שו"ת הרא"ש/מא

שו"ת הרא"ש ‏ מא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

<דף זה מרכז את כל סימני כלל מא לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

כלל מא

א  [עריכה]

וששאלת ראובן שנשא לאה וכתב לה בכתובה ששת אלפים כפולות והיו לו קרקעות ומכרם ואח"כ כתב לה כל נכסיו במתנת בריא ושייר לעצמו מקום ישיבתו בבית הכנסת ועוד נתחייב לה באותו שטר מתנה אלפים כפולות שתגבה מנכסים שיקנם אח"כ ואח"כ יצא מן הכלל וקנה נכסים רבים ונשא גויה והוליד ממנה בנים ומת ועתה בא מורשה של לאה ותבע בכח שטר המתנה קרקעות שמכר ראובן והוציאו הלוקחים שטרי קנייתם ונמצאו מוקדמים לשטר המתנה וחזר המורשה ותבעם בכח כתובתה שקדמה למכירת הקרקעות ועתה הדין הוא כך שאינה גובה כתובתה שמחלה כתובתה כשנתן לה המתנה כדאיתא ביש נוחלין {{בבא בתרא קלב.}} הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן אמר רבי יהודה הנחתום מעשה אירע בבת אחותי כלה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן ואמרינן עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה מאי טעמא אומדין דעתה דניחא לה דליפוק עלה קלא דכתבינהו לה לנכסי אפילו חד יומא ונשאת ונתת בדבר אי אמרינן בכי האי גוונא תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה כיון דשייר לעצמו מקום בבית הכנסת ובגמרא לא משכחת לה אלא במתנה בכל נכסי ולרב עוירא בכלהו ולרבינא באשתו ארוסה ואשתו גרושה והכרעת לעצמך דאמרינן שפיר תקרע כתובתה אף על פי ששייר ויפה הכרעת דלא בעינן מתנה בכל נכסיו דהא אמרי' בפ' מי שמת (ק"נ) אמר רבא אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן שכיב מרע עבדו ואשתו ובניו מברחת' שכיב מרע דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים כו' עבדו דחנן (שם) הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין אשתו דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו ולא עשאה אלא אפטרופא בניו דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה מברחת דאמר מר מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה ואלו כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב לא קא חשיב ואי תקשי לך הא קתני רישא למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר אלמא לא מחלה עד שיכתוב לה [כל] נכסיו יש לומר כשכותב לה סכום בנכסיו כמו מחציתם שלישיתם או רביעיתם אפי' היו לו נכסים מרובים לא מחלה כתובתה אבל כשכתב לה כל נכסיו ופי' השיור אפילו שייר הרבה מחלה כתובתה דכבוד שעשה לה שכתב לה כל נכסיו גורם המחילה כדמשמע לישנא דגמרא דניחא לה דנפיק עלה קלא דכתבינהו ניהלה כולהו נכסי וכ"ש בנדון זה שמוכיח שהשיור היה לטובתה שאם לא שייר לא קנתה דהא אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ובעי גמרא בבריא היאך בשכיב מרע הוא דניחא ליה דלשתמעון מילה אבל בבריא הא קאי איהו או דלמא בבריא נמי ניחא ליה דלשתמעון מילה מהשתא ולא איפשיטא הבעיא הלכך אם לא שייר לא מפקינן ממונא מחזקתיה ולא עשאה אלא אפטרופא הלכך הוצרך לשייר לטובתה שתחול המתנה והא דמוקי לה הגמרא לרב עוירא בכולהו ולרבינא באשתו ארוסה ואשתו גרושה ולא מוקי לה בדשייר משום דברייתא קתני כתב כל נכסיו לאשתו ועוד כתבת דמסתבר דלא אמרינן תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה אלא בהנהו קרקעות דחיילא עלייהו מתנה ומשום אומד דעתה דאמרינן דסליקא מינייהו שעבוד כתובתה אבל הני נכסים דאיזדבנו מקמי מתנה ולא חייל עלייהו מתנה כלל לית לן למימר דסלקא שעבודה דכתובה מינייהו ודמיא נכסים הללו שמכר קודם המתנה לנכסים שקנה אחר המתנה דודאי מהם גובה כתובתה שהרי לא מחלה כתובתה לבעלה אלא שאנו אומדין דעתה שמחמת כבוד שכתב לה כל נכסיו במתנה מחלה שעבוד כתובתה שהיה לה על נכסים הללו דאפילו אם יטרפם בעל חוב מוקדם לא תחזור עליהם מכח כתובתה שקדם לבעל חוב והא דקתני תקרע כתובתה משום דקתני בברייתא כתב כל נכסיו ואהא הוא דקתני תקרע כתובתה מהן וכן פירש"י שאם קנה נכסים גובה מהן נראה לי שאין הנדון דומה לראיה דודאי דהכא לא מחלה מן הנכסים שיקנה אבל לשעבר כיון שמחלה שיעבוד כתובתה מן הנכסים שנתן לה אף אם יטרפם בעל חוב כל שכן שמחלה שעבוד שהיה לה על נכסים שכבר יצאו מרשותו ונכנסו לרשות הלוקחים ולא היו משועבדים לכתובתה בעוד שהיו כל נכסיו בני חורין לפניה ואם היא מחלה שעבוד בני חורין שהניחו הלקוחות איהי דאפסידה אנפשה ובשביל זה לא תחזור על הלקוחות ובודאי אין מחילה לחצאין אלא מחלה כל שעבוד כתובתה שהיה לה על כל נכסיו שקודם המתנה הלכך נראה שאינה יכולה להוציאם מן הלקוחות שקדמו למתנה ומה ששאלת אם יכולה להוציא מן הלקוחות מי מצו אמרו הנחתי לך מקום לגבות מהם מן הנכסים שקנה בחליפותו מילתא דפשיטא היא דאין לך אשתדוף בני חרי גדול מזה דבדיניהם לא תוכל להוציא מנכסים שקנה אצל הגויה ושלום אשר בה"ר יחיאל ז"ל.

ב  [עריכה]

עוד ילמדני המחלק נכסיו לאשתו ולבניו בפני אשתו והיא שותקת דקיי"ל שאבדה כתובתה אם אבדה נמי שטר נדוניתה מאחר שנדוניתה יכולה לגבות אף מחיים.

תשובה נראה לי כיון דקיי"ל התם מקולי כתובה שנו כאן דדוקא בכתובה קאמר ולא בשטר נדוניה שיש לה דלא חלקו חכמים בשטר חוב שיש לו עליו ואינו נקרא תנאי כתובה לומר ככתובה דמי.

ג  [עריכה]

וששאלת הא דגרסינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ח:) שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים ואוקמה רבא בנכסים של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מכאן וכתב רשב"ם ז"ל דכמו שאמרו הבנים הבאים לאחר מכאן ממעטין בחלק כתובתה כך אם היו מרובין ונתמעטו נוטלת כאחד מהם בשעת חלוקה שכך אמר לה וששאלת אם הלכה למעשה כן לפי שהראב"ד ז"ל נסתפק בדבר זה דברי רשב"ם אין להסתפק בהם כיון שנטלתה כאחד מן הבנים אזלינן בתר שעת חלוקת הבנים בין לרבות בין למעט דמאיזה טעם נחלק ביניהם ואתה שלום וכל אשר לך שלום [כנפש] דורש שלומך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

ד  [עריכה]

ראובן היה לו בית ונפלו בו מקומות ונשארו הקורות והאבנים בביתו ולא בנאו לסוף נפטר ראובן ונתן חצי הבית לשתי בנותיו והחצי נתן לאשתו ושאר המטלטלין טוענות הבנות הקורות והאבנים שנפלו מן הבית הן בכלל מתנת חצי הבית והאשה טוענת שכל הקורות והאבנים הם בכלל מטלטלים שנתן לה.

הדין עם הבנות כיון שהיו הקורות והאבנים ברשות ראובן ולא שלח בהם יד למכרן נראה שהיה בידו שאם תשיג ידו שתחזור ותבנה בהן הבית ודמיא להא דאמרינן בב"ב (ס"ח:) המוכר שדה מכר האבנים שהן לצרכה ואת הקנים [שבכרם] שהן לצרכו גם אלו הקורות והאבנים היו עומדין ליבנות בגוף הבית וכל שכן הכא דהוי מתנה דנותן בעין יפה נותן כדתנן בסוף המוכר את הבית במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את הכל.

ה  [עריכה]

ומה ששאלת ראובן ואשתו שהתנו ביניהם שאם ימות בחייה שירשו אחיו שני שלישי הממון והאשה תטול השליש ונכתב ונחתם והגיע השטר ליד האחים וחלה ראובן וצוה ליתן משני שלישי הממון גם לאחרים ומת ראובן ובאים אחיו לבטל הצואה ואומרים שזכו הם בשני שלישי הממון בקנין שהקנה להם ובא השטר בידם בחייו ולא היה לו למעט חלקם וליתן לאחרים שיזכו בו אחרי מותו כי כבר קדמו הם לזכות בשני שלישי הממון אחרי מותו.

תשובה לא זכו האחים בחיי ראובן כלום כי לא זכה להם בחייו כלום אלא התנאי היה עם האשה שלא תטול בכתובתה אלא שליש נכסיו ושני השלישים ישארו ליורשיו ומה שצוה ליתן לאחרים קיים.

ו  [עריכה]

שאלה אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין ואם קבלו שלא בפני בעל דין אינה עדות לדון ע"פ אותה עדות וכאלו לא העידו והביא ריב"א ז"ל ראיה מהא דאמרינן (כתובות כ.) מכחישין את העדים שלא בפניהם ואין מזימין את העדים אלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא פירוש מכחישין את העדים שלא בפניהם דהכחשה לא הוי חוב העדים אלא חוב בעל דין והרי הוא בפנינו אבל אין מזימין את העדים אלא בפניהם דהזמה הויא חובת העדים ואין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין וקאמר דשלא בפניהם אפילו בדיעבד לא הויא הזמה אבל אם היה חולה או עדיו חולים ושלחו לו ולא בא כיון דאיכא הפסד לתובע והתרו בנתבע ולא בא הפקיעו ממונו ושויוה להאי עדות שלא בפניו עדות.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< כלל קודם · כלל הבא >מעבר לתחילת הדף