ערך/הענקה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־21:25, 28 באוגוסט 2023 מאת Sije (שיחה | תרומות) (ע''פ דף אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/טו - קרדיט למשתמש:מי אדיר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png הענקה

מקור

בפרשת ראה (דברים טו יב-טו): "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך [- והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו. רש"י] על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום".

במוכר עצמו

בברייתא המובאת במסכת קידושין (יד:): מכרוהו בית דין מעניקים לו, המוכר עצמו אין מעניקים לו... רבי אליעזר אומר... זה וזה מעניקים לו. והרמב"ם (עבדים פ"ג הי"ב) פסק כדעת תנא קמא.

אם ניתנת ליורשיו

לגירסת הגמרא לפנינו (קידושין טו.) הענקה ניתנת לעבד או ליורשיו, ואילו לגירסת הגר"א בהגהותיו אין הענקה אלא לעבד עצמו ולא ליורשיו[1].

גדר דין הענקה - חוב או מצוה

עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין טו).



שולי הגליון


  1. הגר"א הגיה גירסת הגמרא על פי המבואר בספרי (ראה פי' קיט) שם דרשו 'העניק תעניק לו' ולא יורשיו. ועי' מלבי"ם (דברים טו יד) שתמה על הספרי דהא בגמרא קידושין מקשה על זה, יורשיו אמאי לא, שכיר קריה רחמנא, ומסיק 'לו ולא לבעל חובו', ע"כ קושייתו. ואילו הגר"א מחק קושיית הבבלי כדי להשוות דעת הבבלי לדעת הספרי.
מעבר לתחילת הדף