גליוני הש"ס/שבת/עג/א

גליוני הש"ס שבת עג א

ע"ג א' נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' רבא אמר פטור, נ"ב ע' רש"י כריתות ב' א' ד"ה ועל לא הודע שלהן מש"ש בחיוב מגדף בשוגג דאיירי בכסבור לברך שם בן ב' אותיות ובירך שם בן ד' ע"ש וצע"ק מכאן:

שם אבות מלאכות, נ"ב עמ"ש על הגליון לעיל מ"ט ב':

שם מ' חסר אחת, נ"ב דוגמת מניין זה נזיר ה' א' ל' חסר אחת ושם י"ט ב' מאה חסר אחת, ב"ב קכ"ג א' שבעים חסר אחת, מכות כ"ב א' מ' חסר אחת, זבחים קי"ח ב' שלש מאות ושבעים חסר אחת:

שם והחורש, נ"ב ע' חידושי רמב"ן לקמן קנ"ג ב' ד"ה והלא מחמר עמד דהרי הבהמה היא החורשת וה"ל האדם רק כמו מחמר ומדוע חורש הוא אב ולא מחמר ע"ש שכ' אלא שמ"מ צריך טעם בדבר שהרי החורש בבהמות כו' עש"ה מש"ש בזה ויל"ע אם יחרוש כזה אדם באדם כגון בעבדו כנעני אם יתחייב האדון ג"כ ולא יוחשב שנים שעשאוהו אעפ"י שלא הי' יכול האדון לעשותו בעצמו וע' תוס' לקמן צ"ד א' ד"ה שהחי וע"ע הוריות ד' ב' בעי ר' יוסף אין חרישה בשבת מהו כו' ע"ש בתוד"ה בעי דהקשו דהא חרישה דבר שהצדוקין מודין בו וכוונתם דהא אין סברא וטעם שלא יוחשב מלאכה וא"כ וודאי דמודין בו ואולם לרמב"ן הנ"ל י"ל באמת דהוא דבר שאין הצדוקין מודין בו היינו דהצדוקין טועין לומר כסברת קושית הרמב"ן הנ"ל דכיון דהבהמה היא החורשת הוי האדם רק כמו מחמר ואינו מלאכה והנה לרמב"ן הנ"ל דחורש הוי הבהמה רק כמו כלי ביד האומן ולא דמי למחמר שהבהמה עושה בעצמה עש"ה יל"ע ג"כ לעניין שאילה בבעלים דכתי' אם בעליו עמו ומשמע דהבהמה עיקר במלאכה ורק שהבעלים עמה ע' תוס' ישינים יומא פ"ה ב' ד"ה תשובה בעיא יוה"כ וא"כ הי' ראוי שלא יהי' בכלל זה הנשאל לחבירו עם בהמתו לחרישה דו"ק מאוד ואילו בב"מ צ"ה ב' מבואר להדיא איפכא ע"ש דאמר עד שיהא פרה וחורש בה חמור ומחמר אחרי' וגם משטחיות ל' הגמ' הנ"ל משמע דחרישה הוא כמו מחמר ואולם אדרבה מדאמר בחרישה בה ובמחמר אחרי' משמע דהחרישה הבהמה רק ככלי והוא עושה בו ומשא"כ במחמר הבהמה עושה בעצמה רק שהוא מחמר אחרי' ודו"ק וע"ע ב"מ קט"ז א' רש"י ד"ה חייב שתים דכ' דפרות חורשות חשיבי כלי אוכל נפש ע"ש והוא ג"כ כרמב"ן הנ"ל דפרה החורשת הוא רק כלי ביד האדם מדנחשב לאדם לאב מלאכה בשבת וע"ש בב"מ בתוד"ה וצמד ע"ש דמשמע דלא ניחא להו בזה שתיחשב הפרה כלי עש"ה ולהנ"ל הנה יש הסברה גדולה לדבר דפרה חורשת שאני דהאדם הוא החורש והפרה רק כחורש בכלי ומש"ה הוא דמתחייב בשבת וכרמב"ן הנ"ל:

שם והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד, נ"ב כסדר זה הוזכר ג"כ במנחות פ"ה א' וע"ע ב"מ ק"ה א' ואניר ואזרע ואחצוד ואעמר ואדוש ואידרי כו' והוא כסדר חרישה זריעה קציר' עימור דישה זרי' והוא ג"כ כפי סדר בבל חרישה קודמת לזריעה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.