יד אלעזר/ח
|
< הקודם · הבא > |
[שו"ת בענין הלואה ברבית מן המומר שו"ע יו"ד סי' קנ"ט ופלפול בדברי מל"מ פ"ה מה' מלוה ולוה]
שיל"ת יום א' ל"א למב"י תקצ"ג לפ"ק פה וויען הבירה.
המקרה במים עליותיו, יריק טובו וברכותיו, לכבוד ידידי הרב המופלג ומופלא בתורה וביראה חרוץ ושנון זית רענן בקי בחדרי התורה עמיה שריה נהורא, כש"ת מה' יואל דייטש נ"י
על מכתבו היקר מיום י"ג למב"י העבר. באתי כעת להפסיק בין הפרקים ולהשיבו מפני הכבוד. ומקדם אשים דברתי להתנצל על איחור תשובתי עד כה. הנה המון טרדותי כי עצמו הן הנה עכבוני לקחת לי פנאי לעיין בדבריו הנעימים עד עתה.
ובדבר שאלתו שאלת חכם אודות ישראלים אשר עשו שותפות עם אלוף עירם אשר לפנים בישראל הי' באופן זה שהשר יהי' לו ריוח מהעסק אורנדא שליש א' והם יקחו ב' שלישים. והשר העמיד לו נאמן שיהיה המכניס והמוציא וכל הקאסיא יהי' תחת ידו. וע"ז נתנו היהודים בהקאסא לבטחון ב' אלפים רייניש וגם כתבו אוני על בתיהן לבטחון והשר מחוייב ליתן מעות להעסק כמה שיצטרכו. אך שיחשבו לו ששה פראצענט רווחים בעד כמה שיתן מעותיו יותר על שני אלפים רייניש ויטול רווחים אלו מקודם שיחלקו הריווח ביניהם והמותר ממעות הריווח יחלקו כנ"ל שליש א' להשר וב' שלישים יטלו היהודים. ויש בזה חשש גדול במה שלוין מהשר המומר ברבית דמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סי' קנ"ט דאסור ללות מישראל מומר ברבית ואין חולק בזה בפוסקים דאע"פ שחטא ישראל הוא ועובר על לא תשיך. ונמצא הלוים ממנו עוברים על לא תשיך ועל לפני עור וגו' ע"כ תוכן דברי שאלתו.
הנה באמת אין אני כדאי ששלח לי כי ידעתי מך ערכי שפל ברכי ואעפ"כ למען הראותו כי ערבים לי דבריו לא אשיב פניו ריקם ואשיבהו על דבריו כיד ה' הטובה עלי.
מ"ש מעלתו בישוב דברי המשנה למלך בפ"ה מהל' מלוה ולוה שהקשה על הרא"ש שכתב דהלוה מן המומר עובר משום לא תשיך דסותר דברי עצמו גבי אבידת מומר דס"ל דמותר דכתיב אבידת אחיך והאי לאו אחיך הוא ומנ"ל דעובר גבי הלואה משום לא תשיך ג"כ. ונ"מ היכא דהוי מוזיף המומר המלוה בריבותא הני דמים גופייהו לישראל אחרינא דאז ליכא משום לפני עור כמ"ש הרב פני משה ח"ב סי' ק"ה. וכתב שם המגיה דהמשנה למלך סותר דברי עצמו דבפ"ד ממלות ולוה דחה דברי הפ"מ אלו יע"ש. וע"ז רצה מעלתו ליישב דבפ"ה ממלוה ולוה דמיירי המשנה למלך מדין מומר דעבידי אינשי דטעו בהכי דלא כ"ע דינא גמירי דאסור ללות ממומר ברבית והוי אונס גמור והרי כמו שאינו עובר כלל בלאו דלפ"ע כיון דאונס גמור הוא וא"כ מיתר ללות ממנו אפילו ישראל היודע כסברת הפני משה א"כ בנ"ד מותר ולית כאן משום לפ"ע משום דלאו כ"ע דינא גמירי ובפרט בנ"ד דכבר נעשה המעשה והרי חזינן דלא היו יודעין כלל דיש איסור בדבר ללות ממנו ברבית.
