פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/עט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה עט

א

עט"ז. (בסי' ע"ז ס"ק ה') כתוב בטור וז"ל כתיב להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה בין האסורה באכילה ובין המותרת והב"י הקשה שלא מצינו פסוק בזה הלשון דבסוף שמיני כתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל ובפ' קדושים כתיב והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ועוד הקשה הב"י אמאי לא הביא סיפא דקרא דמפורש יותר בין החיה הנאכלת ואי שבקיה לדרשת חז"ל בין נולדו סימני טריפה כשירה ובין נולדו סימני טריפה פסולה (פי' יש חולאים שאין מטריפין) א"כ רישיה נמי דרשו חז"ל בין טמא לטהור בין נשחט רובו או חציו ותי' דמקרא דקדושים מייתי הטור והשתא מדויק רק מלת להבדיל אין מדויק ששם והבדלתם כתיב וקרא דפ' שמיני שבקיה כוליה לדרשת חז"ל יע"ש. ומ"ש הב"י דמדויק רק מלת להבדיל קשיא לי הא בפ' קדושים כתיב בין הבהמה הטהורה לטמאה והטור מהפך בין הטמאה לטהורה. עוד הקשה הב"י קושיא שלישית דהטור לא נחית למנין המצות והוה להתחיל ב' סימנים הם כו' והדרישה אות א' תי' ותוכן כוונתו דהטור נקיט להבדיל הוא רישיה דקרא דשמיני ובין הבהמה הטמאה לטהורה הוא בפ' קדושים לומר דחד מיותר היינו הך דקדושים דדרשת חז"ל נפיק מקרא דשמיני אלא לומר לך שיש מ"ע אחרת דהיינו אם מוצא בהמה שפיה חתוך ורגליה חתוכות צריך סימן אחר שניבין ובשר עוקץ כו' והעמיס פי' זה גם בר"מ ז"ל הל' מ"א פ"א ולדברי הדרישה אכתי תקשה דהטור מהפך קרא דקדושים כדאמרן ועיין במ"מ ובלח"מ דעשה הוא באכילה וצריך ליישב זה לדעת הדרישה יע"ש:

והנה דברי הט"ז כאן הם מגומגמין דקושיא א' וג' הוא קושית הב"י אבל קושיא הב' לא הקשה כלל הב"י דודאי אין קושיא איך דורש מקרא דשמיני להבדיל בסימנים והא דרשו חז"ל כו' דמ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו אלא דהב"י הכי קשיא ליה אי דורש מפשטיה אמאי לא דריש מסיפיה בין החיה הנאכלת דמפורש יותר ואי שבקיה לדרשת חז"ל הוה למישבק כוליה לדרשא גם מ"ש הט"ז ואי מקדושים א"כ אמאי לא יליף מסיפא דשמיני אין לו פירוש כלל דאדרבה אי משמיני קשיא אמאי לא מסיפא אבל אי מקדושים וכוליה קרא דשמיני שבקיה לדרשת חז"ל ודאי הונח ליה להב"י כמו שיראה הרואה שם. ויש ליישב בדוחק דה"ק דהב"י הקשה אמאי לא שבקיה לדרשת חז"ל ואי דורש מפשטיה א"כ מסיפא הוה ליה לדרוש ואי מקרא דקדושים וכוליה קרא דשמיני שבקיה לדרשת חז"ל קשיא על הר"מ עכ"פ דהביא רישיה וסיפא דשמיני ולא ניחא ליה להט"ז במה דתי' הב"י דאה"נ מסיפא דריש והביא כל הקרא ומלת "רבינו שכתב הט"ז קאי אהר"מ ז"ל ודוחק. והט"ז תי' בע"א והוא דמלת כתיב שכתב הטור מיותר אלא דה"ק דבתורה כתיב שמחויבין אנו להבדיל ומתורץ קושית הב"י דאה"נ דלא בא פסוק בתורה בלשון זה והוא תי' הד"מ יע"ש אלא דהט"ז רוצה ליישב אמאי לא מסיפיה בין החיה הנאכלת והכי הל"ל כתיב להבדיל בין החיה הנאכלת ועוד דהאי קרא הוא לדרשת חז"ל לכן אמר דהטור ה"ק כתיב בתורה שצריך להבדיל בין טמאה לטהורה פי' האסורה באכילה ומותרת והתחיל להבדיל דהוא לשון פסוק דשמיני משום דכוליה קרא דקדושים שבקיה לדרשת חז"ל וכ"ת איפכא מיבעיא ליה להביא קרא דקדושים וקרא דשמיני שהוא מוקדם לדרשת חז"ל ז"א דהא העיקר הוא שאנו מחוייבין להיות בקי בהן לא לשנות וללמוד בלבד וזה א"א לדרוש מקרא דקדושים משא"כ מקרא דשמיני נלמוד שפיר דכתיב מקודם זאת התורה וא"כ להבדיל שפירושו שתהא בקי בהן וכפרש"י בחומש וא"ש מ"ש הטור פירוש האסור באכילה ומותר פי' ב"י לאו לטומאה וטהרה כו' ולט"ז ה"ק שבא לשלול דל"ת הא איצטריך לדרשת חז"ל לכן אמר זה נלמוד מקרא דקדושים וע"כ קרא דשמיני מוכח פי' האסור באכילה. גם דברי הר"מ ז"ל באו בדיוק שהתחיל בקרא דקדושים שהוא מאוחר ואח"כ הביא כוליה קרא דשמיני ולט"ז א"ש דהקדים קרא דקדושים והבדלתם בין טמאה לטהורה מוכח בין נשחט חציו או רובו ומסיפא דשמיני מוכח בין טריפה כשירה לטריפה פסולה ואייתר רישיה דקרא לומר שצריך להיות בקי בהן ורגיל וז"ש הר"מ ז"ל מ"ע לידע סימנים המבדילין ר"ל להיות בקי בהן ומ"מ לאו מ"ע בפ"ע היא ולכך לא מנה למ"ע ועוד שאין למנות מ"ע לחלקי המצוה ועיין דרישה כאן ובמ"מ ובלח"מ כן נראה לי בכוונת הט"ז כאן:

שאין. הט"ז הגיה והוסיף בש"ע דכצ"ל "דכיון "שאין "לה "שינים "למעלה "בידוע "שמעלה "גרה כו' וכ"ה בטור באמת וירצה בזה דאין לה שינים למעלה אין טוחנת המאכל היטב וחוזר המאכל לפיה ומעלת גרה שא"א להתעכל מהר עיין לבוש ס"א וכיון דידוע דמעלת גרה ואין לך שמעלה גרה ואין מפריס כ"א גמל ושפן וארנבת כמו שפרט הכתוב ולהן אין לחוש דאית להו ניבי ובן גמל מכיר ונ"מ במוצא בהמה שפיה גמום:

ב

שתחת. עט"ז והוא פירש"י חולין נ"ט בערוך ערך עקץ פי' הא' העצה כדכתיב לעומת העצה הביאו הכה"ג בהגהות הב"י אות יו"ד יע"ש:

ג

בשר. הט"ז הביא מחלוקת הר"מ בפ"א ממ"א ה"ג סובר דהוא באיסור עשה אותם תאכלו הא שאר לא והרא"ש בפ' אע"פ ותוס' ורמב"ן וראב"ד בהשגות סוברים דאינו אלא מדרבנן. ומיהו ג"ה דיליה לכ"ע מ"ה עסי' ס"ה ועמ"ש בש"ך אות ב' ואין לעשות ממנו ס"ס דהר"ב הכריע שהוא מ"ה. ועיין במ"ל בפ"ב ממ"א ה"ג דאמ"ה של אדם להרשב"א בתשובה שס"ד אין בו איסור אמ"ה ולהר"א יש בו ולפ"ז הא דממעט ברייתא אדם היינו בשר מהחי באדם ולא אמ"ה ומיהו בשר המת כ"ע מודים דאסור בהנאה מ"ה עסי' שמ"ט ובמת עובד כוכבים יש דיעות אי שרי בהנאה או לאו עיין מ"ל שם ופי"ד מה' אבל יע"ש:

ד

אע"פ. הקשה הט"ז קושית הדרישה מסי' שי"ו ותי' דהתם ל"ג דאינה מרחמת אלא א"כ "יולדתהו אלא ה"ג אא"כ "ילדה ר"ל דוודאי ילדה כבר ומש"ה מרחמת ג"כ על וולד אחר ונפטרה מבכורה עכ"פ ומ"מ אסור זה באכילה אם הוא מין טמא:

ה

הנולד. עט"ז בשם הרשב"א דלכל מילי עובר ירך אמו לענין טריפות שתלוי בחיות ועובר חי בפ"ע. ואיפשר אף למ"ד טריפה חיה אפ"ה עובר שרי ולדידן אין נ"מ דאנן פוסקין טריפה אינה חיה ועמ"ש בש"ך אות א' בנטרפה ולסוף נתעברה. כתב עוד הט"ז שמצא כתוב כו' ועשו"ת בית יעקב סימן א' ותוכן דבריו דוולד זה יש לו ב' איסורין א' שינק מטריפה כמ"ש רמ"א סי' ס' וא' מטעם חשש דרוסה והעלה בדרוסת ארי יש להסתפק משא"כ בזאב דיש מתירין גם האם אין לאסור הוולד יע"ש ולדבריו אף משום ינקה כל ימיה מטריפה אין לאסור בזאב דאמו גופא ספיקא הוה גם נתפטמה כל ימיה הוה ספיקא דפלוגתא ואפילו דרוסת ארי הוה ספק דרוסה שא"א בקיאין ויש להתיר מטעם ינקה ומטעם יש חשש דרוסה לולד יש לאסור ומ"מ נ"מ כמ"ש הפר"ח דווקא שראינו שדרסה נגד המעיים אבל אם נגע בה בצווארה או ברגליה אין חשש לוולד וא"כ כה"ג אין לאסור הוולד מטעם ינקה ועיין תוס' חולין כ"ח מ"ש שיש חולי שיאדים כמו דריסה ובספרי ראש יוסף כתבנו בזה וכאן אין להאריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.