פלתי/יורה דעה/עט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פלתיTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png עט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

(א) ואם יש לה קרנים יצא מספק חזיר מזה מבואר דקרנים לבד לא הוי סי' דטהור הוא רק הואיל ויש לה פרסות סדוקים ואין לספק רק בחזיר בזו קרנים לאות דאינו חזיר והוא כפי' ריב"ם בחולין דף נ"ט ד"ה אלו וכו' דמפרש על הא דאמרינן בגמ' ת"ר אלו הן סימני חי' להתיר חלבה כל שיש לה קרנים וכו' א"א צריך לחזור על טלפי' יש לה טלפי' צריך אתה לחזור על קרנים ופי' ריב"ם דח"ק ס"ל קרני' סימן להתיר חלבה דחי' היא והיינו חרוקת וכו' וטלפי' סימן דמין טהורה דאף דיש לה קרנים עדיין י"ל חי' טמאה היא אבל ביש לה טלפים שהוא פרסות סדוקות תו ליכא לספוקי דאין כאן רק חזיר וחזיר אין לה קרן ור' דוסא ס"ל קרני' לחוד סי' לחי' טהורה דטמאה אין לה קרנים והא דקתני בנדה כל שיש לה קרנים יש לה טלפי' הא מני ר' דוס' היא וכ"כ הר"ן ג"כ וסיים וסתמא דנדה ר' דוסא היא משמע מזה דהלכה כר' דוסא כיון דסתם משנם כוותי' וכמו שדעת פר"ח באמת דהלכה כסתם משנה ומזה צץ הקוץ שהק' מהר"ם רבקש ואתמר משמי' הגאון מוה' מרדכי קראשניק ז"ל על הא דכתב הר"ן במס' ר"ה דשופר של בהמה טמאה פסול לשופר של מצוה והקשה דהא אינו במציאות דכל שיש לו קרני' יש לו פלטים ולא טעו בפשוט ולא העלימו בין מדברי ש"ע בסי' זה דבעי' תרווייהו קרני' וטלפי' רק התם הקשו בהר"ן דס"ל להלכה כר' דוסא כמ"ש וא"כ קשי' דברי הר"ן אהדדי: איברא אף דיהיה כן דהלכה כר"ד מ"מ לק"מ דודאי בת"ק דקאמר כל שיש קרנים הוא סימן לחיה א"כ בחרוקות ומפצלי איירי כמ"ש התו' ובגמ' וא"כ ר' דוסא עלי' קאי כל שיש להקרני' יש לה טלפי' איירי ג"כ בהך קרנים דחרוקות וכו' דכי נימא קרנים דת"ק וקרנים דר"ד שני פירושי' יש להם ומהכ"ת להרחיק הפלוגתא ופשוט דאף ר"ד ס"ל חיות טמאות אין להן קרני' אבל בהמות טמאות יש להן ולכך אם יש להן קרני' חרוקות וכו' דהיא חי' ודאי אף טלפי' א"צ דחיות טמאות אין להן קרני' בהמה הי' אף טמאה יכול להיות דבהמה טמאה יש לה קרנים ואם כן משנה דנדה כל שיש לה קרני' כר' דוסא היא פירש קרנים בחרוקות וכו' וכן כ' הרמב"ם בפי' המשנה כל שיש בה קרנים היינו להבדיל בין חיה לבהמה והיינו לענין חלב וכמו שכתב מהרש"א וא"כ על כרחך פירשו קרנים היינו חרוקות דזהו הסימן להתיר חלבה ולפי זה לא קשה מידי דאף דהלכה כסתם משנה היינו בחרוקות אבל זולת זה אף בהמה טמאה יש ובזה איירי הר"ן דאוסר השופר לתקיעה של מצוה ופשוט וכן מוכח מדברי התוס' יו"ט שם בנדה:

(ב) והנה לדינא רוב פוסקי' ובכללם הרמב"ם פוסקים כת"ק דר"ד וכן הרי"ף לא העתיק כלל דעת ר"ד ולא משנה דנדה ש"מ דהלכה כת"ק ואע"פ שהלכה כסתם משנה י"ל דסתם משנה בחולין דקתני סתם בהמה וחי' נאמרו מהתורה ולא קתני נמי דקרני' הוא סי' להתיר בהמה וחיה וכה"ג פריך בע"ז בדגים דלתני שדרה ניכר וע"כ כת"ק ואין קרני' סי' כלל רק לענין חלב ולא לגוף אם היא טהורה או טמאה דבי' איירי המשנה:

