שדי חמד/כללים/א/רעג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:52, 16 בינואר 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית - לעילוי נשמת מרנא ורבנא חכם שמעון בן חביבה בעדני זצוקללה"ה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png רעג

רגע אמרו חכמים מצינו לשון זה אף במידי דהוי מדאורייתא עיין פ"ג דסוכה מי"ג אמרו חכמים אין אדם יוצא י"ח בלולבו ש"ח וכו' ופ"ג דב"מ ד' ל"ג ע"ב שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא וידוע דשבועת שומרין מדאורייתא ועיין הרמב"ם רפ"א מהלכות תפלה אמרו חכמים איזהו עבודה שבלב זו תפלה אף דדעתו דתפלה מ"ע דאורייתא. ובריש פרק יו"ד מהלכות גירושין גבי ריח הגט פוסל בכהונה כתב אמרו חכמים וכו' וכתב הרב שאג"א בתשובות החדשות סי' ב' דהרמב"ם נמי ס"ל דהוא מדאורייתא ומ"ש אמרו חכמים הוא לפי שאינו מפורש בתורה ועיין לקמן במערכת הטי"ת אות ב' שכתבתי דממ"ש הרמב"ם בדין טבילת כלים אמרו חכמים וכו' אין הכרח דס"ל דהוא מדרבנן. וגם במערכת הכ"ף אות ע"ג כתבתי דמ"ש בסוף כריתות (גבי האב קודם לאם בכ"מ) אמרו חכמים וכו' ר"ל שהחכמים פירשו מה שסתום בתורה. ושם באות פ"ב כתבתי דמ"ש אביי בב"ב קס"ח ע"א אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ר"ל דפירשו רבנן. דודאי הא דכיון שהגיד וכו' דאורייתא הוא עי"ש ובמערכת החי"ת אות ל"ז גבי חצרו ש"א קונה לו וכו' וכ"כ הרב קובץ על יד פ"ו מהלכות חמץ הי"ב שאף שכתב הרמב"ם אסרו חכמים (לאכול מצה בע"פ) אינו מוכרח שהוא מדרבנן וסיים עיין ריש הל' יו"ט ע"כ ולא ידעתי מה הציון הלז דאם כונתו למ"ש הרמב"ם שם בפ"א ה"ה גבי מלאכת אוכל נפש שאפשר מערב יו"ט וכו' אסרו חכמים לעשות ביו"ט מי זה אמר דהוא מה"ת הלא דברי הרמב"ם ברור מללו דמדרבנן בעלמא הוא משום גזרה וכו' עי"ש ולה"ה ואפשר שכונתו לציין למ"ש הוא עצמו בריש הל' יו"ט ולא קאי עמ"ש דאסרו יתכן שהוא מה"ת אלא קאי אמ"ש דאכילת מצה בע"פ אית בי' לאו הבא מכ"ע. דבריש הל' י"וט שקו"ט בענין כזה עי"ש אבל למ"ש דאסרו חכמים יתכן לומר שהוא מה"ת לא הוצרך לראיה כי הדבר פשוט בעיניו דיתכן לפרש כן והרב דברי חמודות בפ"ג דמס' ברכות אות פ"ד כ' דלשון אסרו חכמים ודאי משמעותו מדרבנן מדלא כתב אמרו חכמים אמנם דעת מרן שהביא שם היא דגם בלשון אסרו חכמים יתכן לומר דהוא מה"ת. ובקובץ על יד רפ"ד מהל' דעות ציין דברי הרב תב"ש סי' י"ג סק"ב ששם השיג על הד"ח במאי דפשי"ל דאסרו חכמים הוא מדרבנן דהא בפי"א מהל' רוצח כתב הרמב"ם הרבה דברים אסרו חכמים משום סכנה ופשיטא דהוא מה"ת ומרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הלמ"ד אות י"ט השיג על התב"ש וס"ל דלשון אסרו חכמים הוא מדרבנן והאריך להוכיח כן. וכ"כ הרב קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות קס"ד שרמז שם. ועיין מה שרמזתי לקמן במערכת הבי"ת אות ח"י בהא דלא תשקצו אם הוא מה"ת. ומתוך מ"ש ביעיר אזן שם מתבאר דגם באמרו חכמים ס"ל דהוא מדרבנן דרק כשכותב הרמב"ם מד"ס או מדבריהם, הוא די"ל דהוא מדאו' עי"ש אך ממה שכתבתי למעלה נתבאר דגם באמרו חכמים יתכן לפרש שהוא מה"ת ועיין מ"ש בשו"ת אור לי סי' ס"ב ד"ה איברא וכו' דמ"ש בא"ח שלא אמרו ח' ימים אלא לקרבן וכן מ"ש לא הצריכו ח' יום אלא וכו' ר"ל מה"ת. והרב חק יעקב סי' ת"ס סק"ב כתב דמאי דבעינן שימור לשם מצה הוא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' חמץ והיינו ממ"ש בהלכה ט' לפיכך אמרו חכמים וכו' והרב בית מאיר שם כתב דאין ראיה מדברי הרמב"ם דשם קאי על האזהרה יתירה משעת קצירה וכו' עי"ש הנך רואה שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דמשמעות לשון אמרו חכמים בעלמא הוא מדרבנן ממש וכבר כתבתי דיש סתירה לזה ממ"א. ועיין בחי' הרש"ש לב"ק ד' ק' ע"ד התוס' ד"ה אומר וכו' ואע"ג דבכמה דברים איסור חמור מטומאה כדאמרי' אם אמרו ס"ט לטהר וכו' דכונתם דמלשון אם אמרו וכו' יאמרו מוכח דמדרבנן הוא עי"ש ועיין מכות ה' ע"ב א"ל ר"ש בן שטח וכו' שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגים עד שיוזמו בניהם. ובס' היראים להרא"מ כתב בסי' קכ"ג וכשם שהקפידו חכמים על גובהה (של סוכה) שלא יגביהנה (למעלה מעשרים אמה) כך הקפידו חכמים שלא ישפילנה וכו' עי"ש ולפי הנר' פיסול תרווייהו מדאורייתא הוו ואפי"ה קאמר הקפידו חכמים וכו' ובשו"פ שו"מ מהדורא ב' ח"ג סי' קכ"ב בד"ה והנה בהיותי וכו' הבין דברי הרמב"ם בהל' רוצח הנ"ל כפשטן דמדרבנן הוא ופירש טעמו למה לא יהא אסור מן התורה ככל דבר סכנ' ע"ש ומרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' מ"ו אות ו' הביא תשו' הרמב"ם בספר פאר הדור סי' כ"ו שכתב והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא אף דהרבה פוסקים מייחסים להרמב"ם דס"ל דברכה שאינה צריכה אסור מדאורייתא (עיין במה שכתבתי במערכת הבי"ת אות קט"ו) ושמעינן דגם בדבר שהוא מן התורה שייך לומר הם אמרו ואמרו חכמים וכיוצא ותמיה לי על מרן מוהרד"ף בס' שושנים לדוד בפ"א דמס' פאה מ"ד שכתב דלישנא דמתני' כלל אמרו בפאה וכו' דייקא כדעת התוס' בפסחים ד' נ"ו ע"ב והרש"מ ולפירוש א') דאין חיוב פאה מדאורייתא אלא דגן תירוש ויצהר וקראי דבת"כ אסמכתא נינהו וז"ש כלל גדול אמרו כלומר חכמים הם שאמרו כך דמדאורייתא לא מחייבי עכ"ל ובמחכתה"ר נראה דלא זכר שר דמצינו בכמה מקומות שנו חכמים בלשון זה והוא מדאורייתא אף שאומרים בפירוש אמרו חכמים כמש"ל וכ"ש לשון אמרו בלבד ול ידעתי מה יענה למאי דתנן ברפ"ז דמס' שבת כלל גדול אמרו בשבת וההוא ודאי מן התורה הוא וכן כלל גדול אמרו בשביעית ריש ס"ז:

וראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש ד' ה' ע"ב שהאריך קצת בכלל זה וארשום בקצרה מה שיש להעיר על דבריו הנה הביא מ"ש הרב קובץ על יד בפ"ו מהלכות חמץ הנ"ל שציין לריש הלכות יו"ט והשיגו לפי שחשב שכונתו להביא ראיה מדברי הרמב"ם כמו שחשבתי גם אני הדל אמנם כבר כתבתי דאין זאת כונתו אלא מראה מקום הוא לדברי עצמו עוד כתב שם דהתב"ש הוכיח מכמה מקומות דאמרו חכמים יתפרש על שהוא מה"ת והמעיין בתב"ש יראה שלא הביא אלא מההיא דהלכות רוצח וכבר כתב ע"ז ביעיר אזן שם דאינו מוכרח. ומ"ש שם ליישב קו' הלח"מ פ"ד מהלכות אישות הי"א עמ"ש הרמב"ם צוו חכמים שיתן אדם לבתו וכו' דהא מה"ת הוא וכתב ע"ז דאה"ן דדאורייתא הוא ולשון זה יתפרש שהוא מה"ת ושוב כתב דצוו חכמים משמע דכל עיקרו מדרבנן ולא דמי לאמ"ח די"ל דאמרו כן בביאור המקרא לא ידעתי איך נחה דעתו בזה דלפי שיטתו דמוכח מכמה מקומות דאסרו חכמים מתפרש מדאו' א"כ מה בין אסרו חכמים לציוו חכמים. ועוד פלפל שם בחכמתו ותבונתו חריפותו ובקיאותו כדרכו בקדש עי"ש ובדף ד' סוף ד"ה ובזה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף