שו"ת מהר"ם אלשקר/כ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היה רוצה ללכת למדינת הים ובא לגרש את ארוסתו בגט זמן וצוה לשני עדים לחתום על הגט ושלח אחר הסופר לצוותו לכתוב ויבקשוהו ולא נמצא ואמר לעדים אמרו לו לפלוני סופר שיכתוב הגט ואתם חתמו ואם אמרו לאותו סופר וכתב וחתמו הם: יורה מורינו אם גט זה כשר ותנשא בו לכתחלה או לא: גם אם עברה ונשאת בו אם תצא או לא תצא:
תשובה האי מילתא פלוגתא דתנאי ואמוראי בסוף פרק התקבל גבי מתני' דאמר לשנים תנו גט לאשתי וכו' ואמר לשלשה תנו גט לאשתי וכו' דפליגי התם רבי מאיר ורבי יוסי: רבי מאיר אמר יאמרו לאחרים ויכתבו ורבי יוסי אומר יכתבו הם: ועיקר פלוגתייהו במילי אי ממסרן לשליח או לא דר' מאיר סבר מילי ממסרן לשליח ורבי יוסי סבר דמילי לא מימסרן לשליח: כלומר דזה לא נתן להם דבר שיש בו ממש אלא מסר להם מדבריו ולא כמסורין לשליח נינהו דליזכי בהו האי שליח כי היכי דלימסרינהו לאחריני דהא לא מסר ליה מידי אלא מילתא בעלמא הוא דפקדיה: הילכך לרבי יוסי אפילו אמר לשלשה דהיינו ב"ד לא יאמרו לאחרים ויכתבו: ופסק שם שמואל משמיה דרבי הלכה כרבי יוסי ואפילו לגבי תרי דאינהו רבי מאיר וחנניה איש אונו משום דרבי יוסי נמוקו עמו כדאי' התם ולפיכך פסקו בה"ג ור"ח ובהלכו' הריא"ף ז"ל כותיה דרבי יוסי:
ועוד דאמרינן נמי התם שלחו ליה מבי רב שמואל ילמדנו רבינו אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הם מהו: שלח להו תצא כלומר דהגט בטל ואם נשאת תצא והדבר צריך תלמוד ע"כ: ועוד כתבו בהלכות דלא מיבעיא כשאמר להם תנו דלא יאמרו לאחרים לכתוב אלא אפילו אמר להם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו הרי הגט בטל: ואע"ג דשמואל פליג עליה דר' יוסי בהא מילתא כדאמרינן התם שמואל ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא: כלומר סבר כותיה במילי דלא ממסרן לשליח ופליג עליה באומר אמרו אפילו הכי סמכו על מתניתין וסוגין דפרק מי שאחזו דתנן התם אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אף על פי שכתבוהו ונתנוהו לבעל וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדי' חתומו: ומסיק רב אשי דכולה מתני' רבי יוסי היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו נמי לא: ולא מיבעיא היכא דאמר לבי תרי אלא אפי' אמר לבי תלתא נמי לא: ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפי' אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו נמי לא: ותניא כותי' דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו העדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר ויכתוב ולעדים שיחתמו: ואמרינן נמי התם ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה ר' יוסי באומר אמרו וכו' ע"כ בגמ' ובהלכות: ונתבאר שם בגמ' נמי דר' יוסי פסול באומ' אמרו מדמכשר בחתם סופר ועד דאי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו דכשר נפיק מינה חורבא דזמנין אמר להו לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה ובעל לא אמר הכי: אלמא דרבי יוסי באומר אמרו נמי פליג ותרתי קאמר לפיסולא: והנך אמוראי דאמרי לקמן תעשה ולא תעשה אליבא דר' מאיר פליגי דרבי יוסי פסיל לגמרי וכמו שכתב רש"י ז"ל שם: וכן נמי פסק ר' ישעיה הראשון בתשובותיו כותיה דרבי יוסי וז"ל וכבר איפסיקא הילכתא כר' יוסי אפי' באומר אמרו הילכך ליכא למיחש למידי ואי חתם סופר ועד כשר:
וכן נמי פסק הרמב"ם ז"ל דאפי' באומר אמרו הרי זה גט פסול ולפיכ' קמכש' בחתם סופר ועד: וכן כתב הראב"ד ז"ל דאין הלכה ככל הני אמוראי דמכשרו באומר אמרו: וכן נמי פסק רבינו אבי"ה ז"ל: נראה דאם לא אמר הבעל לאותו שכתב הגט להיות סופר הגט פסול דהלכת' כר' יוסי דמילי לא ממסרן לשליח ואפילו באומר אמרו וכ"ש הכא עכ"ל: וכן נמי פסק הרמ"ה ז"ל דבכה"ג הוי ספק מגורשת וכן נמי פסק הרמב"ן ז"ל והר"ם מקוצי ז"ל אלא שהם נמי פוסלין בחתם בסופ' ועד ואזלי בתרווייהו לחומרא ואע"ג דהוו להו תרי חומרי דסתרן אהדדי דאי אומר אמרו פסול חתם סופ' ועד כשר דהא לא נפיק מיני' חורבא: ואי חתם סופר ועד פסול אומ' אמרו כשר דלא חיישי' לחורב' כיון דפסול אפילו הכי פסקו בתרווייהו לחומרא משום דלא ידעינן הלכה כמאן: הילכך יש לחוש לדברי שניהם להחמיר וכדבעינן למימר קמן גבי מסקנת הר"י ז"ל: וכן נמי פסק הרמנ"ע ז"ל אף על גב דקיימא לן כמאן דפסיל באומר אמרו כיון דלא בריר לן טעמיה דרבי יוסי אי מדאורייתא פסיל ליה או מדרבנן פסיל ליה: אטו היכא דלא אמר אמרו כספק גרושין משוי ליה עכ"ל: וכן כתב רבי' ישעיה האחרון ז"ל אמר להם כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הם בעצמן ונתנוהו לבעל הרי זו ספק מגורשת:
וכן אם אמר להם הבעל אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו או שאמר אמרו לפלוני שיכתוב ואתם חתמו ועשו הם כאשר צוה הבעל הלכה זו מסופק' והרי זו ספק מגורשת עכ"ל: וחזינא מאן דקאמר דאיכא קצת נוסחי בספריו דכתיב בגוויהו ואם לא עשו כמו שצוה הבעל וכו': וטעות סופר היא נרגשת בהבטה ראשונה אפילו לחלושי העיון וההשגה דמה הלכה מסופקת איכא בהאי ומה ספק שייך בשנוי מדברי הבעל אם אמר להם אמרו לפלוני והם אמרו לאיש אחר ולכ"ע אפי' ריח גט אין כאן ולא ריח גרושין: אלא ודאי קושטא דמילתא לאו טעות היא והוא ז"ל הביא השתי חלוקי' כפי מה שהביאו הרמב"ם ז"ל ודבריו ז"ל מוכרחין מצד עצמן ודבר הלמד מעניינו הוא למי שעיניו בפניו ואין זה צריך לפנים: הילכך לדעתו ז"ל אומר אמרו הגט אינו גט וכן הסכימו האחרונים ז"ל: אלא שלדברי הריא"ף ז"ל בהלכותיו הגט בטל מדאורייתא ואם נשאת תצא וכן דעת הרא"ש ז"ל: אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ומן המפרשים ז"ל הגט פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא: ואע"ג דאשכחן להר"י בעל התוספות ז"ל שחולק באומר אמרו וכתב דמההיא דפרק מי שאחזו לא איריא דרב אשי התם לא למפסק הלכה אתא אלא לפרושי מתני' אתא דלית לאוקמה אלא בדברי יוסי ולמימר נמי דלא מודה ר' יוסי באומר אמרו ושמואל נמי הכי סבירא ליה אלא דאיהו פליג עליה באומר אמרו וסבר דלית הלכתא כותיה ולא חזינא אמורא דפליג: והאריך ז"ל בענין זה מ"מ איהו גופיה ז"ל כתב בסוף דבריו דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא והכי מסיק במילתיה הרב בעל התרומה ז"ל: הילכך אומר מורי רבינו יצחק בר' שמואל ז"ל שיש להחמיר אומר אמרו כדמשמע פרק מי שאחזו ישמעו לאפוקי ממאי דמכשר אומר אמרו ושמא הלכה כן: ויש לפסול חתם סופר ועד ושמא הלכה כשמואל וכלהו אמוראי דמכשרי פרק התקבל אומר אמרו ואם כן יפסל חתם סופר ועד: ואע"ג דהוי תרי פסקי דהלכתא דסתרי אהדדי מ"מ אינו מבורר כמאן נעביד ויש לחוש לשניהם להחמיר עכ"ל וכן נמי כתב בשמו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל בפירוש ההלכות: כללא דמילתא דכלהו הני רבוותא קמאי וקמאי דקמאי וכלהו בתראי פסקו דאומר אמרו פסול למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: הילכך האי איתתא דשאלתון עלה נראה לי דאן נשאת בגט זה לא תצא כדעת הרמב"ם ז"ל ומן המפרשים ז"ל דמשוו ליה גט פסול דהיינו מדרבנן ואם נשאת לא תצא אבל להשיאה לכתחילה באומר אמרו לסופר או לעדים הא אמרינן דבכי האי גוונא הגט פסול ואפי' באומר אמרו לסופר פלוני לכתוב ואתם חתמו כעובדא דילן נמי אין להתירה לינשא לכתחילה: וכדקתני בברייתא בהדיא עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב וכו' וכן כתבו הרבה מן המחברים ז"ל דיש מהם שכתב ולא יחתמו העדים עד שישמעו קולו ואחרים מהם כתבו עד שישמעו מפיו: משמע דאין לך צד היתר לומר לאחרים לכתוב אלא השומע מפיו הוא יכתוב וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל או שאמר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו וכו' כלומר לסופר פלוני הידוע ויגיד עליו רעו ואתם חתמו: וכן כתב בפירו' בהלכות זכייה ומתנה: וז"ל בפ"ד: המתנה בגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוהו לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט אלמא אפי' אמר לשלשה אמרו לפלוני אין זה כלום לדידיה לא בגט ולא במתנה ואפילו לאותן שכתבו בסתם דאומר אמרו פסול: אי נמי אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו אין לחלק בדבריהם בין אמרו לסופר מדעתכם ובין אמרו לסופר פלוני דאי הוו סברי דבכה"ג שרי אמאי לא מישתמיט חד מיניהו למימר הכי ולמשרי בכי האי גוונא: וכ"ש דאשכחן לרב הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב הפך זה בבירור ז"ל ואם תאמר שלא חלק רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעושה אותו שליח בכל מקום שהוא: הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדיא ולפלוני ופלוני ויחתמו וכן פרש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב ואין לך צד היתר לומר לאחרים לכתוב: ועוד דאי ס"ד מודה רבי יוסי בממנה אותו שליח בכל מקום שהוא נפיק מיניה חורבא והכי משמע לקמן בפרקין דלקמן דקתני בדרבי יוסי עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב עכ"ל: וכן נמי כתב רבי' ישעיה האחרון דבכי האי גוונא אפילו באומר אמרו לסופר פלוני הויא ספק מגורשת וכדכתיבנא במילתיה דלעיל:
וכן נמי כתב הרב בעל הטורים ז"ל ברמזיו בפי' וז"ל אמר לשנים או אפי' לשלשה תנו גט לאשתי או אפילו אמר להם אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו לא יאמרו לאחרים שיכתבו ויחתמו שלעולם לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל ואפילו כתב בכתב ידו פלוני יכתוב ופלוני ופלוני יחתמו לא יעשו עד שישמעו מפיו עכ"ל: ואף על פי שבאבן העזר כתב אמרו לסופר סתם הנה פירש כאן דאפילו אמרו לפלוני פסול וזה דעת הרא"ש ז"ל בפסקיו וכן כתב בתשובותיו בפי' וז"ל ולא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל שיצום ולא מפי שליח ואפילו אמר לשלשה אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו לא יכתבו עד שישמעו קולו ע"כ וכן כתב הר"ר אברהם דמונפושליר ז"ל וז"ל הילכך לרבי יוסי דקיימא לן כותיה אפילו באומר אמרו לסופר פלוני פסול ואין לחלק כלל: מיהו מכל מקום אשכחן להרא"ה ז"ל שחלק על רבו הרמב"ן ז"ל בזה וכתב דלעולם לא פליג רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל במנה שליח שלא בפניו בכי האי גונא ודאי לא פליג וכו' ע"כ: וגם הר"ן ז"ל הביא דבריו אלו בפירוש ההלכות והסכים אליהם וכתב ז"ל אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני ולא פסול רבי יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח וכו' זה נראה לי עכ"ל: וכן כתב הרב בעל המגיד ז"ל בהלכות זכייה ומתנה ומיהו באומר אמרו לפלוני ופלוני יש סוברין שאף בגט כשר וכו' ונרא' לי שהו' רומז לסברת הרא'"ה ז"ל שזכרנו אבל לעולם לא ראינו מי שסמך עליהם בדבר זה ולא מי שעשה בו מעשה וראוי לחוש לדברי כל הגדולים הראשונים ז"ל להחמיר וכן עקר: נאם הדורש שלום כ"ת בטעם כעיקר:
מי זה בא מאדום: צח ואדום דגול מרבבה: יוצא צבא ובמלחמת של תורה: קולע אל השערה: ופניו הולכים בקרב: לא נחבא אל הכלים ולא ישב במארב: לשמע אזן שמעתיך: ובשם ידעתיך: ומעלות תהלותיך ספרו לפני: ושאין המון חכמתך עלה באזני: ועתה עיני ראתה נפלאות מתורתך ומעשה אצבעותיך: אשר כוננת לאמר כי עמדת על תשובתי בענין אמרו לסופר פלוני ויכתוב ואתם חתמו דכתיב בגוה דאם נשאת לא תצא כדעת הרמב"ם ז"ל ומן המפרשים ז"ל דמשוו ליה גט פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא: ותמהת על זה ונפלאת הפלא ופלא איך פה קדוש יאמר דבר זה דהא אף על גב דכתב הרמב"ם ז"ל הרי זה גט פסול הוסיף לומר ומתישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל ואם כן איך יעלה על הדעת לומר דהר"ם ז"ל מדרבנן הוא דפסול ליה: והאמת היא לעניות דעתי שהוא מסופק בדבר ע"כ דבר פיך דברי פי חכם: ותמה על עצמך שהפרזת על מדותיך להוציא את האשה מתחת בעלה מאומרו ומתישבין בדבר הזה הרבה: ואתה לא נתישבת בו ואפילו מעט: ולא שת לבו כ"ת לכונת הענין ויסוד הבנין ולא לדברי המפרשים ז"ל שכתבו דלדעת הריא"ף ז"ל הגט בטל ולדעת הרמב"ם ז"ל פסול מדרבנן וכן כתב ה"ר אברהם דמונפישליר ז"ל בפירוש פרק מי שאחזו וז"ל ולענין הלכה הרי"ף ז"ל פסק כרבי יוסי דאפילו באומר אמרו הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו והכי מסקינן בפרקא דלקמן דתניא כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו: אלמא רישא דקתני הרי הגט בטל איירי כל היכא דלא שמעו מפיו של בעל ואפילו באומר אמרו זו היא דעת הריא"ף ז"ל: אבל הרמב"ם ז"ל כתב דבאומר אמרו הוי הגט פסול כלומר מדברי סופרים וכו' נראה פירוש הברייתא דקתני הרי גט בטל היכא דלא אמר אמרו עד שישמעו קולו כלומר ולא הוי כשר עד שישמעו קולו ע"כ: עוד פי' באידך פרקא דלדעת הרמב"ם ז"ל האי בטל קאי אהיכא דלא אמר אמרו: והאי עד שישמעו קולו דקתני לאו למימרא דליהוי בטל עד דהוי הכי אלא דלא הוי גט כשר עד שישמעו קולו ע"כ: הנה שכתבו בפירוש דלדעת הרמב"ם ז"ל פסול מדרבנן מבלי שישיתו לב לדבריו האחרונים: ומה שתמצא בדברי הר"ר אברהם ז"ל שכתב דגם הרמב"ם ז"ל קאמר ומתישבין בדבר וכו' משום דמספקא ליה אי רבי יוסי מדאוריתא כפסול ליה או מדרבנן וכו' ודאי לא אתא אלא לפרושי קרוב להיות בטל דקאמר כלו' דמשום דבר זה כתב הרב ז"ל דקרוב להיות בטל אבל לא לעקור הדין שכתב הרב בהחלט שהגט פסול מדרבנן: ולשוייה ספק גירושין דקרוב להיות בטל לחוד וספק מגורשת לחוד: ומכל מקום דבר זה רחוק לומר שנסתפק הרבז"ל בדברי רבי יוסי ולא אשכחן מאן דמפרש הכי בדבריו ז"ל: וכל שכן דכפי הנראה מדבריו למתבונן בהם דאף הפיסול רפוי בידו והכי קאמר הרי זה גט פסול ומתישבים בדבר זה הרוצים להכשיר שהוא קרוב להיות בטל דאלא מעתה דהספק אצלו אם הגט פסול או בטל הוה ליה למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כי האי גוונא דאחר שהוא פסול במה מתישבין אי לא הוי פירושא דמילתא כדאמרן וכן כתב עליו הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב באומר אמרו הרי הגט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה וכו' נראה דרפויי מרפיא בידיה ותמהני אם כן למה הכשיר בחתם סופר ועד היה לו לספק דהא בהא תליא וכו' עכ"ל: ועל כרחין דרפויי מרפיא בידיה דקאמר היינו אם כשר אם פסול:
עוד כתב דלית לן למימר דכיון דאנן מסופקים ואסרי' ליה מספיקא לא נפיק חורב' דדילמ' איכא מאן דפשיט דאומ' אמרו כשר ונפיק חורבא לחתם סופר ועד וכו' ע"כ: הנה כ' בבירור שהספ' אצלו באומ' אמרו אם כשר אם פסול וחייש למאן דפשיט כשר ונפיק חורבא כמו שיש מן המפרשים ז"ל שכת' וכן נראה נמי ממה שכתב על דבריו הרמ"בן ז"ל שכתב בחתימת דבריו שלא כדברי הרי"אף ז"ל שאמר הרי זה גט בטל: והר"ר משה הספרדי תלמידו כתב כן הרי הוא גט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה וכו' ומיהו אפילו לדבריוז"ל חתם סופר ועד כשר שהרי אפילו אתם חתומו לא תעשה וכן כתב הרב הנז' ז"ל עכ"ל: וקושטא דמילתא דלדעת הרמב"ם ז"ל אם נשאת בגט אשר כזה לא תצא לפי' אם כתב כ"ת בדעתו ז"ל הפך זה כמו שאמרת: ראוי לקיים בעצמך נאמך אשר נאמת: בראש דברך אמת: בענין מודה על האמת עוד תמה כ"ת על מה שכתבתי וז"ל לפיכך מאן דבעי סמיך אהני תרי אשלי רברבי וכו' ואמרת דהא הרמ"ה והר"ן ז"ל לא אמרו אלא בממנה סופר דהיינו שאמר הנה שאני ממנה שליח לפלוני לכתוב גט לאשתי ואמרו לו דבכי האי גוונא לאו מלין נינהו וכו' אבל היכא שאמר להם אמרו לפלוני סתם חשיבי מילי שהוא אינו ממנה לסופר שלא בפניו אלא הם ממנים אותו ובכי האי גוונא נפיק נמי חורבא וכו' ע"כ דבריך: ואיני יודע אנה מצאת בדבריהם דאמרו לפלוני ויכתוב חשיבי מילי עד שנתת אמצעי בין שתי החלוקות וכתבת דאמרו לפלוני לא משמע אלא מדעתכם והדעת