(ג) אך מההיא דשבת קושי' דפושט הגמ' דתחש שהי' בימי משה הי' טהור הואיל תנן קרן אחד הי' לו במצחו וכן מצינו לשור אדה"ר וזהו כר"ד וכ"כ התוס' חולין דף נ"ט ע"ב ד"ה וקרש דהך דשבת אתיא אליבא דר"ד וס"ל קרני' סי' לבהמה טהורה ע"ש אבל לפי דקי"ל כרבנן ואפי' שני קרני' יש לבהמה וחי' טמאה מכ"ש קרן אחד ומה מוכח דהואיל דהי' לתחש קרן אחת ש"מ דהי' טהור הא אפי' יש לה קרנים ג"כ י"ל טמא וקשה לומר דכל סוגי' הגמ' שם שלא אליבא דהלכתא אתמר וכבר עמד בזה הפר"ח ג"כ ולא תי' בזה גם לפמש"ל דקרני' היינו חרוקות וכמ"ש התי"ט א"כ גם לר' דוסא קשה מה ראי' מתחש אולי לא הי' חרוקות ולכן נראה לומר בדרך חדוד כי ודאי משמעות הלכה דוקא יש לה קרני' שתים הוא דס"ל לר"ד דיש טלפים אבל לא בקרן חד דאל"כ מה ראי' קרש דנקט דאע"פ דיש לה קרן אחד בקיצור הל"ל אפי' אין לה רק קרן אחד יש לו טלפים ואף קרש בכלל אלא ש"מ דהך כללא לית' רק גבי קרש דיודעין בו דהוא טהור בסימני טהרה וקרן אחד להתיר חלבו אך לפ"ז פשיטא דגם לר' דוסא אין ראי' לתחש רק י"ל דבלא"ה מוכח דטהור הי' דקאמרינן בברייתא דהי' רק לשעה ונגנז מנלן זה דלמא עדיין הוא ביערות ואיי הים הרחוקים וצ"ל דקשיא לי' אמרינן דגלוי וידוע שטמאים בהמות מרובים על הטהורים לפיכך מנה הכתוב טהורים וקשה תחש טהור הי' למה לא מנה תחש ג"כ וכעין קושיא זו הקשה התוס' בדבור הנ"ל על ר"ת ולזה קאמר הגמ' דלפי שעה ונגנז ולכך אין נמנה במספ' שבין לילה הי' ובין לילה אבד וא"כ מוכח דטהור הי' רק הא תינח לרבנן אבל לר' דוסא י"ל אדרבא טמא הי' וכלל מסר לנו מרע"ה כל שיש לו קרני' יש לו טלפי' וטהור והא תחש דטמא היה ויש לו קרנים וא"כ כללו של משה פלסתר ח"ו ולכך קאמרינן דלפי שעה הי' ואין זה סותר הכלל הנמסר על בהמות לדורות אך תינח אם הי' לו שני קרנות אבל אם הי' לו רק קרן אחד אין זה סותר הכלל כמש"ל וע"כ כצ"ל כתי' הראשון דטהור הי' ולא נמנה במספר טהורין וזהו מכוון הגמ' דביקש להוכיח לכ"ע דטהור הי' ולת"ק מוכח בפשוט כמ"ש רק לא תימא לר' דוסא אין הוכחה די"ל דלכך אמרו דלשעה הי' מבלי לסתור הכלל המקובל ממשה ולזה קאמר הגמ' מדקאמר קרן אחד הי' לו א"כ אין נסתר הכלל וע"כ דטהור הי' כתי' הנ"ל רק דלא תקשה א"כ למה לא הכריעו חז"ל אם בהמה אם חיה בשלמא אם הי' מין טמא אפשר דגם בהמה טמאה יש לה קרן א' אבל אם טהור הי' הא כל בהמות טהורות הידועין לנו אין להן קרן א' ובלי ספק שהוא חיה ולזה קאמרי דגם בהמה יש לה קרן א' שור של אדה"ר וכו' וגם קרש מין חיה יש לה קרן א' ולכך לא הכריע וא"ש ומיושב הכל אך כל זה בדרך חדוד. וצ"ל בדרך פשוט דודאי ר"ד דמתיר ש"מ דס"ל רוב כל בהמות וחיות שיש להם קרנים הם טהורות ולכאורה קשה הלא ת"ק לא יחלוק אמציאות וצ"ל דג"כ מודה דרובא כן מ"מ מיעוטא דשכיח דגם טמא יש להן ולכך לא סמכינן אהך סימנא ורובא כמו בבדיקות הריאה דלא סמכינן על רוב בהמות כשרות וצריכין לבדוק בפרסה ומעלה גרה ואם נחתך ריעותא לפניך ולא סמכינן ארובא כיון דאתרע והרי זה יותר חמור מנאבד' ריאה דדעת הרבה מחברים אסור ומכ"ש בזה דפרסאות חתוכות ולכך אסרו אבל מודה דרובא דיש לו קרנים כשרים הם ולכך כי מחמירין בבא הבעל חי ואם נדון אם להתיר או לאוסרה בזו יתכן מ"ש אבל אם דנין אנו על בעל חי למרחוק שהעידו עליו שיש לו קרנים אמרינן מסתמא כל דפריש מרובא קפריש ויש לו סימנין ואם יבדקו ודאי יהיה לו סימנים ולכן בתחש כיון דיש לו קרנים אמרינן מסתמא יהיה לו סימנים של טהרה באמת ונדון הכל בתר רובא וא"ש. וזהנראה נכון ולק"מ ולכן ודאי דיש במציאות טמאים דיש להן קרני' רק לא חיישינן למעוטי אבל ודאי בבא לפנינו ויש לו סימני טומאה ודאי יש במציאות והוא מן מעוטי וא"כ בלא"ה שפיר יתכן שופר של בהמה טמאה ופשוט: אך לפ"ז אין מקום לקו' ההוא על ר"ת דמפרש לת"ק בעינן קרנים וטלפי' לסי' חי' והקשה התוס' הא בהמות הידועין אינן חרוקת וליתר בהמות טהורות השנוים בקרא לא אפשר ע"ש דלפי הנ"ל לק"מ דודאי רוב שוורים לא מבלע חריקו אבל מעוטי מבלעי ור"ד לא חיישי' למעוטי ולכך לא מכשיר בקרני' לבד ות"ק חייש למעוטי ומעוטי אף בשוורים מבלע ולכך מצריך ג"כ טלפים ולק"מ על ר"ת וצ"ע: ועוד י"ל דודאי הא דשאיל מאי הוי עלה דתחש מה ספק הא ר' יוסף אמר לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור טהורה ואם כי הי' נתכוין לעור של תפילין סוף כל סוף הסבר' נותנת מלאכת הקודש ושמים משכן לא הי' עור טמאה וצ"ל דכל ספק כיון דילפינן עור עור ממשכן הסברה אם במשכן לא הי' רק עור טהורה אף בטומאה אין לטמאות רק טהורה וכ"כ רש"י שם דף כ"ח ע"א ד"ה מאי קמבעי ע"ש וחזינן דמסקינן דלטומא' אף עור בהמה טמאה מטמא א"כ הסברה נותנת דאף במשכן הי' עור בהמה טמאה דלא לסתור הג"ש וכ"כ חדושי רשב"א דהואיל דמטמאה עור בהמה טמאה מסתבר דאף במשכן הי' טמא ולכך קשאיל מה הוי עלה וע"ז פשיט הגמ' דליתא הך סברא דהא מדקרן הי' במצחו ש"מ לר"ד טהור וא"כ יקשה לדידי' הא עור בהמה טמאה מטמא ועכצ"ל דלא תלי' זה בזה א"כ אף לרבנן נימא כך דמה"ת יחלוק בסברא אר"ד והדרן לסברת חוץ דמהכ"ת יהי' במלאכת משכן דבר טמא הוא טהור וכל מקום משכנו טהור ודו"ק:

(ד) ויש להבין הא דשאל מאי הוי עלה דתחש וכו' הא לעיל אמרינן הא דאר"י לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור טהורה למה הילכתא ופירש"י דלענין תחש מאי דהוי הוי וא"כ כי הדר שאל מאי הוי עלה דהאי תחש מאי נ"מ מאי דהוי הוי ובפרט לפמ"ש דע"ז לא הי' הספק אם לחי' טהורה יספיק קרן אחד די"ל זהו נ"מ דאם טמא הי' והי' לו קרן א' ש"מ דטמאה יש לה קרן א' ותחלת סוגי' הגמ' לא אסיק אדעתי' דטמאה אין להקרן עד לבסוף דלפמ"ש ליתא זו בכלל שאלה וא"כ הקושי' במקומו וכבר עמד הרשב"א בקושי' זו נ"ל דר"ת פסק דנעל