלו, ורק חרס לא בעי ביטול ע"ש, אבל הרמב"ן בחדושיו על בתרא שהבאתי לעיל הביא יש שפירשו דגבי חציצה לא בעינן ביטול, ורק לענין המיעוט בעינן ביטול, ודעת הרמב"ם ז"ל אינו כן אלא גם גבי חציצה בעינן ביטול וכנז' בהרמב"ם פרק ט"ו דטומאת מת, ועיין נושאי כליו של הרמב"ם שם, ואין פנאי להאריך יותר בזה:

ועל שאלה השנית אם יש חלון טפח על טפח אם דינו שוה לחלון של ד"ט, הנה ידוע דהש"ך ביו"ד סי' שע"ב כתב כשהטומאה בבית הסמוך וחור טפח ביניהם הטומאה מדרבנן, והגאון פני יהושע ז"ל נמשך אחריו בסברה זו, אך הגאון מג"א בסי' שמ"ג דחה דברי הש"ך וכתב שגם בזה הטומאה היא מדאורייתא, וכמה מן האחרונים צווחי על דברי הש"ך ויש שכתבו דגם הש"ך יודה דהוי מן התורה ולא נתכוון אלא לענין סוף טומאה לצאת דהוי דרבנן, והגאון חתם סופר ביו"ד ס"י האריך בזה, וכתב בענין טומאה הנמשכת ממקום למקום ע"י חור טפח לא עלה על דעת שום קדמון בעולם שיהיה מדרבנן, כי הלכה למשה מסיני הוא שיהיה חור טפח לענין טומאה כמו שלשה על שלשה בכל התורה דלא נימא לבוד בזה, וכתב שגם הש"ך יודה בזה, ותרץ דברי הש"ך, והגאון ישועות יעקב היה לו מו"מ בזה עם הגאון ח"ס, והביא ראיות לדברי הש"ך, ובסו"ד כתב אמנם בקהלתינו שנהגו לאסור ודעת מעכ"ת להחמיר חלילה לי להורות היתר בדבר ע"ש, נמצא גם ישועות יעקב לא סמך על סברה זו להקל לענין מעשה, ובאמת העיקר הוא כפוסקים שכתבו חלל טפח הוא מן התורה וכמ"ש המג"א, וכאשר העלה הגאון ח"ס ז"ל, ועל כן לא שנא זה מחלון של ד' טפחים ודין א' להם, וגם בכה"ג יש להורות כאשר העלינו בדין חלון ד' טפחים ואין צורך להאריך יותר בזה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.