רב פעלים/ג/אורח חיים/כה

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה שלוחה ממקום רחוק. שתי חצרות עומדים זה אצל זה ובכל חצר וש ג' וד' בעלי בתים שדרים שם ויש כותל מפסיק בין שני החצרות הנז', אך יש שם חלון יותר מן ארבעה על ארבעה והוא נמוך בתוך עשרה טפחים המגיעים לארץ, גם עוד מלבד החלון הנז' יש פתח פתוח ביניהם, ועל כן עירבו שתי חצרות אלו יחד עירוב כפי הדין והיו מטלטלים מכאן לכאן, ונשאר העירוב הזה אצלם הרבה ימים ויהי היום והכותל המפסיק ביניהם נפל ופינו אותו, גם חפרו בקרקעית הכותל כמה אמות כדי לבנות היסוד שלו, ובנו מעט מן היסוד של הכותל ואח"כ ע"י סיבה פסקו מלבנות ונשאר מקום הכותל כמו חריץ מפסיק בין שתי החצרות הנז' והוא שיש בו חלל יותר מט"ו טפחים ורחב יותר מששה טפחים, ואני העבד נתאכסנתי שם, וראיתי זה והוריתי להם דעתה אין יכולים לערב יחד מפני החריץ שמפסיק ביניהם, ולהיות כי היה שם לבעל החצר אוצר של תבן הוריתי לו שימלא את החריץ הנז' בתבן ההוא עד שיבנו הכותל ואז יכולין לערב יחד, וכן עשו, אך שכחתי לומר לו שיבטל שם את התבן וכמו שפסק מרן בש"ע סי' שע"ב סעיף ט"ז, ונזכרתי דבר זה בהיותי שם ביו"ט שני שחל להיות בערב שבת, ונסתפקתי בזה שתי ספיקות, הא' אם צריך לבטל בפירוש בפה או סגי בלב דוקא, והב' את"ל דצריך לבטל בפירוש בפה אי שרי לבטלו ביום זה שהוא יו"ט, מי אמרינן דאסור משום דהוי כמתקן כיון דבלא ביטול אין יכולים לטלטל ועי"ז הוא מתקן, או"ד כיון דהתבן היה מונח כבר ורק בדיבור הוא מבטלו עתה ביו"ט אין בזה איסור, יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה. במג"א סי' שע"ב ס"ק כ"ז מדמי הא דחריץ לדין סוכה דסי' תרל"ג, וכן מוכח להדיה בדברי מרן בב"י בסי' תרל"ג דשוין הם, והתם בדין הסוכה מפורש בדברי מרן בש"ע דבעינן שיבטלנו בפה ומ"ש הטור ז"ל דאפלו לא ביטל בפירוש אלא שאנו יודעין שאין עתיד לפנותו כגון שאין צריך לו מהני, כבר תמה עליו מרן ז"ל בבדק הבית שם, דהא לרבנן לא הוי מיעוט בעפר עד שיבטלנו בפה וכ"ש בתבן וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם עכ"ד ע"ש, ועל כן ה"ה הכא בעינן שיבטלנו בפה, מיהו בענין הביטול גבי סוכה כתב מרן בב"י דרש"י סבר סגי לבטלו רק לימי החג בלבד, אך ר"ח ואבי העזרי פרשו עד עולם, ונראה כפירוש רש"י וכו', אבל הרב המגיד בפ"ד כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם לפרש דביטול צריך להיות בדעתו להניחם שם עד עולם בעינן ואיני יודע מנין לו לפרש כן בדבריהם עכ"ד, וכתב המג"א בסי' שע"ב דהרמב"ם כתב טעמא גבי עפר משום דסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הם, על כן משמע מדבריו דלא מהני ביטול לשבת אחד דאל"כ למה ליה האי טעמא הא בלא"ה עפר אינו ניטל בשבת עכ"ד ע"ש, והרואה יראה דאין זה הכרח די"ל טעמא דעדיף טפי נקיט, וה"ה דאיכא נמי האי טעמא ובודאי כונת הרב המגיד למידק דהרמב"ם ס"ל כר"ח הוא ממה שדקדק המג"א, אך מרן בב"י שאמר איני יודע מנין לו לפרש כן משום דלא ניחא ליה בדקדוק זה של המג"א מפני דאין מכאן הכרח וכמו שכתבתי:

והנה מלשון מרן ז"ל בב"י שכתב דומיא דמיעוט כותל וחריץ שבין שתי החצרות דלא בעינן ביטול אלא לאותו שבת וכו' מוכח דהכי ס"ל להלכה גבי שבת, ובש"ע לא גילה דעתו בזה, ובסי' שנ"ח ס"ב הביא מור"ם בהגה"ה סברת הרא"ש ז"ל ותרומת הדשן דס"ל סגי ביטול לשבת אחת, וסברת החולקים דס"ל צריך לעולם, ועיין אליה רבא ותוספת שבת ומחב"ר שם, ועוד ראיתי להגאון כנסת יחזקאל בסי' וא"ו שיש לו מו"מ בענין זה עם מהר"ש ז"ל ושניהם האריכו בענין זה וכעת אין פנאי להאריך בדבריהם, ואיך שיהיה, נמצא דבר זה הוא פלוגתא בין הפוסקים ולענין הלכה אזלינן בתר המקל בעירוב וכ"ש הכא דנראה דעת מרן כסברת המקילין דלא בעו לעולם על כן בנידון השאלה דידן הנז' נראה דיפה הורה החכם למלאת החריץ בתבן, ואע"פ שאחר כמה שבתות עתיד לפנותו משם:

נשאר לנו עתה לברר הספק הב' של החכם המורה מאחר שהדין הוא שצריך לבטלו בפירוש בפיו אי שרי לבטלו ביו"ט ב' שחל בערב שבת מי אמרינן דאסור דהוי כמתקן ביו"ט דע"י הביטול הוא ניתר, או"ד כיון דהתבן היה מונח שם קודם יו"ט, ורק בדיבור מבטלו עתה ולא עביד מעשה אין בזה איסור. והנה ספק כזה מצאתי בספר בית השואבה בדיני סוכה דף ס"ו ע"ב שהביא שם דברי הרב המג"א בסי' תרל"ג סק"ה בדין סוכה שהיא למעלה מעשרים אמה דיש לה תיקון למעטה בתבן או בעפר, וכתב המג"א ז"ל דאסור למעטה ביו"ט ונסתפק הרב המחבר שם לפי מ"ש מרן ז"ל דאפי' עפר לא מהני, אא"כ יבטלנו בפירוש בפה, הנה אם מעטו מערב יו"ט בתבן או בעפר בסתם ולא ביטלו בפירוש בפה אם מותר לו לבטלו בפה ביו"ט, מי אמרינן דוקא אם יתן התבן ביו"ט אסור משום דעביד מעשה בידים, ועל זה כתב המג"א דאסור למעטה ביו"ט אבל כשכבר נתון התבן מעיו"ט, והשתא עביד התיקון בדיבור בעלמא ולא עביד מעשה בידים שרי, או"ד כל שלא ביטל בפירוש לא הועילו מעשיו בנתינת התבן ביו"ט ולא נתקנה הסוכה עד שיבטלנו בפה, נמצא עיקר התיקון נעשה ביו"ט והו"ל מתקן ביו"ט, ופשיט לספק זה מדברי רש"ל ז"ל בים של שלמה ביבמות פי"א סי' ב' שהאריך להוכיח דקביעות מקום לחליצה לא סגי באמירה ובכלל הוכחותיו כתב שכן נראה מדברי הגאון מהרא"י ז"ל דאסר בשבת משום דמחזי כמתקן וכו', ואי הוה סגי בדיבור בלחוד לא מצינו בדבור אחד שיהא חשוב כמתקן ובונה, ובפרט כה"ג לא נתקן עדיין מידי ע"כ, הרי שכתב רש"ל דלא מצינו בדיבור שיהא חשוב כמתקן ובונה, וא"כ מינה נמי דשרי לבטל ביו"ט התבן או העפר שנתנו בסוכה מערב יו"ט, וליכא משום מתקן ביו"ט, כיון דאינו אלא בדיבור ולא מצינו שיהא חשוב כמתקן ועוד הוכיח הרב המחבר ז"ל שם מדברי מהרא"י בתרומת הדשן סי' נ"ד דהתיר לשער איסור שנתערב בהיתר אם יש בו ס' בשבת ואין בו משום מתקן כיון דלא עביד מעשה בידים, ומדכתב הטעם משום דלא עביד מעשה בידים, משמע כל כה"ג שהוא תיקון בדיבור בלבד אין בזה איסור משום מתקן, ומכח ב' ראיות אלו פסק להתיר בנידון הנז' ע"ש:

ואנא עבדא נ"ל בס"ד להוכיח להפך, והוא דאיתא בהרמב"ם ז"ל הלכות מעשר פרק ט' הלכה ח' וה"ט וז"ל, היו לו מאה תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה ומתיירא שמא תחשך ואינו יכול לעשר בשבת, אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, ועשר שאני מפריש אחריהן מעשר ראשון, תשע שאני מפריש אחריהם מעשר שני, ולמחר מפריש ואוכל וצריך לרחוש בשפתיו בשעה שמפריש זו אחר זו ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים תנאי וטבל שיש עליו תנאי זה מותר לטלטלו בשבת קודם שיפריש ויתן עיניו בצד זה ואוכל השאר עכ"ל, ועיין כ"מ שדברי הרמב"ם הם בירושלמי בפ"ז דדמאי הלכה ט' ע"ש:

והנה ידוע דסברת רש"י ותוספות ז"ל בגיטין דף ל"א גבי תרומה גדולה הניטלת במחשבה דלא בעינן שיפריש בפועל אלא גם אם מפריש במחשבה שנותן עיניו בצד זה וכו' סגי, אך ר"ת ז"ל בתוספות דחולין דף וא"ו, בד"ה והתיר ס"ל מ"ש תרומה גדולה ניטלת במחשבה היינו ס"ל שאם הפריש תרומה גדולה במחשבה ולא הוציא בשפתיו כלום, ה"ז תרומה, אבל לעולם בעינן שיפריש בידים ע"ש, והרשב"א ז"ל בקדושין דף מ"א הביא השני פירושים הנז' ומרן ז"ל בכ"מ ה' תרומות פ"ד השוה דברי הרמב"ם עם דברי רש"י ותוספות דגיטין הנז', וכ"כ הרב מהר"י קרקוס ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל שמ"ש הפריש תרומה אין הכונה שהפריש בפועל אלא במחשבתו ע"ש, וא"כ לפ"ד מ"ש הרמב"ם בפ"ט דמעשר הנז' ולמחר מפריש ואוכל אין הכונה שיפריש בפועל אלא במחשבתו, וכן הרב חכ"א בספר שערי צדק פרק י"ג סעיף י"ג כתב נ"ל כונת הרמב"ם לא שיהיה מפריש כמו שמפרשים בחול אלא שמפריש במחשבה ובדיבור בלחש מצד אחד ואוכל בצד אחד עכ"ל, ולפי"ז מוכח מהכא דטבל גמור שאין בו תנאי הנז' מע"ש אע"ג דאפשר לתקנו בלא הפרשה בידים כי אם רק שיאמר ההפרשה בפיו ויסיים מקום בצפונו או בדרומו עכ"ז אסור לתקן בשבת כהאי גוונא, שכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיה ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים תנאי, ודבריו אלו מפורשים בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ג, א"ר זעירא הדא אמרה שכל שיש עליו תניי מותר לטלטלה בשבת, כיצד הוא עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ע"כ ע"ש, נמצא אפי' תיקון ע"י דבור בלבד בלא הפרשה בפועל בידים אסור:

וכן עוד שם בפרק הנז' הלכה יו"ד וי"א כתב הרמב"ם וז"ל, נתן לו עם הארץ כוס לשתותו, אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו, וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר על השאר הסמוך לו, ומעשר עני בפי הכוס, הרי הוא מחולל על המעות, ושותהו ומניח כדי תרומת מעשר בשולי הכוס, וכן אם זמנו חבירו לשתות בשבת מתנה בתנאי כזה מערב שבת על כל מה שירצה לסעוד אצלו ע"ש, והרב חכ"א בשערי צדק פרק י"ג סעיף יו"ד העתיק דין זה וסיים, ומטעם זה הקלו ג"כ להפריש בשבת והרי אפילו דמאי אסור לתקן בשבת, אלא כיון שהתנה מעש"ב מותר לסמוך על התנאי, חבל אם לא מע"ש אסור להתנות בשבת עכ"ד ע"ש, וגם מזה מוכח דאסור לתקן בשבת אפילו היכא שאינו עושה מעשה בידים אלא רק בדבור בלבד, ועל כן, מכל דברים הנז"ל נסתרו דברי רז"ל שהביא בה"ש הנז' שכתב לא מצינו בדיבור בלבד שיהא חשוב כמתקן, וא"כ לא נשאר לו הוכחה לבה"ש לנדון דידיה כלל, כי גם מה שהוכיח מן תרומת הדשן סי' נ"ד בלא"ה לאו שמא מתיא דהתם אינו מתקן איסור ורק משער כדי לידע, ולהכי בדיבור לבד לית לן בה, ורק אי עביד מעשה במדידה אסור משום דעביד מעשה, ועיין אשל אברהם סי' שכ"ג ס"ק י"ד ע"ש:

ודע, כי התוספות בגיטין דף ל"ה בד"ה במחשבה הקשו וא"ת כיון דשרי תרומה כשנותן עיניו בצד זה אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת, דהא תנן רי"א אף מעלין המדומע באחד ומאה, ופריך והא קמתקן וכו', ומסיק לא חשיב מתקן בשבת כשמעלהו, כיון דאפשר במחשבה, והכא נמי עומד במחשבה, ותרצו שאני מדומע שכבר הוא מתוקן, אבל תחילת תיקונו של טבל לא שרינן משום דחפשר במחשבה, ואפילו דמאי אסור נתקן בשבת וכו' ע"ש, ומדברי תוספות אלו מוכח דבמחשבה בלבד מותר לתקן בשבת, וכתב הרב שער המלך בפ"ד מה'. תרומות שכ"כ בשיטה מקובצת ג"כ דשרי לתקן בשבת במחשבה, אך הרב שער המלך הקשה בסברה זו מפרק מפנין ומפרק בכל מעריבין, והניח בצ"ע:

ובספר אגודה בפרק כל הגט כתב ויו"ל נטלת באומר ובמחשבה, פירש בקונטריס כשנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ושרי לאכול בלא הפרשה ושרי נמי בשתיקה על ידי שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, וכן ודאי בלא דיבור הוי תרומה, כדמשמע במסכת תרומה דקאמר אלם לא יתרום משום ברכה ואם תרם תרומתו תרומה, ומכל מקום אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת משום דחשיב תיקון, אבל מדומע מעלין בשבת עכ"ל, נראה מדבריו שהבין סברת רש"י ז"ל דאין מגביהין בשבת אפילו במחשבה, דאיכא בזה איסור מתקן, אע"ג דאינו עושה בדיבור כלום, אלא רק במחשבה:

וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בספר פני דוד פ' בשלח שהביא מן מהר"ש פרימו שכתב בשם התוס' דטבל אסור לתקנו בשבת אפילו במחשבה בלבד, ובספרו יוסף אומץ סי' צ"ב אות ב' הביא מחכם אחד שהקשה והלא מן התוספות מוכח להפך דשרי לתקן טבל במחשבה בשבת, והגאון חיד"א ז"ל הודה בזה דהכי משמע מן התוספות דשרי לתקן במחשבה, והביא קושית שער המלך שהקשה על התוספות אמאי אין מטלטלין הטבל מאחר דחזי, וכמו שאמרו בדמאי, וסיים שעלה בדעתו ליישב בחילוק אחר ולא היה לו שעת הכושר ע"ש, גם עוד שם הביא הגאון חיד"א מה שהקשו התוס' על רש"י וכתב התירוץ שיש לתרץ בזה והביא דברי האגודה בגיטין שהבאתי לעיל, וכתב אולי מהר"ש פרימו כך היה מפרש דעת רש"י כמו שפירש הוא ע"ש, ועיין עקרי הד"ט א"ח סי' י"ד אות כ"א שהביא דברי הגאון חיד"א בפני דוד וביוסף אומץ הנז', ומ"ש הוא על זה ע"ש:

וחזי הוית להרב מהר"י טייב ז"ל בספרו ווי העמודים על ספר יראים סי' קע"ב דף קמ"ז שכתב, קשא דבפ"ד דדמאי תנן הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשר ושאלו בשבת יאכל על פיו, ואמאי הקילו בכך, כיון דאפשר במחשבה דמותר אפילו בשבת כנראה מדברי התוספות בגיטין דף ל"א בד"ה במחשבה, ולדעת י"מ דאפילו בחול ס"ל לרבנן לא סגי במחשבה אלא להפריש בלא קריאת שם, אסור בשבת, וכבר כתבתי בערך השלחן יו"ד סי' ק"ך דרבינו ישעיה אוסר אפילו בדמאי להפרישו במחשבה, והוכחתי כן מהך מתניתין ומהירושלמי, אבל לדעת התוספות והריטב"א והכלבו דמותר במחשבה קשא. ושו"ר בס' קרית מלך רב ח"ב סי' ט' שנדחק בדברי התוספות הנז' וכו', ונעלם מהם מ"ש ראב"ן דף ע"ו דס"ל דמותר לתקן במחשבה ביו"ט ולא במעשה וה"ה בשבת, וכ"כ הכלבו בה' פסח דבשבת יתקן במחשבה עכ"ד ע"ש:

נמצינו למידין מכל הנז"ל דדעת רש"י ז"ל אפילו במחשבה לבד אסור לתקן בשבת, וכמ"ש באגודה, וכמ"ש הגאון חיד"א בדברי מהר"ש פרימו ז"ל דכונתו על רש"י ולא על התוספות, ולפ"ד הרב קרית מלך רב הנז', ועוד חכם אחד שהביאו הרב חיד"א ז"ל ס"ל שגם התוספות ס"ל דאסור לתקן במחשבה בשבת, ומכאן נסתרו דברי רש"ל שכתב שלא מצינו בדיבור שיהיה חשוב כמתקן, דהא כאן אסרו גם במחשבה, ואפילו לדעת ראב"ן והריטב"א והכלבו שהביא הרב מהר"י טייב ז"ל הנז"ל דס"ל מותר לתקן במחשבה לא התירו בדיבור, וממילא אנחנו למידין לנידון בית השואבה גבי סוכה, ולנדון שאלה דידן גבי עירוב דצריך ביטול בדיבור בפה, אז לכ"ע אסור משום מתקן, דגם המתירים לתקן במחשבה מודו דאסור לתקן בדיבור, וכאן צריך דיבור:

מיהו אחר הישוב נ"ל בס"ד לחלק בין דין המעשר לבין דין סוכה ועירוב, והיינו גבי מעשר ניכר שהוא מתקן בהפרשתו זאת שמפריש בדיבור ביום שבת, יען כי כאשר מפריש בדיבור צריך לפרש ולסיים מקומו של המעשר שאומר הוא בצפון או בדרום, וא"כ מדבורו ניכר ומוכח שאלו הפירות שלפניו הם עודם טבל ועדיין לא הובדל מהם המעשר, ועתה בשבת הוא מבדיל המעשר בהם במה שהוא מסיים מקומו של מעשר בצד זה או בצד זה, ולמחר צריך לקיים דברו זה בפועל שיבדיל המעשר מן הפירות כפי מה שסיים בדברו בשבת, ונמצא ניכר דבשבת תיקן הפירות האלו בדבורו, גם עוד הרואה אותן בחול מבדיל חלק המעשר מן הפירות, ושואלו אם אתה עתה מוציא המעשר איך אכלת אתמול בשבת קודם שהפרשת המעשר, מוכרח להשיב לו כבר הפרשתי אתמול בדבור, וסיימתי חלק המעשר במקום זה ועתה אני מוציאו, על כן תיקון זה שעשה בדבור בשבת, הנה הוא ניכר ומוכח, משא"כ גבי סוכה ועירוב שהיה התבן מונח קודם שבת ובשבת הוא אומר בפיו שזה התבן יהיה בטל ומונח כאן לעולם שלא אפנה אותו, אינו ניכר שזה הביטול עושה היום, דאפשר שעשה אותו קודם שבת שבטלו בפיו כשהניחו וכבר נשלם התיקון ועתה בשבת חוזר וכופל הביטול בפיו, ולישנא יתירה נקיט שחוזר ושונה דבריו ללא צורך ואין ניכר מדבריו שעדיין לא ביטלו בדיבור קודם שבת, וכל דאינו ניכר אין לחוש משום דנראה כמתקן וכמו המטביל כלי בשבת ע"י שמוציא בו מים מן המקוה, ולהכי י"ל דאין להחמיר בכה"ג ושרי לבטלו בפיו בשבת. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו אמר לחלק בין דין ערוב וסוכה לבין דין המעשר משום דגבי סוכה ועירוב הביטול שנעשה בדיבור אינו התחלת התיקון ואינו כל התיקון כולו אלא הוא גמר של התיקון דהתחלת התיקון וההכשר נעשה ע"י התבן, וזה הוא עיקר התיקון, וזה היה מונח קודם שבת, והביטול שעושה בדיבור בשבת הוא גמר של תיקון התבן הנעשה מאתמול, ולהכי יש להקל בו, אבל המעשר כל התיקון שלו נעשה ע"י ההפרשה שמפריש בדיבור בשבת, ולכן החמירו בו בשבת משום שהוא מתקן בשבת, עכ"ד נר"ו:

ואשובה לדברי הרב בית השואבה ז"ל הנז' שהוכיח לספק שלו בדין הסוכה ממ"ש הגאון תרומת הדשן סי' נ"ד ע"ש, והנה דברי תרומת הדשן הנז' הביאם הרב מג"א ז"ל בסי' שכ"ג ס"ק יו"ד ע"ש, ובאמת מדין זה אין ראיה כלל דהמשער איסור אינו מתקן דבר איסור ורק הוא מודיע האמת אי איכא איסורא הכא או לאו, והוא גילוי מלתא בעלמא, ואפיליו בהאי גוונא משמע מדבריו דאם משער במדידה בידים אסור, וכ"כ הרב אשל אברהם בסי' שכ"ג ס"ק י"ד וז"ל דאף לשער הוא רק בדעת ומראה עיניו הא למדוד לא אע"ג דמדידה דמצוה שרי, ועיין עוד באשל אברהם סי' ש"ז ס"ק ט"ז שכתב מדברי המג"א נראה דשרי אפילו למדוד בידים כל שהוא צורך הוראה לא הוי עובדין דחול ע"ש:

והנה מצינו להמג"א שם בס"ק י"ד אחר שהביא דין תה"ד הנז' כתב נ"ל דיבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' בשבת דאינו אלא חומרא בעלמא לא הוי כמתקן עיין ביו"ד סי' ק"ט, וכן מפורש ריש פרק נוטל עכ"ל, וביאור דבריו מפורש במחצית השקל כי בר"פ נוטל אמר ר"י מעלין את המדומע בשבת דהיינו אם נתערב וכו' דס"ל כר"א דס"ל אפילו עדיין לא הרים מותר ליתן עיניו בצד זה ויאכל מצד אחר וכיון דמצי לאכלו בלא הרמה ס"ל לר"י אין ההרמה נחשבת כמתקן ומותר להרים בשבת ונהי דלא קי"ל כר"י לענין תרומה ואסור להרים בשבת, היינו משום דלא קי"ל כר"א דנותן עיניו בצד זה וכו', אבל בדין יבש ביבש נהי דמחמירים להשליך א' כיון דהשלכה זו אינו אלא חומרא מותר ע"ש, ובאמת התוספות בגיטין דף ל"א בד"ה במחשבה עשו חילוק בין הטבל והדמאי לבין המדומע, אך דבריהם חסרים טעם, ומ"ש הגאון מהרי"ש בשואל ומשיב מהדורא תניינא ח"א סי' צ"ג דף ע"ו ע"ד ליישב דבריהם לא מצאתי טעם בזה, אמנם הגאון טיב גיטין בשיטה על מס' גיטין נתעורר בדברי התוספות הנז' ופירש חלוקא דידהו בטעם נכון ע"ש:

ובהיותי מתבונן בענין זה נזכרתי בס"ד פלוגתא דהרב מג"א דפליג על הרב מהר"י הלוי ז"ל כנז' בסי' שי"ג סק"א בענין טומאה הבאה מבית לבית ע"י חלון שביניהם דסבר מהר"י הלוי מותר לסתום החלון בשבת קודם שימות המת כדי שלא תכנס הטומאה, אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן, והרב מג"א ז"ל פליג בזה וס"ל דליכא תיקון אחר מיתה דהא הכלים שבתוכו נטמאו ואין מועיל רק להבא ע"ש, וקשא על המג"א אכתי יש תיקון גם לאחר מיתה דעל ידי סתימה זו יכולים הכהנים ליכנס שם וכאשר השיגו האחרונים על המג"א בזה, לכן מוכרח לומר דס"ל להמג"א כיון דישראל נכנסים בו, גם לאחר מיתה, נמצא חזי הוא עתה ולא חשיב מתקן בשביל היתר הכהנים בלבד, אך לפ"ז קשא על המג"א דהכא בסי' שכ"ג גבי מבטל איסור בשבת אמאי אסר משום מתקן, והלא גם הכא חזי איסור זה שנתערב להאכילו לכלבו דהא דין זה לא שייך אלא רק באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה שנתערב בששים, וכמ"ש במחצית השקל, ולכן מוכרח שדין זה של הביטול בשבת הוא איירי בדברים המותרים בהנאה, ואמאי אסור לבטל בשבת משום מתקן, והלא הוה חזי לכלבו ובהמתו, ומאי שנא מדין הטומאה הנז' דלא חשיב מתקן לסברת המג"א דאע"ג דבאמת הוא מתקן לכהנים אמרינן כיון דחזי לישראלים לא חשיב מתקן. ואמרתי לתרץ בס"ד דס"ל להמג"א מאי דחזי לכלבו ובהמה לא חשיב זה כ"כ ואכתי נקרא מתקן בביטול האיסור משום דמתקנו למאכל אדם, ואע"ג דחזי נמי לעבדו ושפחתו הכנענים, אלו כמו בהמותיו ואינם בכלל מין האדם, משא"כ גבי טומאה בחלון שאני דהוה חזי לישראלים שהם מין אדם וחשובים:

מיהו הא קשיא לי בדין ביטול האיסור בשבת ויו"ט ממה שכתב המג"א מתוספות דפסחים דף מ"ו ע"א בד"ה עד שתאפה שכתבו דשרינן לקרות לה שם קודם אפיה דהא איכא כהן קטן דחזיא ליה, ואפילו ליכא כהן קטן אי איכא כהן גדול שרי דחזיא ליה ע"י ביטול ברוב, כדאמר התם רבא מבטל לה ברוב ואכיל לה ביומי טומאה ע"ש, נמצא ס"ל להתוספות מותר לבטל איסור ברוב ביו"ט, וליכא בזה משום מתקן, וזה הפך דין הנז' שהביא המג"א, וגם הר"ן ז"ל שם בביאורו על הרי"ף כתב ומיהו עוד אחרת יש ולא רצה הרי"ף לגלותה דאמרינן בבכורות תרומת חו"ל מבטלה ברוב, וכן הרמב"ן ז"ל במלחמות כתב על דברי הרי"ף דכי אמרינן מבטלה ברוב היינו לומר שאם נתערב בכמותה או בפחות ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה וכו', הרי הרמב"ן הוצרך להעמיד דברי הרי"ף בהכי ולא אמר טעמא דהרי"ף הוא משום דלא שייך זה התיקון של הביטול ביו"ט כיון דאסור משום מתקן, ובאמת דבר זה של הביטול כתבו הרא"ש ג"כ בפסחים, וכ"פ הטור בסי' תנ"ז, ועיין ב"י שם, נמצא כולהו רבוותא לא חיישי ביו"ט משום תיקון דעביד בביטול האיסור וזה הוא הפך הנז"ל:

וגם על הרב מהר"י הלוי ז"ל דאסר לסתום החלון בשבת משום מתקן קשא מכל הנך רבוותא הנז' דמתירים לבטל החלה ביו"ט ולא חיישי משום מתקן, ועיין במפתחות ספר מהר"י הלוי שהשוה נידון דידיה עם נידון תה"ד ונסתייע מיניה. והנה יש מי שתירץ הא דלא חיישי כולהו רבוותא גבי חלה אם מבטלה ביו"ט משום מתקן היינו משום דבאמת גם בלא ביטול היא ראויה לכהן קטן, וכן לכהן גדול שטבל מקריו וכדאיתא בש"ע סי' תנ"ז בהגה"ה ע"ש, ולהכי אע"ג דליכא כהן קטן או כהן גדול שטבל לקריו נמי אם יבטלנה ברוב לא מחזי כמתקן, משא"כ בדין מבטל איסור דכתב תה"ד דקודם הביטול לא חזי לשום אדם מחזי כמתקן אי מבטיל ליה עכ"ד. מיהו כל זה שייך לתרץ על תה"ד, אך על מהר"י הלוי לא שייך לתרץ בהכי, דהא גם בנידון מהר"י הלוי ז"ל אותו הבית חזי לישראלים להכנס בו, ולא עביד התיקון אלא בשביל הכהנים ואמאי אסר משום מתקן:

ולכאורה נראה דתוספות דגיטין דף ל"א שכתבו גבי טבל ודמאי אע"ג דאפשר לתקן בשבת ע"י מחשבה בלבד, עכ"ז אם הגביה בידים חשיב מתקן ואסור משום דכיון שהוא תחלת תקונו לא שרינן משום דאפשר בהכי וכנז"ל, הנה הם פליגי עם תוספות דפסחים דף מ"ו הנז' שהתירו לבטל ביו"ט, דהא ביטול החלה בידים דמי להרמת תרומה מן הטבל שהוא תחלת תקונו לא ודמי למדומע שכבר נתקן. אך באמת אין להקשות להתוספות דפסחים וכולהו רבוותא הנז"ל שהתירו לבטל החלה ביו"ט קושיית התוספות דגיטין הנז' שהקשו אמאי אין מגביהין תרומות בידים והא חזי לתקן ולאכול ע"י מחשבה די"ל התוספות דפסחים וכולהו רבוותא הנז' ס"ל אין מגביהין בשבת אפילו במחשבה בלבד, וכמ"ש לעיל בדעת רש"י ז"ל ועוד דעימיה:

ואחר החיפוש ראיתי להרב שער המלך ז"ל בה' יו"ט פ"ב הלכה וא"ו דף ל"ח ע"ג וע"ד שהביא דברי תרומת הדשן ודברי מהר"י הלוי הנז', והקשה על זה מדין החלה דסברי כולהו רבוותא דיכול לבטלה ביו"ט ונמצאו כל הנהו רבוותא הפך דעת תרומת הדשן, וכתב עוד וז"ל וליכא למימר דע"כ לא אמרה תה"ד אלא דוקח במבטל האיסורים דקודם הביטול לא חזו לשום אדם משו"ה כשמבטלה הו"ל מתקן, משא"כ הכא כיון דחלת חו"ל קודם הביטול דחזיא לכהן קטן או לכה"ג שטבל לקריו לא מחזי כולי האי כמתקן, דהא ליתא שהרי בפרק נוטל פרכינן אמתניתין דקתני ר"א אף מעלין את המדומע בשבת אמאי הא קא מתקן וכו', ופירש רש"י הא קמתקן שמביאו לידי היתר על ידי כך, ונגזור ביה אטו תיקון מלאכה, הרי אע"ג דמדומע חזי לכהנים אפ"ה הו"ל מתקן כיון שע"י העלאה זו מביאו לידי היתר לזרים. הן אמת שדברי תה"ד שכתב דאסור לבטל האיסורים בשבת ויו"ט משום דמחזי כמתקן, נראה שטעמו ונימוקו עמו מסוגייא דפרק נוטל דבעי בגמרא לומר דאסור לעלות את המדומע בשבת משום דהוי מתקן וכיון שכן קשא לדעת התוספות והרא"ש והטור שכתבו שמותר לבטל חלת חו"ל ברוב ביו"ט עכ"ד ע"ש:

ונראה לתרץ בס"ד קושיא הנז' והוא דיש לחלק בין ההפרשה לבין ההוספה, והיינו כי בהוספה אם בעת שהוא מוסיף על אותו האוכל חזי אותו האוכל לאיזה אדם, ויש הנאה לאותו אדם בזאת התוספת לא מחזי כמתקן, אלא נראה שהוא. עושה לצורך אותו אדם כגון החלה דחזיא לכהן קטן או לכהן גדול שטבל לקריו, הנה כאשר מוסיף עליה נראה שהוא מוסיף עליה להרבותה כדי ליתן לכהן מתנה מרובה, כי מעט זו בעיניו ליתנה לכהן ובתוספת זו הוא עוסק לצורך הכהן כדי לתת החלה והתוספת הכל לכהן, והא דמי לטבילת האדם מטומאתו דאמרינן בביצה דף י"ח דשרי בשבת משום דמחזי כמקר וכן זה מחזי דעביד לצורך הכהן ובעבורו הוא מוסיף להרבות לו מתנתו, אך אם דבר שמוסיף עליו אינו ראוי לשום אדם כגון שהוא דבר איסור, הנה בודאי בעת שמוסיף עליו מחזי מתקן אותו דבר כי למה יוסיף דבר המותר על דבר האסור לאסרו אם לא שהוא מתכוין להוסיף עליו היתר הרבה כפי שיעור המבטל כדי לבטל האיסור ולאכלו:

אבל בהפרשה לא מבעיא בטבל דודאי מחזי כמתקן דהא לא חזי אותו אוכל לשום אדם קודם הפרשה אלא גם במדומע דחזי לכהנים אם מפריש מחזי כמתקן דהיינו אם נתערב סאה תרומה במאה חולין, שצריך להרים סאה אחת וליתנה לכהן והיא יש לה דין תרומה, הנה בהפרשה זו נראה מתקן, יען דאם נאמר בעת שמפריש שזה האוכל כולו ראוי לכהן ורוצה ליתנו כולו לכהן, למה מפריש הסאה הזאת מן המאה תשאר זו הסאה עם המאה וכל אלו המאה ואחד ראויים לכהן דבאמת אם יתן הכל לכהן אין הכהן צריך להפריש הסאה מן המאה אלא כל התערובת הזאת ראויה לכהן כמו שהיא ואין צריך להפריש מזה כלום, ולמה זה עושה הפרשה, ומוכרח לומר דאין עושה בשביל הכהן אלא עושה בשביל עצמו כדי שיאכל מן התערובת, ואם אינו מפריש הסאה אינו יכול לאכול מן המדומע הזה כלל, ונמצא מוכח שהוא מתקן בהרמה זו שמרים מן המדומע ולצרכו עביד כי לגבי כהן הפרשה זו מאן דכר שמא ומה צריכה לו הלא הכהן יאכל המדומע כמו שהוא, ודוק היטב כי הוא חלוק נכון ומסתבר בעזה"י. ובזה אתי שפיר דליכא קושיא מגמרא דפרק נוטל מענין המדומע על סברת הנך רבוותא מ"ש בהיתר החלה שמוסיף לבטלה ע"י הוספה שמוסיף עליה, דהפרשה מן המדומע שאני מדין החלה שהוא הוספה וכאשר הסברנו בס"ד, וגם ליכא סתירה מסברה דידהון אסברת תרומת הדשן די"ל הם מודו בדין תה"ד דאסור משום דמחזי כמתקן, והתה"ד נמי מודה בדין החלה דילהון דשרי:

ונשובה לענין ספק השאלה דנ"ד גבי עירוב וכן נידון בית השואבה בענין סוכה, דאע"ג דכתבתי לעיל שיש לחלק בין עירוב וסוכה הנז' לבין דין המעשר, ולהכי אין ללמוד מדין המעשר לאסור בנידון דידן, ובדין הסוכה משום דנראה כמתקן, מ"מ יש ללמוד לאסור ממ"ש התוספות בבתרא דף כ' ע"א ד"ה היא גופא עמ"ש פקקו המאור בטפיח וז"ל, כי פקקו מאי הוי, הא לא מבטל ליה ואינו חוצץ, וליכא למימר שבטלו הטפיח, דא"כ היה בונה בשבת ע"ש, וכן הרמב"ן בחדושיו לבתרא כתב וז"ל, ואי קשיא לך דהכא משמע דבעינן ביטול, ובמסכת שבת אמרינן פקקו את המאור בטפיח, ואי דבטליה הא קעביד דופן בשבת ע"ש, ולכאורא קשא מאי קמקשו התוספות והרמב"ן, והא תוספת על בנין שרי, וכאן הוי תוספת, ועיין תוספות בשבת דף קכ"ו ע"ב, אך באמת כונתם פשוטה דמקשו מכח הביטול שצריך לבטל, ותוספת בנין שרי אם הוא בסתמא, אבל היכא דמוכרח לבטל בפיו ה"ז חשיב כבונה, ולהכי בלא ביטול אע"פ שפוקק ניחא להו להתוספות דשרי ולא מקשו, אלא אם נאמר שצריך לבטל, ונמצא מה דחשיב כבונה הוא מכח הדיבור בלבד, וזה סותר לדברי רש"ל ז"ל שכתב ביש"ש ביבמות פרק י"א הנז"ל דלא מצינו בדיבור שיהא חשוב כמתקן ובונה:

והנה לפ"ד התוספות שתרצו לקושייתם הנז' דבטפיח לא בעינן ביטול, ולהכי לא מחזי כבונה בשבת, אכתי קשא, דהא מחזי כמתקן כיון שבזה מתיר את המקום מן הטומאה, אך כבר תרגמה הרב מהר"י הלוי ז"ל בכלל כ"ה סי' ל"ד הנז"ל דהך דפקקו את המאור בטפיח איירי קודם שמת המת, דאין כאן חשש מתקן, ורק אם יבטל הסתימה שם מחזי כבונה בשבת, ולהכי תירצו התוספות דטפיח לא בעי ביטול ואין כאן בונה בשבת ע"ש, ולפ"ז יש ללמוד מכאן לענין דבר דבעי ביטול בפה, דאם ביטל בדיבור חשיב מתקן. ודע דמ"ש מרן בבית יוסף אה"ע ריש סי' קס"ט וז"ל, ומ"ש שאם קובעים מקום בשבת מחזי כבונה ומתקן אין לו טעם ע"ש, כונתו לומר משם דקביעות מקום אינו מעכב בדיעבד, ולהכי כתב אין לו טעם, גם י"ל כונתו ג"כ משום דאין כאן גמר דבר כי אם הוא ענף אחד מדברים הצריכים בחליצה, ולכן לא חשיב זה מתקן:

וא"כ השתא לענין נידון השאלה הנז"ל בענין העירוב דצריך לבטלו בפירוש דנראה דאסור לבטלו ביו"ט דחשיב בזה מתקן כי בביטול זה מתקן ומתיר לטלטל שתי החצירות מזה לזה. מיהו ראיתי שיש להתיר בזה ממ"ש הגאון ישועות יעקב ז"ל בסי' תק"א סק"ז בהיכא דמותר למחר בלא"ה לא חשיב מתקן במה שמבטלה היום ברוב, בהיכא דאין בזה איסור כי אם מדרבנן, ולכן מותר לבטל עצים שנשרו מן הדקל, כיון דלמחר יהיו ראויים אף בלא ביטול, וגם היום אין איסורו רק מדרבנן לא חשיב כמתקן ע"ש, וא"כ השתא הכא נמי בנידון השאלה הנז', כיון דאיסור הטלטול של החצירות מזה לזה הוא איסור דרבנן, וגם יש לו מתירין, דאחר שבת אין נשאר איסור טלטול כלל, לכן אפילו אם מבטל בשבת איכא איסור משום מתקן, וכ"ש דהיא מבטלו ביו"ט שני שהוא מדרבנן דאין כאן חשש כלל. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.