מכרעת בהפך דאמרו לפלוני היינו ממנה אותו שליח שלא בפניו כלומר דמשמע מדבריו אמרו לפלוני משמי שיכתוב או שיחתום ולא משמע מדעתכם כמו שעלה על דעתך הלא תראה שכתב שם הרמב"ן ז"ל בבירור דאומר אמרו דאיתמר בגמרא סתם הוי ממנה שליח שלא בפניו היכא דאמר להו אמרו לפלוני ולא אשכחן דמפלגי הרא"ה והר"ן ז"ל אלא בין אומר אמרו לסופר ולעדים מדעתכם לאומר אמרו לפלוני ופלוני דהיינו משוה שליח שכתב הרמב"ן ז"ל ואמר דאף על פי כן לא הוי גט עד שישמעו מפי הבעל והם ז"ל חלקו עליו בזה ואמרו דכה"ג הוי גט כשר: ועל כרחין דמה שאסר הוא התירו הם: הילכך לפי דעת הרא"ה והר"ן ז"ל כל שאמר אמרו לסופר פלוני ויכתוב גט לאשתי ואתם חתמו כעובדא דילן הגט כשר: וכבר כתבנו בתשובתנו דאין לסמוך עליהם בדבר זה וכדבעינן נמי למימר קמן וכל שכן דאף לפי דעתם ז"ל אפשר לומר דלא אמרו דבר זה אלא לענין משא ומתן ולא למעשה כמו שמטין דבריהם ז"ל: עוד תמה כ"ת תימה אחר ואמר הואיל וכ"ת אמר שלא ראית מי שעשה מעשה בזה וגם כתבת שלא היית עושה בו מעשה אם כן דעת כ"ת מכרעת שלא תנשא לכתחלה ואם כן מאי האי דכתב שמי שירצה לסמוך על זה יסמוך עד ואם דעת כ"ת שאין למחות ביד מי שיורה להשיא אותה לכתחלה: לא ידעתי על מה: הואיל ויש כמה גדולים בחכמה ובמנין פוסלין ע"כ לשונך: ואיברא ודאי דבהא מילתא קושטא קאמרת אלו היו הדברים כמו שתחשוב עם היות שכבר תקעתי שם בנין זה ד' יתדות חזקות ולא הנחתי מקום לספק זה שנסתפקת וכתבתי שם זה לשוני:
אבל להשיא לכתחלה באומר אמרו לסופר פלוני ויכתוב ואתם חתמו כעובדא דילן אין להתירה לינשא לכתחלה וכדקתני בבריתא בהדיא עד שישמעו קולו שיאמר לסופר וכו' ע"כ דברי שם: עוד כתבתי הילכך לרבי יוסי דקיימא לן כותיה אפילו באומר אמרו לסופר פלוני פסול ואין לחלק כלל: עוד כתבתי שלא ראינו מי שעשה בה מעשי מעולם ושאם היה בא מעשה לפני הייתי מחמיר כדברי הראשונים ז"ל: ואחר כל זה הדברים מי הוא שיכנס בלבו שום ספק בזה: ועקרן של אותן דברים לא היה אלא כדי לומר לשואל שלא היה לו לסמוך על אותן דברים שכתב שכולן היו כנגדו אבל יש לו לסומך לסמוך על הני תרי אשלי רברבי שלא ראה הוא דבריהם ולא עמד עליו אבל לפי האמת אין לסמוך בזה על דבריהם כמו שכתבתי בפי' פעמים ושלש: ולפי זה כשהעתקתי בספר תשובתי השמטתי כל אותה שטה: ולא כתבתי פרוזבול על השמטה: ומי הוא שיעלה דעתו להתיר דבר שאסרו אותו הראשונים והאחרונים ז"ל ויקל בדבר של ערוה חלילה והשם יתב' יודע כמה חרה לנו על אותו מעשה אבל עתה שנעשה ועברה ונשאת דעתי היא שלא תצא מתחת בעלה כדכתיבנ' ואל יתפלא כ"ת מהמעשה שעשה החכם שהשיאה כי כפי הנראה מדבריו שהיתה אצלו מותרת לכ"ע לינשא לכתחלה והיה שוגג בדבר ואם החליף השטה כמו שרמזתם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות: ואפילו בא לפניו האות: והיודע ועד: הוא הדיין והעד: והוא יפתח לבנו בתורתו: ויטע בינינו האמת והשלום: ונהיה מהרודפי' אחריהם והאוהבים אותם כדכתיב האמת והשלום אהבו וכו' תרוממך שעתך ותזכה לאורה וישועה: ושלומך ירבה בכל שעה: כנפש המעוטף באהבתך: ודורש שלום כבוד תורתך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |