רב פעלים/ג/אורח חיים/כג

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ש"ץ בברכה מעין שבע יענה קדיש וקדושה כיון דרבנן תקנו אותה משום סכנה קילא דדינה כמו ברכות ק"ש, או"ד לא יענה קדיש וקדושה כדין תפלה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. בהשקפה הראשנה נראה דלא יענה קדיש וקדושה דאע"ג דתקנו אותה משום סכנה כתב בספר קדמון זה שמו נוהג כצאן יוסף, שהיא במקום חזרת התפלה כמ"ש שם דף ט"ל ע"א, וכיון דתקנו אותה במקום חזרה אע"ג דנחתו לתקן אותה משום סכנה עשו אותה במקום חזרה ממש, והא מצינו בחזרה של שחרית ומנחה נמי דתקנו אותה להוציא שאינו בקי ובזה"ז ליתיה להאי טעמא דהא ברוב המקומות בקיאים הם, ואם ימצא מי שאינו בקי ג"כ לא מהני ליה החזרה דהא צריך לכוין לכל מה שיאמר הש"ץ מתחלה וע"ס, וקא חזינן דאין שום אדם מעמי ארצות מכוין לזה ועכ"ז יש לה דין תפלה שאינו מפסיק הש"ץ לקדיש וקדושה וכל מידי בתפלת העמידה דלחש, ורק הציבור יכולים לענות קדיש וקדושה כשאומר ש"ץ החזרה וכמ"ש בכף החיים סי' ח"י אות כ"ג, וא"כ ה"ה הכא גבי ברכה מעין שבע אע"ג דאמרו הטעם משום סכנה ועכשיו בטלה הסכנה מ"מ כיון דבתחלת תקנתה תקנו אותה במקום חזרה הוי דין דידה כדין חזרת שחרית ומנחה, כן י"ל בהשקפה הראשנה מצד הסברה הישרה:

מיהו נראה דספק השאלה הנז' הוא תלוי בפלוגתא דפר"ח והרב מטה יהודה בסי' תקפ"ב בדין המלך הקדוש בברכה מעין שבע שטעה ואמר האל הקדוש, דהפר"ח ס"ל כיון דברכה מעין שבע תקינו אותה משום סכנה אם טעה ואמר האל הקדוש אינו חוזר, וכ"כ מהר"ש גרמיזאן ז"ל אך הרב מטה יאודה ז"ל הביא דברי שיורי כנה"ג דס"ל דחוזר, וגם הוא סבר כן דחוזר משום דרבנן תקנו אותה כדין תפלה, והטעות שיהיה בה דינו כדין טעות שיהיה בתפלה ע"ש, וא"כ נראה שגם נידון השאלה הוא קאי בפלוגתא הנז' דפר"ח ומטה יאודה ז"ל:

והנה הרב מטה יהודה ז"ל הוכיח שהיא במקום תפלה ממש ממה שמצינו דהטועה בתפלה יוצא י"ח כשישמענה מפי הש"ץ כמ"ש בסי' רס"ח, ואע"פ שאין מזכירין בה ענין היום מה בכך מעיקרא לא תקנוה חכמים אלא בשבת בלבד ולא ביו"ט, ולפי תקנתם חזר להיות דינה כתפלה ממש, והטעות שיהיה בה דינו כדין הטעות שבגוף התפלה עכ"ד. וראיתי להגאון חיד"א במחב"ר סי' תקפ"ב שכתב על דברי מטה יאודה הנז' וז"ל עם האדון הסליחה דאי מהא לא איריא דנהי דיוצא בה הטועה בתפלה כמ"ש מרן בסי' רס"ח, אמנם מעיקרא אינה חובה ולא נתקנה אלא מפני הסכנה, ומי זה אמר דעתה אחר התקנה הרי היא בגוף התפלה ואין להקל בה, ואין אנחנו אחראין לטועה בתפלה שיוכל לצאת, ומה גם דלא שכיח ולא דמיא לתפלת ערבית דהויא רשות והאידנא קבועה חובה והרי הוא כמבואר וכו' עכ"ל. ולי אנא עבדא נראה דיפה הוכיח הרב מטה יאודה מדין הטועה דסי' רס"ח, דאם נאמר לא נתקנה ברכה מעין שבע בשביל הציבור אלא רק כדי להאריך הש"ץ הזמן בבית הכנסת ואין לה שייכות לציבור מצד חיוב התפלה, א"כ איך היחיד יוצא י"ח תפלה בשמעו ברכה מעין שבע, והלא דין זה לא נאמר אלא רק בחזרה של שחרית ומנחה דשייכי לציבור ג"כ, כי בהם מכוין להוציא מי שאינו בקי ומוכרח לכוין לכל אחד מהציבור ששומעין תפלת החזרה ממנו, וכיון דש"ץ מכוין בחזרה להוציא הציבור י"ח אע"פ שהתפללו בלחש להכי מי שטעה בתפלת לחש יוצא י"ח בחזרה של ש"ץ משום דאיכא כונת שומע ומשמיע, אבל ברכה זו של מעין שבע, אם נאמר נתקנה רק לש"ץ כדי להאריך הזמן בבית הכנסת ותקנו לו שיתפלל פעם שנית, איך יוצא הטועה י"ח תפלת לחש בה והלא בעינן כונת שומע וכונת משמיע, ואין הש"ץ המשמיע מכוין להוציא שום אחד מן הציבור בברכה זו אלא ודאי שברכה זו תקנו אותה חז"ל כמו חזרה של שחרית ומנחה, ולהכי יחיד הטועה בלחש שצריך לחזור ולהתפלל יוצא י"ח בשמעו ברכה זו מש"ץ:

ומ"ש הגאון חיד"א ז"ל דאין אנחנו אחראין לטועה בתפלה שיוכל לצאת ומה גם דלא שכיח לא ידענא מאי קאמר מני"ר בדברים אלו והלא מדין זה שהיחיד הטועה יוצא י"ח אנחנו באין ללמוד שברכה זו יש לה דין חזרה של שחרית ומנחה, וא"כ מאי אין אחראין דקאמר ואם שכיח ואם לא שכיח מה בכך. ומ"ש עוד לא דמיא לתפלת ערבית דהויא רשות והאידנא קבעוה חובה, גם בזה לא ירדתי לסוף כונתו ז"ל דהאי טעמא דתפלת ערבית רשות נקטיה מרן בב"י ליישב הקושיא איך תועיל מעין שבע במקום שחייב להתפלל שבע ממש, ומתרץ משום דתפלת ערבית רשות הקלו בה ע"ש, אבל באמת לענין הדין היכא דטעה בערבית אע"ג דהיא רשות חוזר, וא"כ ה"ה בברכה מעין שבע שהיא החזרה שלה ראוי להיות כן:

איברא אע"ג דהגאון חיד"א ז"ל פקפק בדברי מטה יהודה ואזיל בתר סברת פר"ח ודעמיה מ"מ סיים דע"פ הסוד אשר גילה רבינו האר"י ז"ל צריך להורות כדברי הרב מטה יאודה ז"ל וכהוראת הרב הכנה"ג ז"ל וכנז' במחב"ר שם ע"ש, והנה באמת בחזרה של שחרית שאמרו בה טעם ע"פ הפשט כדי להוציא שאינו בקי מצינו לרבינו האר"י ז"ל דיהיב בה טעמא שהיא חיוב וצריכה לכל הציבור אע"ג דהתפללו בלחש כולם, וכן בברכה מעין שבע נמי אמר להדיה שהיא חיוב כמו החזרה, ועל מה שתקנו מעין שבע ולא שבע ממש נתן בזה טעם נכון ע"פ הסוד וכמ"ש בשער הכונות דף ע' ע"ב, ובאמת מצינו ראינו כי בעה"ק ירושלים תוב"ב שהיא אתרא דקבלו עלייהו הוראת מרן ז"ל בש"ע, וכבר פסק מרן ז"ל בשה"ט סי' רס"ח סעיף יו"ד דאין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים דליכא טעמא דמאחרים לבא, וכבר נהגו בכך בירושלים, עכ"ז אחר שבא חכם הוא רבינו הרש"ש ז"ל החליפו שיטה ונהגו שיאמרו מעין שבע בבית חתנים ואבלים, וכאשר העיד הרב פרי האדמה אשר נשתנה המנהג בזמנו, ועיין ש"ץ דף קצ"ח וחסד לאלפים. נמצא עבדי מעשה רב בברכות לשנות המנהג משום דאזלי בתר רבינו האר"י ז"ל דגילה שברכה מעין שבע היא חיוב במקום חזרה. וגדולה מזו מצינו לרבינו הרש"ש דס"ל שגם ביו"ט של פסח שחל בשבת אומרים ברכה מעין שבע הפך כל הפוסקים הפשטנים דאזלי בתר טעמא דאמור בה רבנן לפי הפשט:

הנה כי כן, בענין השאלה הנז' יש להורות שלא יענה הש"ץ קדיש וקדושה בברכה מעין שבע, כי דין חזרה דשחרית ומנחה יש לה, וכן המנהג פשוט. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.