של חליצה צ"ל מעור טהור דהא דצריך להיות של עור ילפינן נעל נעל דכתיב ואנעלך תתש ותחש טהור הי' וקשה לפיר"ת מה קאמר למאי הלכתא ואי דתחש והי' בימי משה טהור הי' מאי נ"מ מאי דהוי הוי קשה הא נ"מ בחליצה אם המנעל צריך להיות דוקא של עור טהור. ונראה דודאי יש בזה דתחש שהי' בימי משה לשעה הי' ב' פירושים כמ"ש המפרשים עיין במזרחי וי"ל שני מיני תחשים הי' אחד טמא ואחד הי' צורך משכן טהור וזו הי' לשעה כי לאחר כלות המשכן לא הי' צורך בו או י"ל דלא הי' רק אחד והי' טהור לצורך משכן וכשעבר המשכן לא הי' שום תחש בעולם. והנה לס"ד הא דאמר ר"י לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד קאי על תחש וקשה מנלן דלא הוכשרו רק טהור אילו הי' תחש טמא ג"כ הוכשר דמצותה הי' בתחש כמו דמצוה הי' בעורות אלים וגדי עזים כי כך הי' גזירת החכמת מלאכת המשכן ורצון ה' לבחור המינים וא"כ אין כאן ראיה שהרצון הי' דוקא על מין טהור אילו הי' תחש טמא הי' ג"כ נרצה כי עיקר הרצון הי' על תחש ועל כרחך צ"ל דשני מינים הי' אחד טמא ואחד טהור ובחר דוקא בטהור שמע מיניה דלא הוכשר וכו' וזהו אם כוונ' ר"י על תחש אבל לפי מה דמסקינן דכוונת ר"י על תפילין ולא על תחש אין כאן ראיה כלל וי"ל רק חד מין הי' ואם אמרינן דשני מינים הי' אין כאן ראי' דנעל של חליצה צריך להיות טהור דכתיב ואנעלך תחש דגם במדבר י"ל דמנעלים הי' של מין תחש טמא דמהכ"ת יקחו למנעל של טהור מה דלא הי' בנמצא וא"כ אתי שפיר דבס"ד דר"י אומר למלתי' לא הוכשר למלאכת שמים על תחש על כרחך מוכח כהנ"ל דהי' שני מיני תחשי' אחד טהור ואחד טמא וא"כ נעל דיחזקאל לא הי' של תחש טהור וליתא לדינא של ר"ת ושפיר קשה מאי דהוי הוי אבל למסקנא דלא קאי הך דלא הוכשר על תחש רק על תפילין א"כ אמרינן דלא הי' רק חד מין תחש וטהור דמהכ"ת להרבות בתחשים בלי הכרח וא"כ נעל דיחזקאל הי' טהור ודינו של ר"ת אמת ויציב ושפיר קשאל מאי הוי עלה דתחש דנ"מ רבתא לדינא לענין חליצה ודו"ק:

(ה) הנולד מן הטריפה כו' כ' הט"ז שמ"כ אם נדרסה אם והוא מעוברת דחוששין לולד אולי הזיק הארס גם לולד ועי' פר"ח וצ"ע לכאורה הא דטרח הגמ' בפ' התערובת האי טרפה ה"ד וכו' לוקמי בכה"ג דנדרס' האם א"כ הולד טרפ' מחשש דרוס' ואין מכיר אותה ובקל תוכל להתערב. ונ"ל דס"ל להנך רבות' ולד טרפ' דתנן לא יקרב לגבוה אבל להדיוט שדי כפי' רש"י ולא כפי' התוס' א"כ הך קו' דהקש' התוס' איך קתני ירעה הא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים ל"ק דהא להדיוט מותר וכן הנך אוקימת' נפול' ודרוסת הזאב בנקובת הקוץ כבר תי' לי' התוס' דהא יש להן בדיק' וא"כ פודין אותו לבדיק' ואין מאכילין אותן לכלבים וא"כ אי הוי מוקמינן טרפה בכה"ג דנדרסה האם א"כ הולד טרפה ואין לו תקנה ואיך קתני ירעה הא אין פודין קדשים להאכיל לכלבי' וע"ל סי' נ"ז ותמצא דרכי' שוני' ליישב זה:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.