ולא הבינותי דבריו בזה דאטו תניא מלתא באם נעשה ההלואה בהיתר או באיסור דיתכן לומר כיון דאנוס היה מותר אינו כן אבל הלוה והמלוה עוברים משום ל"ת בכל שעתא ושעתא בכל משך זמן ההלואה ותשלומי הריבית ואמינא לה מהא דאי' בש"ע יורה דעה (סי' קע"א) ישראל שהלוה מעות מהעכו"ם בריבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית והוא מברייתא דאיזהו נשך (ע"ב ע"א) ומדקאמר זקפן עליו במלוה אלמא דוקא בזקפן עליו במלוה דמשעה שזקפן במלוה ה"ל כוליה קרן. אבל בלא"ה אינו מועיל מה שהיה ההלואה בהיתר ואפי' הרבית שעלה קודם שנתגייר כתבו הפוסקים דאינו גובה יע"ש. וא"כ דברי מע"ל בישוב דברי המ"ל אינם עולים כהוגן:
ובנ"ד ג"כ מה מועיל דלא היו יודעים הישראלים בשעת עשיית השותפות וזמן ההלואה דאסור ללות ממומר ברבית והיו אנוסים בדבר עכ"ז עכשיו דנתוודע להם עוברים על הלאו דלפ"ע במה שפורעים הרבית דלא גרע מלוה מנכרי ונתגייר אח"כ דאם לא זקפן במלוה אסור וה"נ הא לא זקפן במלוה. אלא די"ל כיון שנתנו להשותפות ב' אלפים וכתבו ג"כ אוני על בתיהם לבטחון כמ"ש מעלתו נ"י וענין הבטחון נ"ל דמשמעותיה על כל ההזיקות שאפשר שיהיה בעסקם הן מחמת אונס גניבה ואבידה בגוף עסקיהם. והן ממה שיעלה ממקום אחר שום היזק יהי' השר בטוח ונכון על תשלומי שני חלקי ההיזקות של הישראלים. וא"כ אף ענין היזק זה אם ימאנו הישראלים בתשלומי הרבית מחמת איסורא דרביע עלי' יחזיק השר בבטחונו והוי כזקפן עליו במלוה משעה ראשונה ועכ"ז הדבר מ"ע למעשה דאטו לא יוכלו הישראלים לסלק השותפות מקודם הזמן אשר גבלו ונדבר להלן אי"ה מזה:
ואשר הנלע"ד בישוב דברי המשנה למלך הנ"ל הוא בשנקדים ליישב שיטת הטור דכתב דאסור ללות ממומר ברבית והלוה ממנו עובר משום לפני עור. ולא כתב דעובר ג"כ הלוה אלאו דלא תשיך כמ"ש הרא"ש. וכבר דברו בישובו המפרשים הקדמונים ז"ל עפ"מ דמבואר בפוסקים דאסור ללות ממומר אפילו ברבית דרבנן ג"כ משום דעובר אלפני עור דשייך ג"כ באיסורי דרבנן אבל הלאו דלא תשיך אינו רק ברבית דאורייתא ולא ברבית דרבנן. וא"כ י"ל דגם הטור ס"ל כהרא"ש דהלוה ממומר ברבית עובר על לפ"ע וגם אלא תשיך והיינו רק ברבית דאורייתא. אבל הטור ז"ל אתא לאשמועינן הדין דאפי' ברבית דרבנן אסור ללות ממנו ולכך לא נקט רק דעובר משום לפני עור דשייך ברבית דרבנן כדי להשמיענו דין זה. אמנם ברבית דאורייתא מודה להרא"ש דעובר ג"כ אלא תשיך. ולפ"ז י"ל דברי המשנה למלך הנ"ל די"ל דמיירי באופן זה דישראל רוצה ללות מהמומר ברבית דרבנן דעובר רק משום לפ"ע. וחזי דהמלוה המומר הוי מוזיף ברבית דאורייתא הני דמים גופייהו לישראל אחרינא וא"כ יעבור אותו הישראל אלאו דלפ"ע ואלאו דלא תשיך כיון דנותן לו רבית דאורייתא ולהכי מוטב שילוה הישראל הראשון ממנו ברבית דרבנן ויעבור על איסורא דרבנן קלילא כדי שלא יעבור חבירו ישראל על איסור דאורייתא החמור. וכמ"ש תוס' בשבת ד' ע"א ד"ה וכי וכו' דהיכא דלא פשע לא אמרינן וכי א"ל לאדם חטא וכו' וה"נ כאן אותו ישראל אחר משום דלא ידע האיסור ללות ממומר ברבית או דלא ידע כלל שהוא מומר או דאומר מותר ולביה אנסיה ולא פשע כלל שפיר ניחא ליה לחבר ישראל זה ליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה חבירו איסורא רבא וכ"ז י"ל דיש ציור בכי האי גונא ונ"מ רבא אי עובר אלפני עור לחוד או אי עובר ג"כ אלא תשיך אבל עיקר דיכא דהפני משה באמת ליתא וכמ"ש המשנה למלך בפ"ד דלא דמי כלל למושיט כוס יין לנזיר כנלע"ד בישובו. עיין בס' פני משה דאי אפשר להעמיס בדבריו כנ"ל. ולכן שפיר הקשה עליו המ"ל. אבל לעולם איכא נ"מ בדבריו בגוונא שכתבתי ודברי המ"ל ברורים:
תו כתב מעלתו נ"י בהיתרא הנ"ל. וז"ל עוד יש לדון בזה דהא באמת אין הדבר ברור לכל שהוא מומר לפי שהוא מארץ רחוקה אלא שהעולם אומרים כן אבל לא נתברר בבירור גמור שהוא מומר א"כ י"ל דאזלינן בתר רובא דרוב אינם מומרים וכו' וכתב להביא ראי' מדברי הרמב"ן בריש גיטין על הא דקאמר שם סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך. וכ' הרמב"ן דהיכא דאנו דנין על איש פרטי שפיר אמרינן דודאי הוא מהרוב ולא חיישי' שמא הוא מהמיעוט משא"כ כשאנו באים לדון ולעשות תקנה כללית צריכים אנו לתקן גם המיעוט, אינו צריך לזה לכאורה דהא לא גרע מאסופי שנמצא בעיר דמבואר בש"ע אה"ע (סי' ד' סעיף ל"ד) דאם רוב העיר כותים מותר להאכילו נבילות והה"נ דמותר ללות ממנו ברבית. אך לפמ"ש הה"מ הטעם שם באסופי משום דהוא עצמו אינו יודע אם הוא ישראל אין להביא ראי' משם לנ"ד דהשר הוא בעצמו יודע אם לפנים הי' בישראל ולא פלטינן עדיין מספק איסור תורה ופרשי אינשי מספק איסורא בפרט עון רבית החמור דהעיד רבא בב"מ (ס"א ע"ב) די"מ יתירא הנכתב גבי רבית משום דאמר הקב"ה אני הוא עתיד ליפרע וכו'. לכן נ"ל אחרי אשר עכ"פ בנ"ד ספק עצום הוא אם השר הוא מומר או לא אסור להישראלים ללות ממנו ברבית בלא שום עשיית היתר בפרט אחרי כי שותפים הם עמו בעסק האורענדא א"כ בנקל יוכלו לעשות ענין ההלואה עצ"ה עסקא המבואר בש"ע. ויעיין בס' לחם הפנים בקונטרס אחרון (סימן קנט) העתקה מפנקס ארצות בהיתר עסקא. ומה גם שמעלתו כתב שהשר העמיד לו נאמן שיהיה הוא המכניס והמוציא. א"כ יוכלו לעשות ענין ההלואה ע"י אותו הנאמן ואפי' אם אותו הנאמן ג"כ ישראל הוא מותר כמבואר ברמ"א בש"ע י"ד סי' ק"ס וכל צדדי היתרים הללו הלכתא נינהו ויוכלו לעשותן באחד מדרכים הללו. ואם ככה יעשו ויפרנסו בהיתר ולא באיסור יהיה עמהם ברכת ה' ועמנו אל. ונזכה במהרה בביאת הגואל הלא כ"ד ידידו וא"נ הכותב בחפזון הד"ש ושלום תורתו ומוכן לטובתו כ"ה: